ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אהרון יעקב נגד תיווך המרכז :

בפני כבוד השופטת אשרית רוטקופף

תובע

אהרון יעקב

נגד

נתבעים

1.תיווך המרכז - סוכנות תיווך יזום ושיווק פרוייקטים
2.יוסי לויט

פסק דין

טענות התובע

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה ע"ס 90,000 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לו לטענתו במסגרת התנהלות ם כמתווכים (להלן: "התובע").

הנתבעת 1 הינם סוכנות תיווך כאשר הנתבע 2 עבד כמתווך במסגרת הסוכנות .(להלן הנתבעים").

התובע ביקש לרוש דירה המצויה ברח' דוד המלך 33 בכפר סבא.(להלן: "הנכס").

בתאריך 30.3.12 פנה התובע אל הנתבעים באמצעות מתווך מטעמו בשם יורם.

ביום 1.4.12 ערכו התובע והנתבע 2 סיור בנכס.

ביום 2.4.12 הציע התובע לרכוש את הנכס בתמורה ל-840,000 ₪.

ביום 4.4.12 או במועד הסמוך לכך, השיב הנתבע 2 כי המוכרת מוכנה למכור את הדירה בתמורה לסך 845,000 ₪

למחרת, השיב התובע על הצעת המוכרת, והציע כי ישלם 842,500 ₪ בעבור הנכס.
ביום 8.4.12 נפגשו הצדדים בנכס, שם הודיע הנתבע לתובע כי ישיג עבור התובע, את אישורי הבניה הקיימים והרלוונטיים, ואף הודיע לתובע, כי נראה לו שהמוכר יסכים למחיר שהוצע ע"י התובע, קרי 842,500 ₪.

משלא קיבל את עמדת המוכרים להצעתו ומשחשש כי יחמיץ את ההזדמנות לרכוש את הדירה , העלה התובע את הצעתו לסך של 845,000 ₪ על מנת להשוות את הצעתו לדרישת המוכרת ולהבטיח את השלמת העסקה.

התובע טוען כי הנתבע 2 הודיע לו כי הוא רואה את העסקה כסגורה וכי הוא מפסיק להראות ה נכס לאחרים .

התובע מוסיף וטוען כי ביקש לשלם לנתבעים דמי מקדמה בגין עמלת תיווך ו/או לתת שיק ביטחון כדי להבטיח את עסקת המכר, אך הנתבע 2 הודיע לו כי אין צורך בכך.

ביום 16.4.12 הודיע הנתבע 2 לתובע כי בעלי הנכס החליטו שלא למכור את הנכס ולהשאיר את הדירה לאחד מבני המשפחה, וזאת משום שציפו לקבל בעבור הנכס סך של מיליון ₪, אך סייג את דבריו ואמר שיש סיכוי קטן מאוד שבעלי הנכס ישנו את דעתם.

לאור זאת, ביקש התובע לשוחח עם בעלי הנכס, אך בקשתו לשוחח עימם או לפחות לקבל את פרטיהם האישיים, נענתה בשלילה.

ביום 17.4.12 פנה התובע לבעלי הנתבעת 1 בבקשה לקבל את פרטי בעלי הנכס, אך זה סירב לבקשתו.

ביום 19.4.12, לאחר שהשיג בכוחות עצמו את מספר הטלפון של המוכרת ושוחח עמה, התברר לתובע כי בשום שלב לא הייתה החלטה "לרדת" מהמכירה ו/או "להשאירה במשפחה", כפי שטענו – לכאורה בשמה – הנתבעים, וכי הדירה נמכרה למישהו שהגיע אליה באמצעות פרסום באינטרנט באתר "יד 2", כך שהמוכרת כלל לא ביקשה להימנע מלדבר עם קונים, כפי שהוצהר לתובע ע"י הנתבעים או מי מהם.

המוכרת הוסיפה והודיעה לתובע כי הצעתו לשלם 845,000 ₪ בעבור הנכס לא הוצגה בפניה.

התובע טוען כי הציע באותו מועד לשלם 910,000 ₪ בתמורה לנכס, אך המוכרת סירבה בטענה כי חוזה המכר נחתם יומיים לפני כן ולא ניתן להפר אותו.

לטענת התובע, התרשלות הנתבעים בביצוע מלאכת התיווך גרמה לתובע החמצה של עסקת רכישת הנכס במחיר מציאה של 845,000 ₪ אותו בקשו המוכרים כאשר שוויה האמיתי בשוק החופשי היה לפחות 950,000 ₪

טענות הנתבעים

ביום 1.4.12, כאשר נפגשו הצדדים בשנית בנכס, הודיע הנתבע 2 לתובע כי המחיר המבוקש בעבור הנכס הינו 1,050,000 ₪.

ביום 2.4.12 הציע התובע לרכוש את הנכס בעבור סכום של 840,000 ₪, והצעתו נדחתה על ידי בעלת הנכס.

הנתבע 2 טוען כי ניסה לשכנע את בעלת הנכס לקבל את הצעת התובע, ובמקביל ביקשו הנתבעים מהתובע להעלות את הצעתו.

ביום 8.4.12 נפגשו הצדדים בנכס, הודיע הנתבע לתובע כי יפעל לקבל את המסמכים השונים מבעלי הנכס, וזאת כתגובה לשאלת התובע.

ביום 11.4.12 ביקש התובע להעלות את הצעת המחיר לרכישת הנכס אשר הועמדה על סך של 845,000 ₪.

הנתבע טוען כי עוד באותו היום העביר את הצעת התובע לבעלת הנכס, אך זו ביקשה לשקול את הצעתו ולהמתין עם מתן התשובה עד ליום 15.4.12.

בתאריך 15.4.12 מסרה בעלת הנכס לנציג הנתבעת 1 כי היא נמצאת במו"מ מתקדם למכירת הנכס לצד ג', אשר הציע הצעה גבוהה יותר מהצעתו של התובע, כאשר בפועל נחתמה עסקת המכר ביום 18.4.12.

הנתבעים טוענים כי לא היו מעורבים במו"מ בין בעלת הנכס לצד ג', ומכירה זו אף שללה מהם את האפשרות לקבל דמי תיווך בגין מכירה פוטנציאלית של הנכס באמצעותם.

מיד לאחר שיחת הטלפון עם בעלת הנכס, הודיע הנתבע 2 לתובע כי בעלת הנכס נמצאת בהליכי מו"מ עם צד ג'.

באשר להתנהלות התובע, טוענים הנתבעים כי לאורך כל ההתנהלות התובע לא הניח את מנוחת הנתבעים ודאג להציף אותם בשיחות טלפון רבות ואף ביקש מס' פעמים לשוחח ישירות עם בעלת הנכס, אשר דחתה את בקשתו של התובע ליצור עמה קשר ישיר.

חרף העובדה שנאמר לתובע כי אין בעלת הנכס מעוניינת לשוחח עמו, השיג הוא בעצמו את מס' הטלפון שלה והציף גם אותה בשיחות טלפון רבות, עד אשר זו הודיעה לו כי היא דורשת ממנו להפסיק ולהתקשר אליה.

ראיות הצדדים

בתצהירו חוזר התובע על האמור בכתב התביעה ומצרף אישור המוכרת מיום 22.7.12 לפיו כאשר ביקשו למכור הנכס פנו לנתבעת 1 וכן בנוסף פרסמו בלוח יד 2. ובמקומות נוספים. המוכרת מאשרת כי הנתבעת 2 הודיע לה בדבר הצעתו של התובע אשר היה נמוך מהמבוקש ואמר כי ינסה להעלות. לאחר שבוע חזר ואמר שהקונה לא מוכן לשלם יותר. המוכרים סיכמו עם הנתבע 2 בערב החג להמתין עד יום א וביום ו' התקשר זוג שראה את המודעה בלוח יד 2 הציע מחיר גבוה מאד מההצעה שהועברה ע"י הנתבע 2 והוסכם על מכירת הדירה.

התובע צירף לתצהירו תמליל שיחה עם המוכרת, ממנו עולה כי המוכרת, הגב' אורלי מלמדובסקי מציינת בפני התובע, כי הנתבעים עשו מאמץ כדי לבצע את עסקת המכירה של הנכס לתובע.

הנתבע 2 חזר בתצהירו על האמור בכתב ההגנה ופירט את השתלשלות הקשר מול התובע ומול המוכרת.

כאשר נשאל הנתבע 2 למה הודיע לתובע כי המוכרת החליטה להשאיר את הנכס למשפחתה, השיב כי "...שהייתה אחת ההצעות שלך כלפי הבעלים, הם ביקשו כמה ימים להמתין. ואז דיברתי בשלב מסוים גם עם בעל הנכס, בעלה של בעלת הנכס, והם אמרו שהם יוצאים לחופשה, זה היה פסח, ויכול להיות שייפגשו עם בני משפחה. לא היה סגור שום דבר, אלא שהם שוקלים את העניין כי הפער במחירים היה גבוה." (עמ' 14, שורות 6-9).

הנתבע 2 שב וחוזר בחקירתו על טענתו כי העביר את הצעת התובע לבעלת הנכס "ההצעה הועברה והיא בפירוש אומרת את זה, שהיא קיבלה את כל ההצעות." (עמ' 14, שורה 24).

הנתבע 2 טוען בחקירתו כי לא הפגיש בין התובע לבעלת הנכס כי "המוכרת בפירוש לא הסכימה להצעה שלך, לכן לא עשינו מפגש" (עמ' 15, שורה 19).

מטעם הנתבעים הוגש תצהירה של המוכרת, הגב' אורלי מלמדובסקי, אשר ציינה בתצהירה, כי דרשה עבור הנכס סכום של 1,050,000 ₪. המוכרת פנתה למשרד הנתבעים וביקשה את עזרתם במכירת הדירה, ובמקביל פרסמה את הדירה עצמאית באתר יד 2. כאשר פנה אליה הנתבע 2 והודיע לה כי ישנו רוכש פוטנציאלי לדירה אשר הציע מחיר של 840,000 ₪ לערך, סירבה להצעה. לאחר אינספור שיחות טלפון, אשר התנהלו באמצעות הנתבעת 1, הסכים התובע להעלות את הצעתו לסך של 845,000 ₪ כהצעה סופית, כך נמסר למוכרת על ידי משרד התיווך.

עוד מצהירה המוכרת, כי במהלך שיחות הטלפון בינה ובין משרד התיווך, קיבלה ממשרד התיווך הצעות מחיר נוספות אשר ניתנו על ידי התובע וסורבו על ידה. ביום ד', 11.4.12, שוחחה שוב עם משרד התיווך, אשר ביקש ממנה להתגמש במחיר, כיוון שהשוק בעייתי בתקופה זו, והמוכרת ביקשה לחשוב על הנושא עד יום א'.

ביום שישי, בתאריך 13.4.12 קיבלה המוכרת שיחת טלפון מרוכש פוטנציאלי, אשר הגיע אליה דרך אתר יד 2 והתעניין בדירה. לאחר מספר שעות נפגשה עם הרוכש, וקיבלה ממנו הצעה לרכישת הדירה בסך של 865,010 ₪. ביום א' הודיעה המוכרת למשרד התיווך כי קיבלה הצעה גבוהה יותר מזו של התובע ובכוונתה להתקדם עם הליך המכירה. בתאריך 18.4.12 הודיעה המוכרת למשרד התיווך כי חתמה מול צד ג' על הסכם מכר.

המוכרת מציינת כי מכירת הדירה נעשתה עצמאית על ידה והיא לא שילמה דמי תיווך לאף גורם. המוכרת מדגישה, כי טרם חתימת הסכם המכר נשאלה על ידי משרד התיווך האם תסכים, כי מספר הטלפון שלה יועבר לתובע והיא סירבה בכל תוקף. לאחר חתימת ההסכם, יצר עימה התובע קשר ולא הרפה, תוך שהוא מציע סכומי כסף גבוהים מהצעתו האחרונה והמוכרת הסבירה לו כי הסכם המכר נחתם ואין בכוונתה לחזור בה. רק לאחר שדרשה כי יפסיק להתקשר, כיוון שאין טעם בכך ולא משנה הסכום אשר יוצע על ידו, הפסיק התובע להתקשר למוכרת.

כאשר נשאלה בעלת הנכס מתי החלה להבין מהנתבעים כי התובע הינו אובססיבי, השיבה כי "גם עכשיו אני מפחדת להגיד את זה, כי אני לא מכירה אותך והתקשרת אליי ללא הפסקה ונבהלתי מאוד. בחיים שלי לא היה לי דבר כזה. לא הכרתי, הסברתי לך...דיברת איתי בנימוס, אבל השיחות האלה לא נגמרו ומאוד נבהלתי, ניגשתי למשרד התיווך ומאוד כעסתי שהעבירו לך את הטל' שלי...." (עמ' 18, שורות 25-31).

כאשר נשאלה בעלת הנכס למה ערכה מו"מ עם קונה הנכס אשר הציע מחיר נמוך משביקשה, השיבה כי "המחיר שנתנו בהתחלה, הבנו שכך הדירה שווה, אך הבנו שזה לא נכון בסופו של דבר. מה שהיה , התקשרו אליי גדעון ויוסי ביום רביעי בבוקר וגדעון הסביר לי אלף פעמים שאי אפשר יהיה למכור את הבית במחיר הזה...הגיעו זוג מאוד מאוד נחמד, הסתובבו בדירה, אני לא הייתי בדירה חודשים, כשראיתי איך היא נראית לא האמנתי שמישהו ירצה לקנות אותה. למרבית הפלא, רצו לקנות אותה. וכשהם עמדו והציעו לנו את המחיר, שזה כבר לא היה משנה הכסף בכלל. רכשנו חברים, היה לנו כל כך נעים לדבר איתם וידענו שיש גבול לחזירות. בשקט היינו יכולים לבקש מהם עוד 10,000-20,000 ₪ יותר. הם היו משלמים לנו. ידענו שצריך לסגור ולא להיות חזירים. הם היו מאוד נעימים, וזכותי, זו דירה שלי, זכותי למכור. גדעון הפסיד, הוא חבר שלי וחבל לי שהפסיד דמי תיווך..." (עמ' 20, שורות 17-31).

בעלת הנכס מוסיפה וטוענת כי "....גם אם היו מציעים לי אחר כך, אתה הצעת לי גם תשע מאות אלף ויותר, כבר לא דובר בכלל על כסף. האנשים האלה כל כך מצאו חן בעינינו, זה התאים לכל ההשתלשלות שהייתה בחודשים האחרונים ואותם רציתי שיקנו את הבית. זה אמיתי לגמרי" (עמ' 21, שורות 11-13).

מטעם הנתבעים הוגש אף תצהירו של מר גדעון מורד, אחד ממנהליה של הנתבעת 1. מר מורד חוזר אף הוא על האמור בכתב ההגנה ומציין את השתלשלות הדברים מול המוכרת והתובע, כאשר הוא מציין כי המוכרת מכרה את הנכס באופן עצמאי, ללא מעורבות משרד התיווך, וזאת למרות שהדבר גרם להפסד דמי תיווך לנתבעים. עוד מציין מר מורד, כי התובע התקשר ללא הפסקה לנתבעים ולאחר מכן השיג את מספר הטלפון של המוכרת, אשר שקלה לפנות למשטרת ישראל.

דיון

בהתאם לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו – 1996:
1. תיווך במקרקעין – הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר לשם התקשרותם בעסקה בזכות במקרקעין".

מהראיות אשר הובאו בפניי עלה, כי הנתבעים אכן פעלו לבצע תיווך במקרקעין ופעלו בנאמנות, בהגינות ובדרך מקובלת, הכל בהתאם לסעיף 8 לחוק המתווכים במקרקעין לעיל. בנוסף, פעלו הנתבעים במיומנות ובסבירות.

מראיות הצדדים עלה במפורש, כי הנתבעים באמצעות הנתבע 2 ואף באמצעות מר גדעון מורד, העבירו את הצעותיו של התובע למוכרת. לנתבעים לא הייתה כל בלעדיות במכירת הנכס ואין חולק, כי המוכרת הציעה את הנכס למכירה גם באופן עצמאי ברשת האינטרנט.

ההצעות שהוצעו על ידי התובע היו נמוכות באופן משמעותי מדרישותיה של המוכרת, ואף הוכח כי הנתבעים ניסו לשכנע אותה להתגמש במחיר, אולם היא לא התרצתה וביקשה שהות לחשוב על כך. בסופו של יום, התקבלה הצעה באופן עצמאי מצד ג', אשר רכש את הנכס במחיר גבוה מהמחיר שהוצע על ידי התובע.

התובע מעלה טענה כנגד הנתבעים, עקב כך שלא אפשרו לו לפנות ישירות למוכרת. מראיות הצדדים עלה במפורש, כי המוכרת לא התירה לנתבעים למסור את פרטיה לתובע ובחרה להיעזר בשירותיהם כמתווכים, ללא קשר ישיר עם התובע. יתירה מכך, כאשר התובע השיג בסופו של יום את פרטיה של המוכרת, החל להתקשר אליה באופן שגרם לה לחששות כבדים והיא אף שקלה לפנות למשטרת ישראל, באם לא יפסיק להטרידה.

טענות התובע אינן עולות בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי לפיו פועלים מתווכים, כאשר בסופו של יום הצעה נגדית התקבלה והנתבעים לא יצאו נשכרים ממכירת הנכס.

לאור האמור, הנני קובעת כי הנתבעים פעלו באופן סביר ועסקת המכר לא נקשרה בסופו של יום בין התובע והמוכרת, לא בעטיים של הנתבעים אלא בנסיבות של התקשרות עצמאית בין המוכרת לרוכש צד ג'.

אשר על כן – התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבעים ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אהרון יעקב
נתבע: תיווך המרכז
שופט :
עורכי דין: