ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלופארק טכנולוגיות בע"מ ע"י עו"ד... נגד נועם ליאור ע"י עו"ד גלעד סער :

בפני כבוד השופטת מירב בן-ארי

התובעת והנתבעת שכנגד:

סלופארק טכנולוגיות בע"מ ע"י עו"ד גלעד שקד

נגד

הנתבע והתובע שכנגד:

נועם ליאור ע"י עו"ד גלעד סער

פסק דין

1. תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תביעה בסכום קצוב שהתובעת והנתבעת שכנגד (להלן: החברה) הגישה נגד הנתבע והתובע שכנגד (להלן: ליאור) בגין שירותי חנייה.

החברה תבעה את יתרת החוב לטענתה , לרבות עלויות נלוות בגין פתיחת תיק הוצאה לפועל.

ליאור הגיש תביעה שכנגד בסך של 31,000 ₪ בעילות נזיקי ות.

כללי

2. החברה עוסקת במתן שירותים לתשלום אגרת חנייה באמצעות מכשיר הטלפון הנייד. מנהלה והמצהיר מטעמה הוא מר גיא סלוק.

ליאור היה מנוי על שירותי החברה . החיוב נעשה באמצעות חברת כרטיס האשראי שלו.

3. במהלך החודשים נובמבר – דצמבר 2011, החברה ניסתה לגבות חוב נטען בגין שירותי החנייה, ללא הצלחה.

4. זמן מה לאחר מכן, ליאור קיבל מכתב התראה.

במכתב ההתראה נדרש סכום החוב (קרן) , בסך של 231.34 ₪, וכן נדרשה ריבית פיגורים בסך של 100 ₪.

באותו מכתב, ליאור נדרש להסדיר את החוב מול עורך הדין המייצג של החברה. כן נרשם כי בכוונתה של החברה להגיש כתב תביעה בגין החוב לביצוע בהוצאה לפועל, ללא הליך קודם בבית המשפט.

5. לאחר קבלת מכתב ההתראה, ליאור שילם סך של 231.34 ₪ ישירות לחברה.

6. מאחר שהתשלום לא סילק את מלוא החוב לפי הבנתה של החברה (שכן ריבית הפיגורים לא שולמה) , החברה פתחה תיק הוצאה לפועל נגד ליאור, זאת ביום 4.3.12. התיק נפתח בטעות על מלוא הסכום (על ידי בא כוחה הקודם של החברה) ולאחר מכן היתרה עודכנה על ידי בא כוחה הנוכחי של החברה (עמ' 15 ש' 19 – 25).

7. במסגרת תיק ההוצאה לפועל הוטלו על ליאור הגבלות שונות, ביניהן, הגבלה על חשבונות בנק והגבלת שימוש בכרטיס חיוב.

8. אין מחלוקת, כי ביום 30.5.13 ליאור הגיש לתיק ההוצאה לפועל (באמצעות בא כוחו) בקשה בטענת "פרעתי". בקשה זו הוגשה שלא לפי סדר הדין הנכון: מאחר שעסקינן בתיק הוצאה לפועל שנפתח כתביעה לסכום קצוב, נדרש היה להגיש התנגדות לתביעה יחד עם בקשה לעיכוב הליכים. ביום 1.7.13 כבוד רשמת ההוצאה לפועל הפנתה את ליאור להליך הנכון שיש לנקוט, וביום 2.7.13 הוגשו הבקשות המתאימות. ביום 3.7.13 כבוד רשמת ההוצאה לפועל העבירה את הבקשות לבית המשפט (שכן ההתנגדות הוגשה לכאורה לאחר המועד הקבוע בחוק).

9. ביום 7.7.13 ליאור הגיש לבית המשפט בקשה בהולה לעיכוב הליכים, ובהחלטה שניתנה באותו יום (כבוד הרשם הבכיר לרנר) נקבע כי עד החלטה אחרת, יעוכבו ההליכים בהוצאה לפועל, ובגדר זה אף תבוטלנה ההגבלות, ככל שנכנסו לתוקף.

10. ליאור טען כי האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאה כדין. ביום 8.5.14 התקיים דיון בשאלה זו ובהתנגדות לגופה. בהחלטה שניתנה באותו יום קבע בית המשפט (כבוד הרשם הבכיר לרנר), כי תיק ההוצאה לפועל נפתח ללא המצאת אזהרה כדין.

11. מכאן, התביעה והתביעה שכנגד:

החברה תובעת את יתרת החוב בהוצאה לפועל.

ליאור תובע את נזקיו כתוצאה מהטלת ההגבלות.

הכרעה

האחריות

12. אינני מקבלת את טענתו של ליאור באשר לכך שהחיוב הקרן (בסך של 231 ₪) היה שגוי.

כל הבסיס לטענתו זו של ליאור היא שהחיובים בעבר היו נמוכים יותר באופן משמעותי. בכל הכבוד, נימוק כזה אינו מהווה נימוק אפשרי להיעדר חיוב. "ממוצעים" הם עניין סטטיסטי ותו לא. בסופו של דבר, ליאור אף שילם את החוב (ולא תבע את החזרת התשלום) . אין שום ראיה לכך ששילם "תחת מחאה". תשלום החוב כמוהו כהודאה בחוב.

13. אני קובעת כי החברה לא הייתה זכאית לגבות את ריבית הפיגורים.

החוב לא שולם עקב הקלדת תאריך תוקף שגוי בכרטיס האשראי, זאת לפי האישור של חברת האשראי. סלוק טען, כי ליאור לא עדכן את תוקף הכרטיס (עמ' 10 ש' 5) . מאחר שלא הוצג מסמך מפורט, לא ניתן לדעת האם התוקף השגוי היה טעות הקלדה, או שהתוקף לא היה מעודכן.

מכל מקום, החברה לא הציגה אסמכתאות לכך שפנתה לליאור במהלך התקופה עד למשלוח מכתב ההתראה.

לכן, אינני מוצאת מקום לחיובו של ליאור בריבית הפיגורים לפי מכתב ההתראה (סך של 100 ₪).

14. אני קובעת כי אין בסיס לטענתו של ליאור לפיה לאחר ששילם את סכום הקרן הוא הניח שבכך תמה הפרשה.

לפי מכתב ההתראה, נדרש ליאור לשלם סך של 231 ₪ בגין החנייה, סך של 100 ₪ בגין פיגורים וסך נוסף של 150 ₪ בגין הוצאות מכתב ההתראה.

ליאור שילם את סכום הקרן (231 ₪ בלבד), ישירות לחברה.

במכתב ההתראה רשום, שחור על גבי לבן , כי את הסדר החוב יש לבצע אצל בא כוח החברה. ליאור בחר לעקוף מנגנון זה.

אמנם קבעתי כי לא היה מקום לגביית סכום נוסף , אך בזמן אמת, במקום להתמודד עם טענה זו, ליאור התעלם ביודעין ממכתב ההתראה ושילם את הקרן בלבד. זאת, אף שבמכתב האזהרה צוין במפורש , כי אי תשלום החוב עלול להביא לפתיחת תיק הוצאה לפועל, ללא צורך בהגשת תביעה לבית המשפט.

לכן, לא היה יסוד לסברתו של ליאור כי "הפרשה מאחוריו".

כפועל יוצא, ליאור ידע, או למצער היה עליו לדעת, כי קיים סיכון שהליכי ההוצאה לפועל ייפתחו .

ליאור עצמו הודה בכך. בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם הבכיר לרנר ביום 8.5.14, ליאור הודה כי בשלב מסוים, לאחר שהאזהרה הומצאה לאמו, הבין שעדיין מתקיים נגדו הליך (עמ' 3 ש' 32 – עמ' 4 ש' 3).

ודוק: אין עסקינן כעת בנושא ההמצאה. כבוד הרשם הבכיר קבע כי לא הייתה המצאה כדין. אולם, עסקינן כעת בתביעת נזקים בגין פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ובתביעה כזו קיימת משמעות לידיעתו של ליאור ולאופן פעולתו.

15. אני קובעת כי ליאור ידע אודות תיק ההוצאה לפועל מעל לחודש לפני שההגבלות נכנסו לתוקף.

לפי הראיות, ההגבלות הראשונות נכנסו לתוקף ביום 7.7.13 (עמ' 12 ש' 3).

כבר ביום 30.5.13 ליאור הגיש בקשה בטענת "פרעתי" (עמ' 12 ש' 27 , סע' 4 לתצהיר שצורף לבקשתו של ליאור מיום 7.7.13).

כלומר, לכל המאוחר, בתאריך 30.5.13 ליאור ידע שקיימים הליכי הוצאה לפועל. ליאור לא דייק כאשר טען שלראשונה למד על הליכי ההוצאה לפועל במועד שקיבל הודעה על דבר ההגבלות . ליאור הפנה למכתב מאת בנק ישראל, נספח ד' לכתב תביעתו (להלן: מכתב בנק ישראל). מכתב בנק ישראל נשלח ביום 7.7.13. כאמור לעיל, ליאור הגיש מספר בקשות בקשר לתיק ההוצאה לפועל לפני יום 7.7.13.

16. מכאן – לאחריות למצב שנוצר.

אני מוצאת כי שני הצדדים אחראים במידה שווה.

17. אחריות החברה:

החברה פתחה תיק הוצאה לפועל ללא עדכון הקרן ששולמה. לפי תצהירו של סלוק, החברה הייתה מודעת לכך שהתשלום שהתקבל קשור להליך משפטי ואף יידעה את ליאור באשר לכך (סעיף 14 לכתב ההגנה שכנגד). לא ברור האם החברה לא עדכנה את בא כוחה הקודם שטיפל בתיק, או האם בא כוחה הקודם לא ביצע עדכון בתיק ההוצאה לפועל, אך אין בכך כדי לשנות. החברה אחראית לתקלה זו.

בנקודת הזמן של פתיחת תיק ההוצאה לפועל החוב הנכון היה 100 ₪.

בקשר לחוב זה – נפתח תיק הוצאה לפועל ללא פנייה נוספת לחייב, אף שהחברה ידעה או צריכה הייתה לדעת שעסקינן בחייב ששילם חלק מהחוב. תיק ההוצאה לפועל נפתח תוך הטלת הגבלות "מקיר לקיר", לרבות הגבלה על רישיון נהיגה, על כרטיס אשראי, על חשבונות בנק ועוד. כל זאת, כאשר החייב הראה נכונות לשלם, והמחלוקת הייתה אודות ריבית בלבד.

בנוסף, ההמצאה שהחברה ביצעה הייתה פגומה, שכן, כפי שנקבע, לא הייתה המצאה כדין של האזהרה בפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

17. אחריות ליאור:

ליאור היה שותף מלא להתנהלות שהביאה לתקלה.

ליאור ידע ולמצער יכול היה לדעת שהפרשה לא תמה. גם אם החברה לא הודיעה לו דבר, ברור כי תשלום של חלק מהחוב הנטען אינו בגדר "סיום פרשה". גם אם לליאור הייתה מחלוקת כנה באשר לנושא הריבית, היה עליו להיות מודע לכך שהוא עלול להיות צפוי להליך משפטי בקשר לחוב השנוי במחלוקת.

מכתב האזהרה, שנמסר לליאור, נושא את כתובתה של אמו ביבנה. ליאור הודה כי מדובר בכתובת שהוא מסר לחברה, כתובת העסק שלו והכתובת המופיעה על גבי החשבוניות שהוא מוציא (עמ' 13). כלומר: ההמצאה השגויה בוצעה לכתובת שליאור עצמו מסר לחברה ככתובתו, כאשר ליאור לא טרח לעדכן את הכתובת כאשר קיבל את מכתב האזהרה, אף שהיה צריך לצפות שיכול שההליך המשפטי יימשך.

לבסוף, ליאור ידע את דבר קיומו של תיק ההוצאה לפועל זמן רב לפני שההגבלות נכנסו לתוקף, למעלה מחודש, אך נקט בהליך שגוי. כתוצאה מכך, עיכוב ההליכים והסרת ההגבלות התעכבו למעלה מחודש (אף כי בסופו של דבר ההגבלות הוסרו ביום 7.7.13, ביום בו היו אמורות להיכנס לתוקף).

(להשוואה למקרה דומה לנושא ההתנהלות ראו ת"ק (י-ם) 22219-08-13 אברהם פקשר נ' חברת הגיחון (4.2.14), סעיף 26 לפסק הדין).

18. נסכם:

מדובר בהתרחשות שהיא תוצר משותף של התנהלות של שני הצדדים בחוסר סבירות.

לו מי מהצדדים פעל בדרך מקובלת, בסבירות ובשיקול דעת מינימאליים, היה נמנע הנזק הנטען.

בנסיבות אלו, אני מוצאת להטיל את האחריות בכל הקשור להטלת ההגבלות על שני הצדדים, בחלקים שווים.

19. עולה מן המקובץ:

אין יסוד לתביעתה של החברה באשר להפרש (100 ₪), שכן אין ראי ה לכך שפנתה לליאור עובר למשלוח מכתב האזהרה, או לכך שהגבייה לא צלחה עקב מחדל של ליאור.

האחריות לנזקיו הנטענים של ליאור מוטלת על שני הצדדים בחלקים שווים.

הנזקים

20. את מרבית נזקיו – ליאור לא הוכיח.

21. ליאור העמיד את תביעתו על הסך של 31,000 ₪ כדלקמן:

פרסום לשון הרע בסניף הבנק בו מתנהל חשבונו של ליאור - 6,000 ₪;

פרסום לשון הרע ופגיעה בשם טוב בפני כלל הבנקים המסחריים וגרימת קושי בנטילת משכנתה או הלוואות – 20,000 ₪ ;

עגמת נפש כתוצאה מהיגררות להליך משפטי והצורך בלקיחת הלוואות ממכרים עקב חוסר יכולת להשתמש בחשבון בנק – 4,000 ₪ ;

עשר שעות עבודה שליאור נאלץ לבזבז כתוצאה מהתנהלות החברה – 1,000 ₪ ;

להלן אתייחס לנזקים אלו.

22. דרישה בסך של 20,000 ₪ בגין "קושי בנטילת משכנתה או הלוואות ", היה מקום לתמוך בחוות דעת שתסביר את כימ ות הרכיב ודרך חישובו. לא רק שלא הוגשה חוות דעת, אלא אפילו בדל של מסמך לא הובא כדי לבסס רכיב זה. נהפוך הוא, באישור שנתן בנק ישראל ביום 23.6.14, ואשר צורף לכתב התביעה שכנגד, נרשם בבירור כי פרטיו של ליאור אינם רשומים בקובץ הלקוחות המוגבלים. עוד נרשם, כי ההגבלה מושא תיק ההוצאה לפועל הייתה אמורה להיכנס לתוקף ביום 23.7.13, אך טרם כניסתה לתוקף, היא הוסרה על ידי לשכת ההוצאה לפועל.

לא הוצגה ראיה כלשהי המצביע ה על כך שבבנק כלשהו רשומה הגבלה . אף לו הייתה רשומה הגבלה כזו , הרי אותו בנק (תיאורטי) פעל בניגוד להוראות הברורות של הפיקוח על הבנקים, ואין לחייב את החברה בגין התנהלות של הבנק.

ליאור עצמו הודה שכיום הוא יכול להמשיך לפעול באופן חופשי בחשבונות הבנק שלו (עמ' 10 ש' 25 – 27).

לפיכך, אין יסוד לרכיב זה.

23. באשר להגבלת החשבון ולהלוואות ממכרים:

מכתב בנק ישראל, שהוגש על ידי ליאור , סותר את טענותיו. לפי אותו מכתב, ההגבלה הייתה אמורה להיכנס לתוקף החל מיום 23.7.13. בפועל, ההגבלה בוטלה ביום 7.7.13 על ידי כבוד הרשם הבכיר, באותו יום ממש שבו נשלח מכתב בנק ישראל . המשמעות היא, שכל מה שעוולה החברה באשר להגבלות, אם בכלל, התפוגג וחלף מן העולם עוד בטרם נולד.

למרות האמור במכתב בנק ישראל , ליאור התעקש כי בפועל הוא הוגבל בחשבון הבנק. ליאור לא הציג ולו מסמך אחד התומך בטענה זו, העומדת בסתירה למכתב בנק ישראל . ליאור אף לא ראה לנכון להעיד את אחד המכרים שהלווה לו כסף לפי הנטען, ויכול היה להסביר מתי עשה כן. זאת ועוד, מהבחינה המשפטית, אם בנק פעל בניגוד למכתב בנק ישראל , והחל בביצוע ההגבלה לפני המועד שנקבע (עובדה שלא הוכחה) , עסקינן ברשלנות של הבנק שאינה נוגעת לחברה.

באשר למכתב חברת האשראי לפיו כרטיס האשראי נחסם ביום 17.7.13, דומה כי כאן ליאור עצמו לא הקטין את נזקיו. לפי בקשתו של ליאור, ההגבלות בוטלו ביום 7.7.13 – על ידי כבוד הרשם הבכיר , כך שליאור היה יכול להסיר את ההגבלה עוד לפני חסימת הכרטיס או מיד לאחר מכן. מעבר לכך, אין מסמך המ בהיר מתי ההגבלה הוסרה, ולכך חשיבות נוכח העובדה שניתן היה להסירה באופן מידי.

24. שעות העבודה לא הוכחו. השתכרות נמדדת לא לפי חשבוניות , אלא לפי ההכנסות בניכוי הוצאות. ליאור לא הציג דוחות או שומות מס. ליאור אף לא פירט הכיצד הגיע ל- 10 שעות עבודה. זאת ועוד, מעבר לכך שבזבוז הזמן, ככל שהיה, נגרם עקב התנהלותו המתוארת של ליאור, הרי הוצאות משפט אינן בגדר ראש נזק נפרד.

25. נותרה התביעה בגין לשון הרע:

ההגבלות שהוטלו בתיק ההוצאה לפועל, מעולם לא נכנסו לתוקף.

הגבלות אלו בוטלו בהחלטת כבוד הרשם הבכיר, וכפי שניתן לראות, גם בנק ישראל אישר בדיעבד כי אין כל רישום על הגבלה.

כל שהוצג, הוא מכתב בנק ישראל מיום 7.7.13, לפיו הוטלו הגבלות על ידי רשות האכיפה, ומכתב חברת האשראי לפיו כרטיס האשראי נחסם ובוטל בתאריך 17.7.13. כאמור, בכל הקשור להגבלה בחברת האשראי, היא הייתה ניתנת למניעה לחלוטין, נוכח העובדה שההגבלות בוטלו לבקשת ליאור כבר ביום 7.7.13.

לא הוצגו מכתב מסניף הבנק בו התנהל חשבונו של ליאור, או כל אסמכתה אחרת, המוכיחים כי המידע בדבר ההגבלות הועבר לגורמים נוספים.

ליאור הפנה לפסק הדין בעניין ע"א (מחוזי י-ם) 45661-12-10 גסלר נ' עירית ירושלים (24.3.11), (להלן: עניין גסלר).

באותו עניין, בית המשפט פסק לעורך דין ששני חשבונות נאמנות שהחזיק עוקלו, סך של 5,000 ₪. כאן לא היה עיקול, ההגבלות הוסרו בטרם נכנסו לתוקף , ולא הוכח "פרסום" לסניף הבנק שבו התנהל חשבונו של ליאור.

בנסיבות העניין, כאשר מדובר בהגבלות שבוטלו טרם כניסתן לתוקף, אני אומדת את הנזק בסך של 3,000 ₪. נוכח חלוקת האשם, חלקה של החברה בנזק זה עומד על 1,500 ₪ (להשוואה ראו גם ת"ק (קריות) 34409-07-13 מירב אטיאס נ' וסאם יאסין (9.11.13)).

סיכום

26. תביעתה של החברה נדחית.

27. תביעתו של ליאור מתקבלת באופן חלקי. אני מחייבת את החברה לשלם לליאור סך של 1,500 ₪ .

28. אינני רואה לפסוק הוצאות מהטעמים הבאים: ראשית, נוכח אחריותם השווה של שני הצדדים כמפורט לעיל, שנית, התנהלותם של שני הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטות כבוד הרשם הבכיר מיום 8.5.14 ומיום 25.6.14 (וראו גם החלטתי בעמ' 7 לפרו') , שלישית, נוכח הפער הגבוה בין הסכום שנפסק לבין סכום התביעה והעובדה שמספר טענות עובדתיות שהעלה ליאור לא נתמכו במסמכים, כמפורט לעיל.

ניתן היום, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סלופארק טכנולוגיות בע"מ ע"י עו"ד גלעד שקד
נתבע: נועם ליאור ע"י עו"ד גלעד סער
שופט :
עורכי דין: