ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה מזרחי נגד מדינת ישראל :

בפני: כבוד השופט י. צלקובניק- אב"ד ע"פ 39034-12-14
כבוד השופטת נ. נצר
כבוד השופט י. עדן

המערער

שלמה מזרחי
ע"י ב"כ עו"ד עמיחי אסנפי

נגד

המשיבה

מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד עינת נהון- אפרתי

בית המשפט קמא (כבוד השופט ד"ר י' ליבדרו), הפנה את המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן שאף המליץ בסופו על הימנעות מהרשעה, הטלת צו מבחן ושל"צ למשך 140 שעות.

פסק דין

השופט י. צלקובניק:
המערער הינו אחד מבין שלושה שותפים בשותפות "סביון משא כרמל" (להלן: השותפות), שבמסגרתה הוקמו בתי ספר ללימוד נהיגה על מכונות ניידות (כגון, שופל ומחפרון); אחד מבתי הספר הוקם בקיבוץ כרמים. יצוין , כי המערער הינו גם מנהלה של חברת "משא בטוח", הנמצאת בבעלות אשתו והוא מתגורר בצפון הארץ.

המערער הורשע בבית המשפט קמא, על פי הודאתו, במסגרת כתב אישום מתוקן, שהוגש נגדו ונגד נאשמת נוספת, הגב' מורן שוקר, ששימשה כפקידה בבית הספר בכרמים (להלן: מורן), בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, לפי סעיף 418 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין, והוטלו עליו 6 חדשי מאסר מותנים למשך שלוש שנים, קנס בסך של 30,000 ₪, וחתימה על התחייבות כספית בסך של 10,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מביצוע עבירות לפי פרק יא' סימן ו' לחוק העונשין.

העונש שנקבע למערער הוטל בעקבות הסדר טיעון, שבמסגרתו עתרה המאשימה להטלת מאסר מותנה, קנס (בשיעור שהוטל בגזר הדין) והתחייבות כספית. צוין במסגרת ההסדר, כי המערער יופנה לקבלת תסקי ר, שבו תהיה התייחסות לאפשרות ביטול ההרשעה.
מורן, כמו המערער, הודתה אף היא בעובדות כתב האישום המתוקן, והוטלו עליה במסגרת הסדר טיעון "סגור", ארבעה חדשי מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר מותנה של 12 חדשים למשך 3 שנים, קנס בסך של 30,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית בסך של 10,000 ₪.

בערעורו עותר המערער לביטול ההרשעה, ובעקבות כך, להטלת של"צ, העמדתו במבחן והשתת "עיצום כספי" הזהה לזה שהוטל בבית המשפט קמא. יצוין, כי מורן לא ערערה על עונשה.

בכתב האישום המתוקן בו הודו המערער ומורן, פורטו נהלי אגף הרישוי במשרד התחבורה, ואשר אותם הפרו המערער ומורן בדרך של מעשי זיוף, כפי שיתואר להלן.
על פי הנהלים, היה על בית הספר, לפני פתיחת קורס הנהיגה, להעביר בקשה בכתב לפתיחת הקורס למפקח המחוזי במשרד הרישוי; על הבקשה לכלול את שם מדריך הנהיגה, שהינו מורה מוסמך לנהיגה; תכנית הקורס; תאריכי המבחן העיוני והמעשי, וכן את שם בוחן הנהיגה שאינו אחד המדריכים שהשתתפו בהדרכת התלמידים בקורס (להלן: טופס ההודעה על פתיחת קורס). בד בבד, על התלמיד המבקש להשתתף בקורס, לפנות בבקשה למשרד הרישוי ולהגיש בקשה לקבלת רישיון נהיגה למכונה ניידת בטופס המכונה רש"ל 18(להלן: טופס רש"ל). על פי אותם נהלים, לאחר סיום קורס הנהיגה וביצוע המבחנים, חותם הבוחן אשר ערך את המבחנים על טופס רש"ל. על הבוחן לציין על גבי הטופס, בחתימתו ובחותמתו, אם התלמיד עבר או נכשל. לאחר מכן, מועברים טפסי רש"ל של התלמידים אשר עברו את המבחנים לאגף הרישוי, לצורך קביעת הזכאות לקבלת רישיון הנהיגה על מכונה ניידת.

על פי האישום הראשון בכתב האישום, שיוחס למורן לבדה, הונחתה מורן על ידי אחד מבין השותפים, ששמו לא צוין בכתב האישום, כי עליה להקפיד כי תהיה התאמה בין פרטי הבוחן כפי שציינו בטופס ההודעה על פתיחת הקורס, לבין פרטי הבוחן החתום בסופו של הליך, על גבי טופס רש"ל. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, העבירה מורן למשרד הרישוי, טופסי הודעות על פתיחת קורס בהם צוין שמו של בוחן, אייל קולת שמו, הוא המתלונן בפרשה, כמי ששימש בוחן בקורסי הנהיגה הנ"ל, וזאת בלא שהמתלונן שימש כלל כבוחן באותם קורסים, ובלא שהייתה אליו פניה לשמש כבוחן בקורסים אלה. יצוין כי המתלונן שימש כמדריך בבתי הספר לנהיגה של השותפות, לרבות בכרמים, אולם כאמור, לא שימש כבוחן בכרמים, הגם שיש לו הסמכת בוחן. בעקבות העברת טפסי ההודעה על פתיחת קורס, קיבלה מורן אישור לפתיחת הקורסים ממשרד הרישוי.
בין החודשים מאי 2011- נובמבר 2011, זייפה מורן מספר רב של טפסי רש"ל בכך שחתמה על הטפסים בחתימה הנחזית להיות חתימת ידו של המתלונן, והטביעה על הטפסים חותמת עם פרטיו האישיים של המתלונן, ללא ידיעתו ואישורו של המתלונן, וזאת כאשר המתלונן לא שימש כאמור, כבוחן בבית הספר כרמים. מורן הגישה את טפסי רש"ל המזויפים לאגף הרישוי במשרד התחבורה, במטרה לקבל אישור להענקת רישיונות נהיגה לתלמידי בית הספר, ובעקבות כך התקבלו רישיונות נהיגה למספר רב של תלמידים. צוין בכתב האישום, כי המרמה בוצעה בנסיבות מחמירות נוכח מספר ם של התלמידים לגביהם נתקבל אישור לפתיחת קורס, היקף המרמה "והעובדה כי קבלת האישור בעטיים של מעשי המרמה ובחינתם של התלמידים נעשתה על ידי בוחן מוסמך אחר שלא אושר מראש על ידי משרד הרישוי, כמתחייב על ידי הנהלים" (אישום ראשון, סעיף 5).

על פי עובדות האישום השני המשותף למערער ולמורן, בתאריך 1.12.2011, קיבלה הגב' מירי לוי, המשמשת כרב בוחן ראשי ומפקחת בתי ספר לנהיגה במחוז באר שבע , מטעם אגף הרישוי במשרד התחבורה (להלן: לוי), טופס רש"ל על שם תלמיד בשם עומר אבו ערער, שהועבר ללוי מבית הספר בכרמים; בעת בדיקת הטופס הבחינה לוי כי חתימתו וחותמתו של המתלונן אינם זהים לחתימה ולחותמת המוכרים לה מטפסי רש"ל קודמים. לוי הפנתה את תשומת לבה של מורן לאי ההתאמה האמורה, והודיעה לה כי אינה מאשרת את הטופס (להלן: הטופס המזויף).
ביום 2.12.2011 הגיע המתלונן להדריך בבית ספר של השותפות בכפר טרומן, ואז פנתה אליו מורן וסיפרה לו על הבעיה שהתעוררה, ואמרה לו כי "עליו ללמוד לחתום את חתימתו כפי שזויפה על ידה על גבי הטופס המזויף". מורן חתמה על דף נייר חתימה הנחזית להיות חתימת ידו של המתלונן, וביקשה מהמתלונן ללמוד את צורת החתימה, על מנת שידווח ללוי כי זוהי אכן חתימתו; המתלונן סרב לעשות כן והודיע למורן כי מדובר במעשה זיוף פלילי. בעקבות סירובו של המתלונן , הודיעה מורן למתלונן כי המערער יטפל בעניין.

בית המשפט קמא (כבוד השופט ד"ר י' ליבדרו), הפנה את המערער לקבלת תסקיר שירות מבחן שאף המליץ בסופו על הימנעות מהרשעה, הטלת צו מבחן ושל"צ למשך 140 שעות.
בגזר הדין צוינו עיקרי התסקיר, מהם עולה כי המערער, בן 57, אב לשלושה, הינו אדם בעל מערכת ערכים נורמטיבית, נעדר כל עבר פלילי. המערער משמש כעמוד תווך במשפחתו שלו, וכן במשפחה המורחבת; הוא שירת בצה"ל במסגרת שירות קרבי, ושירות מילואים במשך 24 שנים. למערער תואר במדעי החברה והוא בעל רישיון לעריכת דין, ועוסק במתן ייעוץ משפטי, מעת לעת, ללא תמורה.
עיסוקו המרכזי של המערער הינו כמדריך ומנהל החברה שבבעלות אשתו ("משא בטוח"), העוסקת בפיקוח, ייעוץ והדרכות בנושאי תעבורה ובטיחות בעבודה. המערער הציג מכתבי המלצה, ביניהם של חבר כנסת חמד עאמר, יו"ר השדולה לבטיחות בדרכים בכנסת, המכיר את המערער שנים רבות, ושל קצין אק"מ ממשטרת התנועה הארצית מחוז חוף, המשבחים את תרומתו המקצועית של המערער, בהדרכה ובסיוע, בהתנדבות, בנושאי תחבורה ונהיגה, וכן המלצות אחרות בהן צוינה תרומתו של המערער לקהילה. עוד עלה מהתסקיר , כי בריאותו של המערער רופפת בשל בעיות לב, והוא נושא חותמם של משקעי עבר נוכח פטירתו של אביו בנסיבות טרגיות, בעת שהמערער היה נער צעיר.
בתסקיר צוין, בנוסף, כי המערער חש בושה וחרטה עקב מעורבותו במעשים, הגם שטען כי פעל "מתוך חוסר תשומת לב לפרטים...הדגיש כי מדובר בכשל טכני של דיווח שגוי, וכי הקורס הועבר בצורה מיטבית...עוד ציין כי הסתמך על דבריה של הפקידה, כי הדבר תקין ומקובל גם על הבודק וכי זהו נוהל עבודתם. התרשמנו כי (המערער) מנסה להקטין את רמת אחריותו והכרתו את נהלי העבודה במקום, מתוך חשש מעונש".
שירות המבחן המליץ על ביטול ההרשעה לאחר שהמערער הציג "תיעוד רב להשפעה הישירה של הרשעתו בדין על תעסוקתו בעתיד, הן כעורך דין והן בתחום הייעוץ וההדרכה בנושאי תחבורה ובטיחות בעבודה". עוד ה מליץ שירות המבחן על העדפת הפן השיקומי - טיפולי והעמדת המערער בצו מבחן, שכן שילובו של המערער בטיפול "יכול להוביל לנגיעה בקשיים ובמצוקות אותם הדחיק...מאז ילדותו ומשליכים על התנהלותו כיום".

חרף עמדת שירות המבחן, לא ראה בית המשפט מקום לביטול ההרשעה. צוין, כי חומרת העבירה ונסיבותיה אינם מאפשרים ביטול ההרשעה; נקבע כי המערער נכשל ב"כשל ערכי...כמי שעומד בראש המערכת ולו אחריות לא אך על מעשיו אלא גם על מעשיהם של הכפופים לו...". נקבע, בנוסף, כי המערער "פגע בערכים מוגנים של חיי מסחר תקינים, אותנטיות מסמכים, הגינות וחופש הפעולה של האדם וכן של מניעת הטעיה אפקטיבית של הזולת...". ה מערער פעל במספר הזדמנויות כדי ליצור מצג שווא, אגב זיוף חתימתו של המתלונן, יחד עם מורן, וכי מדובר "בזיוף שנעשה על ידי מנהל בטיחות בחברה שהוא בעלים משותף של אותה חברה, כלפי אורגן רשמי של המדינה שמעניק רישיונות על בסיס הדיווחים". עוד צוין , כי לבד מדרך הפעולה, יש ליתן הדעת "לנזק שנגרם מביצוע העבירות ולנזק שיכול היה להיגרם מביצוע העבירות". בהקשר זה, צוין, כי "נקיטת גישה מקלה ביחס לזיוף שמו של מורה או בוחן, עלולה חלילה לעודד זיוף נתונים אחרים שבנקל עשוי להוביל לסיכון חיי אדם, דוגמת זיוף שעות עבודה של נהגים, זיוף מד ק"מ וכו'. דווקא בנושא זה של בטיחות בדרכים ישנה חשיבות יתירה לשקיפות ולדייקנות בדיווח".
בית המשפט ציין, כי המערער צרף מסמכים על פגיעה קונקרטית אפשרית במישור התעסוקתי, וכי להרשעתו "יכול ותהיינה השלכות על מישורי חייו", ואולם בנסיבות המקרה, "חומרת מעשיו של (המערער) מתעצמת נוכח סוג עיסוקיו...ומעניקה לאינטרס הציבורי משקל גדול יותר". צוין, עם זאת, כי הרשעת המערער לא תביא בהכרח לשלילת רישיון עורך הדין, והדבר נתון לשיקול דעת הגופים המתאימים בלשכת עורכי הדין.

ב"כ המערער טען, כי בגזר הדין נפלו מספר טעויות עובדתיות מהותיות, שהיה בהן כדי להשפיע באופן מוטעה על מסקנת בית המשפט לעניין ההרשעה. צוין, כי בניגוד לאמור בגזר הדין, המערער לא שימש כקצין בטיחות, בעלים, או מנהל של בית הספר בכרמים, ואחד השותפים האחרים בשותפות (מר יהודה סביון), הוא שניהל את בית הספר; הטענה כי לנאשם אחריות "שילוחית, מיניסטריאלית" כלפי הפקידה מורן, אינה נכונה, לפיכך, והפקידה לא הייתה כפופה למערער. המערער פעל כמדריך בבתי ספר בצפון הארץ, ותפקודו במחוז הדרום היה "תפעולי בלבד".
עוד נטען, כי הדיווח הכוזב למשרד התחבורה לא נגע לבטיחות בדרכים, כפי שקבע בית המשפט. בהקשר זה אף מציין ב"כ המערער, כי מכתב האישום המקורי נמחקה האמירה כי נסיבות העברת הטפסים המזויפים עשויות היו "לגרום לסיכון לחיי אדם ובהם תלמידים", וקביעת בית המשפט כי זיוף הנתונים עלול היה "לעודד זיוף נתונים אחרים שבנקל עשוי להוביל לסיכון חיי אדם", אינה עולה בקנה אחד עם תיקונו של כתב האישום. צוין בעניין זה, כי לא זו בלבד שהתלמידים נבחנו על ידי בוחן מוסמך אחר, אלא שכל הרישיונות שנופקו לת למידים נמצאו כשירים בדיעבד, על ידי משרד התחבורה, והתלמידים לא נדרשו לעבור כל הכשרה או מבחן נוספים.
ב"כ המערער טען בנוסף, כי לא ניתן ביטוי ממשי גם לתסקיר יוצא הדופן בעניינו של המערער, הסוקר את פעלו הרב של המערער והתנדבותו הברוכה לחברה, זאת, לצד הנזק העלול להיגרם לו, עקב או בדן רישיון עורך דין ושלילת רישיונות של הדרכה בתעבורה.

ב"כ המשיבה טענה, כי יש להותיר את הרשעת המערער על כנה. נטען כי המערער היה מעורב בענייני בית הספר בכרמים, ובתסקיר אף צוין כי עסק בניהול, ופנייתה של מורן למערער לפתור את הבעיה שהתעוררה מעידה על כך. צוין, כי למערער היה מניע כלכלי במעשה, שכן המתלונן קיבל שכר מבית הספר תמורת עריכת מבחני הנהיגה, והשארת שמו של המתלונן בטופס, בלי שביצע הליך בחינה בפועל, נבעה מרצון לחסוך את עלות שכרו. הכשל של המערער אכן היה "ערכי", כפי שקבע בית המשפט קמא, והמערער ניסה ל"הכשיר את שרץ", מעשה הזיוף. בית המשפט לא קבע כי נגרם סיכון חיים בפועל, אולם משאין וודאות מי היה הבוחן, אין למשרד הרישוי המאשר את הרישיון, כל בקרה על דרך התנהלות מבחן הנהיגה על חלקו העיוני והמעשי.

דיון

הימנעות מהרשעה לגבי מי שנקבע שביצע עבירה, הינה בבחינת חריג; השוויון בפני החוק ומיצוי ההליך הפלילי, מחייבים ככלל, הרשעתו של מבצע עבירה; רק במקרים יוצאי דופן, כאשר יש בהרשעה "כדי לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם... וסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על הרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשקולי הענישה האחרים", ניתן לשקול אי הרשעה (ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נ"ב (3) 337).

אין חולקין בדבר עצם חומרתן של עבירות הזיוף והשימוש במסמך המזויף. עם זאת, סבור אני, כי מעשיו של המערער, כפי שהוצגו בעובדות כתב האישום המתוקן, אינם מצויים במדרג חומרה כה גבוה, עד שאין מקום אף להרהר בדבר האפשרות להימנע מהרשעתו.

אכן, עלה מעובדות כתב האישום המתוקן , כי המערער ניסה להשפיע על המתלונן לאשר באופן כוזב כי חתם על טופס הרש"ל, ומשהמתלונן סירב לכך, היה שותף לכתיבת המכתב המזויף שיועד לאגף הרישוי, יחד עם מורן. עם זאת, יש לזכור, כי על פי תיקונו של כתב האישום, לא היה המערער שותף למעשי זיוף הטפסים, נשוא האישום הראשון, וחלקו של המערער מתמקד במקרה אחד ויחיד בפרק זמן תחום וקצר, כמפורט באישום השני, ולא ניתן להסיק על זיקה בין האירועים, הרובצת לפתחו של המערער; בהקשר זה, מסכים אני עם טענת ב"כ המערער, כי לא ניתן ללמוד מהעובדות המוסכמות, על כך שהמערער, שהתגורר ופעל בצפון הארץ, עסק בניהול השוטף של בית הספר בכרמים, או שהיה אחראי על הבטיחות במקום; לנוכח ייחוס המעשים באישום הראשון למורן בלבד, הרי שהעובדה כי מורן פנתה למערער בעניינו של המתלונן כמפורט באישום השני, אינה יכולה ללמד על מעורבות עמוקה יותר של המערער, מעבר למה שנטען נגדו בכתב האישום המתוקן ואין לייחס למערער אחריות "פיקודית" על מעשים להם לא היה שותף, לכאורה.
עובדה נוספת השוקלת בעיני, ואף היא נטענה על ידי ב"כ המערער, עניינה בהסכמה המפורטת בתיקונו של כתב האישום, כי בזיוף המסמכים לא היה משום ניסיון להטות את תוצאות מבחן הנהיגה, או להקנות רישיון נהיגה למי שלא הוכשר כדבעי לנהיגה ולא עמד במבחן הנהיגה כנדרש; בנסיבות אלה, למעט פגמי התנהגותו של המערער בדיווח כוזב לאגף הרישוי, אין אני רואה מקום למסקנה כי בנסיבות התנהגותו הקונקרטית של המערער, היה משום סיכון פוטנציאלי לחיי אדם, כפי שיוחס לו, בעקיפין לפחות, בגזר הדין.
עוד אציין, כי מניעי התנהגותו של המערער - שבמקום לדווח למשרד הרישוי על זהותו האמיתית של הבוחן , בחר "להיצמד" לטענה הכוזבת כי המתלונן הוא זה שביצע את המבחן - לא התחוורו בבית המשפט קמא. ב"כ המשיבה טענה , כי מדובר במניע כלכלי כלשהו הקשור בסדרי העבודה בבית הספר, ואולם גם אם אניח כי טענה זו, שלא היה ליטוי בעובדות כתב האישום המתוקן היא נכונה , הרי שאין בה כדי לערער על הקביעה כי לא היה קיים כל פסול בדרך הכשרתו לנהיגה של התלמיד הנדון.

בצד מעשה העבירה מצוי העושה. המערער צבר זכויות לרוב, בשנות עשייה ארוכות, ותרם לחברה מכישוריו ומניסיונו, פעמים רבות בדרך של התנדבות. המערער שירת שירות מסור בצה"ל; גילו מתקדם והוא לוקה בבריאותו. המערער ניחם על המעשה והכה על חטא התנהגותו. לא היה חולק, כי הרשעתו של המערער עלולה לפגוע בעבודתו מול משרד התחבורה, ואף להביא לשלילת רישיונו כעורך דין, לתקופה זו או אחרת, לאחר דיון משמעתי בלשכת עורכי הדין. לא הייתי נוטה לראות ברקע האישי, ואף בנזק המקצועי הקונקרטי שהיה עלול להיגרם למערער עקב ההרשעה, סיבה מספקת להימנע מהרשעה, אם האינטרס הציבורי לא היה מותיר פתח ממשי להימנע מהרשעה, בנסיבות המעשים . עם זאת, נחה דעתי כי בנסיבות המוסכמות שבהם התבצעו מעשי העבירה, הרי שמידת החומרה הלא גבוהה של המעשים, ביחד עם הנזק הקונקרטי הנשקף למערער עקב הרשעתו, ולנוכח הנסיבות האישיות, ההודאה, ועברו התקין לחלוטין של המערער, ניתן, במקרה זה, להימנע מהרשעתו.

נוכח האמור, אציע לחבריי לבטל הרשעתו של המערער, ולהטיל עליו צו מבחן למשך 18 חדשים, וכן של"צ למשך 200 שעות. המערער יישא בהוצאות משפט בסך של 30,000 ₪ חלף הקנס שהוטל. ההתחייבות שניתנה תישאר בעינה. העונש המותנה שהוטל – יבוטל, נוכח ביטול ההרשעה.

יורם צלקובניק, שופט

השופט י. עדן:

1. מסקנתי, לאחר בחינת הנסיבות וגזר הדין של בית משפט קמא, שונה ממסקנת חברי, אב בית הדין, כבוד השופט י. צלקובניק. נקודת האיזון בין השיקולים לאי הרשעה, השמורה למקרים חריגים בלבד, לבין נסיבות ביצוע העבירות ושיקולי הענישה כפועל יוצא מכך, מצויה לטעמי בהרשעת המערער, לצד הענישה המקלה אשר הוטלה עליו.

שלושה נושאים במרכז מסקנתי – העבירות בנסיבות ביצוען, התייחסות המערער אליהן, ועיסוקו ונסיבותיו האישיות.

2. אתייחס תחילה לתפקידו של המערער, ולטענת בא כוחו, כי טעה בית המשפט קמא ביחסו לו את היותו מנהל בחברה, לצד הטענה כי הוא שותף בלבד. אינני מוצא כל טעות בגזר הדין של בית המשפט קמא. אין מחלוקת כי המערער הינו אכן מתפקד כמנהל בחברה אחרת, וכאן עסקינן בשותפות שהוא אחד מבעליה. בית המשפט קמא בגזר דינו, לא אמר, כנטען, כי הנאשם מנהל בעסק בו בוצעו העבירות. בסעיף 10 לגזר הדין נאמר כי "מדובר בזיוף שנעשה ע"י מנהל בטיחות בחברה שהוא בעלים משותף של אותה חברה, כלפי אורגן רשמי של המדינה שמעניק רישיונות על בסיס הדיווחים". (ככל הנראה נפלה במקור טעות סופר ובמקום המילה "אותה" נכתב "אותו"). המערער אכן הינו מנהל בטיחות, הגם שטוען הוא שלא באותה שותפות בה בוצעו העבירות, אלא בחברה אחרת, ובגזר הדין לא נאמר כי הוא מנהל הבטיחות באותה שותפות. כך, עיון בסעיף 16 לגזר הדין מחדד את המשמעות שביקש בית המשפט קמא ליתן להיות המערער בתחום הבטיחות: "... הנאשם העוסק בין היתר, גם כמדריך ומנהל חברה בתחום הבטיחות מכיר בחשיבות השמירה על נהלים אף אם הם נחזים כבירוקרטים בלבד". מכאן, שבית המשפט קמא הביא את עובדת היות המערער כמנהל בטיחות, לא כעובדה המתייחסת לאותה שותפות בה בוצעו העבירות, אלא כעובדה כללית אשר יש לה השלכה על שאלת ההרשעה.

אין מחלוקת, והמערער אף טוען לכך, שעניינו ועיסוקו בתחום הבטיחות, ואף צורף אישור לפיו המערער "כשיר לשמש כממונה על הבטיחות", תעודה מיום 2.12.13 אשר בתוקף מיום 1.1.2014 עד ליום 31.12.16. בנוסף, בתסקיר שירות המבחן נאמר כי המערער מתפקד כמנהל בחברה אחרת, אשר בבעלות רעייתו.
אשר לתפקידו של המערער במסגרת אותו עסק אשר בו בוצעו העבירות, אין מחלוקת כי המערער הינו אחד מהשותפים בבית העסק, והשתלשלות העניינים מעידה כי אין הוא אך שותף, אלא בפועל, הן הנאשמת 2 והן אדם נוסף, פעלו כמי שהוא בר-סמכא בבית העסק, ובמסגרת מעשיי הזיוף והשימוש במסמך מזויף, היה המערער המוציא והמביא. משכך, אין גם כל טעות בהתייחסות בית המשפט קמא אל המערער.

3. העבירות אשר בוצעו ע"י המערער, לא בחטף בוצעו ולא בהינף יד, ואינן בבחינת אירוע נקודתי או שולי, אלא מדובר בביצוע עבירות במספר שלבים, תוך הנחיות והוראות שנותן המערער לשניים המועסקים בבית העסק אשר הוא שותף בו, בית ספר ללימוד נהיגה על מכונות ניידות.

הנאשמת 2 מבצעת, על פי האישום הראשון, אשר המערער אינו מואשם בו, עבירות רבות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מעשיי מרמה אשר הינם במסגרת אותו עסק, ומבוצעים כלפי משרד התחבורה והגורמים הפועלים במסגרתו.

על פי האישום השני, המיוחס גם למערער, אותה נאשמת 2 מקבלת פנייה, מאת גב' לוי שהינה רב בוחן ראשית ומפקחת בתי ספר לנהיגה במחוז באר שבע מטעם אגף הרישוי במשרד התחבורה, לפיה טופס מסוים אשר קיבלה הינו מזויף ואינו מאושר, היות והחותמת והחתימה של המתלונן אינם תואמים כלל את חתימתו וחותמתו.

למחרת היום פונה הנאשמת 2 אל המתלונן, מספרת לו על הבעיה שהתעוררה עם הטופס המזויף, אומרת לו כי עליו ללמוד לחתום על חתימתו כפי שזויפה על ידה על גבי הטופס המזויף, ביקשה ממנו ללמוד את החתימה על מנת לומר לגב' לוי כי זוהי חתימתו, המתלונן סירב לעשות כן בטענה כי מדובר בזיוף ובמעשה פלילי, ובתגובה לכך אומרת הנאשמת 2 למתלונן כי המערער יטפל בזה.

הנה, כבר עם תשובת המתלונן, מזכירה הנאשמת 2 את המערער דווקא, ואומרת כי המערער יטפל בזה.

יומיים לאחר מכן, פונה המערער אל המתלונן ושואל אותו אם הנאשמת 2 שוחחה איתו על הטופס המזויף והאם למד את החתימה, והמתלונן השיב בשלילה, וביקש מהמערער שידאג כי המתלונן לא יאלץ בעניין זה אל הגב' לוי.

המערער משיב למתלונן כי הוא יטפל בזה ויכתוב לגב' לוי מכתב בעניין.

כבר מהאמור ניתן ללמוד כי אין מדובר במי שהינו אך שותף המנותק מבית העסק ו"הדרום זר לו" כנטען.

המערער והנאשמת 2, מזייפים לאחר מכן מכתב אשר כותרתו "אישור חתימה", הנחזה להיות מטעם המתלונן וממוען אל הגב' לוי. במכתב מזויף זה כותבים המערער והנאשמת 2 כי המתלונן מאשר כי החתימה על גבי הטופס המזויף הינה אכן חתימת ידו של המתלונן ובוצעה על ידו, הנאשמת 2 חותמת על המכתב חתימה הנחזית להיות חתימת ידו של המתלונן, והטביעה חותמת עם פרטיו האישיים של המתלונן.

המערער, משנכשל בניסיונו לגרום לאישור זיוף באמצעות המתלונן, מגדיל עשות ויחד עם הנאשמת 2, בצוותא חדא, ולאחר ששוחח עם המתלונן, ולא צלח בניסיון להביאו לבצע מעשה מרמה אל מול משרד התחבורה, מזייף מסמך כאמור.

המערער ממשיך, ומבקש מאדם אחר, אשר הינו מורה לנהיגה ומדריך מוסמך ללימוד נהיגה על מכונה ניידת, ובתקופה הרלבנטית עבד כמדריך בקורסים לנהיגה בבית הספר האמור, למסור את המכתב המזויף אל הגב' לוי על מנת שזו תאשר את הטופס המזויף, ועל פי כתב האישום אותו אחר מסר את המכתב המזויף כאמור. הנה, המערער מפעיל לא רק את הנאשמת 2, אלא גם אדם נוסף, נותן לו הוראה, והוא מבצעה.

נסיבות ביצוע העבירות המתוארות לעיל, מעידות על החומרה, התחכום, ההפעלה של אנשים אחרים, ועל חלקו המרכזי והמוביל של המערער בביצוע העבירות באישום זה, תוך כדי שמועסקים בבית העסק פועלים על פי הוראותיו.

4. הימנעות מהרשעה שמורה למקרים חריגים, לא אחזור על כל השיקולים אשר פורטו רבות בפסיקה, וחברי הפנה לפסק הדין המרכזי בעניין זה, אך אוסיף כי לטעמי, לשאלת קבלת האחריות על ידי נאשם, מקום מרכזי בשיקולים הקשורים בהרשעה.

קבלת אחריות, מלאה, ושלא באופן מצמצם, הינה תנאי ראשון ומרכזי בהימנעות מהרשעה.

להרשעה לכשעצמה אפקט הרתעתי, ומקום שנאשם מצמצם את מעשיו ומשמעותם, הרי שיש לתת ביטוי לצורך בהרתעה של אותו נאשם, גם באמצעות ההרשעה.

מקום שנאשם מצמצם אחריותו מעשיו ומשמעותם, הרי שההנחה כי לא יחזור על מעשיו, נתונה לספקות, וכך הוא בעניינו של המערער.

תסקיר שירות המבחן מציין כי המערער מדגיש : "כי מדובר בכשל טכני של דיווח שגוי...".

המערער מוסיף ומשתף את שירות המבחן כי: "טעה בכך שלא התעקש על הסדרת החתימה עם האדם שהעביר את הקורס בפועל. עוד ציין, כי הסתמך על דבריה של הפקידה, כי הדבר תקין ומקובל גם על הבודק וכי זהו נוהל עבודתם".

על פני הדברים מדובר בצמצום של ממש, הן של נסיבות ביצוע העבירות והן של חומרתן.

מכאן שברורה ומוצדקת התרשמות שירות המבחן אשר מובאת בהמשך, על כי המערער: "מנסה להקטין את רמת אחריותו והכרתו את נהלי העבודה במקום, מתוך חשש מעונש".

הנה כי כן, המערער אשר הודה בכתב האישום המתוקן, מצמצם באופן משמעותי את מעשיו, משמעותם וחומרתם.

אין עסקינן ב"כשל טכני", אין עסקינן ב"דיווח שגוי", ואין עסקינן בכך שהמערער "הסתמך על דבריה של הפקידה".

ההיפך הוא הנכון, מדובר במעשיי זיוף ושימוש במסמך מזויף, חמורים, תוך שהמערער לא רק שלא מסתמך על דברי הפקידה, אלא פועל בצוותא עימה, יחד עימה מזייף, ואם לא די בכך, הוא מפעיל אדם נוסף, והכל כאשר המערער יודע כי המתלונן, אשר חתימתו מזויפת, והמכתב המזויף אמור להיות כביכול מכתבו, מתנגד לכך.

מדובר בשרשרת של מעשים חמורים, אשר אין בינם לבין כשל טכני או דיווח שגוי, מאומה.

מהאמור, מסקנתי היא כמסקנת שירות המבחן, כי המערער מנסה להקטין את רמת אחריותו.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י פ"ד נב(3) 337, התווה כבוד המשנה לנשיא השופט לוין, שורת קווים מנחים, שאינם בבחינת רשימה סגורה, כגורמים שיש להביאם בהחלטה בדבר תוצאות הרשעה (עמ' 344 לפסק הדין). באלו מצויים בין היתר - חומרת העבירה והנסיבות בהן בוצעה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד ויחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה והאם הוא מתחרט עליה.

כל אלו, בנסיבותיו של המערער ובנסיבות ביצוע העבירות על ידו, כמפורט לעיל, מביאים למסקנה כי אין להימנע מהרשעתו. העבירות ונסיבות ביצוען כמתואר לעיל, חמורות, מעמדו ותפקידו של המערער הינו כשותף בבית העסק, אשר פועל עם, ומפעיל, מועסקים בבית העסק, יחסו לעבירות מקל ומצמצם, והאחריות שהוא נוטל לביצוען, לצד הודייתו, מצומצמת.

5. תמים דעים אני עם המשמעות אשר ייחס בית המשפט קמא לעיסוקיו של המערער, והיותו מי אשר מצוי בתחום הבטיחות, מכיר בחשיבות השמירה על נהלים, ומצופה ממנו, כמי שיודע את רזי החוק, להתנהלות ברמה נורמטיבית גבוהה יותר.

נוכח סוג עיסוקיו של המערער, אכן מתעצמת חומרת מעשיו, כפי מסקנת בית המשפט קמא בסעיף 18 לגזר הדין.

למערער הסמכה של קצין בטיחות בתעבורה, כשיר באישור המדינה לשמש כממונה על בטיחות, סיים קורס מדריכי עבודה, ועל פי התסקיר עוסק כמדריך ויועץ בחברה אשר עוסקת בשירותי בטיחות, פיקוח, ייעוץ והדרכות בנושאי תעבורה ובטיחות בעבודה, זאת בנוסף להיותו עורך דין.

מצב דברים בו מי אשר עיסוקו הינו כאמור, ומבצע הוא עבירות של זיוף מסמך ושימוש במסמך, אל מול משרד התחבורה, במסגרת בית ספר לנהיגה, כאשר מטרת הזיוף הינה הכשרת מסמך מזויף אחר, באופן המתואר לעיל, טומן בחובו חומרה יתירה.

6. מסקנתי היא כי אין זה המקרה לעשיית השימוש החריג בסמכות לביטול ההרשעה.

גם אם אצא מנקודת הנחה, הגם שהדבר לא הוכח כל צרכו, כי יהיה בכך כדי פגיעה במערער, מסקנתי היא כי אין להימנע מההרשעה במקרה זה, הואיל והדבר פוגע פגיעה מהותית בשיקולי הענישה האחרים, ובראשם שיקול ההרתעה. להרשעה, כאמור, אפקט הרתעתי לכשעצמו.

מעשיו של המערער, בנסיבות ביצועם, הינם כאלו אשר חותם הפליליות צריך לבוא עליהם.

זיוף ושימוש במסמך מזויף, ע"י שותף בבית עסק, תוך הפעלת מועסקים בבית העסק, להכשרת מעשיי מרמה אל מול משרד התחבורה, הינם מעשיי עבירה אשר נסיבותיהם החמורות אינן מאפשרות הימנעות מהרשעה, כל זאת לצד העובדה שקצין בטיחות מבצעם, ומצמצם את משמעותם.

המשמעות האופרטיבית של תוצאות אפשריות למעשיי המערער, לא נתבררה כל צורכה, ואין זה ברור, אם היה או לא היה במעשיו כדי אפשרות לסיכון פוטנציאלי לחיי אדם. אך גם אם אצא מנקודת ההנחה כי לא היה כל סיכון פוטנציאלי בנסיבות המקרה לחיי אדם, הרי שכפי שקבע בית המשפט קמא: "נקיטת גישה מקלה ביחס לזיוף שמו של מורה או בוחן עלולה לעודד זיוף נתונים אחרים שבנקל עשוי להוביל לסיכון חיי אדם... דווקא בנושא זה של בטיחות בדרכים ישנה חשיבות יתרה לשקיפות ודייקנות בדיווח".

טענת המערער, על כי מדובר ב"זיוף פרט בירוקרטי בלבד", לא רק שלא הוכחה, אלא שהגיונה אינו מתיישב עם מעשה זיוף שכזה.

בביטול הרשעת המערער יש מסר פייסני מסוים, אשר סבורני כי אין זה המקום עבורו.

לצד אי הוכחת נזק אשר יכול וייגרם למערער, אני סבור כי בנסיבות ביצוע העבירות כאמור לעיל, נכון הוא כי בפני הגורמים המתאימים, אשר יפעילו את שיקול דעתם, תבוא גם תמונת ביצוע העבירות ע"י המערער.

אכן, למערער זכויות, וגם נסיבות אישיות ורפואיות אשר מצדיקות הקלה והתחשבות, אך אלו צריכים לבוא במסגרת שיקולי הענישה, ואין הם עולים עד כדי ביטול ההרשעה.

הענישה אשר הוטלה על המערער מקלה ביותר, ולמעשה, למעט רכיב הקנס, לא הוטל כל עונש מוחשי. בכך באים לידי ביטוי, כל צרכם, השיקולים לזכות המערער.

7. לאור כל האמור, דעתי היא כי יש לדחות את הערעור.

יואל עדן, שופט

השופטת נ. נצר:
במחלוקת שנתגלעה בין חבריי, אב בית הדין, כבוד השופט י צלקובניק והשופט י. עדן - החלטתי לצרף דעתי לדעתו של השופט י. עדן ולפיה, אין להורות על ביטול הרשעתו של המערער, בנסיבות המקרה שנדון בפנינו בערעור זה.

מעבר לעובדה כי ביטול הרשעה ראוי כי יעשה אך במקרים חריגים ויוצאי דופן, הרי שבנסיבות של המערער יש בהחלט מקום לחשש כי ביטול הרשעתו ישדר מסר פייסני מדי ומקל, זאת בשעה שהמערער, גם על פי התרשמות שירות המבחן, נטה להמעיט בחומרת התנהגותו ובמידת השתתפותו ופעילותו במעשה הפלילי בגינו הורשע והעדיף לשוות להתנהגותו מימד של כשל 'טכני', הא ותו לא.

בעיני, אף קיים פסול בכך שהמערער המעיט במידת תרומתו למעשה הזיוף והשאלה מדוע פנתה מורן דווקא אליו והוא אף 'נזעק' לעזור ולהביא 'לפתרון' התסבוכת 'הטכנית' שנוצרה - נותרה מרחפת באויר וחסרת מענה ראוי.

בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש בנסיבות העומדות לזכות המערער כדי להוות משקל נגד ועודף על החומרה במעשיו, כפי שהטיב לתאר בית המשפט קמא בפסק דינו.

על כן, לדעתי, אין לשנות מפסק דינו של בית משפט קמא.

נחמה נצר, שופטת

לפיכך, הוחלט, ברוב דעות, כאמור בחוות דעת ם של כבוד השופט י. עדן וכבוד השופטת נ. נצר , לדחות את הערעור .

ניתן היום, כ' אדר תשע"ה 11 מרץ 2015), ב מעמד הצדדים.

יורם צלקובניק, שופט
אב"ד

נחמה נצר, שופטת

יואל עדן, שופט


מעורבים
תובע: שלמה מזרחי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: