ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הלה הנדסה ואדרי נגד אלאלוף :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום אשדוד

א 001234/04

בפני:

כב' השופטת מיכל וולפסון

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

1. הלה הנדסה ואדריכלות בע"מ

2. רפאל אלאלוף

התובעת

ע"י ב"כ עו"ד

פרידמן רועי

נ ג ד

יעקב אלאלוף

הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד

הרכבי יעקב

פסק דין

1. התביעה בפני היא תביעה כספית על סך של 661,352 ₪, בערכים עדכניים ליום הגשת התביעה.

נטען כי התובעים הלוו לנתבע במספר מועדים, סכומים שונים, בסכום מצטבר של 214,921 ₪ נומינלית. המועדים והסכומים מפורטים להלן.

התביעה הוגשה על סף ההתיישנות של מירב החוב ובשיהוי ניכר לגבי יתרת החוב. הכספים ניתנו באמצעות שיקים של התובעת לשלושה גורמים שונים.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע התחייב להשיב את הכספים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 4 לכתב התביעה); או עד ליום 14/11/02 צמודים למדד ונושאים ריבית שנתית בגובה של פריים +6% (סעיף 7 לכתב התביעה).

סוגיית הריבית נותרה לפי שתי החלופות גם בתצהיר עדות ראשית של התובע מס' 2.

האסמכתאות להלוואות מהווים השיקים אשר נמשכו על ידי התובעת, בסכומים, מועדים ולנפרעים הבאים:

א. שיק מס' 401316, על סך של 50,000 ₪ נמשך ביום 21/12/97 לטובת משרד עוה"ד ליפא מאיר ושות';

ב. שיק מס' 401307, על סך של 150,000 ₪ נמשך ביום 28/12/97 לטובת הנתבע;

ג. שיק מס' 500093, על סך של 8,921 ₪ נמשך ביום 10/7/98 לטובת משרד עוה"ד ליפא מאיר ושות';

שיק מס' 50006, על סך של 6,000 ₪ נמשך ביום 4/2/98 לטובת נפרע לא מזוהה שהוסכם שהוא צאדק בליה.

טענת ההגנה של הנתבע הייתה הכחשה גורפת. מעבר לכך, נטען כי הנתבע הוא הדוד של התובע מס' 2, אחיו של אביו של התובע מס' 2. התביעה נועדה ליצור יש מאין חוב בהקשר לסכסוך קיים בין האחים, מחמת כשלונות כלכליים של התובע מס' 2 ואביו. לנוכח זאת, הציע הנתבע באמצעות צד ג', להעביר את המחלוקת לבוררות ללא הצלחה. גרסה מפורטת לגבי כל שיק ניתנה בתצהיר עדות ראשית של הנתבע.

הנתבע חלק על כך שמשרד עוה"ד ליפא מאיר נתן לו במישרין שירות משפטי וטען כי השיקים הם תשלום של התובע מס' 2 לעורכי דינו בהקשר לניסיונו לרכוש את זכויות התביעה של חברה בשם "אביטקס" כנגד חברות שהנתבע היה מעורב בהם בהקשר לסכסוך קרקעות מסוים. הנתבע הסכים כי אילו העסקה צלחה, הוא היה במצב עדיף (עמ' 11 לפרוטוקול).

עמדה זו נכונה לשני השיקים שנמשכו לטובת משרד עוה"ד ליפא מאיר (מס' 401316) על סך של 50,000 ₪ ומס' 500093 על סך של 8,921 ₪).

לגבי השיק על סך של 150,000 ₪ נטען כי לפני המועד לפירעון השיק, הנתבע ניהל מו"מ לרכישת 432 דונם בצור באחר. העסקה מצד הקונים הייתה אמורה להתחלק שליש הנתבע, שליש התובע מס' 2 ושליש אדם נוסף בשם ישראל קנטור, מהנדס מעפולה. אולם, לאחר שהנתבע יצר את הקשר עם המוכרים, הוסכם כי התובע מס' 2 וישראל קנטור ישלמו את כל הסכום שנדרש על ידי המוכרים. סך הכל שולם הסכום של 600,000 $ על חשבון העסקה. בדיעבד, התברר כי למוכרים לא היו זכויות במקרקעין.

השיק ניתן על חשבון חלקו של התובע מס' 2. המוכרים רצו מזומן ולכן השיק נמשך לטובת הנתבע למועד מאוחר ממועד התשלום, והנתבע עשה עליו ניכיון.

נטען, כי התובע מס' 2 ידע את כל העובדות וידע שמלוא הסכום שהתקבל במזומן, כיסה את עמלת הדיסקונט והיתרה שולמה למוכרים. הנתבע טוען אפוא שהוא פעל כשלוח של התובע מס' 2.

לגבי השיק על סך של 6,000 ₪, הכחיש הנתבע שביקש כי התובעת מס' 1 או התובע מס' 2- ישלמו עבורו כסף לצאדק בליה.

השיקים לטובת משרד עוה"ד

3. אפתח בשיקים שנמשכו לטובת משרד עוה"ד ליפא מאיר ושות' על סך של 50,000 ₪ וכן על סך של 8,921 ₪.

לאחר שעיינתי בכל הראיות והעדויות, אני דוחה את התביעה בגינם ואני קובעת כי התובעים לא הוכיחו שהשיקים ניתנו למשרד עוה"ד ליפא לכיסוי שכ"ט עבור שירות משפטי עבור הנתבע, בהקשר לסכסוך שמעורבים בו חברות בשם ש.י.י.א יוזמות בע"מ, ויוזמי מנשה בע"מ (בהקמה) (להלן: "החברות").

מפני שאמינה עלי עדותו של עו"ד עוזיאל ממשרד עו"ד ליפא מאיר, שהוזמן על ידי הנתבע כעד הזמה, ואשר התבקש מראש לבדוק את שני השיקים בהנהלת החשבונות של המשרד. עו"ד עוזיאל העיד תוך מגבלות החיסיון שהטיל עליו עו"ד שחר, בא כח התובעים (עמ' 38 לפרוטוקול).

עו"ד עוזיאל מצא את הרישומים רק לגבי הנהלת החשבונות של אחד השיקים, מחמת חלוף הזמן של כ-10 שנים. לפי עדותו, השיק לא ניתן בגין שירות משפטי נשוא המחלוקת בתיק הנוכחי (עמ' 39 לפרוטוקול מול שורות 8-10).

עו"ד שחר, ב"כ התובעים, פירש את תשובותיו של עו"ד עוזיאל כתומכות במסקנה שמשרד עוה"ד ליפא מאיר נתן בזמנו שירות משפטי לנתבע, במישרין או בעקיפין בהקשר לסכסוך בין חברת "אביטקס" אותה ייצג עו"ד חיים רביה לבין הנתבע ו/או חברותיו. עו"ד עוזיאל אמנם הסכים כי בשלב מסוים ניהל מו"מ מול עו"ד רביה (עמ' 39 לפרוטוקול) אך הוא לא זכר האם הנתבע נתן ייפוי כח למשרד (עמ' 38 לפרוטוקול מול שורה 22).

גרסת הנתבע היא שהתובע מס' 2 רצה לרכוש את זכויות חב' אביטקס בתיק ההוצל"פ שנפתח על ידה נגד החברות. מתשובת עו"ד עוזיאל שניהל מו"מ מול עו"ד רביה, אין להסיק שהוא עשה כן עבור הנתבע כמסקנה היחידה שניתן להסיק.

מאחר ועו"ד שחר מאוד הגביל את היקף התשובות שהיה בידי עו"ד עוזיאל לתת, ולא הסיר את החסיון על כל הפרשה בהקשר ל"אביטקס" והחברות, הקיטוע בתשובות עו"ד עוזיאל פועל לרעת התובעים לאור הלכת שרון נ' לוי [ע"א 548/78, פ"ד לה (1) 736 (1980) (להלן: "בעניין: שרון")] בהיבט של המשקל ראיה זו.

עו"ד שחר גם מוצא חיזוק לגרסת מרשיו בעדות של עו"ד הורביץ שאותו זימנו התובעים להעיד כעד הזמה. עו"ד הורוביץ עמד בן הפטיש לסדן. בזמנו הוא ייצג את חברת ש.י.י.א בהקשר לעסקת נדל"ן שקרסה ושתוצאותיה הביאו לפתיחת תיק ההוצל"פ נגדה על ידי חב' "אביטקס". כי התברר שהמוכרים של המקרקעין, לא היו הבעלים.

עו"ד הורביץ העיד כי הן התובעים והן הנתבע הגישו נגדו תביעות ולפיכך הוא ביקש לא לאפשר להם לנצל את ההליך בתיק זה כדי לבסס נגדו תביעות כלכליות. מכל מקום הוא לא זכר מי ייצג את החברות בתיק ההוצל"פ. אך מכאן לא הייתי מסיקה שהיה זה משרד עוה"ד ליפא מאיר לאור עדותו של עו"ד עוזיאל. עיינתי ביתר עדותו של עו"ד עוזיאל ולא מצאתי מקום לשנות את דעתי.

העובדה שעו"ד עוזיאל זכר שהנתבע הגיע למשרדו, אינה נותנת תוצאה אחרת. הנתבע העיד שהתובע מס' 2 הצטרף אליו לעסקת רכישת קרקעות, ומשרד עו"ד ליפא מאיר נתן שירותים משפטיים לתובע מס' 2.

לכן התביעה כנגד הנתבע להשיב את הסכומים נשוא השיקים, אשר שולמו למשרד עוה"ד ליפא מאיר, נדחית משלא הורם נטל השכנוע מעל 50%.

השיק שניתן לנתבע על סך 150,000 ₪

4. לפי הנתועים גרסת הנתבע מורכבת משני חלקים. האחת היא שהסכום מהווה חלק מהשקעה של התובע מס' 2 בעסקת רכישת קרקעות בצור באחר מאחד בשם אבו אל הוהה. חלק שני הוא שהשיק נפרע תמורת עמלה. כדי לבסס את החלק השני, העיד הנתבע , עד בשם שווא (דוגמוש) שאינו שמו כמפורט בתצהיר (עמ' 20 לפרוטוקול להלן: "דוגמוש") דני שבין היתר עיסוקיו הוא פורט שיקים שמועדם דחויים. הוא גם מעיד על עצמו שהוא עוסק בתיווך נדל"ן בהיקפים גדולים, כולל בקרקעות שרכש הנתבע באלפי מנשה.

העתק השיק שבמחלוקת צורף לתצהירו של התובע מס' 2. השיק נרשם לטובת הנתבע. הנתבע חתום מאחורי השיק. העד העיד כי השיק הופקד לחשבונו ביום 1/12/97, כעולה מחותמת הבנק בגב השיק. לכאורה בגב השיק גם מופיעה חתימת היסב של השיק.

אמנם התביעה אינה בעילה שטרית, אך השטר והסבתו מהווים ראיה לכאורה שהכסף תמורת השטר נמסר לנתבע ע"י העד - דוגמוש. לכן נטל הבאת הראיות עבר לנתבע להראות שהיה אך ורק שלוח או צינור להעברת כספים כגרסתו.

הנתבע מסר גרסה שבעסקת הנדל"ן היו מעורבים שלושה, כאשר מעבר לחלקו וחלק התובע מס' 2, היה גם משקיע נוסף בשם ישראל קנטור (עמ' 13 לפרוטוקול). לגרסתו, הוסכם כי היחידים שישלמו לבעלים יהיו התובע מס' 2 וישראל קנטור (עמ' 13 לפרוטוקול) וההסבר לכך הוא עמלתו (סעיף 5.4 לתצהירו). שווי העמלה – שליש עסקה, המשולמת כשהקרקע נמכרת הלאה. לגרסת הנתבע, כל העסקה הזו נעשתה כאשר נוכחים בה הנתבע, התובע מס' 2 ומר קנטור. באשר לרכישת הקרקעות- הניירות הוצגו על ידי המוכר בפני שלושת השותפים אצל עו"ד הורביץ בנוכחות המוכר אבו אל הוהרר אינני מביעה את עמדתי לשווי העסקה הסופית והאם היא הייתה כה כדאית עד כדי כך ששניים מהשותפים ישלמו את מלוא החלק של השותף השלישי, אך כדי לחזק את גרסת הנתבע, לנוכח אי ההסכמה של התובע מס' 2, לגרסה זו היה על הנתבע להעיד את מר קנטור.

אמנם לפי עדותו של הנתבע, קנטור היה משקיע שהתובע מס' 2 הביא לעסקה, אך אין לכך הסבר מדוע הוא לא יוזמן להעיד לטובת הנתבע כדי לתמוך בגרסתו שזו הייתה העסקה.

להעדרו של העד קנטור יש משקל (ראה בעניין: שרון). מסקנה זו מתחזקת כאשר בוחנים את טיב העסקה הכלכלית, שכן עמלה של שליש היא מאוד גבוהה על פני הדברים.

הנתבע העיד כי עסקה כזו אינה יוצאת דופן כי יש לו שותף בשם אריה גוטסמן. עימו הם פועלים כך שגוטסמן משלם עבור הקרקעות אך הם שותפים (עמ' 9 לפרוטוקול), ובמכירה הוא מחזיר את ההלוואה (עמ' 10 לפרוטוקול). אף מר גוטסמן לא הוזמן להעיד כדי לבסס את גרסת הנתבע לעסקה הכלכלית.

באשר לסיבה למשיכת השיק, מסביר הנתבע כי המוכרים הערבים לא לוקחים שיקים, אלא מזומן. לגרסתו התובע מס' 2 ביקש ממנו טובה לפרוט לו שיק עתידי כדי להכניס אותו לעסקה (עמ' 14 לפרוטוקול). בהמשך מספר הנתבע שהוא עשה לאחיין שלו את הטובה של ניכיון השיק ואת המזומן הוא נתן לשותף של התובע מס' 2 (עמ' 14 לפרוטוקול) ומשם הלך הכסף למוכר. גרסת המסירה לשותף של התובע מס' 2 עלתה לראשונה בחקירה הנגדית.

גרסה סמוכה עובדתית היא של הפורט, העד דוגמוש, שפרט את השיק ומסר את הכסף, לגרסתו לחיים הלה. נכחו באותו מעמד מוכר הקרקעות ואביו של התובע מס' 2, דני אללוף, האח של הנתבע. גם חיים הלה שכביכול קיבל את הכסף לא זומן להעיד, הגם שלמועד שמיעת ההוכחות הוא כבר היה מסוכסך עם התובע מס' 2 (עמ' 7 לפרוטוקול).

גרסת התובעים כי הכסף ניתן כהלוואה ולא כהשקעה, נתמכת מעצם העובדה שהנתבע הסב את השיק לטובת דוגמוש.

הסבה זו מהווה ראיה לכאורה שהנתבע קיבל את שווי השיק או שווי אחר. לפיכך הנטל חל על הנתבע לבסס את הגרסה שלו שהכסף הגיע ליעד שהורתה עליו התובעת, המושכת, באמצעות מנהלה התובע מס' 2. עדותו של התובע מס' 2 בנקודה זו הייתה אמינה עלי יותר מאשר של הנתבע שביקש מביהמ"ש להאמין לגרסתו הגם שלא תמך ולא חיזק אותה בעדים שהיו יכולים לחזקה.

לכן אני מעדיפה את גרסת התובעים שהשיק ניתן כהלוואה לבקשת הנתבע, והנתבע היה זה שהסב את השיק לדוגמוש מטעמיו ומטרותיו. איננה מאמינה לעד דוגמוש שכן עדותו אינה של אדם חסר אינטרסים. לפי עדותו הוא תיווך בעסקאות באלפי מנשה ולכאורה בגין עסקאות שם הסתבכו הנתבע ו/או חברותיו (עמ' 11 לפרוטוקול).

לפי עדותו הוא מכיר את הנתבע משנת 1994, על רקע עיסוקו בתחום הנדל"ן. תחום שבו עוסק הנתבע – 15 שנה. כמו כן מטעמים שאינם ברורים עד זה לא נתן את תצהירו בהזדמנות הראשונה. שמו, על פי הפרוטוקול הוא: דני חאלד רגב (עמ' 20 לפרוטוקול). הוא יליד עזה והוא היד הארוכה של המתווכים והרוכשים היהודים.

גרסתו בחקירה הנגדית באשר לשימוש בכסף השתנתה, מהגרסה של להעביר את מלוא הסכום לשותף, מינוס עמלתו, למתן הכסף לחיים השותף שלקח 7000 ₪ כדי לתת למוכר והתובע מס' 2 לקח 20,000 ₪ לכיסו. עוד הוא הלין שמלכתחילה השיק לא עבר ורק אחרי כמה ימים היה לשיק כסוי (עמ' 23 לפרוטוקול).

שוני נוסף בגרסה הייתה מי פנה אליו. על פי תצהירו פנה אליו הנתבע. על פי העדות שלו פנה אליו התובע מס' 2 (עמ' 23 לפרוטוקול).

לבסוף אתמהה מדוע יפנה מי מהצדדים דוווקא לאדם זה החי בישראל על פי הסדר של משרד הבטחון, העוסק באותו תחום בעייתי של קישור בין ערבים ויהודים ברכישת קרקעות, כאשר ניתן היה לכאורה לפנות לשותף של הנתבע, אשר היה מסוגל לכאורה לממן את השיק בדרך של הלוואה או ניכיון.

מכל הטעמים במצטבר, הנתבע לא הרים את הנטל של הבאת הראיות שהועבר אליו ועל כן התובעים הרימו את נטל השכנוע לגבי השיק על סך של 150,000 ₪.


השיק על סך של 6,000 ₪

5. לגבי השיק האחרון, מעיד התובע מס' 2 כי מסר את השיק לאחד צאדיק בליה לבקשת הנתבע. בשיק זה קשה לזהות את שם הנפרע. זה אינו צאדיק בליה. ההסבר של התובע מס' 2 הוא שזו הייתה בקשה של הנתבע (עמ' 10 לפרוטוקול).

למעשה, השיק נמשך לאדם אחר שהסב אותו, לכאורה, לצאדיק בליה. על פי הגרסה בתצהיר עדות ראשית, אומר התובע שהנתבע היה חייב את הכסף למר בליה עבור שכרו.

הנתבע הכחיש גרסה זו בתצהירו. בחקירתו הוא העיד שבזמנו הוא רכש מצאדיק בליה קרקע באלפי מנשה (עמ' 15 לפרוטוקול).

הנתבע טוען בעדותו שהקשר בין התובעת לצאדיק בליה נוצרה על ידי אביו של התובע מס' 2 (עמ' 16 לפרוטוקול).

למרות הקשר המתמשך של הנתבע עם צאדיק בליה, הוא לא הזמין אותו לעדות.

יחד עם זאת, במקרה של שיק זה, הנטל חל על התובעים להביא ראיות לבסס את הגרסה שאינה עולה מהשיק ולמעשה מנוגדת לשיק.

אינני מקבלת את גרסת התובע מס' 2 כי בפברואר 1998, עשה טובות כלכליות לדוד שלו. גרסה זו אינה עולה מתוך השיק.

גרסה זו אינה מתיישבת עם גרסת מתן ההלוואה בגין עסקת צור באחר, להבדיל מגרסת ההשקעה. אין בה הגיון.

לפיכך התביעה בגין שיק זה נדחית.

ריבית

6. גרסת ריבית הפריים- אמנם התובע לא נחקר על גרסה זו אולם גרסתו בעוכריו הן כי בתצהירו שתי שיטות חישוב, הן כי לא הובאו ראיות לריבית הפריים בתקופה הרלוונטית והן כי על עסקה זו היה צריך להיות מסמך בכתב- שאיננו (סעיפים 2 ו-3 לחוק הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993).

סוף דבר

7. תביעה בגין שיק על סך של 150,000 ₪ ליום 21/12/97, מתקבלת. יתרת התביעה נדחית.

עילת התביעה של התובע מס' 2 לא ברורה. מושכת השיקים היא התובעת, החברה.

על כן הנתבע ישלם לתובעת מס' 1, סך של 150,000 ₪ בצירוף של הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 21/12/97, עד ליום התשלום המלא בפועל, הוצאות משפט לפי הסכום של 150,000 ₪ משוערכים ליום הגשת התביעה 20/5/04, מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובעת מס' 1 שכ"ט בסך של 14,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. תביעה הנתבע מס' 2 נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.

מיכל וולפסון, שופטת

001234/04א 139 איילה