ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שולמית בלולו נגד טמיר שבו :

בפני כבוד השופטת שרון הינדה

תובעת
שולמית בלולו

נגד

נתבעים
1.טמיר שבו
2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי התובעת כתוצאה מתאונה בה היו מעורבים כלי הרכב של הצדדים, ביום 21.6.13 באור יהודה .

2. הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה אלא בנוגע למספר רכיבי נזק שנתבעו על ידי התובעת.

3. בכתב התביעה פירטה התובעת את רכיבי הנזק וביניהם תבעה הפרש נזק בסך 2,209 ש"ח, ריבית עד ליום הגשת התביעה בסך 219 ש"ח, תשלום פרמיית ביטוח גבוה למשך 3 שנים בסך 6,000 ש"ח, הפסד 3 ימי עבודה בסך 900 ש"ח ועגמת נפש וטרדה בסך 1,500 ש"ח.

4. ב"כ התובעת הותיר את ההכרעה בתביעה לבית המשפט וביקש כי יילקח בחשבון הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהזמן שהתבזבז והתייצבותה לדיון.

5. ב"כ הנתבעת הודיעה כי הנתבעים מסכימים לשלם סך של 1,990 ש"ח בגין השתתפות עצמית, כינון בסך 53 ש"ח, הפרש שכר טרחת שמאי בסך 365 ש"ח, הפסד הנחת היעדר תביעות בכפוף להצגת פוליסה מתאימה בעת חידשו בשלוש השנים הקרובות ואת שכר העד, וטענה כי אין מקום לשלם בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה שלא הוכחו.

6. מטיעון ב"כ הנתבעים עולה למעשה כי הנתבעים חולקים על שני רכיבים בלבד מבין רכיבי הנזק שנתבעו, אשר לדידם לא הוכחו, והם: הפסד ימי עבודה ועגמת נפש וטרדה.

7. באשר לרכיב הפסד ימי עבודה, מקובלת עליי עמדת הנתבעים כי רכיב זה לא הוכח שכן לא צורפו לתביעה ראיות כלשהן מהן ניתן ללמוד כי התובעת אכן נדרשה להיעדר במשך 3 ימים מעבודתה, היכן היא עובדת, מהו שכרה וכד'. אי לכך אני דוחה תביעת התובעת בגין רכיב נזק זה.

8. בנוגע לרכיב עגמת הנפש וטרדה – סעיף 2 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] התשכ"ח-1968 מגדיר נזק כתוצאה של העוולה הנזיקית. בתי המשפט הכירו גם בנזק לא ממוני כגון עגמת נפש כנזק בר פיצוי. אולם, כעניין של מדיניות משפטית, אינם מרבים בפסיקת פיצויים בגין נזקים נלווים כגון עגמת נפש במקרים מסוג זה, על מנת שלא לעודד הצפה של תביעות בגין נזקים "צדדיים" הנובעים מאירועים שכיחים אגב פעולה אשר הסיכון בה גבוה ונלקח מראש על ידי מי שבוחר לנהוג ברכב

9. מעיון בכתב התביעה עולה כי התובעת ביססה תביעתה לתשלום הרכיב שהוגדר כ"עגמת נפש וטרדה" על טענות הנוגעות להתנהלות הנתבעת 2 באי תשלום הנזקים שנגרמו לה על אף שלטענתה הנתבע 1 הודה במלוא אחריותו כלפי התובעת. אי לכך נראה כי מה שהתובעת הגדירה כ"עגמת הנפש וטרדה" אינו נזק שנגרם לה כתוצאה מהעוולה הנזיקית, אלא היא מבקשת למעשה פיצוי בגין התנהגות הנתבעת 2 כלפיה, אשר נמנעה מלשלם לה את נזקיה והטריחה אותה בהגשת תביעה לבית המשפט לצורך קבלת הפיצוי המגיע לה.

בנסיבות אלה מובנת לי התנגדות הנתבעים לשאת בתשלום רכיב המוגדר כ"עגמת נפש וטרדה" לאור ההשלכה שיכולה להיות להכרה בנזק מסוג זה בתביעות עתידיות ומקובלת עליי עמדתם כי במקרה שלפניי רכיב הנזק שהוגדר על ידי התובעת כ"עגמת נפש וטרדה" לא הוכח.

יחד עם זאת סבורני כי אין להתייחס אך ורק לכותרת רכיב הנזק כי אם לתוכן הדברים אשר מלמד, כאמור, כי המדובר למעשה בעתירה לפסיקת תשלום שיהיה בו ביטוי לטרחה שנגרמה לתובעת כתוצאה מהצורך לפנות להליך משפטי אשר היה נחסך לו שילמו הנתבעים לתובעת הפיצוי המגיע לה. תביעה מסוג זה גם אם אינה עולה בגדר נזק כהגדרתו בפקודת הנזיקין ניתן ליתן לה ביטוי בפסיקת הוצאות משפט.

10. הנתבעים הגישו כתב הגנה בו פירטו טענות הנוגעות למישור האחריות והעלו טענות כלליות הנוגעות לנזק, בדומה לכתבי הגנה רבים המוגשים בתביעות מסוג זה ולא טרחו להתייחס ולו במילה לטענות התובעת בנוגע לדרך התנהלות הנתבעת 2 ולסיבת אי תשלום הפיצוי.

בדיון שבפניי הובהר כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת האחריות ולא הוסבר על ידי ב"כ הנתבעים מהן הנסיבות אשר הובילו אותם לשנות עמדתם בשאלת האחריות ואף לא נטען כי השינוי בגישה חל בזמן שבין הגשת כתב ההגנה למועד הדיון.

יותר מכך ב"כ הנתבעים הבהירה באופן חד משמעי בסיכומיה כי הנתבעים מסכימים לשלם סכומים מסוימים למעט בגין עגמת נפש ואבדן ימי עבודה, אולם לא הבהירה מדוע עד כה לא שולמו לתובעת הסכומים שאינם שנויים במחלוקת ומה הייתה ההצדקה בהמתנה עד למועד הדיון על מנת להביע את ההסכמה לשלם סכומים אלה.

התנהלות זו של הנתבעת 2 אשר אין לה כל טעם וכל הסבר, נחזית כהתנהלות שרירותית, בלתי מוצדקת, בלתי ראויה ומנוגדת לכללי ההתנהגות הבסיסיים בהן מחויבות חברות הביטוח. יותר מכך ניתן להניח כי לו שילמה הנתבעת 2 לתובעת את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת בעיניה מבעוד מועד, היו נחסכות מהתובעת הוצאות כספיות וטרחה בניהול ההליכים המשפטיים מיותרים. בנסיבות אלה סבורתני כי התובעת זכאית לפסיקת הוצאות משפט לטובתה.

11. אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד, לשלם לתובעת בגין נזקיה סך של 2,209 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.7.13 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדה בסך 300 ש"ח, הוצאות משפט בסך 1,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח. בנוסף ישולם לתובעת הפסד הנחת היעדר תביעות בכפוף להוכחת ההפסד בפועל בגין שלוש השנים הקרובות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ה, 16 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שולמית בלולו
נתבע: טמיר שבו
שופט :
עורכי דין: