ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוניס מאיר נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

בל 002825/07

בפני:

כב' השופטת נטע רות

תאריך:

27/08/2008

מוניס מאיר

בעניין:

ע"י ב"כ

עו"ד בר-נור יניב

המערער

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד אילן חלבגה

המשיב

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.1.07, אשר קבעה למערער נכות יציבה בשיעור 15% בגין פגיעה בעבודה שתחולתה מיום 23.10.94 . בהחלטתה קבעה הועדה כך:

"הוועדה עיינה בבדיקות השמיעה משנת 1994, 2000 ו-2002.

עקומות השמיעה מראות ליקוי תחושתי עצבי בינוני עד חמור בצורת שיפוע והעקומות דומות זו לזו בבדיקות השונות. בבדיקה מ-2002 SRT מימין DB-45 50 ושמאל DB50.

בדיקה זו דומה לבדיקה מ-1.2.00 בצורתה.

גם בשנת 1994 ליקוי השמיעה נראה דומה עם סף של 50-55 דציבל מימין ו-70 דציבל משמאל. כאשר ככלל עקומות אלו אינן אופייניות בצורתן לעקומות של חבלת רעש.

ליקוי זה יכול להיגרם מחשיפה לרעש ופגיעה בשמיעה בתדירויות הגבוהות 4,000-8,000 הרץ. הפגיעה בתדרים הנמוכים אינה בעקבות חשיפה לרעש ויש לציין גם ירידה בדיסקרמנציה בעקבות הפגיעה בתדרי הדיבור.

בשקלול של כל הבדיקות האחרונות נראה שקיימת תחלואה של האוזן הפנימית אשר הביאה לליקוי השמיעה המשמעותי ממנו הנפגע סובל בנוסף לנזק מרעש.

הטנטון עליו מתלונן הנפגע וקשור לליקוי בשמיעה אשר ברובו אינו כתוצאה מחשיפה לרעש ולכן קובעת הוועדה כי קיים מצב קודם הגורם לידירה בשמיעה וגם לטנטון.

לדעת הוועדה לנ"ל נכות של 30% לפי סעיף 72(1) ב' 8 ומתוך כך יש לנכות 15% מצב קודם לפי סעיף 72(1)ב' 5 לגבי הטנטון – אינו קשור לחשיפה לרעש אלא למצבו התחלואתי הקודם.

הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר מילט ומקבלת את מסקנותיו באופן חלקי לפי האמור לעיל.

אין מקום להפעלת התקנה, חזר לעבודתו." [ההדגשות במקור]

החלטה זו מושא הערעור ניתנה ע"י הוועדה הרפואית ללא נוכחות המערער, לאחר שזו התכנסה בעניינו ביום 2.8.06 ושמעה את טיעוניו וטיעוני בא כוחו וזאת בעקבות פסק הדין של בית הדין מיום 5.7.06, לפיו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר אל ועדה בהרכב אחר, אשר תפעל על פי פסק הדין מיום 14.12.05, כאשר תשומת לב הוועדה הופנתה לכך כי עליה לדון אך ורק בנושא הפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, כפי שנקבע באותו פסק דין – עובדה שצוינה גם על ידי הוועדה בראש הפרוטוקול. פרוטוקול בו צויין עוד לאמור:

"הוועדה עיינה בתיק הרפואי ושמעה הטענות המפורשות של עו"ד.

בדיקות השמיעה מצביעות על ליקוי תחושתי עצבי בצורת שיפוע מ-1994 ועקומות לא אופייניות לעקומות עקב חשיפה לרעש.

הפגיעה בשמיעה היא משמעותית. אין בתיק הרפואי חומר הקשור לשמיעה ולא.א.ג. לפני 1994 ומאחר וקיימת שאלה בגין מצב קודם הקשור בירידה בשמיעה, מבקשת הוועדה תיק רפואי א.א.ג. ישן וחדש מלפני שנת 1994, תיק רפואי כללי ומסמכים מצה"ל.

לאור כמות החומר הרבה בתיק ופסקי הדין המרובים, אנו מבקשים התיק כתיק בודד ונסכם ללא נוכחות עם קבלתו..."

2. עניינו של המערער הלך ובא בפני וועדות רפואיות לעררים מספר פעמים, בהתאם למספר פסקי הדין שנתן בית דין זה. להלן תפורט השתלשלות העניינים שהובילה להחלטת הוועדה מושא ערעור זה:

דרכו של המערער בעניינו מתחילה בהחלטה של וועדה רפואית מדרג ראשון מיום 25.5.03 אשר קבעה למערער 28% נכות לצמיתות החל מיום 1.2.00: 35% בגין ליקויי שמיעה (בהפחתה של 15% נכות בגין מצב קודם) ובסה"כ 20% נכות לצמיתות מיום 1.2.00. עוד קבעה הוועדה למערער 10% בגין טנטון החל מיום 1.2.00.

על החלטה זו הגישו הן המערער והן המשיב ערר לוועדה הרפואית לעררים. הוועדה התכנסה ביום 29.9.03 וקבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 25% החל מיום 4.3.02 (במקום החל מיום 1.2.00) בגין ליקוי שמיעה (ליקוי בשמיעה וטנטון). עוד קבעה הוועדה כי יש לקבוע את תחילת נכותו בשיעור 15% בגין ליקויים בשמיעה (מצב קודם) החל מיום 21.10.94 וכי אין מקום להחיל את תקנה 15.

על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין, שהתייחס לשיעור אחוזי הנכות בגין ליקויי שמיעה, למועד תחילת הטנטון שקבעה הוועדה ולאי הפעלת תקנה 15.

בהתאם להסכמה שנתן המשיב להחזרת עניינו של המערער לוועדה, הוחזר עניינו של המערער ביחס לנושאים הבאים:

א. מתן אפשרות לטעון בפני הוועדה טרם הפחתת אחוזי הנכות המוכרים בגין ליקויי שמיעה, למועד תחילת הטנטון שקבעה הוועדה ולאי הפעלת תקנה 15.

ב. מתן נימוק ביחס לקביעת שיעור הנכות בגין מצב קודם.

בהקשר זה יצוין, כי בית הדין החליט כי אין מקום להידרש לנושא מועד תחילת הטנטון ולאי הפעלת תקנה 15 - והחלטת הוועדה בנושאים אלה נותרה על כנה (פס"ד מיום 17.8.04 ב-בל 4539/03).

בעקבות פסק דין זה וביום 11.7.05 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בשנית בעניינו של המערער וזאת בהרכב חדש. המערער פירט את תלונותיו בפני הוועדה. מסקנת הוועדה היתה שנכותו של המערער הינה בשיעור 15% לפי סעיף 72(1)4 ד' וכי אין מקום לנכות מצב קודם וזאת משום שעקומות השמיעה אינן אופייניות לחבלה אקוסטית וכך גם התלונות על טנטון. עוד הוסיפה הוועדה וקבעה - כי אין מקום להפעיל את תקנה 15.

ערעור המערער על החלטת הוועדה מיום 11.7.05 התקבל ע"י בית דין זה (פס"ד מיום 14.12.05 ב-בל 5917/05) במסגרתו נקבע כך:

"עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים בהרכב אחר על מנת שתפעל בהתאם לפסה"ד שניתן ע"י כב' השופטת רות בתאריך 17.7.04 [צ"ל 17.8.04], כאשר תשומת לב הוועדה כי עליה לדון אך ורק בנושא הפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם.

פרוטוקול הוועדה מיום 11.7.05 לא יהיה בפני ועדה זו.

ב"כ המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה טרם מתן החלטתה.

הוועדה תנמק החלטתה."

ביום 28.2.06 התכנסה ועדה אחרת בעניינו של המערער ולאחר ששמעה את טענות המערער ובא כוחו, לא פעלה הוועדה בהתאם להנחיות שניתנו לה בפסק הדין. על כך הגיש המערער ערעור נוסף, שהתקבל ע"י בית הדין (פס"ד מיום 5.7.06 ב-בל 3380/06) שהחליט כך:

"עניינו של המערער יוחזר אל ועדה בהרכב אחר, אשר תפעל על פי פסק הדין מיום 14.12.05. תשומת לב הוועדה כי עליה לדון אך ורק בנושא הפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, כפי שנקבע באותו פסק דין."

החלטת הוועדה הרפואית שהתכנסה בעקבות פסק דין זה היא נושא הערעור שבפנינו.

3. טענות המערער המופנות כנגד החלטת הוועדה מיום 24.1.07 הינן כדלקמן:

הוועדה הרפואית היתה מנועה מלהידרש לשאלת הקשר הסיבתי שבין הטנטון לבין חשיפתו לרעש, אלא רק למועד תחילתו של הטנטון.

עוד טען המערער כי הוועדה לא היתה רשאית להפחית מנכותו בשל מצב קודם, בהעדר ממצאים שהיו מונחים בפניה באשר למצב קודם כאמור.

המערער הוסיף וטען כי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של ד"ר מילט כפי שהוגשה מטעמו.

לאור כל זאת, ביקש המערער כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר, אשר בפניה יונח פרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 29.9.03 לבדו. זאת על מנת שתנמק את ההפחתה בשיעור הנכות בגין ליקוי שמיעה בלא להידרש לנכות בגין טנטון.

עמדת המשיב הינה כי הוועדה נימקה כדבעי את החלטתה מדוע יש לנכות שיעור נכות בגין מצב קודם מנכותו של המערער וכי בהתאם להנחיות בית הדין, לא נדרשה הוועדה להתייחס לחוות דעתו של ד"ר מילט. יחד עם זאת, המשיב הסכים להשיב את עניינו של המערער לוועדה – בהרכבה הנוכחי – "על מנת להפנות את תשומת ליבה כי לא היה עליה לדון בעניין זה [בטנטון] על פי פסק הדין".

4. אשר לדעתי יאמר – כי יש לקבל את הערעור וזאת מהטעמים הבאים:

כל שנדרשה הוועדה לעשות בעניינו של המערער היה לנמק את שיעור הנכות בגין מצב קודם, לאחר שנתנה למערער ולבא כוחו הזדמנות להציג טענותיהם בפניה. במסגרת זאת ביקשה הוועדה כי יובא בפניה "תיק רפואי א.א.ג. ישן וחדש מלפני שנת 1994, תיק רפואי כללי ומסמכים מצה"ל". דא עקא שבמסקנותיה לא נדרשה הוועדה למסמכים אותם הזמינה ולכן לא ברורים נימוקיה בדבר מצב קודם של המערער, ככל שמצב כזה היה מתועד במסמכים הרפואיים שהוזמנו.

לעומת זאת, התייחסה הוועדה לנושאים שכלל לא נדרשה להתייחס אליהם.

5. לאור זאת, יוחזר עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתנמק את ההפחתה בשיעור הנכות בגין ליקוי שמיעה עקב מצב קודם, בין היתר תוך התייחסות למסמכים הרפואיים שהזמינה. תשומת לב הוועדה מופנה לכך כי אין היא נדרשת לדון בעניין הטנטון.

6. אשר לבקשה להביא את עניינו של המערער בפני ועדה בהרכב אחר, הרי שאינני מוצאת מקום להיעתר לבקשה זו, נוכח העובדה שהטעות המשפטית שטעתה הוועדה אינו מצביע על כך שהוועדה תהיה "נעולה" בדעתה באופן שלא יאפשר לה שקילה ראויה של עניינו של המערער בהתאם להנחיות שבפסק דין זה.

7. מאחר והערעור התקבל בחלקו, הרי שאין צו להוצאות.

8. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמועד שיומצא להם.

9. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר.

ניתן היום כ"ו באב, תשס"ח (27 באוגוסט 2008) בהעדר הצדדים.

נטע רות, שופטת

002825/07בל 720 נטע רות