ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד השופט עדי סומך

התובעת:

איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעת:

הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

א. רקע התביעה וטענות הצדדים:

בפני תביעת שיבוב רכב על סך 7,540 ₪ להשבת כספים ששילמה התובעת כחברת ביטוח למבוטחתה בגין נזק שנגרם לרכבה מסוג טויוטה קורולה ( להלן: "הטויוטה") על ידי רכב מסוג קיה ( להלן:"הקיה") בעקבות תאונת הדרכים התרחשה בשעות הצהריים המוקדמות של יום 3.8.10 בחניון ציבורי חיצוני של מתחם קניות בבארות יצחק.

הנתבעת הינה מי שביטחה את הקיה בביטוח צד ג' בעת הרלוונטית לתאונה ובתור שכזו נתבעת לשלם לתובעת את הכספים בהם נשאה זו לטענתה במסגרת ביטוח הטויוטה מכל נזק.

הצדדים חלוקים ביניהם על דרך התרחשות התאונה. התובעת באמצעות הנהגת מטעמה הגב' דינה עזרא שנהגה את הטויוטה בעת התאונה טענה בטופס ההודעה מטעמה על התאונה שנרשם לאחר התאונה כי זו התרחשה בעודה מצויה בתוך מתחם החנייה ללא תנועה, רכבה של הנתבעת נכנס למתחם החניות בכיוון הנגדי לה ומשמאלה [ כמופע בשרטוט] ופגע בטויוטה מאחור. לטענתה יש בדבר להסיק כי הקיה נסעה במהירות ובניגוד לתוואי הדרך. בשרטוט שצויר בטופס ניתן לראות את הטיוטה כשהיא עומדת במקביל לרכבים חונים מצידה כשחלה האחורי בולט לעומת הרכבים שחונים משמאל את הקיה מגיעה מצד שמאל, מהכיוון הנגדי של התנוה ופוגעת בה בחלקה האחורי.

הנתבעת טוענת כי יש להטיל את האחריות לתאונה על נהגת הטויוטה. גרסת הנהגת מטעמה הגב' ענת פריבס בהתאם לטופס ההודעה שלה הינה שהתאונה התרחשה עקב ניסיון הטויוטה להתיישר בחניה בנסיעה לאחור בעת שהקיה נסעה משמאלה. למעשה, משליכה הנתבעת את יהבה לדרך התרחשות התאונה על נהגת הטיוטה אשר לטענתה נסעה לאחור ופגעה בקיה מבלי שהביאה בחשבון רכבים חולפים מהצד. הנתבעת, באמצעות הנהגת מטעמה הודתה עם זאת כי לא נסעה ממש במסלולה כי אם חרגה בחלקה למסלול נסיעתה הנגדי שבו נסעה הטויוטה לאחור בעת שהתרחשה התאונה.

יוער כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם באופן עקרוני על הנזק הנתבע ולמעשה נושא זה לא עמד בשום שלב לבחינה. כך לא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת ושמאי התובעת לא זומן על ידה כמצוות תקנה 130 א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לחקירה נגדית על חוות דעתו. על כן ההכרעה בתיק זה יסודה יהיה בשאלת האחריות לתאונה בלבד.

ב. החומר הראייתי:

בפני בית המשפט הו צגו בין היתר הראיות הבאות הדרושות לו להכרעה:

כתב תביעה על נספחיו לרבות חוות דעת שמאי התובעת על תמונות הנזקים בטויוטה שצולמו על ידי השמאי.
3 תמונות סטילס בצבע שצילמה נהגת הטויוטה במועד סמוך לאחר התאונה שבו נראה רכב אחר מסוג מאזדה עומד במתחם החניון שבו התרחשה התאונה ובחניה המסוימת שלטענת התובעת היא התרחשה.
כתב הגנה של הנתבעת.
הודעות נהגות הרכבים בכתב אודות גרסתן לאירוע שניתנו על ידן לחברות הביטוח מטעמן לאחר התאונה . הודעת נהגת הטויוטה ניתנה ונחתמה על ידה במועד סמוך לאחר התאונה ואילו טופס ההודעה של נהגת הקיה נושא חותמת יום 13.10.10 של הנתבעת ואינו חתום על ידה ונראה כי שוגר לנתבעת חזרה בפקס' לאחר מילויו.
פרוטוקול דיון הוכחות מיום 15.1.15 במסגרתו העיד ו נהגות הצדדים על גרסתן לאירוע.
סיכומי הצדדים בכתב לתיק.
הנזקים ברכבים המעורבים:

הטויוטה הובלה למחרת התאונה למוסך לשם תיקונה ובאותו יום נבדקה על ידי שמאי התובעת. הנזק הנראה לעין בטויוטה מתרכז באזור הפגוש האחורי ימני. מדובר בנזק שהותיר קרע סמוי וממוקד באזור זה של הטמבון בלווי סמנים בצבע שחור משוכים ימינה בעקבות מה שנוצר להבנתי עקב התחככות טמבון הקיה עם פגוש הטויוטה.

בקיה נותר שפשוף בטמבון הקדמי של הרכב [עמ' 4 שורה 7 לעדות נהגת הקיה].

ג. דיון ומסקנות:

שאלה עובדתית ומרכזית עומדת להכרעה ראשונית והיא האם ניתן לבסס על בסיס החומר הראייתי שבתיק את טענת התובעת והיא שבעת התאונה רכבה עמד לחלוטין במקומו ולא זז בעת שהקיה התנגשה בו מאחור.

הנטל להוכיח את התביעה ויסודותיה מוטל על התובעת. שאלת האחריות לתאונה הינה שאלה שבעובדה המחייבת בהתאם לפסיקה הכרעה פוזיטיבית לאחר קביעת ממצאים עובדתיים ביחס לאירוע שביסוד המחלוקת שבין הצדדים. רק במקרים בהם קיים " ספק שקול", היינו כאשר ביהמ"ש מגיע לכלל מסקנה כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, יטה בית המשפט לקבוע כי בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו לא עמד בחובתו לשכנע את בית המשפט בגרסתו. מאחר שברגיל ובשגרה ובמרבית " תיק הפח" נטל ההוכחה והשכנוע מוטל על התובעת, אלא וככל שקיימת עילה לסבור אחרת, יטה בית המשפט בעת מקרה שכזה לדחות את התביעה לנוכח הספק השקול שנותר לאחר בחינת מאזן ההסתברויות בהליך האזרחי ( לעניין זה ראו: רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ ( פורסם בנבו, 5.5.13).

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל לשכנעני בדבר נכונות גרסתה כאשר הלכה למעשה גרסת הנהגת מטעמה בעניין זה לא הפיסה את דעתי בעת שמצאתי ספקות בה וחוסר אחידות ואנמק לפי ראשי פרקים עיקריים:

התאונה על פי חוות דעת שמאות התובעת - גרסה א'

מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 3.8.10. כבר למחרת הוכנסה הטויוטה לתיקון במוסך התובעת ונבדקה על ידי שמאי מטעמה באותו יום . טופס ההודעה על תאונה בכתב ידה של נהגת הטויוטה נחתם על ידה במועד מאוחר להכנסת הרכב לתיקון שכן הוא נושא תאריך 5.8.10 או 6.8.10 (הספרה בטופס חצויה ואולם ניתן להבין כי אין מדובר ב- 3 או ה-4 לחודש). בחוות דעת התובעת מיום 13.8.10 מצוי פרק המתאר את התאונה והוא נרשם לרוב מדברים שנמסרו לשמאי מטעם המבוטחת התובעת או מי מטעמה לאחר התאונה. כך או אחרת, תיאור המקרה הינו עניין סובייקטיבי וכיוון שהשמאי הרכב לא נכח בתאונה הוא נזקק לנתונים שישקפו את שאירע מנקודת מבטו של המבוטח ועל כן יש לצפות כי תיאור זה יקבל ביטוי בשם אומרו בפרק זה. סביר והגיוני גם להסיק כי ככל שמדובר בגרסה שנמסרה לשמאי בתכיפות לאחר התאונה אזי תהא זו הגרסה האותנטית ביותר מנקודת מבטו של המבוטח ללא שיפורים או שדרוגים למיניהם שעשויים להופיע במקרה של מסירת גרסה מאוחרת. עיון בפרק הדן בתיאור המקרה בחוות דעת התובעת מלמד כי מבוטחת התובעת מסרה תיאור תאונתי התואם את גרסת הנתבעת באלו המילים: " בתאריך 3.8.10 רכב המבוטח יצא מחניה בנסיעה לאחור ופגע ברכב צד ג' ". מדובר אפוא בגרסה מנוגדת לזו של התובעת שאינה יכולה להשתמע לשתי פנים ובהתאם לה, הטויוטה היא זו שפגעה בקיה בעת יציאה לאחור ולא להיפך. בהחלט ניתן להניח כי תיאור זה של התאונה תואם דברים שנמסרו לשמאי התובעת מפי מבוטחתה בעת כניסת הטויוטה לתיקון או בסמוך לכך וזאת עוד טרם שעמדה לנגד עיני או אוזני השמאי, גרסתה האחרת של זו שתועדה על ידה מאוחר יותר בטופס הודעתה הכתובה. דווקא משום כך עניין לנו בגרסה אותנטית שחפה ממניירות גרסתיות שחלוף הזמן עשוי להביאן.

התאונה על פי עדות נהגת התובעת- גרסה ב'

ניתוח עיקרי עדותה של נהגת התובעת בהתייחס לפרטים שמסרה מלכתחילה הינו כלי ראייתי חשוב ומתבקש שמוביל בהכרח למסקנות הבאות:

למנח רכב התובעת בעת מפגש הרכבים חשיבות ביחס לדרך התרחשותה של התאונה שכן מנח זה צריך לעמוד בקנה אחד מיקום הנזקים בטויוטה ואף עם תצורתם. הדבר בולט על רקע עדותה הראשית והחופשית של נהגת הטויוטה שבה סיפרה כי נהגת הקיה פגעה בה מאחור [עמ'1 שורה 14 ו-17-18 לפר' הדיון] בעת שרכבה עמד ולא זז [שם, בשורה 24]. בטופס הודעתה לתאונה מציירת נהגת הטויוטה את רכבה ביציאה ישר לאחור בעת התאונה כאשר בדיוק אז חולפה הקיה ופוגעת בו מאחור. כך גם הדגימה את התאונה בעדותה [עמ' 1 שורה 19 לפר' הדיון]. אין מחלוקת כי הקיה הגיעה מצד שמאל אחורי של הטויוטה וכי היא ניזוקה בחלקה האחורי- ימני דווקא ועל כן תמוה הכיצד הדבר מתיישב עם יציאה מיושרת לאחור של הטויוטה. משבית המשפט תהה בעניין זה, הוא נענה על ידי נהגת הטויוטה באופן הססני ולא ברור בתשובה שמדובר באירוע ישן שהזמן הרחיק מלכת זיכרון עדותה [שם, בשורה 21]. אולם כאמור, עדותה זו של נהגת הטויוטה שגם תואמת את מנח הרכבים המצויר בטופס הודעתה שלאחר התאונה המלמד על יציאה ישר לאחור אינה יכולה להתיישב עם מיקום הנזקים ברכבה. דווקא תיאור נהגת הקיה את התאונה לפיו רכב הטויוטה נסע לאחור לעברה מרחק של מטרים בודדים [ עמ' 3 שורה 10 לפר' הדיון] כן יכול להתיישב עם יציאת הטויוטה בנסיעה לאחור בקשת דווקא ולא ישר שכן במסגרת מנח שכזה מקבלת הטויוטה זווית מעוגלת שתאפשר לחלק האחורי- ימני שלה להתקדם ראשון אל עבר הקיה ובדרך זו גם ליצור מפגש בין הרכבים במקום שבו התגלו הנזקים בסופו של יום בטויוטה. חיזוק למנח הטויוטה בעת התאונה ניתן גם למצוא בתמונות הצבע שהציגה נהגת הטויוטה לבית המשפט ואשר לטענתה צולמו במקום האירוע מספר ימים לאחר התאונה [ עמ' 2 שורה 12 לפר' הדיון] על ידי בנה [שם, שורה 29 לפר' הדיון]. באמצעות תמונות אלו ביקשה נהגת הטויוטה להמחיש את המנח של רכבה בעת התאונה. מדובר ב-3 תמונות צבע כשבכל אחת מהן ניתן לראות בבירור רכב מסוג אחר שצולם (כיוון שלטענתה הטויוטה נמכרה בעת הצילום) מוצב כשהוא מיושר לחלוטין בתוך מתחם החניה שבו אירעה כביכול התאונה. מכאן שעמדתה של התובעת לכל אורך הדרך מתחילתה של הפרשה הינה שהתאונה התרחשה בעת שרכבה מיושר לחלוטין ולא מצוי בהטיה לאחור וזאת למרות כאמור שהמצאות הרכב במנח שכזה, אינה יכולה להתיישב עם מיקומם של הנזקים שהתגלו בטויוטה בעקבות התאונה בעת שרכב בה משמאלה ומתנגש בה.

מטופס הודעתה הכתובה של נהגת התובעת הושמט נתון נוסף ומהותי והוא רצונה של זו להתיישר עם רכבה לפני התאונה כיוון שלשיטתה היא נכנסה לחניה בצורה לא נכונה בעת שחנתה בין שתי חניות. הצורך ביישור הרכב הינו פרט מהותי שכן טמונה בו גם מגמה של נסיעה לאחור אלא שהוא לא הוזכר בשום מילה בטופס ההודעה על התאונה שם מוצגת הטויוטה עומדת ללא תזוזה בחניה בלבד . בעדותה של נהגת התובעת נתון זה עלה לראשונה על ידה [עמ' 1 שורה 23 לפר' הדיון] ולשאלת ב"כ הנתבעת מדוע אם כך הוא לא צוין על ידה במסגרת מסירת גרסתה הראשונית לתאונה השיבה זו באלה המילים: " עכשיו סיפרתי.." [שם, בשורה 25], ללמדך שאין הסבר מפי ה למחדל שבהשמטתו מטופס ההודעה, חרף זאת שטעם רב היה באזכורו בפועל.

בהודעתה הכתובה עלי טופס ההודעה מטעמה נרשם מאת נהגת התובעת כי בעת התאונה נמצא רכבה בחניה ללא תזוזה. בעדותה המאוחרת למדנו כי היא התכוונה לנסוע לאחור בכדי ליישר את רכבה בדרך של נסיעה לאחור. בהמשך ישיר לעדותה זו גם נטען כי טרם שכך עשתה היא הסתכלה לצדדים ולא ראתה אף רכב שבא מכיוונה ובעת ששילבה להילוך אחורי וטרם שביקשה לנסוע לאחור התרחשה התאונה [שם, בשורה 24]. תיאורה של נהגת הטויוטה את בחינת המצב הטריטוראלי של הדרך בעודה עומדת ללא תנועה עם רכבה עד לרגע התאונה הפתאומית כאשר לא ראו עיניה עד כה שום רכב שבא לעברה, אינו יכול להתיישב עם תמונות זירת האירוע שצולמו על ידה ועדותה כי מ תחם החניה בעת התרחשות התאונה היה כמעט ריק לחלוטין [שם, בשורה 31]. תמונות המקום מלמדות כי שדה הראייה שמשמאל לדרך הטויוטה הינו פתוח ורחב דיו עד כדי כך שהמצאות הטויוטה במנח יציאה לאחור שכזה ללא תזוזה, אינה אמורה לבוא על חשבון היכולת של הנוהג בה ל זהות רכבים הבאים משמאלו. על כן עדותה של נהגת התובעת בנוגע לפגיעה הפתאומית ברכבה אינה יכול לדור בכפיפה אחת עם מסקנה זו המשתמעת מאופן זירת האירוע.

בהודעתה הכתובה לתובעת בוחרת נהגת הטיוטה לתאר את רכבה ללא תנועה בעת התאונה . בעדותה בפני בית המשפט התגלתה תפנית מה בעלילה בעניין זה שלא ניתן לה ביטוי בטופס הודעתה הכתובה והיא שבעת התאונה מצוי היה רכבה ב הילוך אחורי. [עמ' 1 שורה 24 לפר' הדיון]. המצאות רכב בהילוך אחורי בעת תאונה והדגש הדברים יותר מפעם אחת במסגרת מתן עדות [ראה גם, בעמ' 2 שורות 2-3 לפר' הדיון] לצד כך שנתון זה לא גולה במסגרת הגרסה הראשונית לתאונה, אינו עניין של מה בכך שכן יש לו קשר ישיר לגרסת ההגנה של הנתבעת ועל כן השמטתו מהכתובים הרלוונטיים בזמן אמת, ללא הסבר מקים חזקה כי הסתרתו כוונה לשם חיזוק אלמנט עצירת הרכב והדגש הפגיעה זו ללא תזוזה וניע.

התנצלות נהגת הקיה- היה או לא היה?

בעדותה של נהגת הטויוטה סיפרה זו כי נהגת הקיה התנצלה בפניה לאחר התאונה ותיארה זאת כך:

"היא אמרה "סליחה סליחה סליחה" והיתה עם 3 ילדים באוטו". [עמ' 1 שורות 17-18 לפר' הדיון].

אין מדובר בהתנצלות "סתם" כי אם כזו הטומנת בחובה גם אלמנט של הודאה בתאונה ולקיחת אחריות מלאה עליה. דווקא משום כך ניתן היה לצפות לציון אלמנט זה במסגרת פירוט גרסת נהגת התובעת לתאונה בטופס ההודעה שמילאה. דא עקא שגם במקרה זה אין תיעוד של הדברים חרף חשיבותם מבחינת נהגת התובעת אשר טרחה כאמור להביאם בפני בית המשפט במסגרת עדותה.
עד כאן סוף דבר. משלא הוכחה פגיעת הקיה בטויוטה, כי אם להיפך, התביעה נדחית בזאת. אציין כי שקלתי תחילה לחלוק את האחריות בין הנהגות לתאונה באופן שווה מפאת מה שנטען והוכח בפניי והוא שעובר לתאונה הקיה נסעה בחלקה בנתיב הנגדי שבו נסעה הטויוטה לאחור ואולם בסופו של דבר נמלכתי בדעתי שלא לעשות כן, על יסוד מסקנתי שלנסיעת הטויוטה לאחור היה משקל מכריע להתרחשות תאונה זו.
התובעת תישא בשכר טרחת בא כח הנתבעת בסך 1,500 ₪ ובהוצאות עדת הנתבעת כנפסק בדיון מיום 15.1.15 וזאת לתשלום בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו סכומים אלו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מ היום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: