ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד אסרף נגד גל דדיה :

בפני כבוד השופט מוחמד עלי

התובעים

  1. דוד אסרף
  2. רוי אטיאס

נגד

הנתבעים

  1. גל דדיה
  2. רמי מסלטי

החלטה

במוקד תיק זה, תביעה פשוטה לקבלת פיצוי בגין נזקי רכוש לרכב בעקבות תאונת דרכים. ואולם, הנתבע 2, אשר נהג ברכב המעורב בתאונה הוא חירש-אילם מלידה.

בישיבת יום 29.1.2015 ביקש הנתבע 2 למנות לו מתורגמן לשפת הסימנים בשל כך שאינו יכול להבין את מהלך הדיון. נעתרתי לבקשתו וציינתי כי אין לקבל מצב בו בעל דין נוכח במהלך משפט ואינו מבין את מהלך הדיון בשל מוגבלותו. עם זאת, לא הכרעתי בשאלה מי יישא בתשלום הוצאות המתורגמן.

בהחלטתי מיום 10.2.2015 ציינתי כי אני שוקל לחייב את המדינה בתשלום שכר המתורגמן. בטרם מתן החלטתי בעניין הוריתי לפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) להגיש את עמדתה בנדון עד ליום 25.2.2015 , וזאת בין היתר בשים לב לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), התשעי"ג-2013 (להלן: תקנות השוויון).

ביום 24.2.2015 הגישה הפרקליטות את תגובתה, לפיה היא אינה מתנגדת שתינתן החלטה על זימון מתורגמן לשפת הסימנים שהנהלת בתי המשפט תישא במימון שכרו.

לאור תגובתה של הפרקליטות מתייתר הצורך בהכרעה בשאלה העקרונית על מי לשאת בתשלום הוצאות מתורגמן לשפת הסימנים מקום שבעל דין הינו בעל מוגבלות אשר מונעת ממנו להבין את מהלך הדיון. עם זאת, לאור חשיבות הנושא, ראיתי לנכון לציין מספר מילים.

[במאמר מוסגר, לאחרונה צד את עיני ביטוי נוסף בו נעשה שימוש, במדינה אחרת, לאנשים עם מוגבלויות, שתרגומו – "בעלי אתגרים מיוחדים ". חומר למחשבה!]

השאלה שלפנינו נוגעת לסוגיה רחבה יותר והיא הנגשת בתי המשפט לאנשים בעלי מוגבלות. חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, נועד להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, לעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים ולתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים . על רקע חוק זה החל פרויקט הנגשת בתי המשפט לבעלי מוגבלויות.

במסגרת פרויקט הנגשת בתי המשפט לבעלי מוגבלויות הותקנו לאחרונה תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות (תחולתן מדורגת וחלקן נכנסו לתוקף בחודש אוקטובר 2013). סעיף 46 (א) לתקנות קובע כי לבקשת אדם עם מוגבלות, לרבות בעל דין, אשר עקב מוגבלותו אינו יכול לתת עדות בדרך הרגילה, ימונה מתורגמן לשפת הסימנים. יצוין כי סעיף 46(ב) קובע כי גם אם לא הוגשה בקשה כאמור, רשאי בית המשפט להורות מיוזמתו על גביית עדות על ידי סיוע באחת או יותר מהדרכים האמורות בתקנה 46(א).

תקנות אלו מסדירות למעשה את אופן התאמת נגישותם של בעלי מוגבלות להליכי העדה, שקובעות כי החובה לשאת בהוצאות הכרוכות בכך יחולו על המוסד, נותן השירות. יתרה מכך סעיף 4 לתקנות קובע כי: "חייב בביצוע התאמות נגישות לשירות לא יטיל תשלום על אדם עם מוגבלות בשל ביצוע התאמות נגישות הנחוצות לשם הנגשת השירות בעבורו לפי תקנות אלה".

צירופם של הסעיפים האמורים מלמד כי חובתו של בית המשפט להנגיש לבעל מוגבלות אמצעי עזר שיאפשרו לו לממש את זכויותיו, מבלי שיישא בתשלום עבור כך. אציין כי תוצאה זו מתחייבת לא רק מכוח התקנות, אלא גם מכוח חובתנו כחברה לסייע לבעלי מוגבלות ולאפשר להם זכות השתתפות שווה ופעילה בחברה בכלל, ובבית המשפט בפרט. בהקשר זה , לא מספיק להנגיש את מדרגות בית המשפט, מתקניו ובנייניו לא נשים בעלי מוגבלות , חשוב יותר להנגיש להם גם את הדיון המשפטי כדי לאפשר לכל בעל מוגבלות "את יומו" בבית המשפט, במלוא מובנו של ביטוי זה. לסיוע לאדם בעל מוגבלות להגיע – פיזית – לאולם בית המשפט הוא דבר חשוב, אך כאמור יש לאפשר לו להיות "נוכח" בכל חושיו באולם בית המשפט.

לפיכך, בהתאם להסכמת המדינה, ולאור סמכותי לפי תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, אני קובע כי המדינה, על ידי הנהלת בתי המשפט, תישא בתשלום הוצאות המתורגמן לשפת הסימנים.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד אסרף
נתבע: גל דדיה
שופט :
עורכי דין: