ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הראל מלכה נגד שירביט חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט מנחם (מריו) קליין

התובע:

הראל מלכה

נגד

הנתבעת:

שירביט חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1. בפניי תביעתו של מר הראל מלכה, יליד שנת 1979 (להלן: " התובע") אשר נפגע בתאונת דרכים ביום 11.10.10 . תביעתו הוגשה כנגד שירביט חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת") בהיותה החברה המבטחת של כלי הרכב המעורב בתאונה. אירוע התאונה וחבותה הביטוחית של הנתבעת אינם שנויים במחלוקת ומשכך הדיון יעסוק אך בשאלת שיעור הנכות וגובה הנזק.

הנכות

2. בתחום האורתופדי מונה ד"ר נחשון רנד למומחה רפואי מטעם בית המשפט. ד"ר רנד קבע בחוו"ד מיום 15.09.13 כי לתובע נותרה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה קלה בטווח תנועות עמוד השדרה המותני ובהתאם לת' 37(7)(א) לתקנות המל"ל. במסגרת שאלות ההבהרה אשר הפנה ב"כ הנתבעת המלומד באשר למצבו הרפואי הקודם של התובע, השיב המומחה בתשובותיו מיום 20.10.13 כי אכן מהתיעוד הרפואי שהונח בפניו עולה כי התובע סבל מכאבי גב לסירוגין כבר בתקופה העוברת לתאונה, ומשכך סבור המומחה כי יש להפחית שיעור של 1/10 בגין מצב קודם.
עוד קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 2.5% בגין כאב נויריטי לאורר הרגל וגירוי שורשי עקב, בהתאם לת' 29(6) לתקנות הנ"ל.
במהלך הדיון מיום 11.02.15 נחקר המומחה ע"י ב"כ הנתבעת באשר לחפיפה שבין הנכויות שנקבעו לתובע והשיב: "לא מסכים. נושא זה עלה כבר פעמים. נקבע כבר ומקובל שאין דין של מי שיש לו פריצת דיסק עם כאבי גב בלבד וכמו מי שיש לו בנוסף גם כאב מקרין לרגל. בפרקטיקה זה הגיון בריא ונכון." (עמ' 15 ש' 1-3 לפ') כמוכן נשאל המומחה על הבדיקות שעבר התובע בגין כ אבי גב עוד קודם לתאונה והשיב: "אם התיעוד לפני התאונה היה נראה כמו שהוא נראה היה רק שנה שנתיים לפני התאונה, לא הייתי מייחס לזה שום חשיבות . אם היו שתי בדיקות ואחרי כן שקט תעשייתי עד התאונה. אני חושב שבחור צעיר בריא שהיתה לו אפיזודה חולפת של כאב גב אי אפשר לייחס לזה חשיבות רבה." (עמ' 18-19 ש' 31-2 לפ').

3. הלכה פסוקה היא כי באין נימוקים כבדי משקל המורים לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה בית המשפט, חזקה כי עשה מלאכתו נאמנה וכי חוות דעתו משקפת אל נכון את מצב הדברים כפי שהיה ביום ביצוע הבדיקה (ראו ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170 (1993)בעמ' 174, ובע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי). בענייננו אני סבור כי אין מקום לסטות מהחזקה הנ"ל, הובא לידיעתו של המומחה עברו הרפואי של התובע ובגין כך הפחית המומחה את הנכות שנקבעה, תלונות התובע לא היו ממושכות ומשכך רשאי היה המומחה שלא להחמיר בהיקף הממצאים הנ"ל.
עדותו של המומחה היתה מקצועית ואובייקטיבית והותירה בי רושם חיובי והנני סומך את ידיי על קביעותיו.

הפסד השתכרות לעבר

4. ב"כ התובע המלומד טען כי התאונה אירעה לתובע בתקופת חיפושיו אחרי עבודה מאחר והתובע סיים עיסוקו במחלקת הנהלת חשבונות להפקת סרט זר אחר שנסתיימה הפקתו ביום 19.08.10. נטען כי התובע ניסה לעסוק במספר עיסוקים לאחר התאונה אולם הכאבים שחש בגינה הגבילו אותו, והוא נאלץ לעזוב את מקומות העיסוק הנ"ל. משכך טענה התביעה כי אלמלא התאונה היה משתכר התובע כשכר הממוצע במשק ויש להשלים הכנסותיו של התובע בין אלו שהשתכר בהם בפועל לאלו שצפוי היה להשתכר. התביעה העמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 200,000 ₪.

5. מאידך טענה ההגנה כי את הירידה בהכנסות התובע יש לייחס לסיום עיסוקו בהפקת הסרט, ומנתוני השכר של התובע עד ל 01.10 עולה כי התובע עסק כמאבטח והשתכר בממוצע סך של 2,897 ₪. העיסוק כמאבטח בתקופת הלימודים איננו חריג בין סטודנטים ואין לראות בכך משום הפסד השתכרות.

6. מששמעתי את טענות הצדדים אני סבור כי אין לקבל את תחשיב התביעה בדבר ההשתכרות אשר הייתה צפויה לתובע אלמלא התאונה. הוכח כי התובע עסק כמאבטח עד לגיוסו בפרוייקט הזמני להפקת הסרט הזר , אז שב לעיסוקו זה לאחר תקופה בה חיפש מקום עיסוק חלופי . מקובלת עליי ההנחה כי בתקופת הלימודים אין הסטודנט פנוי לעיסוק במשרה מלאה ותובענית והסטודנט עשוי להעדיף עבודת משמרות מותאמת, אולם יחד עם זאת אין חולק כי הכאבים מהם סובל התובע השפיעו על היקף עיסוקו וצמצמו את אפשרויות תעסוקתו בתקופה זו . לאור אי הבהירות האינרנטית במישור זה אני סבור כי יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי סביר והוגן בסך 35,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

אובדן השתכרות לעתיד

7. התביעה טענה כי הנכויות שנקבעו לתובע מגלמות נכות תפקודית בשיעור 10% לכל הפחות. כמוכן מאחר והתובע סיים את חוק לימודיו האקדמיים בתחום המשפטים, והוא עתיד להשתכר בשכר העולה על השכר הממוצע במשק, נטען כי יש לקבוע את בסיס שכרו בהתאם למכפלת השכר הממוצע במשק, משכך העמידה התביעה את הפסד שכרו של התובע על סך 544,526 ₪ ובתוספת זכויותיו הסוציאליים של התובע בשיעור 10% מהסכום הנזכר.

8. מנגד טענה ההגנה כי הנכות ממנה סובל התובע הינה מזערית ואין בה כדי להשפיע על כושר עבודתו של התובע בעיסוקו כעורך דין, עוד נטען כי בסיס השכר בסך מכפלת השכר הממוצע במשק הינו משאלת לב ולא כך הם פני הדברים.

9. לדידי ומששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים אינני סבור כי יש מקום בשלב זה להפליג בבסיס שכרו של התובע ולהעמידו בשיעור העולה על השכר הממוצע במשק. הנטל להוכיח את עילת התביעה כמו גם את היקפה מוטל על כתפיו של התובע בבחינת המוציא מחבירו שעליו הראיה . אין די בהנחות והשערות ספקולטיביות גרידא על מנת לבסס בסיס שכר החורג ממוצע הכנסותיו של הישראלי הממוצע. לו סבר התובע כי היות פניו מועדות לעסוק בתחום עריכת הדין תאפשר לו הכנסות בשיעורים הנטענים הרי שהיה על התובע לבסס הנחות אלו בנתונים מדויקים המשקפים את מספר העוסקים בתחום ואת פלג הכנסותיהם בכל שלב משלבי עיסוקם, נתונים כאמור לא הוצגו בפניי ומשכך לא מצאתי לחרוג משיעור ההכנסות הממוצע.

10. בהינתן טיב המוגבלות ומיקומה אני סבור כי יש מקום לבצע חישוב אקטוארי מקורב בהתאם למכפלת הנכות הרפואית שנקבעה לתובע, בשכר הממוצע במשק ועד לגיל הפרישה המקובל. נקבע לא אחת כי באין נתונים מדויקים באשר להפסד שכרו של התובע וכשכל סכום שייקבע אינו אלא הנחה או השערה בלתי מבוססת המנסה לצפות פני העתיד נכון יהיה לקבוע את אובדן ההשתכרות באופן אקטוארי . כך נפסק למשל בע"א 722/86 יאסר יונס נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב, פ''ד מג(3) 875 נקבע:

"במקרים כאלה, ובמקרים נוספים בהם לא ניתן להוכיח ולקבוע את שיעור ההפסד הכספי החודשי הצפוי לנפגע בראיות, ובהעדר קריטריון אחר לקביעה כזו - נתגבשה בפסיקה הגישה, על פיה שיעור ההפסד החודשי ייקבע על-פי שיעור נכותו הפונקציונאלית של הנפגע. כלומר, שייקבע ששיעור הנכות הפונקציונאלית של הנפגע מהווה גם את שיעור ההפחתה בכושר ההשתכרות. בדרך זו נוהגים בתי המשפט כשהם משתכנעים, שהנכות שנקבעה לנפגע משקפת נכות פונקציונאלית, והיא יכולה, בהתחשב בכלל הנסיבות, לשמש מודד סביר לקביעת הפגיעה בכושר ההשתכרות".

11. משכך בגין ראש נזק זה יש לפסוק לטובת התובע סך של 150,000 ₪. לסכום זה יתווספו 20,000 ש"ח בגין הפסד זכויותיו הסוציאליים כולל פנסיה של התובע.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה

12. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה הוא נאלץ להוציא הוצאות רבות עבור נסיעותיו לטיפולים רפואיים אותם עבר, וכן נדרש להוציא הוצאות עבור הטיפולים עצמם.

13. הנתבעת טענה כי התובע לא תמך טענותיו בראיות עבור אותן ההוצאות ומשכך אין לפסוק לו בגין כך.

14. מאחר ובראש נזק מיוחד עסקינן הרי שבית המשפט לא ייעתר לפסוק פיצויים בגינו אם לא שהוכיח התובע הוצאותיו בראיות שיש עמן ממש, וככלל בית המשפט לא יסתפק באומדנות והשערות תחת אותן הראיות הנדרשות לביסוס הטענה. התביעה לא צירפה ראיות לביסוס אותן ההוצאות הנטענות כאשר ההנחה הפשוטה היא כי הוצאות רפואיות הינן מכוסות על פי רוב תחת חוק הבריאות הממלכתי (ראו ע"א 5557/95 סהר נ' אלחדד, פ"ד נ(2) 724, 751 (1997)), לזאת תצטרף העובדה כי התובע היה סטודנט ללימודי משפטים כבר במועד התאונה והיה עליו לדעת את חשיבות שמירת ראיותיו לביסוס תביעתו ומשכך בכהאי גוונא שוב לא אסתפק בהנחה כי "התובע לא השכיל לשמור קבלות" (ס' 75 לתחשיב התביעה). לאור כל האמור אינני נכון לפסוק לתובע עבור כך מעבר לקבלות שצירף התובע לתצהיר עדותו, יחד עם זאת באשר להוצאות הנסיעה הנטענות, משעיינתי בתרשומת הרפואית שצירף התובע לתצהיר עדותו, המעידה על מספר לא מבוטל של ביקורים רפואיים להם נזקק, כאשר אין ספק כי הביקורים הנ"ל היו כרוכים בהוצאות נסיעה וכיוצ"ב, אני פוסק לתובע על דרך האומדן סך 1,500 ₪.

15. באשר להוצאות הצפויות לעתיד, משלא הונחה בפניי תשתית עובדתית מספקת בדבר הוצאות צפויות והיקפן, ולאור נתוני העבר אשר יש בהם כדי ללמד על העתיד אינני סבור כי יש מקום לפיצויים נוספים עבור כך.

עזרת צד ג'

16. נטען כי בתקופת התאוששות התובע לאחר התאונה הוא נזקק לעזרת בני משפחתו בביצוע פעולות משק בית אשר היה נוהג לעשותן בכוחות עצמו.

17. סבורני כי ראש נזק זה נטען כ"מצוות עורכי דין מלומדה", הטענה בדבר ביצוע פעולות בסיסיות שהתובע לא היה מסוגל לבצע איננה מתיישבת עם העובדה כי התובע פנה לקבל טיפול רפואי רק למחרת מקרה התאונה. לו היה התובע מוגבל כפי שנטען, מצופה היה כי יפנה לקבלת טיפול ואבחון בסמוך לקרות התאונה, מסקנה זו מתיישבת עם האבחנה הרפואית של הרופא המטפל מיום 12.10.10 בקובעו: "רגישות מעל העורף ,תנועות מעט מוגבלות , ללא חוסר נוירולוגי רגישות מעל גב תחתון , תנועות מעט מוגבלות לפנים , לסג שלילי ללא חסר נוירולוגי מוטורי" (צורף כנספח ה' לתצהיר התובע).

18. ככול שנזקק התובע לעזרת בני ביתו לא הוכח כי עזרה זו חרגה מעזרה סבירה המקובלת בין בני משפחה אשר בית המשפט ככלל אינו נוהג לפסוק פיצוי בגינה (השוו לעניין זה ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז פ"ד לח(3) 588, בעמ' 580) . לאור האמור אני סבור כי התובע לא עמד בנטל הראייתי המוטל על כתפיו של תובע באשר לראש נזק זה.

נזק שאינו של ממון

19. בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, רכיב הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני יחושב לפי אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לתובע ע"י המומחה לאחר ניכוי, גיל ותוספת ימי אשפוז ובתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום התאונה ועד למועד התשלום בפועל .

20. עם זאת, הנני מקבל את טענות התביעה כי על בית המשפט להפעיל סמכותו בהתאם לת' 2(ב) לתקנות הנ"ל (עמ' 21 ש' 18-19 לפ'), ולהורות על תחשיב כאב וסבל לפי 10 % נכות רפואית. אני סבור כי טיב הפגיעה והממצאים שהונחו בפניי מצדיקים את הפעלת התקנה הנזכרת (ראו ע"א 284/88 אורית גבאי, קטינה הוריה נ' יוסף פוגל, פ''ד מו(4) 837 בעמ' 842, ובע"א 190/90 ירמיהו מלאכי נ' "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ).

21. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ולכל הוצאה שהוציא התובע יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מיום הוצאתה ע"י התובע ועד התשלום בפועל.

22. לסכום הפיצויים שישולם לתובע על פי פסק הדין יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.4%

המזכירות תמציא פסק דין לצדדים בדואר רשום

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הראל מלכה
נתבע: שירביט חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: