ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנופי אבי תובלה ושירותים בע"מ נגד ziemann ludwigsburg gmbh :

בפני כבוד השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ

התובעת

מנופי אבי תובלה ושירותים (1991) בע"מ
ע"י עו"ד שץ; עו"ד מוטולה

נגד

הנתבעות

1.ziemann ludwigsburg gmbh
2.טמפו משקאות בע"מ - ע"י עו"ד שטייף

פסק-דין

1. התובעת חברת מנופי אבי תובלה ושירותים (1191) בע"מ הגישה תביעה זו כנגד חברת ziemann Ludwigsburg gmbh (להלן: זימן"), וכנגד חברת טמפו משקאות בע"מ (להלן: "טמפו). על סך 505,310 ₪. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית ביקשה לתקן תביעתה ולהוסיף עילות תביעה נוספות אשר התגלו רק לאחר הגשת התביעה והינן נוגעות לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת התביעה המקורית באשר לצדדים נשוא התביעה. בית המשפט איפשר לתובעת לעשות כן. התובעת לא הצליחה לבצע מסירה של מסמכי בית הדין לנתבעת מס' 1 .

2. טענות התובעת:
התובעת עוסקת בין היתר בעבודות הובלה והנפה של מטענים. חברת זימן היא חברה זרה הרשומה בגרמניה ועוסקת בייצור מתקנים ליצור בירה. התובעת ביצעה עבור הנתבעות עבודות הובלה הרכבה והתקנה של מיכלים לציוד בחודשים אפריל יוני 2012 לצורך הקמת מפעל חדש באזור התעשיה בנתניה דרום אשר היה למעשה הקמת מבשלת בירה. ההנחיות ניתנו על ידי חברת טמפו אשר הפנתה התובעת לחברת זימן על מנת לתאם פרטי הביצוע. התקיימו ישיבות רבות בנוכחות נציגי שתי הנתבעות. אומנם הצעת העבודה נשלחה לחברת זימן אולם לפי הנחית חברת טמפו. זימן אישרה הזמנה העבודה והתובעת הנפיקה חשבוניות תשלום. סך כך החשבוניות עומד בגובה 501,396 ₪.
חברת זימן נכנסה להליכי חדלות פרעון ולא שילמה חובה. על כן הוגשה התביעה כנגד חברת טמפו שהתחייבה וערבה לתשלום, ואף כנגד חברת זימן.
לאחר הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה לעיקול זמני על כספיים המוחזקים לזכות חברת זימן אצל חברת טמפו. ביום 14.11.12 ניתן צו עיקול וביום 21.11.12 נמסר הצו לחברת טמפו. למרות הודעת חברת טמפו שאינה מחזיקה בכספים המגיעים לחברת זימן הוברר לתובעת שטרם הטלת העיקול מימשה חברת טמפו ערבות בנקאית שהפקידה חברת זימן בסך 307,715 אירו, ולאור ביטול ההסכם עם זימן חלה על חברת טמפו חובת ההשבה של כספים אלה לזימן. דהיינו במועד הטלת העיקול הגיעו לזימן כספים מחברת טמפו.
לאחר הגשת התביעה המקורית ולאחר שהוצגו מסמכים על ידי חברת טמפו, הוברר לתובעת שחברת טמפו התקשרה בהסכם חדש עם חברת זימן בתלבושתה החדשה (להלן:"זימן החדשה") וטמפו השתמשה בכספים שהיה עליה להחזיר לזימן ושילמה אותם לזימן החדשה כחלק מהתשלום עבור השלמת הפרויקט.
לטענת התובעת טמפו לא שילמה עבור עבודת ההנפה לחברת זימן החדשה ואף הפחיתה לזימן החדשה 420,000 אירו עבור פיצוי מוסכם שמקורו בחוזה המקורי עם חברת זימן. כן זימן החדשה נתנה לטמפו הנחה של 420,000 אירו אותם הגדירה בהסכם החדש כפיצוי מוסכם.
מהמסמכים שהוגשו על ידי חברת טמפו עלה שבמועד הפסקת העבודות על ידי חברת זימן נותר חוב של חברת טמפו לזימן בסך של 1,125,688 אירו עבור ציוד ועבודות שקיבלה מחברת זימן וטרם שילמה עליו.
על כן לטענת התובעת הודעת טמפו לצו העיקול היתה חסרה ולא כללה פרטים מלאים ובכך פעלה חברת טמפו בתרמית וברשלנותו והפרה חובה חקוקה.

3. טענות הנתבעת מס' 2 חברת טמפו –
התובעת לא התקשרה כלל עם חברת טמפו אלא הגישה הצעה לחברת זימן וקיבלה אישורה. חברת טמפו מעולם לא נתנה כל ערבות לתובעת ו/או התחייבות בכל הנוגע לתביעה.
ביום 1.1.11 נחתם הסכם בין חברת טמפו לחברת זימן לפיו שכרה טמפו את שירותי זימן לצורך הקמת מבשלת בירה באיזור התעשיה בנתניה. לחברת זימן עמדה הזכות להתקשר עם ספקי משנה ו/או קבלני משנה הנדרשים לצורך ביצוע הפרויקט. לחברת טמפו לא היתה כל נגיעה להזמנת השירותים מאותם קבלנים ונותני שירות.
בשלב מסוים נקלעה חברת זימן לקשיים כלכלים שהשפיעו באופן ישיר על ביצוע הפרויקט עד שהוא הופסק כליל.
כן הפרה חברת זימן את ההסכם עם חברת טמפו ונגרמו לחברה נזקים רבים.
חברת טמפו הגישה תביעת חוב לנאמן שמונה בגרמניה לחברת זימן. כן המשיכה לפעול בניסיון להשלמת הפרויקט.
באשר לעיקול שהתבקש לא פנתה התובעת בהליך של אישור עיקול ולכן העיקול בוטל.
במועד ביטול ההסכם חברת זימן היתה חייבת כספים רבים לחברת טמפו העולים על סכום הערבות הבנקאית. גם לאחר חילוט הערבות עדיין נותר חוב ולכן הוגשה תביעת החוב.
לצורך המשך הפרויקט התקשרה חברת טמפו עם חברת זימן החדשה שהינה חברה חדשה לגמרי. גם אם העובדים נותרו אותם עובדים.
חברת טמפו שילמה לחברת זימן החדשה עבור עבודתה ולא מכספים של חברת זימן.
ביום הטלת העיקול לא נחתם כל הסכם עם חברת זימן החדשה, שכן ההסכם נחתם רק ביום 8.3.13. כספי הערבות שהעמידה חברת זימן לא עמדו לזכותה אלא חולטו והיו חלק מרכוש חברת טמפו שעדיין הייתה ביתרת זכות בהתחשבנות מול חברת זימן. דהיינו במועד הטלת העיקול לא החזיקה חברת טמפו בכספים שחברת זימן היתה זכאית להם.
הסכומים ששולמו לחברת זימן החדשה הם הסכומים שאכן היו אמורים להשתלם לחברת זימן בהפחתת פיצוי שהוסכם בינה לבין חברת זימן החדשה לאור הנזקים שנגרמו לה בגין התמשכות העבודות על פני פרק זמן כה ארוך.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתובענה נקבעה להוכחות.
השאלה הראשונה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם התחייבה הנתבעת חברת טמפו לשלם לתובעת בגין העבודות שבוצעו על ידה?

מהעדויות ומהמסמכים שהוצגו בפני סבורני שהתובעת לא הרימה נטל ההוכחה להוכחת טענה זו כפי שאפרט להלן:

5. העד מטעם התובעת אייל קורנבליט מנכ"ל התובעת הודה שאין כל מסמך בכתב המאשר התחייבות זו. הוא העיד שלאור מערכת היחסים הארוכה שבין שתי החברות התחושה היתה שהנתבעת עומדת מאחורי חברת זימן וכי היא תשלם הסכומים (ראה עמ' 12 שורות 23-24). איני יכולה לקבל עדותו זו שכן מדובר בשתי חברות עסקיות בעלות מחזור עסקים גבוה אשר יודעות לנהל עיסקיהן , אשר לא יעלה על הדעת שחברה תיקח על עצמה התחייבויות חברה אחרת בסכומים ניכרים מבלי שהדבר יקבל ביטוי במסמך כלשהו.

6. עוד עלה מעדותו שהצעת המחיר כלל לא נשלחה לנתבעת (ראה עמ' 11 שורות 13-14) אם אכן הנתבעת היא האחראית לתשלום מדוע לא נשלחת אליה הצעת מחיר?

7. העובדה שהפגישות התנהלו אצל הנתבעת אינה מעלה ואינה מורידה שכן העבודה היתה אמורה להתבצע במפעל הנתבעת ועל כן הגיוני וסביר שיערכו פגישות במקום.

8. עדותו של מר קורנבליט אף עומדת בסתירה לעדותם הברורה של אנשי הנתבעת, מר יהודה קוסטה ומר דני רונת.
מהעדויות הוברר שהתובעת היתה אחראית להוביל את הרכיבים הנדרשים כאשר אלה יגיעו מחו"ל לצורך הקמת מבשלת הבירה. חברת זימן היתה אחראית לביצוע והקמת המפעל בפועל לאחר העברת הרכיבים לשטח העבודה.

מר רונת הסביר:
"ש. זימן שולחת מיכלים לנמל, ביום מסוים אתם אומרים לתובעת להביא את המיכלים האלה לאתר בנתניה ובאותו היום עומדים שם מנופים שמרימים אותם עם מיכלים.
ת. נכון.
ש. ז"א שהחשיבות שזה יהיה אותו קבלן זה לענין התיאום ת. נכון". (ראה עמ' 21 שורות 15-19).

גם מר קוסטה העיד באופן זהה לפיו היה לנתבעת אינטרס שאותו ספק יספק השירותים הן עבורה והן עבור חברת זימן (עמ' 18 שורה 20), ולכן דאגה הנתבעת להפנות התובעת לחברת זימן על מנת שהתובעת תיתן את השירות גם לנתבעת וגם לחברת זימן. על כן היתה הנתבעת מעורבת בהצעת המחיר וביקשה שהצעת המחיר שהתובעת תעביר לנציגי חברת זימן תהיה סבירה וראויה, וכפי שמר קוסטה הגדיר זאת "בהתאם למחיר טמפו" (ראה סעיף 5 לתצהירו).
בבית המשפטי הסביר שכלל לא ידע מהו המחיר שדורשת התובעת עבור עבודות ההנפה כאשר היתה זו בקשה כללית למתן הצעת מחיר באותם מחירים שהתובעת נוהגת לעבוד עם הנתבעת (ראה עמ 19 שורות 1-7).

9. מעדותם עלה שנציגי הנתבעת נכחו בפגישות שנוהלו בין נציגי חברת זימן לתובעת אולם עשו כן רק מאחר והיה לנתבעת אינטרס ברור שספק אחד הוא שיבצע העבודה עבור שני הלקוחות.
מקבלת אני הסברם זה של העדים כאשר שני העדים שבו והעידו שמעולם לא היתה כל התחייבות של הנתבעת כלפי התובעת לתשלום בגין העבודה שביצעה הנתבעת לחברת זימן.

10. באשר לחברת זימן עלי לציין שהתובעת אומנם ביקשה לעשות מסירה לחברה זו לפי כתובתה, אולם בבית המשפט הוברר שכבר בחודש יוני 2012 קיבלה התובעת מכתב מחברת זימן המודיע לה שהחברה מצויה במצב של חדלות פרעון וכי מי שמטפל בענין הינו עו"ד בשם טיבור בראון (ראה ת' 3). לא קיבלתי כל הסבר מספק מהתובעת מדוע לא הגישה את מסמכי התביעה לעורך דין זה, ומדוע לא הגישה לעורך הדין דרישת חוב.
הנתבעת מנגד כן הגישה תביעת חוב חברת זימן אליה ל עורך דין זה אשר מתבררת כעת. (ראה נספח ב' לתצהיר דני רונת).
מדוע לא ניסתה התובעת להגיש תביעת חוב כנגד חב' זימן? לא קיבלתי כל הסבר לכך.

11. חברת זימן החדשה וחברת זימן הינן שתי חברות נפרדות.
לא ברור מדוע לא הגישה התובעת תביעתה כנגד חברת זימן החדשה אם סבורה היא שעסקינן בחברה זהה לחברת זימן. אם אכן התובעת היתה חושבת שחברת זימן החדשה זהה לחברת זימן היה עליה לתבוע חברה זו שהינה חברה סולבנטית ולנסות להפרע ממנה בטענה שהיא זימן. משלא עשתה כן מתחזקת מסקנתי שהתובעת לא ראתה חברות אלה כגוף אחד.

12. השאלה השניה שיש לתת עליה את הדעת הינה האם במועד הטלת העיקול על ידי התובעת היו ברשות הנתבעת כספים שהגיעו לחברת זימן.

התובעת טוענת שבהסכם עם זימן החדשה ( נספח ת' 8) עולה שעובר למועד הפסקת העבודות על ידי זימן, הנתבעת היתה חייבת לזימן סך של 1,125,688 אירו עבור ציוד ועבודות שקיבלה מזימן וטרם שילמה עליהם. מנגד בהסכם החדש שילמה הנתבעת לזימן החדשה 1,702,750 אירו, וכן החזירה לה את הערבות הבנקאית על סך 307,715 אירו שחילטה מזימן. מנגד קיזזה לזימן החדשה 420,000 אירו כפיצוי מוסכם, דהיינו, יתרת החוב לזימן נבלעה בתשלומים לזימן החדשה. לו הכסף היה משולם לזימן היה חל לגביו צו העיקול והתובעת יכולה היתה להפרע מכח צו העיקול.

13. איני סבורה כך וזאת ממספר טעמים:

ראשית וכך עולה מן המסמכים ביום הגשת הבקשה לעיקול 12.11.12 ואף ביום ההודעה של הנתבעת לצו העיקול ( 26.11.12) טרם נחתם ההסכם עם חברת זימן החדשה (ההסכם נחתם רק ביום 8.3.13). מכאן שבמועד הטלת העיקול לא יכולה היתה לדעת הנתבעת שיחתם בעתיד הסכם לפיו יבוצעו עבורה העבודות על ידי חברת זימן החדשה. משכך ברור הוא שבמועד הטלת העיקול וכאשר היה ברור לנתבעת שחברת זימן פשטה את הרגל ולא תוכל לבצע עבורה העבודה נגרמו לה נזקים רבים שכן הפרויקט של בניית מבשלת הבירה לא הושלם ולכן חולטה הערבות לטובתה על מנת להקטין נזקיה. הנתבעת כך הוכח הגישה תביעת חוב למפרק חברת זימן על סך של למעלה מ 1,200,000 איור בגין נזקיה, דהיינו במועד הטלת העיקול סברה הנתבעת בצדק שאין כל סכום המגיע לחברת זימן ממנה אלא נהפוך הוא, חברת זימן חייבת לה סכומים ניכרים.

הטעם השני הוא שהוברר שחברת זימן וחברת זימן החדשה הינן שתי חברות נפרדות. אומנם הנתבעת קיבלה הנחה מחברת זימן החדשה כפיצוי מוסכם, אולם מר רינות הסביר:
"היתה פגישה בין זימן החדשה טמפו והייניקן בתערוכה בגרמניה. שם היה דיון ארוך בין היניקין לבין זימן החדשה על המשך פעילות של הייניקן מולם. היינקן היא אחת הלקוחות הגדולים בעולם במבשלות. בדיון הזה גם ביקשו הנציגים מהייניקן מזימן החדשה שיקחו את הפרויקט שהתחייבה עליו זימן הישנה ויגמרו אותו עד לתהליך הבישול של בירה הייניקן אצלנו. הם נענו לבקשה. אני הייתי בפגישה זו". (ראה עמ' 22 שורות 8-12).
הכסף לא שולם לחברת זימן שכן לא היא ביצעה העבודה אלא לחברת זימן החדשה. מכאן שההנחה ניתנה לנתבעת מחברת זימן החדשה.
הערבות חולטה בהתאם להסכם בגין נזקי הנתבעת. מכאן שבמועד קבלת העיקול לא היו כל כספים אשר הגיעו לחברת זימן המוחזקים בידי הנתבעת.

הנתבעת העבירה כספים לחברת זימן החדשה מתוקף ההסכם שנכרת בין שתי החברות המאוחר למועד העיקול עבור עבודות שביצעה חברת זימן החדשה שהינה אישיות משפטית נפרדת.

14. הטעם השלישי הינו שהבקשה לא הוגשה במועד ובהתאם להוראות החוק, שכן הליך אישור עיקול מוסדר בתקנה 378 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 לפיה מטיל עיקול אשר קיבל תשובת מחזיק שלפיה המחזיק אינו מחזיק בנכסי החייב, עליו לנקוט בהליך של אישור עיקול שהוא למעשה תביעה עצמאית, וזאת תוך 15 יום מיום ההודעה. בהתאם לתקנה 380 מעת שלא ביקש המחזיק בקשה לאישור העיקול הרי העיקול בטל לגבי כל נכס שהמחזיק לא הודה שהוא מצוי בפניו.
בע"א 9450/06 אלימלך לימן נ' מאיר כהן, ביטל בית המשפט את אישור העיקול שכן הבקשה לא הוגשה במסגרת 30 הימים שנקבעו. כך נקבע גם בע"א 56418-03-11 רושדי תעשיות מזון בע"מ נ' בטון זלפה בע"מ.

15. הטעם הרביעי הוא שהתובעת למעשה מנסה לשנות מסדרי הנשיה של חברת חדלת פרעון ולעקוף את דיני הפירוק בישראל ובגרמניה. התובעת שהינה נושה של חברת זימן אשר כפי שפירטתי לעיל לא טרחה כלל להגיש תביעת חוב בין חובה למפרק החברה, עדיין אינה זכאית לכספים אף אם היו כספים המגיעים לחברת זימן מהנתבעת אלא כלל נושיה של חברת זימן הישנה כולל נושים מובטחים היא זכאים לכספים אלה.

16. לא זו אף זו , מטרת העיקול הזמני לוודא כי המחזיק לא יעביר כספים המוחזקים על ידו לחייב ויסכל בכך את האפשרות של מטיל העיקול להיפרע מחובו. התובעת אינה טוענת שהנתבעת העבירה כספים כלשהם לחברת זימן הישנה לאחר הטלת העיקול.

17. טוענת התובעת להתעשרות שלא כדין של הנתבעת. איני יכולה לקבל הטענה. על מנת לבסס טענת עשית עושר ולא במשפט על התובעת לבסס יסודות העוולה.
היסוד הראשון הינו "קבלת דבר מה" מהתובעת על ידי הנתבעת. הנתבעת לא שכרה כלל את התובעת אלא מי ששכר את התובעת לביצוע העבודה הינו חברת זימן. היא שקיבלה את עבודת ההנפה מהתובעת. (ראה לענין זה ת'8 – הסכם ההתקשרות שבין הנתבעת לחברת זימן.
היסוד השני הוא "שלא על פי זכות שבדין" - איך יכולה התובעת לטעון שאת עבודות ההנפה קיבלה הנתבעת ללא זכות שבדין שכן מי שקיבל את העבודות הינה חברת זימן אשר קיבלה אותן כדין מהתובעת.
הפרת התחייבות חוזית אינה יכולה להוות כאן בסיס לטענת עושר שלא במשפט. כן כפי שפירטתי לעיל הנתבעת לא הרוויחה כלל מקריסתה של חברת זימן.

18. סוף דבר- התביעה נדחית. התובעת תשלם הוצאות תביעה ושכ"ט עו"ד לנתבעת בסך 50,000 ₪.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנופי אבי תובלה ושירותים בע"מ
נתבע: ziemann ludwigsburg gmbh
שופט :
עורכי דין: