ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זלמן עזר נגד המוסד לביטוח לאומי :

24 פברואר 2015
לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

התובע
זלמן עזר
ע"י ב"כ עו"ד עמוס כהן
-
הנתבעים
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד משה אהרון

החלטה

1. זוהי תביעה להכיר בליקוי השמיעה ממנו סובל התובע כפגיעה בעבודה על דרך של מחלת מקצוע או מיקרוטראומה, הכל בהתאם לפרק ה' לחוק [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995(להלן:"החוק").

2. הנתבע דחה את תביעת התובע במכתבו מיום 3.11.09. במכתב צוין כי מהחומר הרפואי עולה שהליקוי בשמיעתו אינו תוצאה של חשיפה לרעש וכי התובע לא נחשף בעבודתו לרעש מתמשך או התקפי העולה על המותר בפקודת הבטיחות בעבודה ובתקנותיה.

3. בשלב זה מתמקדת המחלוקת בין הצדדים בשאלת חשיפתו של התובע לרעש מזיק במקום העבודה , וזאת כחלק מתנאי הסף שמעמיד סעיף 84א(א) לחוק.

העובדות הרלוונטיות
4. התובע יליד 1947, ומשנת 1967 עוסק בעיקר בדפוס ההדפסה והכריכה.
5. פירוט תקופות עבודתו כפי שעולה מתצהירו ומדו"ח המוסד:
- בין השנים 1967- 1971 עבד כשכיר בעסק שנקרא "דפוס המשרד".
- בין השנים 1971-1981 היה עצמאי בעסק הנקרא "דפוס כתר"
- בין השנים 1981-1983 עבד בחברת תדיראן במפעל להרכבת מקררים ומזגנים כמנהל משמרת לילה (לא בדפוס).
- בין השנים 1983 – 1993 עבד במפעל "מרכוס חברה להדפסות" כמנהל שיווק ותפעול.
- בין השנים 1994 – 1998 עבד בעסקי דפוס שונים בתקופות משתנות כגון: "ענבר שירותי דפוס"; "חיש שירותי הדפסה וצילום"; "חמד בע"מ דפוס".
- בין השנים 1999 – 2005 עבד בעסק בשם " צור יהונתן הדפסות" .
- משנת 2005 עובד בחברת א.ת קרטונג' 1997 בע"מ כאיש מכירות ומפיק דפוס.

6. לאורך השנים, כמעט תמיד, לא השתמש התובע באטמי אוזניים.

טענות הצדדים
7. התובע טוען כי במשך כל השנים עבד בבתי דפוס ותוך חשיפה לרעש מזיק, שעות ארוכות ביום וללא ציוד מגן וכתוצאה מכך נפגעה שמיעתו והוא סובל מטנטון קבוע בשתי אוזניו.

8. לטענת הנתבע לא הוכח כי התובע נחשף לרעש מזיק במסגרת עבודתו. התובע לא תמך גרסתו באשר לחשיפה לרעש מזיק במקומות עבודה קודמים לעבודתו האחרונה בשום ראיה. באשר לעבודה בא.ת קרטונג' התגלו סתירות מהותיות בין גרסת התובע לגרסאות העדים האחרים. כמו כן מהחומר הרפואי עולה כי לתובע מחלות רקע היכולות להסביר תחלואה.

עדים
9. מטעם התובע העיד מר הררי מנשה בעל עסק בשם "דפוס דרור". מטעם הנתבע העיד מר ניסים הלל הבעלים של "א.ת קרטונג' 1997 בע"מ".

דיון והכרעה
10. במסגרת תצהיר עדותו הראשית העיד התובע כי בשנים בהן עבד ב"דפוס המשרד" וב"דפוס כתר" נחשף לרעש מזיק של מכונות הדפוס השונות בעת הפעלת המכונות ועמידה בסמוך אליהן, משך כ- 12-16 שעות ביום.
בשנים בהן עבד בתדיראן נחשף לרעש מזיק היות והרכבת המקררים והמזגנים בוצעה באמצעות כליים רוטטים ופונאומטיים.

11. לגרסתו בעשר השנים בהן עבד בדפוס מרכוס כמנהל השיווק והתפעול, עבד משך כ- 14 שעות ביום כשאר עבודתו כללה כ- 3-4 שעות עבודה במשרד וביתר היום הסתובב בין העובדים במחלקות ונחשף לרעש מזיק של מכונות הדפוס השונות.
כך גם במסגרת עבודתו בדפוס ענבר נחשף לרעש מזיק של מכונות הדפוס משך 9-10 שעות ביום.
על גרסה זו חזר התובע גם בחקירתו הנגדית:
"לפני קרטונג' התחלתי בשנת 67 בדפוס המשרד. עבדתי שם על שני סוגי מכונות באופן קבוע כל יום משעה 7:00 עד 21:00. לאחר מכן עבדתי כעצמאי ופתחתי בית דפוס משנת 71 עד 81 שם עבדתי בין 12-16 שעות ביום. עבדתי על מכונות דפוס באופן פעיל יום יום. בשנת 81 עברתי לעבוד בתדיראן בשלב ראשון הייתי דרך חברת כ"א או אר אס אבל במסגרת תדיראן. עבדתי על קווי יצור של מקררים ומזגנים ושם יש רעש מחריש אוזניים של מברגות ומקדחות פניאומטיות. אח"כ עברתי לעבוד בשנת 83 הייתי מנהל התפעול של דפוס מרקוס שזה אחת החברות הגדולות בארץ בתחום הדפוס חברה שהעסיקה 107 עובדים ועבדתי שם עד שנת 93. לאחר מכן עבדתי בחברת ענבר שזאת הייתה חברה שעסקה בהדפסות רציף. אח"כ תקופה קצרה עבדתי בדפוס חמד עד שנת 98. התחלתי לעבוד בא.ת קרטונג' עד היום. במשך כל השנים האלה עבדתי בתחום הדפוס בתוך רעש". (עמ' 6 ש' 27 – עמ' 7 ש' 6) .

12. התובע הצהיר כי החל משנת 1998 הוא עובד בא.ת קרטונג' שהינה חברה לייצור תיקים ואריזות קרטון.

ב"כ הנתבע טען, כי גרסה זו עומדת בסתירה לנתונים העולים מדו"ח המוסד ולפיהם בין השנים 1998-2005 עבד בעסק בשם "צור יהונתן הדפסות בע"מ". אלא שבחקירתו הנגדית הסביר התובע כי ההפרדה בין שתי החברות הייתה רק לצורך התשלום. בשנים אלו היה פרילנסר תחת החברה "צור יהונתן" והגיש חשבוניות לא.ת קרטונג' כשהמשרדים והעבודה בוצעו בפועל במפעל של א.ת קרטונג '.
גרסה זו נתמכה בעדותו של מר הררי אשר העיד כי הכיר את התובע בשנת 1998 במסגרת עבודתו בא.ת קרטונג( ראה עמ' 11 ש' 18 ) וכן בעדותו של מר ניסים הלל ( בעמ' 13 ש' 26-27, עמ' 16 ש' 1-2 וש' 21-22 ).

13. באשר לאופי ותנאי העבודה בקרטונג', העיד התובע כי במסגרת תפקידו עליו להסתובב בין בתי הדפוס השונים ("דפוס אילוז", "דפוס דרור", "מרקם קרטונים" וכיו"ב) ולאשר עבודות דפוס. כאשר אישור העבודה מתבצע בסמוך למכונות הדפוס השונות הקיימות בכל מפעל.

כמו כן לגרסתו בא.ת קרטונג' יש לו משרד הממוקם כ- 10 מטר לערך מאולם הייצור, קירות המשרד בנויים גבס ולכן הוא נחשף לרעש המזיק גם בזמן העבודה במשרד. התובע העריך כי העבודה במשרד עורכת כשעתיים ביום כאשר ביתר הזמן, כ- 7 שעות, הוא נמצא בסמוך למכונות הדפוס, הקיפול והכריכה.

14. במסגרת חקירתו הנגדית נטען כלפי התובע כי בקרטונג' שימש שמנהל וכאיש שיווק ולמעשה לא היה צמוד לאף מכונה. בתגובה השיב התובע( עמ' 8 ש' 21-25 ):
"בקרטונג' אני לא עובד ייצור אלא עובד בהפקות. אני לא מפעיל את הציוד ואני צריך לאשר עבודות ואני נמצא יום יום ליד מפעילי הדפוס בשביל לאשר את הצבעים, העבודות ואת איכות העבודה. אחרת בשביל מה אני מנהל הפקות וזה התפקיד שלי להיות ליד הדפוס ולהיות בתוך בית הדפוס ולא צריך לעבוד בתוך המכונה כדי לסבול מהרעש".

15. לאור תשובתו זו המשיך ב"כ הנתבע ושאל האם נכון לומר כי ייתכן ומחוץ לקרטונג' אצל לקוחות נחשף התובע לרעש מעת לעת אבל במפעל של קרטונג' כמו שנטען על ידי המנהל מר ניסים הלל כלל לא היה חשוף לרעש.

טענה זו של הנתבע נסמכה על תשובותיו של מר הלל לשאלון שהופנה לו על ידי המוסד (נ/4), כדלקמן:
"1. מר זלמן עזר מועסק אצלנו כאיש מכירות ומפיק דפוס ולא עובד מול מכונות.
2. בזמן שהייתו במשרדים הוא חשוף לרעש קטן הנובע מהמפעל.
3. הנ"ל לא עובד עם מכונות במפעל.
4. הנ"ל לא עובד ליד מכונות במפעל".

16. בתשובה לטענות אלה , השיב התובע:
"בקרטונג' הייתי חשוף לרעש ובמפעל עצמו יש רעש. המנהל של קרטונג' בחר לכתוב את זה מסיבה פשוטה שהוא לא רוצה שיבדקו את הרעשים. אני לא הייתי צריך לבצע את העבודה שלי בקרטונג' אלא הייתי נמצא שם בערך שעתיים שלוש ביום לעשות את מה שצריך לעשות במשרד ואת כל ההזמנות. לאחר מכן הייתי יוצא לבתי הדפוס בעיקר דפוס דרור מנשה שהוא דפוס הבית שלנו ושם הייתי שוהה ועד היום אני עושה את זה. הייתי שוהה שם בין 5-6 שעות וגם בלילה הייתי נשאר שיש פרויקטים גדולים בעיקר דפוס סגל...שם העבודה הייתה בעיקר בלילה "( עמ' 8 ש'30 – עמ' 9 ש' 5 ).

בהמשך חזר על גרסתו שמדי יום ביומו שהה בסמוך למכונות הדפוס בבתי הדפוס השונים הממוצע כ- 7 שעות ביום ( שם ש' 19-20).

17. כחיזוק לגרסת התובע העיד מר מנשה הררי הבעלים של דפוס דרור מנשה. הנ"ל העיד כי הוא מכיר את התובע משנת 1993 במסגרת עבודותיו בתחום הדפוס ולאחר מכן בשנת 1998 לערך כשהתובע החל לעבוד בא.ת קרטונג' התחילו לעבוד באופן צמוד שבית הדפוס שלו הוא ספק השירותים הגדול ביותר של קטונג ' ומצוי מרחק של 500 מטר ממנו. מר הררי הצהיר כי במסגרת תפקידו היה התובע מבקר בבית הדפוס שלו, נותן עבודה לביצוע, מפקח על העבודות והתהליך ועובד יחד עמו על הפרויקטים השונים. כך היה מגיע התובע לבית הדפוס כל יום ושוהה אצלו מספר שעות בסמוך למכונות הדפוס השונות ובדומה אליו נחשף לרעש מזיק ( במאמר מוסגר הצהיר כי הוא עצמו הוכר על ידי הנתבע כנפגע בעבודה וכמי שסובל מליקוי שמיעה).

מר הררי הוסיף כי בבית הדפוס שלו קיימות מכונות דפוס תעשייתיות מקצועיות העובדות במקביל ומפיקות רעש בעוצמה רבה עד כדי שלא ניתן שלמוע האחד את השני ויש צורך לצעוק ולקרוא שפתיים. כמו כן מכונות נוספות שהפיקו רעש בעוצמה גבוהה הן מכונות הקיפול והקומפרסורים כאשר ב"א.ת קרטונג'" ישנן מכונות הידוק, מכבשים וכריכה" המפיקות רעש חזק מאד.
18. בחקירתו הנגדית , כשהתבקש לתאר את תפקידו של התובע בקרטונג' ואצלו, חזר מר הררי על גרסתו:
"אני לא יכול לדעת מה היה תפקידו בקרטונג', אני לא נמצא שם. אני יודע מה הוא עשה אצלי. אצלי הוא מביא עבודות ומלווה את העבודות יחד איתי עד שאני מדפיס והוא רואה את האיכות אם היא בסדר והוא חשוף לרעשים בדיוק כמוני . בדרך כלל בשעה 10:00 בבוקר התובע מתייצב אצלי עם עבודות חדשות כמעט מדי יום. גם אם הוא לא מביא עבודה הוא בא לראות מה הספקתי לעשות...עבודות ההדפסה מתבצעות במשך כל שעות העבודה משעה 9:00 עד 17:00 אחר הצהריים... פעם הוא נמצא שעה ופעם שעתיים ופעם שלוש שעות וגם ארבע שעות ". ( עמ' 11 ש' 27-30, עמ' 12 ש' 17-19 וראה גם עמ' 13 ש' 7-9).

19. יתרה מכך, גם מנהל א.ת קרטונג' מר הלל לא סתר בחקירתו הנגדית את גרסת התובע.

מר הלל הסביר כי תפקידו של התובע מוגדר גם כמכירות וגם כמפיק דפוס. עוד הסביר כי אין הכוונה למכירות במובן הרגיל ובלשונו: "הוא לא איש מכירות נטו כמו סוכן שיוצא למכירות", אלא שיש לו כמה לקוחות כמו בתי חולים ומס הכנסה ברמות של עשר לקוחות. התובע לא הולך להציע ללקוחות אלא אם מגיעים לבקש ממנו אז הוא מקבל הזמנות ומביא דוגמאות. כשחלק זה של העבודה נמשך כשעה עד שלוש שעות ביום( עמ' 14 ש' 16-25 ).

כשהתבקש לתאר את תפקידו של התובע כמפיק דפוס , הסביר:
"קודם כל מגיע מוצר מלקוח ועושה תוכנית של הדפסה ונותן הוראות חיתוך והולך לבתי דפוס לוודא שההדפסה תהייה בסדר... אנחנו לא מדפיסים אצלנו. אחרי שעבודת ההדפסה נעשית אנחנו עושים את ההדבקות ההשלמות והקיפולים" (עמ' 14 ש' 28-32).

ובהמשך –
"קודם כל הוא הולך לדפוס מסוים הוא בא עם התיק. לפעמים יש עבודה חוזרת הוא מחפש ולבדוק שיוצאת העבודה בסדר . לפעמים יש עבודה מסובכת שהוא צריך להשגיח".

כשנשאל כמה זמן התהליך בכל בית דפס היה לוקח השיב כי אינו יכול לדעת:
"יכול להיות שעה יכול להיות ארבע שעות. הוא יוצא ומטפל בדפוס הוא יכול לצאת בשעה 9:00 וחוזר ב- 13:00 "(עמ' 15 ש' 7-8, 11-12).

על השאלה כיצד הייתה מתבצעת ההשגחה השיב:
"הוא היה משגיח. הוא היה עומד ליד הפועל שעות אם זו עבודה מסובכת הוא דואג שהעבודה תהייה בסדר. אני לא יכול לדעת את הזמן זה לפי סוג העבודה. יש עבודה הוא מפעיל ויכול ללכת ויש עבודה שהוא צריך להישאר כל היום. למשל עבודה עם צבעים הוא אמר לי שהוא היה כל היום עם מנשה שלא יברחו לו הצבעים" (עמ' 15 ש' 14-18).

20. למעשה מר הלל מאשר את גרסת התובע ולפיה מרבית שעות יום העבודה שהה בבתי הדפוס השונים והשגיח על עבודות ההדפסה כשרק שעה עד שלוש שעות ביום עבד במשרד במפעל קרטונג'. מר הלל אישר גם כי בית הדפוס העיקרי עמו הם עבדו בשיתוף פעולה הוא דפוס דרור (ראה עמ' 15 ש' 3-4).

21. באשר לעבודת התובע קודם לעבודתו בא.ת קרטונג' אמנם לא הובאה עדות ישירה מכל מפעל ומפעל בו עבד התובע, אך מן המסמכים והראיות שהוגשו לרבות דו"ח המוסד עולה כי למעט חברת תדיראן בכל יתר מקומות העבודה עסק התובע בעבודות דפוס למיניהן. מר הלל העיד כי קיבל את התובע לעבודה בשל ניסיונו הרב בתחום הדפוס ועבודתו בדפוס מרכוס (עמ' 16 ש' 25-26). מר הררי העיד כי הכיר את בית דפוס מרכוס היכרות קרובה וכי מדובר בבית דפוס גדול ובו מכונות דפוס בלט שהפיקו רעשים חזקים במיוחד ( סעיף 5 לתצהירו של מר הררי ).

התובע העיד כי חברת מרכוס פשטה את הרגל בשנת 2005 ולכן לא יכול היה להביא עובדים מחברה זו לעדות. עוד העיד כי שימש שם כמנהל תפעול ותפקידו היה לפקח על הייצור באולמות ולדאוג שהעבודה תתבצע( עמ' 8 ש' 12-17 ).

22. ב"כ הנתבע הגיש בקשה למתן צו לכל מקומות העבודה לרבות המוסד לבטיחות ולגיהות שהשיב כי לא נמצאו בדיקות רעש מהמקומות השונים. במסגרת דו"ח סקר סיכונים שנערך במפעל א.ת קרטונג' בתאריך 6.4.05 ( נ/5 ) נמצא ליקוי של אי עריכת בדיקות רעש סביבתיות במקומות העבודה שבהם עובדים ברעש מזיק ובניגוד לחוק.

התשתית המשפטית
23. בשנת 2005 תוקן חוק הביטוח הלאומי ובמסגרת הפרק הדן בתאונות עבודה הוסף סעיף 84א. הסעיף מהווה הסדר ספציפי בעניין ליקוי שמיעה ורעש תמידי באוזניים (טנטון) – אשר נגרמו עקב חשיפה ממושכת לרעש.

במסגרת תיקון סעיף 84א נקבעו, בין היתר, תנאים הנוגעים למפלסי הרעש להם נחשף המבוטח, מידת ואופי הפגיעה בכושר השמיעה, מועד הגשת התביעה לנתבע ותיעוד התלונות ברשומות רפואיות.

24. סעיף 84א(א)(1), נשוא ענייננו, קובע את תנאי הסף הראשון – המתייחס למידת החשיפה לרעש:
"(א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה –
(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה(נוסח חדש) התש"ל – 1970(להלן – רעש מזיק)".

מכוח סעיף 173 לפקודת הבטיחות בעבודה הותקנו תקנות הבטיחות בעבודה(גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים ברעש) התשמ"ד – 1984 . בתקנות נקבע כי רעש מזיק לגבי יום עבודה ממוצע, בן שמונה שעות, הוא רעש שמעל 85 דציבל.

25. בפסק הדין בעניין פאנוס נאסר נדון נושא הוכחת קיומו של רעש מזיק:
"14. ..רעש כזה יוכח על ידי בדיקות הרעש שעל המעביד לבצע במפעלו מעת לעת. אכן, נטל ההוכחה לגבי התובע להכיר בו כנפגע בעבודה עקב חשיפה לרעש מזיק כאמור, מוטל על כתפי התובע. התנאי של חשיפה לרעש מזיק במקום העבודה הוא התנאי הראשון שנקבע בסעיף 84א ומבלעדיו לא ייבחנו יתר תנאי הסעיף לשם הכרה בתובע כנפגע בעבודה.
15. כאן עולה השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לרעש מזיק במקום עבודתו, כאשר המעביד לא מילא את חובתו לערוך בדיקות תקופתיות של רמות הרעש במפעלו או כאשר מדובר בעובד שעבד במקום עבודה שבו כלל לא מוטלת חובה על המעביד לערוך בדיקות כאלו על פי התקנות? ב"כ המוסד השיב על שאלה זו, במעמד הדיון בפנינו, כי במצב כזה, למעשה, בהתאם לתיקון לחוק, אין כלל אפשרות להכיר בליקוי שמיעה של עובד כפגיעה בעבודה. אין בידנו לקבל גישה כזו השוללת באופן גורף את אפשרות העובדים שנפגעו כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק בעבודתם, ושאין ביכולתם להוכיח את רמות הרעש אליהן נחשפו, להיות מוכרים כנפגעי עבודה.
16. לשיטתנו, כאשר עובד תובע להכיר בליקוי בשמיעתו כפגיעה בעבודה, ואין בידו להוכיח את מפלס הרעש במקום עבודתו בתקופה הרלוונטית לתביעתו באופן אובייקטיבי, הן בשל העובדה שהמעביד לא קיים את החובה המוטלת עליו למדוד את רמות הרעש במפעלו והן כאשר לא מוטלת כלל חובה כזו על המעביד, וכאשר סביר להניח, מחומר הראיות שמונח בפני בית הדין כי אכן העובד נחשף לרעש במקום עבודתו – במקרה כזה לדעתנו, יש למנות מומחה רפואי, על מנת שיקבע האם הליקוי בשמיעה הוא תוצאה של חשיפה לרעש מזיק בעבודה. זאת בדומה להליך שנהג בבתי הדין לגבי תביעות להכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שהוגשו למוסד טרם כניסת התיקון לתוקף.
במצב שבו קביעת המומחה שימונה תהא, כי אין מדובר בליקוי שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש מזיק, הרי שיש לדחות את התביעה. אולם אם יקבע המומחה, על סמך החומר הרפואי שבפניו, כי יש קשר סיבתי רפואי בין חשיפת העובד לרעש במקום עבודתו לבין הליקוי בשמיעתו, ימשיך בית הדין ויבחן האם התמלאו התנאים האחרים המנויים בסעיף 84א"(ההדגשה אינה במקור – ש.ט.). (עב"ל 717/08 אודת פאנוס נאסר נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.12.09 ראה גם עב"ל 423/08 מארון נסר נגד המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.11.09).

26. בפסק הדין בעניין דוד אלון(עב"ל 188/08 המוסד לביטוח לאומי נגד דוד אלון, מיום 17.11.08) , נקבע כי התנאי הקבוע בסעיף 84א(א) לחוק לעניין הוכחת החשיפה לרעש התקפי או מתמשך יכול ויקבע גם על ידי בדיקות השמיעה ולאו דווקא על פי בדיקות עוצמת הרעש:
"... חובת הוכחת החשיפה לרעש הינה על התובע על פי התיקון לחוק. אולם, לא מתקבל על הדעת שאותם מבוטחים התובעים הכרה בלקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, ידחו על הסף מכיוון שצד שלישי לא מילא כלפיהם חובתו שבדין, או לא צריך היה למלא אותה חובה, או לא ניתן היה למלא אותה.
משום כך המסקנה המתחייבת מהאמור הינה, כי משמעות סעיף 84א(א)(1) לחוק לעניין תנאי החשיפה לרעש התקפי ומתמשך היא שאותו תנאי יכול ויקבע גם על פי תוצאות בדיקות השמיעה ולאו דווקא על פי בדיקות עוצמת הרעש. במקרה שכזה על העובד המבוטח חובת ההוכחה הראשונית, כי נחשף לרעש שאפשר שיחשב למזיק. ככל שהעובד עמד בנטל ההוכחה האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי ולאור תוצאות בדיקות השמיעה, יהיה על המומחה להשיב לשאלה, האם למבוטח עקומת שמיעה המעידה על חשיפה לרעש מזיק כמשמעו בסעיף 84א(א)(1)".

27. מהאמור עולה כי מקום בו בית הדין מתרשם שהתובע אכן נחשף לרעש במקום עבודתו, ימונה מומחה רפואי גם מקום בו אין מדידות רעש במקום העבודה.

מן הכלל אל הפרט
28. בנסיבות המקרה שבפנינו, גרסתו של התובע לא נסתרה. אני מקבל את גרסתו העובדתית של התובע כי עבד תוך חשיפה לרעש. משלא הייתה לתובע אפשרות להוכיח באופן אובייקטיבי את עוצמת הרעש אליו נחשף, ומשיש יסוד לסבור כי הוא סובל מליקוי שמיעה שנוצר על רקע החשיפה לרעש, אנ י סבור , כי יש להחיל בעניינו הכללים שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי.

29. אשר על כן ולאור האמור לעיל, שוכנענו כי הדרך הנכונה לבירור התביעה הינה בדרך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין אליו יש להפנות את השאלות הרלוונטיות כשהראשונה שבהן הינה השאלה האם ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע קשור בקשר סיבתי לחשיפה לרעש מזיק במסגרת העבודה.

30. נוכח האמור יגיש ב"כ הנתבע בקשה לזימון החומר הרפואי הרלוונטי וזאת עד ליום 15.3.15.

עד למועד זה רשאי התובע להגיש חומר רפואי מטעמו.

לאחר קבלת האמור, תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ה,(24 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: זלמן עזר
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: