ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אניג`ר נגד משה כהן עבודות עפר :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

א 001922/04

בפני:

כב' השופטת מיכל וולפסון

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

אניג'ר יעקב

התובע

ע"י ב"כ עו"ד

אלחריזי דורון

נ ג ד

משה כהן עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ

הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד

יפרח חיים

פסק דין

1. תביעה כספית על סך של 513,486 ₪ של קבלן משנה כנגד קבלן ראשי אשר זכה במכרז לסלילת קטע של כביש בין עירוני, כביש מ.ע.צ 232 בין איבים למכללת ספיר (להלן:"הכביש"). התובע נשכר לבצע בהקשר לכך את עבודות התמרור, שילוט, סימון הכביש, הכוונת התנועה והבטחתה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 25/05/02 נכרת ביניהם חוזה לביצוע בכביש של העבודות המפורטות בפרקים 73 ו-89 לכתב הכמויות. הצדדים אינם חולקים כי בחוזה נקבע לוח זמנים שתואם את צו ההתחלה וסיום העבודה שניתן לנתבעת על ידי המזמינה- מ.ע.צ. שתכונה להלן "המזמינה" או "מ.ע.צ". הצדדים גם אינם חולקים כי משורה של טעמים הנתבעת לא סיימה את ביצוע העבודות בפרק הזמן שנקבע לה ע"י המזמינה, והתבקשו ממ.ע.צ ארכות שהתקבלו.

התובע עבד בפרויקט מעבר לפרק הזמן המוסכם בחוזה, עד לאפריל 2004 במקום עד מרץ 2003. באפריל 2004 הופסקה עבודתו (מוצג ת/4). הצדדים אינם חולקים כי חלק מהעיכוב נגרם מכוח עליון (גשמים מרובים) וחלקו מחמת שינויים שנבעו מהוראות של מ.ע.צ שיצרו עבודה כפולה (עמ' 9 לפרוטוקול). אין מחלוקת שבסופו של יום גם המזמינה וגם הנתבעת נפרדו אחרי שהמזמינה לקחה על עצמה לסיים את הפרויקט בעצמה (עמ' 54 לפרוטוקול).

מעבר לטענת העדר היריבות, הצדדים חולקים בשאלה האם התובע זכאי לתשלום מעבר לסכום נשוא כתב הכמויות בפרק 89, שכן פרק זה קובע סכום של 250,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין, שלא על פי מדידה.

הצדדים חלוקים בשאלה האם שולם לתובע הסכום של 250,000 ₪ כגרסת הנתבעת או הסכום של 230,000 ₪ כגרסת התובע.

הצדדים חלוקים בשאלה האם התובע זכאי לתשלום עבור עבודות שביצע בפרק הזמן פברואר- מרץ 2004 על פי פרק 73 לכתב הכמויות שמזכה בתשלום על פי מדידה.

בנוסף חולק התובע על קיזוז שבוצע על ליקויים כי לטענתו הם תוקנו ועל כן לא היה מקום לקזז ממנו את הסכום.

המחלוקת בשאלת היריבות

2. בהמשך לזכייתה במכרז התקשרה הנתבעת עם "ענטבי את אניג'ר" בחוזה מיום 25/09/02 כאשר מספר הזיהוי בכותרת בחוזה הוא של התובע.

העד מטעם הנתבעת לא חלק על כך שאת העסקה הוא עשה עם התובע, יעקב אניג'ר הנושא את מספר הזיהוי המופיע בחוזה (יצוין כי בכתב ההגנה יש בכותרת מס' תעודת זהות שגוי – מ'ו').

בסיכומיו טוען ב"כ התובע כי גם מנהל הנתבעת הסכים בחקירתו כי התקשר עם התובע (סיכומי התשובה). "ענטבי את אניג'ר" הוא שם פירמה, ואינה אישיות משפטית נפרדת. אני דוחה את טענת העדר היריבות שכן הראיות מצביעות על כך שהעסקה נכרתה אל מול התובע (עמ' 43 לפרוטוקול, עמ' 53 לפרוטוקול, עדות מנהל הנתבעת).

המחלוקות נשוא פרק 89 לכתב הכמויות.

3. א. המחלוקות נשוא פרק 89 לכתב הכמויות מתחלקות לשני ראשים. האם שולם
לתובע 230,000 ₪ כגרסתו, או 250,000 ₪ כגרסת הנתבעת (בצירוף מע"מ כדין-

מ'ו'). מחלוקת שניה היא של פרשנות פרק 89 בשאלה האם למרכיב הזמן בפרק
89 עצמו ובחוזה יש משקל ואם כן האם הוא מקים לתובע עילת תביעה חוזית על
הביצוע בפרק הזמן שאינו במחלוקת, כמפורט בסעיף 1 לעיל, בין אפריל 2003 ועד מרץ 2004 (כולל).

הצדדים גם חלוקים בזכותו של התובע לתבוע על פי עילת עשיית עושר ולא במשפט בהקשר לתוספות ששולמו לנתבעת ע"י המזמינה מחמת אותן נסיבות של התארכות הביצוע (עמ' 9 לפרוטוקול, מול שורות 5-9). מתוך עילת התביעה לא ניתן לשלול עילה חלופית של שכר ראוי - עילה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט"). אולם העילה המתבססת על הרווח של הנתבעת מטובת הנאה ישירה שזכתה בו מאת המזמינה אינה עולה על פניה מכתב הטענות.

ב. אפתח במחלוקת העובדתית שהיא האם שולם לתובע הסכום של 230,000 ₪ או הסך של 250,000 ₪. בסיכומיו מפנה ב"כ התובע לפרוטוקול וחברו, ב"כ הנתבעת, מפנה לתצהיר עדות ראשית של מנהל הנתבעת (סעיף 10 לתצהיר).

מנהל הנתבעת לא נחקר על סעיף 10 לתצהירו בהקשר למחלוקת זו. כנגד גרסתו עומדת גרסת התובע (עמ' 12 לפרוטוקול מול שורות 11-12). גרסת התובע מחוזקת בהוראה של מנהל הנתבעת לשלם את הסכום (מוצג ת/10; עמ' 13 לפרוטוקול מול שורה 21). גרסת התובע נתמכת גם בטבלה שהכין שמפרטת את החשבונות שלו שנפרעו בעין (מוצג ת/8).

מאחר והתשלומים בוצעו ע"י הנתבעת, העדרה של ראיה מתוך הנהלת החשבונות שלה שתחזק את גרסת מנהלה, העד משה כהן, מעמידה בספק את גרסתו [ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980)].

לפיכך אני מעדיפה את גרסת התובע ומקבלת את תביעתו לסך של 20,000 ₪ נומינלית בצרוף מע"מ כדין.

ג. המחלוקת העיקרית סובבת סביב השאלה האם התובע זכאי, על פי החוזה, לתשלום נוסף לסכום המוסכם בפרק 89 לכתב הכמויות מחמת התארכות הפרויקט וביצוע חוזר של עבודות נשוא פרק 89 מחמת שינויים שבאו מטעם המזמינה.

העבודות שהוזמנו מהתובע בהקשר לפרק 89 מפורטות בפרק 89 לפי שלבי עבודה. בכל שלב מדובר על אותם עבודות. לכל שלב נקבע לוח זמנים משלו. לשלב א' נקבעו 1.5 חודשים, לשלב ב' נקבעו 3 חודשים, לשלב ג' נקבעו –2 חודשים, ולשלב ד' נקבע חודש ימים.

פרק הזמן הכולל תואם את סעיף 2 לרישא של החוזה הקובע התחלת עבודה: 25/09/02 ומועד סיום העבודה: 30/04/03.

עמדת הנתבעת כי אין לזמן כל משקל מחוזקת ע"י מסמך של התובע מיום 10/09/02 שהוא חתום ע"י שני הצדדים ומהווה נספח לחוזה (מוצג נ/1; עמ' 19 לפרוטוקול מול שורות 16-18).

מסמך זה הוכן מלכתחילה כהצעת מחיר ובו פירוט השלבים וליד כל שלב הסכום הנתבע בגין ביצועו.

ההצעה המודפסת מחוקה, למעט התייחסות למעקות שהוצאו מתוך החישוב, ובמקומה צוין הסכום של 250,000 ₪. המסמך נחתם ע"י הצדדים ביום 27/09/02 בראשית העבודה.

ד. באי כוח התובע מפנים לסעיף 3 לפרק תנאים כלליים בחוזה, כמקור אפשרי להכרעה במחלוקת. הוראות סעיף 3 קובעות כדלקמן:

"3(א) הקבלן מתחייב לבצע לפי דרישות החברה, עבודות נוספות באתר ביצוע העבודה נשוא הסכם זה, ובהיקף לפי בחירת החברה.

(ב) המחירים של העבודות הנ"ל יקבעו בהסכמת שני הצדדים ובהשוואה למחירים הקיימים בהסכם זה. לא הגיעו הצדדים להסכמה יקבעו מחירי העבודות האלה על בסיס מחירון דקל או משב"ש בתוקף בניכוי 15% הנחה".

ב"כ התובע ביסס את תביעתו בפרק זה על ההנחה שהסכום של 250,000 ₪ מייצג את פרק הזמן החוזי ולכן ניתן לחלקו במספר החודשים המוסכמים, שהוא 7 חודשים וחמישה ימים ואת התוצאה להכפיל במספר החודשים שהתווספו בפועל, 11 חודשים במנין.

ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו להפרת החוזה כעילה לדחיית התביעה בראש פרק זה, אך באשר לאופן החישוב שמציע ב"כ התובע, טוען עו"ד יפרח כי החוזה אינו כולל כל תשלום שמבוסס על יחידת זמן (סעיף 4 לסיכומיו). כמו כן טוען עו"ד יפרח כי החוזה אמנם מתייחס לאפשרות של עבודות נוספות ושינויים, אך אין לכלול במסגרתם את העבודות שבוצעו בפרק הזמן במחלוקת לפי פרק 89 לכתב הכמויות (סעיף 4 לסיכומיו).

עמדתו של עו"ד יפרח בסיכומיו מבטאת את עמדת מנהל הנתבעת שהעיד, כי החוזה בינו לבין התובע אינו חוזה גב אל גב לחוזה בינו לבין המזמינה (עמ' 55-56 לפרוטוקול).

העד הסביר, כי ההסדר הנדרש ממנו במכרזים ממשלתיים וגופים ממשלתיים כגון מ.ע.צ, הוא שלא יוציא החוצה מידע על החוזים שנכרתו (עמ' 55 לפרוטוקול). הוא אינו עושה חוזים שהם "גב אל גב" ולפעמים על אותו פרק של עבודה הוא ישלם לקבלן משנה אפילו מעבר לסכום שהוא הציע במכרז (עמ' 56 לפרוטוקול).

הסבר זה בא להבהיר את תשובתו בחקירה נגדית כי במסגרת התחשבנות של הנתבעת אל מול המזמינה בפרוייקט זה, לנוכח תוספות העבודה והעיכובים, הוגדל המכרז ובכלל זה, הנתבעת קיבלה תוספת גם על פרק 89 לכתב הכמויות (עמ' 51 לפרוטוקול מול שורה 6) וכן האסמכתא ש.מ.ע.צ שילמה לנתבעת תוספת כספית גם על פרק 89 (מוצג ת/17, ובפרט ת/17 (ד) מיום 6/9/03). ההגדלה האמורה לא הייתה היחידה (מוצג ת/16).

4. לאחר ששקלתי את טיעוני באי כח הצדדים, אינני מקבלת את נקודת המוצא של מר כהן מנהל הנתבעת, כפי שפורטה בעמ' 55 לפרוטוקול, שהחוזה שנכרת בין הנתבעת לתובע מנותק לחלוטין מהעסקה נשוא המכרז או מנסיבות התנהלות המכרז.

אפתח מהפן הצורני. לבימ"ש הוגש החוזה המקורי (מוצג ת/15 א') בנוי מטלאים. הטלאי הראשון הוא העמוד הראשון ובו סעיפים 1 – 9. העמודים הבאים כוללים את סעיף 10 המפנה לכתב כמויות תחת הכותרת "פירוט העבודה" וכן ל"עבודות חריגות שינויים, או תוספות אשר לא נכללו מראש בכתבי הכמויות הרצ"ב, אשר לגביהן ינתנו הוראות בכתב מדי פעם במהלך ביצוע העבודות".

סעיף 10 מופיע בדפוס שונה מהסעיפים הקודמים. סעיף 10 ויתר הסעיפים אחריו שייכים ככל הנראה, לחלקים סטנדרטיים המשמשים את הנתבעת. העד, מר כהן, מנהל הנתבעת, אישר זאת (עמ' 53 לפרוטוקול מול שורות 4 – 5). אחרי סעיף 10 מתחיל ספרור מחדש בפרק המכונה "תנאים כלליים" וספרור זה הוא עד סוף החוזה (סעיפים 1 – 20). בסעיף 20 הוסף בכתב יד סעיף 20ג' הקובע כי: "הקבלן מתחייב לעמוד ולמלא אחר כל הדרישות של מנהל ... (מילה לא ברורה – מ' ו') הבטיחות של מ.ע.צ דרום ומפקח מטעם מ.ע.צ דרום באתר".

לחוזה צורפו הנספחים הבאים: עמודים 88 – 90 אשר מתוך תוכנם עולה, כי הם מסמכי המכרז ולא מסמכי הנתבעת (ראה סעיף 1 למפרט הטכני, עמ' 89; סעיף 3 לנספח 4, עמ' 93 לנספחים; עמ' 94 שהוא מסמך עם כותרת של מ.ע.צ). ההמשך הם כתבי הכמויות המהווים "טיוטה למכרז 0502" והם מתייחסים ספציפית למכרז שזכתה בו הנתבעת. המבנה הצורני של החוזה מוצג ת/15א' מצביע על הקשר בין החוזים. מכאן אפנה לטיעון של הנתבעת כפי שהוצג ע"י מנהלה, שאין מדובר על חוזה גב אל גב וכי התובע אינו שותפו.

נכון הוא שהנתבעת לא התחייבה לשלם לתובע את מה שהוסכם בינה לבין המזמינה, אך צמצום ההגדרה של "גב אל גב" להסדר כזה אינו עולה מתוך הראיות. התובע אינו טוען בחלופה החוזית כי זה המצב המשפטי. התובע מבקש ללמוד מפרשנות שניתנה לחוזה ע"י הצדדים למכרז בהקשר לפרק 89, לזכותו להסדר דומה. מפני שבהיבט זה מדובר בחוזה שהוא בבחינת "גב אל גב" לנוכח העובדה שבפרק 89 לכתב הכמויות נקבע סכום אחד. שלבי ביצוע נקובים בזמן הן בחוזה בין המזמינה לנתבעת והן בחוזה בין הנתבעת לתובע, כקבלן משנה שלה. כמו כן מדובר על אותו פרק 89, למרות נסיונותיו של מר כהן לחמוק מעובדה זו בחקירתו (עמ' 48 לפרוטוקול).

אני גוזרת את כוונת הצדדים מתוך מבנה החוזה המבוסס על החלקים הרלבנטיים במכרז שבין הנתבעת למ.ע.צ, ועל פרק של תנאים כלליים שנלקח מהמדף; מתוכן החוזה הקובע לוח זמנים הזהה לצו התחלת העבודה (מוצג ת/14 עמ' 2) והכפפת התובע, הקבלן המשנה, להוראות מנהל מ.ע.צ במקום ולמפקח של מ.ע.צ בתחום הרלוונטי; וגם מהסכמה לסכום אחד ללא פירוט (מוצג נ/1) - בדומה למכרז.

כל הסממנים הללו מצביעים על עסקה שיונקת את התנאים שאינם מפורטים בה מתוך עסקת האב, דהיינו מתוך החוזה בין הנתבעת למזמינה נשוא המכרז, בנקודות ההשקה שלהן.
לענייננו ניתן לגזור מהחוזה נשוא המכרז את הפירוש שיש לתת לפרק 89 בהקשר לנסיבות נשוא הפרוייקט הזה, שהיו בין היתר חזרה על עבודה מחמת טעמים התלויים במזמינה.

לחילופין, ניתן להגיע לתוצאה חוזית העומדת בפני עצמה על בסיס פרשנות הקובעת שביצוע לאחר תום המועד המוסכם נופל בגדר "עבודות חריגות שינויים, או תוספות אשר לא נכללו מראש בכתבי הכמויות..." (סעיף 10 ב' לחוזה).

אמנם החריג פה הוא לוח הזמנים אך הסעיף מדבר על עבודות במובן של "עבודות שונות" או "נוספות" כעולה גם מסעיף 3 לתנאים הכלליים. פתרון זה מאלץ את הלשון של אותם סעיפים שהוכנסו לעסקה מתוך סעיפים ה"מדף" ואינם פרי משא ומתן או גמירות דעת של הצדדים. התוצאה בחלופה הראשונה שהצבעתי עליה לעיל, לאור הראיות, מבוססת על גמירות דעת של הצדדים לעומת החלופה הפרשנית השניה, מפני שהיא תואמת את התייחסות הצדדים בפועל לעסקה. זאת ניתן ללמוד ממוצג נ/1 המלמד, כי במקום חלופה עצמאית הצדדים הסכימו מפורשות, מדעת, להתאים עצמם למכרז עצמו. אילו קיבלתי את עמדתו של מר כהן, כי התובע "לא שותף שלו" הייתי מצפה שמוצג נ/1 יראה אולי שינוי סכומים לכל שלב, פרי משא ומתן, אך לא מחיקה של כל הפירוט שהציע התובע.

ממכלול הטעמים הללו, אני מקבלת את פרשנות התובע שהפרשנות החוזית שאיפשרה לנתבעת לקבל מהמזמינה תוספת תשלום על פי פרק 89 לכתב הכמויות, חלה גם עליו ברמה של זכות משפטית חוזית.

לחילופי חילופין, גם אם מבנה משפטי זה לא יעמוד, התובע יכול להגיע לתוצאה קרובה אם לא בהכרח זהה על פי החלופה של שכר ראוי לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, הגם שבין הצדדים קיים חוזה בתוקף [דנ"א 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ' הרלו את ג'ונס ג.מ.ב.ה. דואיסבורג, פ"ד מב(1) 221 (1988)].

עמדת ב"כ הנתבעת כנגד הרחבת חזית בהקשר לשכר ראוי אינה מתיישבת עם עילת התביעה, אשר אינה קובעת כי הזכות של התובע היא חוזית בלבד. הנסיבות שהקימו לנתבעת זכות לטובת הנאה מהמזמינה, מקימות לתובע את אותה זכות משפטית כלפי הנתבעת (מוצגים ת/16, ת/17; סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט).

5. באי כוח התובע הציעו, כי התשלום הנכון המגיע לתובע הוא לקחת את הסכום שהוסכם בפרק 89 לכתב הכמויות ולחלק אותו ב- 7 חודשים וחמישה ימים ולהכפילו בפרק הזמן שהתווסף. ב"כ הנתבעת חלק לגמרי על עילת התביעה ולחילופין טען להפרה, ולא הציע מנגנון חלופי. מנהל הנתבעת מר כהן הגדיר את המחלוקת לדעתו. לשיטתו, כל אשר בוצע בתוך הכביש, קילומטרים 57 – 60 אינו מזכה בתשלום נוסף (עמ' 50 לפרוטוקול). העבודות במחלוקת ועל כך אין חולקין הם רק בכביש.

לא הונחה בפניי תשתית ראייתית שממנה ניתן לתמחר את תוספת הזמן. מוצג נ/1 מלמד כי הצדדים סטו ממבנה עסקי שממנו ניתן לבנות תחשיב כלכלי לפי עבודות שבוצעו ולפי איזה שלב. הצדדים גם לא הגיעו לכלל הסכמה אחרת לפי החלופה הראשונה בסעיף 3 לתנאים הכלליים. לא הובאו ראיות לתעריף דקל או משב"ש. התובע גם לא הצליח להראות את החלק היחסי של פרק 89 במכרז המקורי על הגדלותיו ולגזור משם את ההגדלות שלו, לפי החלופה שהועלתה בסיכומיו ומהווה הרחבת החזית שאינה מוסכמת. גם לא הובאו ראיות למספר הפעמים שכל שלב נעשה, ולא הובאו ראיות איזה חלק מהתקופה שהתווספה היא בגין עיכובים מחמת גשמים ואיזו היא עבודה בפועל. אני מסכימה עם ב"כ הנתבעת, עו"ד יפרח, כי לא הוכחה הסכמה ולא הוכח ביסוס משפטי אחר לביסוס התביעה על יחידת זמן. התובע גם לא הביא ראיות לביסוס החלופה של שכר ראוי. לא ניתן לגזור את השכר הראוי ממוצג נ/1 מפני שלא הובאו ראיות להיקף העבודה הנוספת שהושקעה. התובע הוכיח רק את הנתון של תוספת זמן. בהעדר ביסוס חוזי לאופן התמחור, היה על התובע לבסס ראייתית תמחור חלופי. שכן לכאורה המחיר לעיכוב מחמת גשמים שונה ממחיר עבודה בשטח.

בהעדר ראיות, אני דוחה את התביעה להוספת תשלום מעבר לסכום של 250,000 ש"ח בגין התביעה בפרק זה.

גם אילו דחיתי את התנגדות הנתבעת כנגד הרחבת חזית על פי החלופה שהעלה התובע בסיכומים לביסוס התביעה על עילת עשיית עושר מכוח טובת ההנאה שהשיגה הנתבעת מהמזמינה, הייתי מגיעה לאותה תוצאה נשוא פרק זה, בהעדר ראיות לביסוס תמחור אותה טובת הנאה. ראיות שהיה על התובע להציג.

6. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו להפרות החוזה כטעם נוסף לאי תשלום. עמדתו אינה עולה בקנה אחד עם דברי נציג מרשתו (עמ' 50 לפרוטוקול) או מוצג ת/10 שכן הפרה ניתן לגזור רק מהתקופה החוזית. מוצג ת/10 (התרשומת בכתב יד של מר כהן) היא מהתקופה לאחר תום התקופה החוזית המוסכמת. על אף ההפרות הנטענות יתרת הסכום החוזי בגין פרק 89 אושר. לכן אינני מקבלת את טענת הנתבעת להפרת החוזה כטעם לאי תשלום.


תביעת יתרת חוב – פרק 73

7. פרק 73 לכתב הכמויות מתנה תשלום במדידות. גרסת הנתבעת בהגנתה ובתצהיר עדות ראשית של מר כהן אינה מכירה בשוני בין פרק 89 לפרק 73. על פי הראיות, התובע קיבל מהנתבעת תשלום על פי פרק 73 לכתב הכמויות הן בתקופה החוזית והן בהמשך למעט בחודשים פברואר – מרץ 2004 (מוצג ת/10).

התובע הוכיח את הזכות לתשלום בחודשים אלה. הנתבעת לא הציגה ראיות נוגדות.

התביעה מתקבלת, בסך 39,198.98 ₪ ליום 4/7/04 (נספח ב' לכתב התביעה).

קיזוז

8. הנתבעת קיזזה לתובעת סכום של 4,012 ₪. התובע טוען, כי הקיזוז נבע מליקויים, אולם התובע תיקן אותם (נספח ג' לכתב התביעה). הנתבעת הכחישה זאת והוסיפה שזו רק דוגמא לליקויים הרבים בעבודת התובע. הנתבעת לא העלתה טענת קיזוז מפורטת. הנתבעת לא הגישה תביעה שכנגד, ואת טענתה להפרות החוזה דחיתי (סעיף 6 לעיל). הקיזוז במחלוקת מפורט בהודעת קיזוז של המזמינה, מ.ע.צ, לנתבעת (נספח ג' לכתב התביעה). הקיזוז נעשה מחמת ליקויים שעלו מביקורת ביום 26/11/03. על החתום: מוטי יוסף קב"ט דרום. התובע טוען כי הקיזוז הודע לו רק בחודש דצמבר 2003. הנתבעת הציגה ראיות לעצם קיומם של הליקויים (מוצג נ/20). התובע לא העיד מתי נודע לו ולא הביא אסמכתא שהליקויים תוקנו. הנתבעת הגישה אסמכתאות להמשך ליקויים בחודש דצמבר 2003 (מוצגים נ/11 – נ/12), וכן על ליקויים בחודש ינואר 2004 (מוצגים נ/13 – נ/16).

התביעה של התובע נדחית כי לא הורם על ידו נטל הבאת הראיות בראש נזק זה.

סוף דבר

9. התביעה על סך של 20,000 ₪ מתקבלת בצרוף מע"מ כדין. התביעה על סך של 39,198.98 ₪ מתקבלת. יתר התביעה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 26/9/04, ועד ליום התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובע סך של 39,198.98 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 26/9/04, ועד ליום התשום המלא בפועל. הנתבעת תשלם לתובע את הוצאותיו וכן החלק היחסי של האגרה לפי סכום שנפסק בפועל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪, בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

10. המעטפה בכספת המסומנת ת/15 תתוייק בתיק. אני מעכבת את ביצוע חלק זה של פסק הדין למשך 30 יום.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

מיכל וולפסון, שופטת

001922/04א 139 איילה