ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שר החינוך נגד פסק דין :

בעניין:
אלי- עד עמותה רשומה
ע"י ב"כ עו"ד רועי גיא-גרין

המערערת

- נ ג ד -

  1. שר החינוך
  2. מנכ"לית משרד החינוך
  3. ועדת הערר מכוח סע' 13 לחוק הפיקוח על ביה"ס

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד חווי טוקר
4. עיריית לוד (משיבה פורמלית)
ע"י ב"כ עו"ד חן רזיאל ברק

המשיבים

פסק דין

ערעור על החלטת משרד החינוך ( להלן: "המשרד") מיום 21.8.14 שלא לחדש את רישיונה של המערערת להפעלת גן ילדים בעיר לוד בשנת הלימודים תשע"ה ועל החלטת ועדת הערר לפי סעיף 13 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח") מיום 11.11.14 אשר דחתה את ערר המערערת על החלטת מנכ"לית המשרד ( להלן: "המנכ"לית").

הרקע לערעור
1. המערערת היא עמותה המפעילה את גן הילדים נשוא ההחלטה מזה מספר שנים ( להלן: "גן הילדים" או " הגן"). בשנים האחרונות קיבלה המערערת מספר רישיונות זמניים להפעלת גן הילדים כאשר הרישיון האחרון שניתן לה היה רישיון זמני מיום 1.9.13 עד לסוף שנת הלימודים תשע"ד (31.8.14). בשני הרישיונות הזמניים האחרונים שניתנו למערערת לשנת הלימודים תשע"ג ולשנת הלימודים תשע"ד, נכתב כי הם מותנים במספר תנאים: קיומו של מבדק בטיחות שנתי ותיקון הליקויים שנתגלו בגן; המצאת אישור תברואן שנתי; המצאת הצהרה בדבר איתנות כלכלית של המוסד מדי שנה; המצאת אישור הקצאה סופי של המבנה לצורך הפעלת הגן כדין מטעם עיריית לוד ( להלן: "העירייה"). ביום 24.1.14 ( אמצע שנת הלימודים תשע"ד) נשלח לעוררת מכתב התראה מאת המשרד בזו הלשון:

"על מנת שנוכל לטפל בהליך הרישוי לשנת הלימודים תשע"ה עליכם להמציא למשרדנו את המסמכים הרשומים מטה: מסמכים שיש להשלים לא יאוחר מ-30.1.14: טופס לחידוש רישיון; נוהל תקצוב; טופס התחייבות. מסמכים שיש להמציא לא יאוחר מ-28.6.14: הצהרות בדבר איתנות כלכלית של המוסד; אישור בטיחות שנתי; טופס תברואן".

מכתב זה נשלח למערערת למרות שבפועל לא הגישה בקשה לחידוש רישיונה עד למועד משלוח המכתב ואף לא עד למועד האחרון להגשת בקשות לחידוש רישיונות החל ביום 30.1.14 ( להלן: "המועד הקבוע") לשנת הלימודים תשע"ה.

2. ביום 11.2.14 נערכה בגן ביקורת תברואתית על ידי מפקחת לבריאות הסביבה מטעם משרד הבריאות. בגן שהו בעת הביקורת 35 ילדים בגילאים 3-5. ביום 19.2.14 שלחה המפקחת מכתב למערערת ולמשרד, המפרט את ממצאי הביקורת ולפיו נמצאו הליקויים הבאים: המזרנים אוחסנו במתקן ללא אוורור וללא הפרדה מוחלטת בין מזרן למזרן; נמצאו חומרי ניקוי על מדף פתוח ולא בחדרון/ארון סגור, נעול ומאוורר; המטבחון נמצא עמוס בחפצים; בחלון המטבח חסרה רשת צפופה; במתקן המים הצוננים חסרה תווית תפוגת תוקפו של המסנן; חסר מתקן מגבות נייר ( נעשה שימוש במגבות בד); המתקן לייבוש כלים היה מלוכלך מאוד; מתחת לכיור סמוך לסיפון הדלוחים המזוהם, הונחו תרכיזי שתיה עם חומרי ניקוי; בממ"ד נמצאו מאוחסנים המצעים של החניכים, הנדרשים להיות מאוחסנים במתחם נפרד, סגור ומאוורר. לפיכך נדרשה המערערת לתקן את הליקויים ולדווח על התיקון תוך 15 יום מקבלת המכתב. המשרד אף שלח העתק מהמכתב למערערת ביום 11.3.14 וביקש כי היא תודיע על גמר הטיפול בליקויים תוך 30 ימים. משלא נענו המכתבים שלחה מפקחת אחרת ממשרד הבריאות ביום 1.5.14 מכתב נוסף למערערת ולמשרד, בו נכתב כי טרם התקבל מענה למכתבם מיום 11.2.14 בדבר הליקויים שנמצאו בביקורת תברואתית ולכן הם מסרבים לבקשה לחידוש הרישוי. בהמשך שלח המשרד למערערת מספר מכתבי התראה שדרשו תיקון הליקויים אולם גם אלה לא נענו.

3. ביום 1.8.14 הגישה המערערת בקשה לחידוש רישיונה לשנת הלימודים תשע"ה, מבלי לצרף אישור תברואן מטעמה, מבלי להגיש אישור בטיחות שנתי ומבלי לצרף הצהרות נדרשות בדבר איתנותה הכלכלית. ביום 21.8.14 החליטה המנכ"לית לדחות את בקשת המערערת לחידוש רישיון מהטעם שלשכת הבריאות המחוזית התנגדה למתן הרישיון בשל ליקויים העלולים לסכן את בריאות הילדים וסגל עובדי ההוראה; שלא הוגש אישור בטיחות שנתי; ושלא הוגש אישור שימוש במבנה כדין. ביום 17.9.14 הגישה המערערת ערר על החלטת המנכ"לית לו צרפה דו"ח בטיחות מסכם מיום 14.9.14 אשר נכתב בו כי אין מניעה לייעד את המבנה לשימוש כגן ילדים.

מכאן נולד ערעור זה.

4. להשלמת התמונה הכוללת יצוין, כי ביום 7.12.14 נשלח מכתב למערערת ממנהל האגף לרישוי מוסדות חינוך בו נתן צו לסגירת הגן ולפיו על המערערת לפזר את ילדי הגן למוסדות חינוך מאושרים. במקביל להגשת ערעור זה הגישה המערערת עתירה מינהלית כנגד ההחלטה ההיא, אשר הדיון בה טרם הסתיים.

החלטת ועדת הערר
5. כאמור, ועדת הערר ( להלן גם " הוועדה") דחתה את הערר וקבעה, כי מנהלת המערערת מכירה מזה שמונה שנים את נהלי הרישוי של המשרד ולמרות זאת לא הגישה בקשה לחידוש רישיונה עד ליום 30.12.14 ובניגוד לנדרש בנוהל הרישוי לשנת הלימודים תשע"ה, ואף לא צירפה לבקשתה אישור הקצאה כדין מטעם העירייה. העובדה כי הבקשה לחידוש רישיון לא הוגשה אף בסמוך למועד הקבוע, אלא רק ביום 1.8.14 ולא צורף לה אישור הקצאה כדין של מבנה הגן, הצדיקה בעיני הוועדה את דחיית הערר והבקשה לחידוש הרישיון על הסף. הוועדה קבעה עוד, כי מנהלת עמותה המבקשת לקיים בישראל מוסד חינוכי, חייבת להכיר את נהלי הרישוי לפני ולפנים ובוודאי שמחויבת להתעדכן מדי שנה במועד הגשת הבקשות לחידוש הרישוי. התעלמות המערערת מנהלי הרישוי ניכרת באופן התנהלותה בכל שלב ושלב. כך טענה כי לא ידעה שעליה להגיש למשיב מדי שנה אישורים על עריכת ביקורות תברואתיות ובטיחותיות שנתיות על ידי יועצים מטעמה ואת המסמכים לגבי מצבו הכספי ואיתנותו הפיננסית של המוסד. יתר על כן, במכתב תזכורת שנשלח למערערת ביום 24.1.14 נכתב אלו מסמכים עליה להגיש עד ליום 30.1.14 ואלו מסמכים עליה להגיש עד ליום 28.6.14. בנוסף לכך ניתנו לה תזכורות שונות ומגוונות. אי צירופם של המסמכים הנדרשים לחידוש רישיון מהווה כשלעצמו טעם לדחיית בקשת החידוש. בנסיבות המקרה, הטענה " לא ידעתי" אינה יכולה לעמוד. בנוסף, הואיל ומשרד הבריאות הודיע למשרד במכתבו מיום 1.5.14 כי הוא מתנגד למתן הרישיון בשל אי תיקון ליקויים תברואתיים, לא היה בידי המשרד להורות על חידוש הרישיון.

6. בסופו של דבר ציינה הוועדה, כי במקרים בהם המשרד שב והתריע בפני בעל רישיון על ליקויים שונים והוא לא פעל לתיקונם, רשאי המשרד שלא לחדש לו רישיון, שכן הפגיעה באינטרס ההסתמכות ( של מי שפנה לחדש את רישיונו) פחותה במצב בו ניתנה לבעל הרישיון התראה. להתרשמותה של ועדת הערר, התנהלות המערערת הייתה רשלנית עד כדי ריקון נהלי המשרד מתוכנם ותכליתם ולכן נדחה הערר.

טענות המערערת
7. לטענת המערערת, היא לא קיבלה את המכתבים ממשרד החינוך או ממשרד הבריאות. לפי הנטען, עקב העובדה שהמערערת העבירה את השליטה במוסד חינוכי אחר שהיא ניהלה לרשת צביה ואליה נשלחו כל דברי הדואר שלה, ושם נותרה כתובתה, לא הועבר אליה הדואר מהמשרד. היא צרפה שני תצהירים לערעורה. האחד מיום 22.12.14 והשני מיום 4.1.15 מהם בקשה להוכיח כי תיבת הדואר שלה הייתה משותפת עם אולפנת צביה וכי דברי הדואר שנשלחו לא הגיעו אליה. גם בשל נסיבות הקשורות במבצע " צוק איתן" לא הייתה המערערת פנויה לעסוק בענייני הרישוי.

8. עוד טענה המערערת, כי הליקויים התברואתיים שנתגלו בגן, הפשוטים לטיפול ולתיקון, תוקנו ממילא וכיום אין מניעה תברואתית כלשהי מלקיים את הגן, אך היא אינה יכולה להנפיק אישור תברואה/בריאות המעיד על תיקון הליקויים משום שהיא נחסמה במערכת כמי שרישיונה בוטל.

9. באשר לאי הגשת אישור בטיחות שנתי לגן, טענה המערערת כי האישור הוגש גם הוגש, וצירפה דו"ח התאמת תשתית לייעודה מיום 15.9.14 חתום על ידי יועץ בטיחות מר יוסי שחר. זאת ועוד, אישור בטיחות שניתן בשעתו על ידי קב"ט המשרד היה עדיין בתוקף, עובדה המעידה על היעדר נחיצותו של דו"ח התאמת תשתית לייעודה. לפיכך, החלטת המשרד בדבר אי הגשת אישור בטיחות שנתי, הייתה שגויה.

10. בנסיבות אלה, לא קיבלה ולטענתה לא ניתנה לה, התראה מוקדמת לפני שלילת רישיונה ואף לא ניתנה לה זכות שימוע, בייחוד כאשר הליך הערר שהתנהל בעניינה לא היה אפקטיבי. לא נשמעו טענותיה והיא לא הייתה מיוצגת על ידי עו"ד. כך למעשה ובפועל לא ניתנה לה זכות טיעון לפני ביטול הרישיון ולא ניתנה לה זכות להישמע לאחר ביטולו. לפיכך, יש לתת לה הזדמנות נוספת לתקן את הליקויים שנמצאו ולהסיר את המחדלים שנוצרו ולא להעמיד אותה בפני שוקת שבורה, מקום בו מנהלת המערערת אינה מנוסה בהגשת בקשות לחידוש רישוי. החלטת המנכ"לית גם מוטעית הואיל ולמערערת ישנו אישור שימוש זמני במבנה מטעם העירייה ולכן לא הייתה צריכה להציג אישור לשימוש במבנה בעת חידוש הרישיון. האישור משנת 2008, לפיו מאשר גזבר העירייה שימוש במבנה משנת תשס"ט והלאה הוגש למשרד במשך שנים, וברצף משנת 2008 ללא כל בעיה. לו הייתה בעיה עם האישור, ראוי היה לתת למערערת שהות נוספת להסדיר את הבעיה ולהימנע מסגירת הגן, מקום בו אין חולק שהמבנה מוקצה לגן.

11. לסיום, טענה המערערת כי ההחלטה לא לחדש את הרישיון לגן לשנת הלימודים תשע"ה אינה מידתית ואינה תואמת את המטרה לשמה נערך הנוהל, שהוא קידום תברואה ווידוא ההחזקה במבנה כדין. ההחלטה אף חוטאת למטרה, בהותרת מבנה קיים ומוקצה ריק ודחיית האפשרות לבחינה של לקחי תברואה ובטיחות, שכבר הופקו ויושמו, לשנה הבאה. כיום, בשיאה של שנת הלימודים, אין חלופה הולמת לילדים הרשומים לגן, עובדה שלא נשקלה על ידי המשרד, למרות חובתו לנהוג במידתיות ולשקול את דרך הפעולה שפגיעתה פחותה.

טענות המשיבים
12. המשרד לא הגיש את תגובתו לערעור בכתב בשל שביתת הפרקליטים והסתמך על טיעוניו שנשמעו בעל-פה בבית המשפט, כמו גם על תגובתו בכתב שהוגשה במסגרת הליך הערר. לטענת המשרד, החלטתו והחלטת ועדת הערר אינן חורגות ממתחם הסבירות ועל כן אין מקום להתערב בהן. המשרד וועדת הערר פעלו על פי סמכותם בחוק הפיקוח לבטל רישיון קיים כאשר לא התקיים אף תנאי מהתנאים בהם הותנה הרישיון מלכתחילה.

13. באשר לטענת המערערת כי מדובר באי הבנה מטעמה שמקורה בתא דואר משותף עם אולפנת צביה, טען המשרד כי הטענה אינה מחזיקה מים וכי המערערת התייחסה לחידוש הרישיון כמובן מאליו ולוּ מן הטעם שהמשרד נתן למערערת מספר הזדמנויות לתקן את הדרוש טיפול ולעדכנו, דבר שלא נעשה עד למועד הגשת הערר וגם אז באופן חלקי ולקוי. מכתבי המשרד ואף הרישיון הזמני ( כולל האחרון) נשלחו למערערת לכתובת ת.ד. 915 לוד. גם מכתב הביקורת של המפקחת לבריאות הסביבה מיום 19.2.14 נשלח לכתובת האמורה ולכן לא סבירה בעיניו טענת המערערת כי לא קיבלה דואר כלשהו במהלך כל שנת 2014. אין מדובר אפוא, באי הבנה ובטעות אנוש. נשלחו למערערת מכתבים רבים אליהם למצער לא שעתה ו/או לא נתנה דעתה כמתבקש ויש גבול עד כמה המשרד יכול לעדכן את המערערת באשר לנדרש ממנה, שכאמור, כתוב בנוהל הרשמי של המשרד ואף ברישיון הזמני של המערערת. מחדלי המערערת באשר לאי קיומו של דו"ח תברואתי חיובי ( המאשר מתן רישיון) ואי הגשת אישור שימוש במבנה לא הוסדרו ונותרו בעינם. דו"ח התאמת תשתית לייעודה של יועץ הבטיחות מיום 15.9.14 הוגש באיחור כה ניכר, שיהיה בקבלתו כדי לפגוע בעקרון השוויון ולהעמיד את הנוהל בגדר " המלצה" ואף לפגוע ביכולת המשרד לתכנן את פעולותיו הדרושות על פי דין, לשם היערכות לפתיחת שנת הלימודים במועדה. העובדה שהמערערת לא קיבלה אישור בטיחות שנתי בהתאם ללוח הזמנים המקסימלי שמאפשר הנוהל ( עד ליום 28.6) מבססת את החלטת המשרד על פי דין. זאת ועוד, בהיעדר אישור משרד הבריאות לא ניתן להעניק רישיון מכוח חוק הפיקוח, לא כל שכן כאשר אפילו במסגרת הערר לא הציגה המערערת אישור שימוש למבנה מטעם העירייה כדין או אישור משרד הבריאות. באשר לאי הגשת אישור שימוש במבנה, המערערת עצמה לא הכחישה כי היה עליה להגיש את האישור, דרישה שהופיעה אף היא בתנאי הרישיון הזמני שקיבלה מהמשרד.

14. המשרד הדגיש כי נהלי הרישוי מיועדים לאפשר את פעולתו התקינה של המשרד, להביא לקיצור טווחי הזמן הנדרשים לקבלת החלטה בבקשות לקבלת רישיון, ולשיפור והתייעלות נהלי הרישוי. ממילא מובן כי לא ניתן לחדש רישיון לגן לו חסר אישור באחד מבין התחומים ( הקבועים בסעיף 2 לנוהל): פדגוגיה, בטיחות סביבתית, תברואה ובריאות, כספים והמבנה הפיסי של המוסד. ודאי שלא ניתן לחדש רישיון לגן בנסיבות שקיימת התנגדות של הגורם המוסמך ( משרד הבריאות).

15. ובאשר להקצאת מבנה לגן הילדים. לטענת העירייה בתגובתה, ניתנו למערערת אישורי הקצאה ביחס לשנות פעילות קודמות שלה בגן, כאשר ההקצאה האחרונה הסתיימה בחודש ספטמבר 2014. על רקע זה וכפי שנהגה המערערת בעבר, היא הגישה לעירייה בקשה לחידוש ההקצאה של הגן עבורה, בקשה שעתידה לעמוד לדיון בחודש מרץ 2015 ולהיבחן בהתאם לקריטריונים הקבועים בנוהל הקצאות של משרד הפנים. לתגובתה צרפה העירייה את מכתבו של מר שלום עזרן, מנהל אגף החינוך בעירייה הממוען אל המשרד ולפיו בקשת המערערת לחידוש הקצאת מבנה הגן תידון יחד עם כל הבקשות במועד שנקבע לכך, ובהנחת יסוד כי אין מניעה לתת למערערת אישור הקצאה סופי לפעילות הגן. עוד ציינה העירייה, כי היא רואה את פעילות הגן בעין יפה וממליצה על המשכה.

דיון והכרעה
16. בפתח הדברים יובהר, כי הואיל והוגשה עתירה מינהלית נפרדת כנגד ההחלטה על סגירת הגן ופיזור הילדים, נושא זה לא ייבחן באכסניה זו והערעור תחום להחלטות המשרד וועדת הערר שלא לחדש את רישיון המערערת.

17. כאמור, התבססה החלטת המשרד בדבר אי חידוש הרישיון על שלושה נימוקים: התנגדות משרד הבריאות למתן הרישיון; אי הגשת אישור בטיחות שנתי; אי הגשת אישור שימוש במבנה כדין. ברם, החלטת ועדת הערר התבססה על נימוקים נוספים, אשר נתפסו בעיני הוועדה כמהותיים ומסתכמים בקליפת האגוז, באי עמידת המערערת בנהלי המשרד לחידוש רישוי וכן באי עמידתה בדרישה לצרף מסמכים במועדים הקבועים בנוהל הרישוי. לפיכך ביקרה הוועדה בהחלטתה את מנהלת המערערת ואף קבעה באופן פוזיטיבי כי היא התעלמה מהנהלים ועשתה דין לעצמה. הצדק בעניין זה עם ועדת הערר. לכך יש להוסיף את העובדה שהמערערת לא הציגה אישור על תיקון הליקויים שנמצאו בביקורת הבריאות שנערכה לה ביום 19.2.14 אלא אך הודיעה על תיקונם ואף זאת באיחור רב ומבלי להסביר את אי פעולתה בזמן אמת. טענת המערערת כי דובר בליקויים אשר ניתן לתקנם בנקל, מחמירה עוד יותר את מחדלה והתעלמותה מדרישות ונהלי הגופים המוסמכים.

18. טענת המערערת כי עמדה בכל דרישות הנוהל לחידוש רישיון בעת הדיון בערר וכי לפי נוהל המשרד לא הייתה לה חובה לצרף אישורים לבקשה לחידוש רישוי ולמצער, משהוסרו המחדלים היה מקום לחדש את רישיונה, אינה מסייעת לה. צדק המשרד בטענתו, כי החלטתו מיום 30.12.12 לפיה אין מניעה ליתן רישיון לגן עד לסוף שנת הלימודים תשע"ה, אינה מייתרת את החובה להגיש מדי שנה עד ליום הקובע וללא קשר להליך חידוש הרישיון, אישור בטיחות שנתי, גם אם אישור הבטיחות שניתן על ידי קב"ט המשרד לצורך רישוי המוסד עדיין בתוקף.

19. נכונים הדברים גם באשר לאי הגשת המסמכים הנדרשים לפי הנוהל, לפני תחילת שנת הלימודים הרלוונטית. גם אם היו למערערת אישורים תברואתיים/בטיחותיים ורישיון שימוש במבנה בתוקף, לא היה בכך כדי לתמוך בטענתה כי היה על המשרד ולמצער על הוועדה להקנות לה את הרישיון, ולו בדיעבד. משהוגשה הבקשה לחידוש רישיון ללא צירוף האישורים הרלוונטיים, הייתה דחיית הבקשה על הסף מוצדקת ( ראו: עמ"נ ( י-ם) 59469-11-14 נטע שעשועים בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החינוך (פורסם בנבו, 26.02.2015); עמ"נ ( י-ם) 20402-10-12 נהלל – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' משרד החינוך ( פורסם בנבו, 21.1.13); עת"מ 46939-08-11 עמותת תלתן נ' מנכ"ל משרד החינוך ( פורסם בנבו,16.10.11); עמ"נ ( י-ם) עמותת אלתקוא-כפר עוזייר נ' מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך ( פורסם בנבו, 20.2.2014)). הדברים נכונים גם לאור העמדה שהציגה המערערת לוועדה, לפיה למיטב ידיעתה, לא היה צורך לצרף לבקשת החידוש את האישורים האמורים. הנמקה זו ממחישה את זלזולה או למצער את אי בקיאותה של המערערת בנהלים הרלוונטיים, אשר עמדה במוקד ביקורת הוועדה.

20. באשר לטענת המערערת בדבר אי קבלת מכתבי המשרד לגבי חידוש הרישיון. ברור כי המערערת קיבלה את מכתב המנכ"לית בשעתו ( אוגוסט 2014) וגם הגישה את הערר במועד ( ספטמבר 2014), וזאת בניגוד לאמור בתצהירים מטעמה, כי לא קיבלה דואר כלל עד לינואר 2015 למעט מכתב רשום אחד מהמשרד שהתקבל רק בחודש נובמבר. לכן, דברי המערערת בכתב הערעור תמוהים וקשה לקבלם. ועוד, בטופס הבקשה שהגישה מנהלת המערערת לחידוש רישיונה ביום 1.8.14 כתבה היא, כי מענה למשלוח דואר הוא: ת.ד. 915 לוד. הואיל וכל מכתבי המשרד נשלחו לכתובת עליה הצהירה המערערת בטופס, אין לה להלין אלא על עצמה. פועל יוצא מן האמור, שאני דוחה את טענת המערערת באשר לאי קבלת התראה ואי מתן זכות שימוע בטרם נדחו בקשותיה. טענה זו גם נסתרה על ידי המערערת עצמה אשר צרפה לערר שהגישה דו"ח שנתי על התאמת תשתית לייעודה ובכך הודתה במחדלה. מכל מקום, אני סבור כי המשרד יצא ידי חובתו להתריע בתזכורות והתראות רבות ששלח למערערת במהלך שנת 2014.

21. גם לא מצאתי בנסיבות המקרה מעגל קסמים ( ובלשון המערערת " מלכוד 22") אשר מנע מהמערערת קבלת האישורים הנדרשים בזמן אמת או במועדים ובאורכות שניתנו לה על ידי המשרד. המערערת יכלה לטפל ולהסדיר את הליקויים התברואתיים בפרק זמן של שלושה חודשים שנקצבו לה ועוד בטרם החל מבצע " צוק איתן". המערערת יכלה גם לקבל דו"ח בטיחות עדכני עד ליום 28.6.14 וכן להציג אישור על פנייתה לעירייה בבקשה להקצאת המבנה באופן סופי, כפי שהציגה אותו כעת.

22. סופו של יום אפוא, המערערת לא הראתה פגם או טעות בהחלטות נשוא הערעור המצדיק התערבות בהן, ואני דוחה את הערעור.

ולפני סיום. לא היה מקום להגיש את הערר כנגד ועדת הערר. הערעור הוגש כנגד החלטת ועדת הערר, אך היא אינה משיבה לערעור.

המערערת תישא בהוצאות משיבים 1-3 בסך של 7,500 ₪. בנסיבות העניין, בעניין משיבה 4 (העירייה) , אין צו להוצאות. הערבון שהופקד על ידי המערערת יועבר לב"כ משיבים 1-3 ( פרקליטות המחוז) על חשבון הוצאותיהם.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ה, 19 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שר החינוך
נתבע: פסק דין
שופט :
עורכי דין: