ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנורה חברה לביטוח בע"מ נגד עיריית באקה אל גרביה :

בפני כבוד הרשמת הבכירה ליאת דהן חיון

תובעת

מנורה חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 520042540

נגד

נתבעת

עיריית באקה אל גרביה

ב"כ התובעת: עו"ד רוזנשטיין
ב"כ הנתבעת: עו"ד עלושי

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 20,917 ₪ (שיבוב).

התובעת ביטחה רכב מסוג טויוטה נושא מספר רישוי 8661764 בביטוח רכב מקיף.

הנתבעת הינה רשות מקומית שבשטח שיפוטה אירע המקרה נשוא תביעה זו.

טענות הצדדים :

לטענת התובעת, בתאריך 08.01.2013 נסע הרכב המבוטח באזור התעשייה בבקאה אל גרביה. באותה העת ירד גשם אשר לא התנקז כנדרש ובמקום נקוותה שלולית. עת חלף הרכב במקום, חדרו לתוכו מים וגרמו לנזקים אשר הוערכו בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה בסכום כולל של 23,502 ₪.

בנסיבות האמורות לעיל, חלים הכללים בדבר הדבר מדבר בעד עצמו, והדבר המסוכן, ועל הנתבעת להוכיח שהנזק אירע שלא מחמת רשלנותה ו/או רשלנות מי מעובדיה, תוך שמבלי לפגוע באמור לעיל, הנזק אירע מחמת הפר חובות שבחוק ומחמת רשלנותו של מי מטעם הנתבעת, אשר לא פעלו לנקז את המים כראוי, לא בדקו את תקינות הכבישים , לא תחזקו כנדרש את תשתיות הניקוז ולא הציבו שלט מתאים.

כתוצאה מהתאונה, פיצתה התובעת את המבוטח בהתאם לחבותה על פי הפוליסה בקיזוז השתתפות עצמית וכינון בסך של 20,267 ₪. עוד נשאה התובעת בעלות שכר טרחת השמאי בסך של 445 ₪.

לטענות הנתבעת, האירוע הנטען מוכחש והינו כתוצאה מכוח עליון תוך שיש לזכור שבאותו היום של האירוע וביום שלפניו היה אירוע חריג של אסון טבע ארצי, תוך שירדו כמויות משקעים חריגות ונדירות אשר יחד עם שאר תנאי השטח (אזור ואדי) היוו אירוע טבע חריג ביותר. באותו מועד, בקאה אל גרביה סבלה מהצפות רבות אשר תועדו בהרחבה באמצעי התקשורת השונים, תוך שתושבים רבים ובהם אף ראש העיר חולצו באמצעות מסוק משטרתי.

מכאן, הנתבעת לא רק שלא התרשלה אלא אף התמודדה בהצלחה ביום האירוע עם האסון שפקד את האזור. האסון הינו אסון טבע שבגדר כוח עליון, אשר לא רק שהנתבעת לא ידעה ולא צפתה אותו, כל רשות סבירה לא הייתה יכולה לדעת ו/או לצפות.

מבלי לפגוע בכל טענה, תטען הנתבעת כי היא פועלת באמצעות האורגנים השונים שלה, לרבות מחלקת הנדסה, לתיקון נפגעים. אילו הייתה מודעת ו/או צופה את קרות האירוע נשוא התובענה, הרי שהייתה פועלת מבעוד מועד, ללא דיחוי ובכל דרך על מנת למנוע אותו.

עוד טוענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות מפאת שיהוי בלתי סביר, תוך שהדבר גרם למפגע ראייתי שכן באם התובעת הייתה פונה עובר להגשת התביעה לנתבעת, ובזמן אמת, היה באפשרותה לבדוק את מקום האירוע והרכב. זאת ועוד, נהג התובעת, משנכנס לשטח שהיה מוצף אף היום לפני האירוע הנטען, התנהג ברשלנות ובחוסר זהירות ויש לזקוף לחובתו רשלנות תורמת משמעותית המגיעה ל-100%. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת כי בנסיבות העניין "הדבר מדבר בעד עצמו" שנהג רכב התובעת התרשל, ויש בכך ניתוק קשר סיבתי בין המעשה ו/או המחדל של הנתבעת לבין הנזק הנטען והמוכחש.

לעניין הנזק, טוענת הנתבעת כי התובעת שילמה תגמולי ביטוח ברשלנות ובפזיזות, וללא ביצוע חקירה מקיפה כנדרש ממנה על פי חוק, תוך ששילמה סכומים בלתי סבורים שאינם קשורים לתאונה, ושמקורם במצב קודם של הרכב עובר לאירוע.

מכל האמור לעיל, סבורה הנתבעת כי דין התביעה להידחות תוך חיוב המבקשת בהוצאותיה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי ושקלתי את טענות הצדדים והעדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להחיל על המועצה אחריות בקרות התאונה ומכאן דין התביעה להידחות במלואה, ואנמק:

א. התובעת לא ידעה להצביע על אופן התרחשות התאונה, נסיבותיה, מיקומה המדויק, וכן לא הוכיחה את אופן התרחשות האירוע אף לא בתצלומים אשר יכלו לשפוך אור על אופן התרחשותו.
מעדותו של מר איברהים , נהג המבוטחת עולה כי לא ידועות לו נסיבות התאונה , תוך שעלו סתירות בעדותו ביחס להתרחשותה ונסיבותיה , כדלקמן:

בתחילה הצהיר העד :
" ראיתי על הכביש מים , לא הרבה, לא כל הכביש שלולית. פתאום זה היה . נכנס מים פתאומי למנוע , המים היו 30 ס"מ ונתקעתי .."

בהמשך הצהיר:
" כשיצאתי מהרכב המים הגיעו עד גובה המתוניים , זה היה פתאומי , זה קרה מאלוהים , פתאום הגיעו מים מהואדי , לא ראיתי אותם מגיעים "

ובהמשך:
"כשאני נכנסתי לשלולית , לא יכולתי להמשיך לנסוע , שקעתי בבוץ. זה כביש , אבל בצד יש בוץ... "

מכאן , עולות השאלות האם עת הגיע הרכב למקום היתה במקום שלולית שנקוותה בגובה 30 ס"מ ?
ובאם כך היה, הכיצד תוך מספר שניות נקוו מים אשר הגיעו עד לגובה מותניו של הנהג?

זאת ועוד , מעדותו של הנהג עולה סתירה ביחס לסיבת עצירתו של הרכב, תוך ש בכתב התביעה ואף בעדות טוען הנהג כי הנזק אירע כתוצאה מכניסת מים לרכב , ואילו מעדותו עולה גרסה נוספת ולפיה שקע בבוץ

מכל האמור , די באי הבאת הראיות הנ"ל בכדי לקבוע שהתובעת לא הצליחה להוכיח את אופן התרחשות האירוע ומכאן שלא עמדה בנטל המוטל עליה בהתאם למשפט האזרחי, תוך שבהתאמה לא הוכיחה כל קשר סיבתי בין האירוע לבין אחריות הנתבעת להתרחשותו.

לעניין זה יפים דברי בימ"ש בפס"ד ת"א 012079/07, אישי ישיר חברה לביטוח ואח' נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו), שם קבע בימ"ש:
"...הכלל הוא כי המוציא מחברו, עליו הראיה. בנסיבות העניין לא חל הכלל של היפוך נטל הראיה ולמעלה מן הצורך אפשר לומר כי "המפגע" לא היה בשליטת הנתבעת בעת קרות התאונה.

ובהמשך:

"... אין די שהיה כתם שמן (או מפגע) בשטח שיפוט העיריה והשאלה היא האם הייתה התנהגות רשלנית מצד העיריה. התנהגות כזו מצריכה הוכחה בין אם בהוכחת מחדל אקטיבי ובין אם יוכח שהמפגע היה קיים וגלוי זמן מספיק שבו עירייה סבירה שמבצעת פיקוח הייתה מגלה אותו..."

ב. מעדותו של מר מועאס איברהים, מבוטח התובעת עולה כי בסמוך לקרות התאונה הגיע למקום חברו , אשר את שמו לא ידע למסור , וזה האחרון חילץ אותו מן השלולית . חרף זאת, לכתב התביעה לא צורפה כל עדות מטעם חברו והאחרון לא נקרא להעיד לעניין נסיבות התאונה תוך שיכול ועדותו הייתה שופכת אור לעניין אופן התרחשותה , והחבות המיוחסת לנתבעת.

ג. מעדויות הצדדים אין מחלוקת שהתובעת ו/או המבוטח מטעמה לא פנו למועצה בכל פנייה ו/או דרישה לעניין האירוע נשוא תביעה זו, הן במעמד האירוע ו/או לאחר מכן.
משלא עשו כן, התובעת ו/או המבוטח הרי שלמעשה מנעו מהנתבעת את האפשרות לנסות ולבדוק את הנסיבות אשר גרמו לתאונה, וכן את הנזקים שנגרמו לרכב המבוטח תוך שכאמור התובעת בעצמה לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה.

מבלי לפגוע בתוקף האמור לעיל , וגם באם התובעת היתה עומדת בנטל ההוכחה לעניין נסיבות האירוע , הרי שיש לבחון את שאלת אחריותה .
שאלת אחריות במקרים כגון דא נידונה לא אחת בפסיקה, תוך שהוכרע בשורה ארוכה של פסקי דין כי בכדי להחיל אחריות יש ראשית לבחון האם ניתן לראות בה כאחראית לקרות התאונה.

בפס"ד של בימ"ש העליון בע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' (פורסם בנבו), נקבע כי בקביעת אחריות אזרחית בעוולת רשלנות, מתעוררות שלוש שאלות:

  1. האם המזיק חב חובת זהירות לניזוק.
  2. האם הפר את אותה חובת זהירות.
  3. האם הפרת החובה היא זו שגרמה לנזק.

התשובה לשאלת קיומה של שאלת זהירות מצויה במבחן הצפיות, הכולל בחובו שני היבטים, ההיבט העקרוני ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית, וההיבט הספציפי ובו ניתנת תשובה לשאלה אם ביחס לניזוק פלוני בנסיבותיו של אירוע אלמוני, קיימת חובת זהירות קונקרטית.

קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על פי מבחן הצפיות. המבחן הוא אם אדם סביר "צריך היה" לצפות את התרחשות הנזק. לא כל נזק שניתן לצפותו צריך לצפותו.
הציפיות הנורמטיבית למעשה באה להגביל את היקף האחריות. נקודת המוצא העקרונית היא מקום שניתן לצפות נזק בעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית אלא אם קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים את החובה.

מכאן, ובנסיבות המקרה בהן למועצה לא הייתה ידיעה לעניין המפגע ולא הייתה לה כל אפשרות לדעת על קיומו של המפגע, הרי שלא ניתן להחיל עליה את חובת הזהירות המושגית ולקבוע כי חזקה עליה לצפות את קיומו של המפגע נשוא תאונה זו, שכן חובת הזהירות הקונקרטית מתעדת את החובה המושגית לנסיבות הפרטיקולאריות של המקרה, ובוחנת האם בנסיבות ייחודיות אלה יכול והיה צריך האדם הסביר לצפות את התרחשות הנזק (ראה פס"ד בפרשת גורדון ע"א 243/83, פורסם בנבו). אם התשובה לשאלה זו חיובית, קיימת חובה לנקוט אמצעי מניעה מסוימים ביחס לפעילות שיצרה את הסיכון הראשוני שבדיעבד התממש לכדי נזק. יכולת הצפייה נבחנת בהיבט הטכני, לעומת הצורך לצפות שנבחן על פי אמות מידה נורמטיביות הכרוכות בטעמים של מדיניות משפטית (ע"א 4241/06, פס"ד ועקנין, ע"א 90373/09). הצורך לצפות הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את בימ"ש להוציא מתחומי האחריות נזקים שהטלת אחריות בגינם איננה רצויה, אף על פי שאולי הייתה יכולת לצפותם. כפועל יוצא, בכל הקשור להטלת אחריות בנזיקין, לא כל סיכון שהתממש לכדי נזק וניתן היה לצפותו, צריך גם היה לצפותו (ע"א 1786/10, חנוכייב נ' עיריית חיפה ואח').

מכל האמור לעיל, ובהיעדר הוכחת האירוע הרי שגם לא ניתן לקבוע כי על המועצה היה לצפות את התרחשות האירוע, ועובדה זו מחזקת את הקביעה כי דין התביעה להידחות.

יוער , כי לאור אי הוכחת האירוע ואחריות הנתבעת , לא מצאתי מקום לדון בשאלת הנזק , ובכלל זה בעדותו של השמאי – מר סעיד נבוסי .

סוף דבר

מכל האמור לעיל, מצאתי כי אין מקום להחיל על הנתבעת כל אחריות לעניין התרחשות התאונה, ואין מקום לחייבה בגין הנזקים שנגרמו כתוצאה מהתאונה נשוא תביעה זה.

בהתאמה, הנני מורה על דחיית התביעה במלואה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בשיעור 2,000 ₪ כולל מע"מ.

המזכירות תשלח את פסה"ד לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: עיריית באקה אל גרביה
שופט :
עורכי דין: