ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוגאהד נגד בטוח לאומי-סניף ירוש :

1

בתי המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

בל 012021/05

בפני:

כב' השופטת יפה שטיין

נציג ציבור (ע), משה קובי

נציג ציבור (מ), שמואל קליינר

27/08/2008

מוגאהד פאתנה

בעניין:

תובעת

תאבת מונעם

ע"י ב"כ עו"ד

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

נתבע

אפרת לבנוני

ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

  1. זהו פס"ד בתביעת התובעים להבטחת הכנסה.
  1. הרקע לתביעה:

א. התובעים הינם בעל ואישה, ולהם שני ילדים קטינים. לתובעת 4 אחים ו-3 אחיות.

ב. ביום 21/10/04 הגישו התובעים תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד או הנתבע), להבטחת הכנסה (צורף כנ/2).

ג. אביה של התובעת נפטר בשנת 1992 והותיר אחריו נכס באלרם. לפיכך החליט המוסד לשלם לתובעת הבטחת הכנסה בשיעור של 80% עד להכרעה בשאלת גובה ההכנסה שיש לזקוף לתובעת בגין נכס זה.

ד. בשל כך הוגשה לבית הדין תביעתה של התובעת ביום 17/8/05.

  1. המחלוקות בתיק, כפי שנקבעו בדיון המוקדם:

א. האם דרישת הנתבע למסמכים כפי שפורטה בהודעותיו השונות היא דרישה סבירה – האם המסמכים שנתבקשו הם מסמכים שברשות התובעת אף שבאפשרותה לקבלם.

ב. באם דין התביעה להידחות מחמת חוסר שיתוף פעולה.

ג. בתום ישיבת ההוכחות מיום 7/2/08 הודיעה ב"כ הנתבע לפרוטוקול כי: "הפלוגתא היחידה שנשארה בתיק היא מה היקף הירושה, מה חלקה של התובעת, והאם ההחלטה של המוסד לדרוש ממנה מסמכים על הבית הייתה דרישה סבירה".

  1. טענות ב"כ התובעים:

א. התובעת המציאה לבקשת הנתבע תוכניות הבניה לבית אביה באלרם, שהוא נכס בן דירה אחת. שאר הקומות שייכות לאחיה, אין לה קשר לדירות אלה ואין לה אפשרות להוציא תוכניות בניה נוכח התנגדות אחיה. התובע המציאה את תוכניות הבניה של הנכס בעיר העתיקה וכן צו הירושה שהוצא לאחר פטירת אביה.

ב. חרף כל ניסיונותיה, לא עלה בידי התובעת להמציא מסמכים נוספים, והדרישה לבקש ממנה תוכניות בניה על נכסים שאינה שלה ושאין לה זכויות בהם – איננה סבירה.

ג. בחקירתה נגדית מיום 7/2/08 אישרה התובעת כי לאביה המנוח היה נכס באלרם אשר שטחו היה 120 מ"ר , וכי הוא חולק בין שמונת יורשי המנוח. בשנת 2000 מכרה התובעת את זכויותיה ליתר היורשים בסך של 20,000 ₪ אשר שימשו אותה לצורך מימון טיפולים לבעלה החולה – עדות שלא נסתרה.

ד. לנתבע אין חקירות המלמדות על נכסים אחרים, ועל כן יש לקבלת את תביעתה ולשלם לה את מלוא הבטחת ההכנסה המגיעה לה.

  1. טענות ב"כ הנתבע:

א. התובעת ציינה בתביעתה בפני פקיד התביעות וכן בתביעה שהגישה לבית הדין כי היא יורשת 1/8 מירושת אביה, אך כלל לא טענה במועדים אלו כי מכרה את חלקה לאחיה ב-20,000 ₪, למרות חשיבות העניין. עניין זה הועלה לראשונה, משום מה רק במסגרת תצהירה – דבר שמעורר חשד שגרסתה "שופצה" לצורך ההליך המשפטי. התובעת אף לא המציאה ראשית ראיה כי מכרה את זכויותיה בעיזבון אביה , משלא הראתה כל הסכם שנערך ביניהם. אין זה מתקבל על הדעת כי האחים נתנו לה סך של 20,000 ₪ ללא כל הסכם, שהרי היא עלולה לתבוע את חלקה בירושה ללא הסכם בכתב ביניהם.

ב. התובעת לא הביאה לעדות אף לא אחד מאחיה שיאשר את דבר העסקה שערכו עימה, דבר הפוגע ביכולתו של הנתבע לבחון את אמיתות גרסתה, מה גם שאם זו הייתה הגרסה הנכונה – חזקה עליה שתביא את הראיות המחזקות את גרסתה זו. לא ניתן להסתמך על עדותה בעלמא, מבלי שהביא לכך כל ראיה. גם עדותו של בעלה לא תומכת בעניין זה , וכל שידע להשיב בעניין זה כי איננו זוכר וכי אלו דברים שבין התובעת למשפחתה ( עמ' 10 לפרוטוקל שו' 10-20).

ג. אפילו אם בית הדין יקבל את טענתה כי 3 הדירות האחרות שייכות לאחיה – הרי שהיו לה זכויות בניה, ויש לזקוף לתובעת הכנסה ע"פ חלקה בזכויות הבניה בנכס, דבר שלא נעשה.

ד. לעניין הבקשה להמצאת מסמכים – הנתבע הסכים להקל עם התובעים ובמסגרת הודעתו לבית הדין הדיון מיום 10/7/07 הודיעה ב"כ הנתבע כי :"במידה והתובעים ימציאו תמונות של הנכס באלרם על כל כיווניו, כך שניתן יהיה לראות את הבניין בשלמותו, (ו)אישור גודל האדמה מרשות מוסמכת והצהרה על גודל הקרקע – יסכים הנתבע לבחון את התביעה לגמלת הבטחת הכנסה לגופו של עניין". אלא, שגם דרישה מינימלית זו לא בוצעה.

ה. התובעת אינה מתכחשת לעובדה שהבניין הוא בן שתי קומות ובכל קומה שתי דירות (כפי שניתן להסיק מהודעותיה לבית הדין כאילו מדובר בדירה אחת בקומה אחת). אלא שטוענת כי שאר הדירות שקיימות במבנה – שייכות לאחיה. נוכח הודאתה זו של התובעת (ב-נ/6 ובנ/7), לא היה צורך לשלוח חוקרים לאמת פרט זה. התובעים לא המציאו מסמכים הקשורים לשאר הדירות בנכס, אף שנשלח להן תזכורות בעניין, אלא רק תוכנית הבניה לבית שבעיר העתיקה. דרישת הנתבע הייתה אפוא, סבירה – כשעל פניו אפילו את הדבר המינימאלי של צילום הנכס – לא המציאה התובעת.

ו. התובעת טוענת מחד, כי הסכם ה-20,000 ₪ נעשה עם אחיה בשנות ה-2000, והשתמשה בכסף הזה לצורך טיפולים בירדן, אך מאידך העידה כי בעלה נסע לירדן לטיפולים בשנות ה-90, כשבדבריה יש סתירה מהותית, כשמחד טענה כי "אחרי שהוא חלה בסרטן לקחתי אותו לירדן ושם קיבל טיפול", ומאידך המשיכה והעידה כי "איך שלקחתי את הכסף מהאחים שלי נסעתי לירדן" (עמ' 8 לפרוטוקול, שו' 17-27).

ז. כך גם סתרה התובעת את תשובותיה בעניין הקשר עם אחיה. מחד טענה (בעמ' 7 לפרוטוקול שו' 17-20), כי האחים שלה עוזרים לה וכי היחסים הם "ככה ככה", ומאידך כשנשאלה למה לא הביאה אותם לעדות טענה כי "אף אחד לא ביקש ממני ואין בינינו קשר" (עמ' 8 שורות 13-16).

  1. דיון:

א. אכן מעדויותיהם של התובעים עולות מספר תמיהות: הראשונה היא - מדוע לא ציינה התובעת בתביעתה למוסד, ואף לא בכתב תביעתה לבית הדין את הפרט הכל כך חשוב, כי מכרה את חלקה בירושה לאחיה. כל שכתבה היה שירשה 1/8 מהעיזבון. והלא כשמדובר בתביעה להבטחת הכנסה יש לשאלת המכירה והשימוש בכסף משמעות מרכזית לעניין זכותה להבטחת הכנסה. התובעת לא עשתה כן , כאמור, לא בתביעתה למוסד, בטרם הייתה מיוצגת, ולא בתביעתה לבית הדין – כאשר כבר יוצגה ע"י עו"ד מטעמה. עניין חשוב זה, היה עליה לכתוב מיד בתביעתה למוסד, על מנת שגרסתה זו תיבדק (כולל בשאלה האם יש ב-20,000 ₪ אלו כדי להוות מחיר סביר לחלקה בירושה, ומה עשתה עם הכסף). לכן, עצם העובדה שגרסה זו עולה לראשונה רק בתצהירה – אומרת דרשני.

ב. אעפ"כ, התובעת יכולה הייתה לתקן את הרושם של אי מתן פירוט אלמנטרי זה קודם לכן – לו הייתה ממציאה הסכם בכתב על העסקה, כשהוא חתום ע"י האחים . הרי לא מדובר בעסקה של מה בכך: מדובר בוויתור על חלקה בירושה תמורת סכום לא מבוטל של 20,000 ₪. איננו יודעים מגרסתה (שאינה נתמכת במסמכים), מי מהאחים קנה את חלקה (האם גם האחיות, האם כולם או רק חלק מהם). איננו יודעים מה היה אופן התשלום, והאם הייתה זו עסקה סבירה. כל אלו נותרו עלומים. אעפ"כ, ואף אם נקבל את טענתה כי העסקה לא נעשתה בכתב, עדיין יכולה הייתה התובעת להביאם לעדות לבית הדין, על מנת שיספרו הם בעדותם, כיצד ומתי שילמו לה, וכיצד הגיעו לסכום של 20,000 ₪ בחישובם את שווי חלקה (האם נערכה חוות דעת שמאי על הנכס וכד'). כשנשאלה על כך התובעת מדוע לא הביאה אותם לעדות, טענה התובעת הינה מסוכסכת עם אחיה כיוון שהעידה נגדם, אך מאידך, כשנשאלה קודם לכן בעדותה על יחסיה עם אחיה ציינה כי יחסיה הם "ככה ככה", וכי הם עוזרים לה (עמ' 7 לפרוטוקול). וכי לא נמצא, אפוא, אח אחד מאלו שעוזרים לה, כדי שיעיד על העסקה שנערכה עימה?! לטענת התובעת נשאר בינה ובין אחיה כעס כיוון שאילצו אותה למכור את חלקה בסכום נמוך – אלא שדווקא משום כך היה צורך להביאם לעדות (גם שלא ברצונם), ולשמוע את גרסתם.

ג. נכון אמנם שהתובעת המציאה את מרבית המסמכים שהתבקשה, ובמיוחד הדברים אמורים לגבי צו הירושה של האבא, והתוכניות בעיר העתיקה. לדבריה אינה יכולה להמציא מסמכים של נכסים שאינם שייכים לה אלא לאחיה. אלא, שהתובעת כן הייתה יכולה להמציא צילום של הבית (כאשר אין חולק כי לא מדובר רק בבית שבן דירה אחת, קומה אחת. כפי שטענה בתחילה, אלא בית בן שתי קומות, וארבע דירות). התובעת לא נתנה כל הסבר, מדוע לא המציאה צילומים של הבית, והלוא לשם כך לא היה צורך בקבלת רשות מהאחים (יהא אשר יהא טיב היחסים עימם).

ד. כפי שצויין בסיכומי ב"כ הנתבע, יש סתירות וחוסר אחידות בשאלה מתי נסעה עם בעלה לירדן לצורך טיפולים – האם לפני מכירת חלקה בירושה (כפי שעולה מתשובתה הראשונה על פיה נסעו בשנות ה-90), או בשנת 2,000 לאחר שקיבלה את ה-20,000 ₪, כגרסתה השנייה? לעניין זה נוסיף כי התובעת לא המציאה ולו גם קבלה אחת על טיפולים רפואיים שהוציאה עבורו בירדן, מה גם שלא ברור מדוע היו צריכים לנסוע לירדן (כשאין מחלוקת שהם תושבי ישראל), ומדוע היה עליה לבזבז את כספי הירושה בירדן כאשר התובע זכאי היה לקבל טיפול רפואי בישראל!

ה. מכל האמור לעיל, טענתה לעניין מכירת חלקה לאחיה תמורת 20,000 ₪ שהוצאו על טיפולים – לא הוכחה אף לכאורה. בנסיבות אלו, די כדי לקבוע כי דרישת הנתבע למסמכים הייתה סבירה, וכי יש לדחות את התביעה מחוסר שיתוף פעולה.

ו. יצויין, כי לאור המסקנה דלעיל, הרי שגם לגופו של התיק, בהיעדר מסמכים על שווי הנכסים שחולקו בירושה (ומשלא הוכחה כלל טענתה כי מכרה את חלקה תמורת 20,000 ₪), הרי שלצורך עריכת החישובים יש צורך בהמצאת תוכניות הבית, מה גם שלאור הסתירות בעדותה, לא ניתן לקבלת את טענתה כי האחים מסרבים לתת לה את התוכניות (ובמיוחד כאמור, שלא ניתן כל הסבר מדוע לא יכולה הייתה ולו גם לצלם את הבית מכל צדדיו כך שניתן יהיה לראות את הבניין בשלמותו, וכן להמציא אישור על גודל האדמה).
מכל האמור לעיל – אין מנוס מדחיית התביעה.


סוף דבר:

התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.
ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער.

ניתן היום (27 באוגוסט 2008, כ"ו באב תסס"ח) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.

--------------------- -------------------------- -------------------

נציג עובדים יפה שטיין, שופטת נציג מעבידים

משה קובי אב"ד שמואל קליינר