ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איליה בוטמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת חופית גרשון-יזרעאלי

התובע
איליה בוטמן
ע"י ב"כ: עו"ד אלי שיליאן
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עוה"ד אטי דקל ורועי הררי

פסק דין

האם כדין נשללה תושבותו של התובע רטרואקטיבית, מיום 28.12.2006 ואילך?
זו השאלה העומדת להכרעה במסגרת הליך זה, כאשר התובע טוען כי הינו תושב ישראל ואילו הנתבע טוען כי התובע אינו תושב ישראל, באשר הוא שוהה מרבית ימיו מחוץ לגבולות הארץ.

התשתית העובדתית
התובע, יליד 1948, עלה לישראל מהעיר סנט פטרסבורג ברוסיה בחודש נובמבר 2005, והינו אזרח ישראל.

התובע נשוי. אשתו של התובע נותרה ברוסיה ולא עלתה עמו ארצה. התובע מרבה לשהות עם אשתו מחוץ לגבולות ישראל.

שלושת ילדיו של התובע מנישואים קודמים, ונכדיו, מתגוררים בישראל. כן מתגוררים בישראל בני משפחתו המורחבת של התובע, ובהם אחותו, דודיו ודודניו.

כאשר שוהה התובע בישראל, הוא מתגורר בחדר בביתו של בנו, רומן, בכפר סבא.

התובע חלה בסוף שנת 2005 בסרטן המעי הגס, ועבר מספר ניתוחים וטיפולים שונים, בישראל וברוסיה.

בשל מצבו הרפואי, הגיש התובע תביעה לקצבת נכות כללית. תביעתו נדחתה תחילה, משטרם חלפו תשעה חודשים ממועד עלייתו, ואושרה לאחר מכן, רטרואקטיבית ממועד עלייתו ארצה. התובע קיבל גם גמלת שירותים מיוחדים.

במכתב מיום 18.10.12 הודיע הנתבע לתובע כי על פי המידע שברשותו החל מיום 28.12.06 חדל התובע להיות תושב ישראל, מאחר שעזב את הארץ והוא שוהה בחו"ל. לתובע ניתנה אפשרות להשיג על קביעה זו , תוך 45 ימים.

במכתב מיום 6.1.13 הודע לתובע כי תביעתו לקצבת נכות כללית נדחתה, מאחר שאינו מבוטח בביטוח נכות, הואיל ואינו תושב ישראל.
טענות הצדדים
בפתח הדברים טוען הנתבע כי התביעה, שהוגשה בחודש ינואר 2014, התיישנה. הודעה בדבר כוונת הנתבע לשלול את תושבות התובע נשלחה כבר ביום 18.10.12 ונמסרה ביום 5.11.12 בהתאם לאישור מדואר ישראל ( נ/3). היה על התובע להגיש תביעתו תוך שנה, או לכל היותר תוך שנה ו- 45 יום, ממועד זה. התובע ובנו הודיעו לנתבע כי בכוונתם לערער על ההחלטה ולא עשו דבר במועד הקצוב. לא היתה כל מניעה מהגשת הערעור במועד.

בהקשר זה השיב התובע, כי קיבל מכתב שנשלח ביום 6.1.13 מן הנתבע, לפיו אין הוא זכאי לקצבת נכות כללית מאחר ואינו תושב ישראל. במכתב נרשם עוד, כי ניתן לערער על ההחלטה תוך 12 חודשים, וכך עשה.
טענות התובע לגופו של עניין
טוען התובע, כי תכנן לעלות ארצה עם אשתו, אולם זו נותרה בסופו של דבר ברוסיה על מנת לסייע בגידול נכדיה ובשל בעיות בריאות של בני משפחתה. התובע מחזיק בתעודת זהות ישראלית ויוצא את הארץ לתקופות זמן מה על מנת לשהות עם אשתו, אולם הוא מקפיד לשוב ארצה מדי פעם כדי לראות את משפחתו ומאהבת הארץ ( סעיף 5 לתצהיר התובע).

בחודש ינואר 2007, כששהה התובע ברוסיה, הוא נאלץ להתאשפז שם למשך כחודשיים בבית חולים, לצורך ניתוח חירום.

בשנת 2010 התקבל מכתב מהנתבע, לפיו קצבת הנכות תיפסק, בשל העובדה שהתובע נמצא בחו"ל לתקופות ממושכות. בנו של התובע פנה למשרדי הנתבע, הסדיר את הנושא והקצבה לא הופסקה.

מרכז חייו של התובע הוא בישראל. התובע מנהל חשבון בנק בבנק הפועלים ומשלם חשבונות חשמל על שמו בישראל. התובע השקיע כספים בישראל.

כל בני משפחתו הקרובה והמורחבת, פרט לאשתו של התובע, מתגוררים בישראל. אמו המנוחה קבורה בישראל.

התובע טוען כי בשנת 2010 ביקש לרכוש דירה בישראל ואף מילא טופס הרשמה לרכישת יחידת דיור ביישוב צור יצחק, אולם העסקה בוטלה לבסוף.

בצעירותו של התובע הוא היה חבר במחתרת יהודית ציונית ונעצר פעמים רבות עקב פעילותו.

ביטול תושבות התובע, שהינו חולה אונקולוגי, מותירה אותו ללא ביטוח רפואי וללא זכאות לטיפול רפואי במחלתו הקשה. לתובע אין יכולת כלכלית לממן את הבדיקות והטיפולים במחלתו. מדובר באדם מבוגר, ויש להגמיש את מבחן התושבות בעניינו.

אשתו של התובע מטפלת בו, טיפול אינטימי שלא כל אחד יכול לספק. בשל מחלתו של המערער קיימות אף תקופות בהן הוא לא יוצא מן הבית לתקופות של חודשים.
טענות הנתבע
לגופו של עניין, טוען הנתבע כי התובע אינו תושב ישראל מאחר שהוא שוהה תקופות ממושכות של מספר חודשים בחו"ל, ובישראל הוא שוהה ימים ספורים בלבד, בין הנסיעות לחו"ל.

התובע שהה בישראל 13 חודשים בלבד, טרם החל לנסוע לתקופות ממושכות לחו"ל. מחודש דצמבר 2006 שוהה התובע בעיקר בחו"ל, ומגיע לארץ לימים בודדים בלבד לצורך ביקורי קרובי משפחה. בנסיבות אלה, מוטל על התובע נטל הוכחה כבר מן הרגיל, להראות שעל אף ההיעדרויות הרבות מן הארץ נותר מרכז חייו בישראל.

החלטתו של הנתבע ניתנה כדין, לאחר מתן אפשרות לתובע להשיג על ההחלטה. התובע לא השיג על ההחלטה בדבר שלילת התושבות.

בת הזוג של התובע אינה מתגוררת בישראל, ולא ניתן לטעון כי מרכז חייו בישראל. חששות של בת הזוג לעלות לארץ אינם הופכים תושב רוסיה לתושב ישראל.

לא קיימת כל מניעה רפואית לקבל את הטיפול הנחוץ לתובע בישראל. יתרה מזאת, ככל שהתובע היה תושב, היה זכאי לקצבת נכות ושירותים מיוחדים ויכול היה לקבל כל טיפול, לרבות טיפול סיעודי. כמו כן, אף בת הזוג של התובע יכולה היתה לעלות לישראל לצורך הטיפול בו.
דיון והכרעה
התיישנות
בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש לסלק את התביעה על הסף, מחמת התיישנות, מן הטעמים העיקריים הבאים:

ההודעה לתובע ( נ/3) על הכוונה לשלול את התושבות ועל זכותו לערער על כך תוך שנה ו- 45 יום, התקבלה אצלו בחודש נובמבר 2012. התביעה לבית הדין הוגשה ביום 2.1.14. משמע, התביעה הוגשה בחריגה פעוטה, של כ- 10 ימים, מן המועד שנקצב במכתב.
התובע קיבל מכתב נוסף מן הנתבעת, מיום 6.1.13, בדבר דחיית תביעתו לקצבת נכות כללית, מהטעם שאינו תושב ישראל ( נ/4). גם במכתב זה הודע לתובע כי עומדת לו זכות לערער לבית הדין לעבודה, באמצעות הגשת תובענה, תוך 12 יום מיום קבלת ההחלטה, וכך עשה. התביעה שלפני הוגשה בתוך אותם 12 חודשים.
לאור ההודעה הנוספת שנשלחה לתובע, ועל רקע מחלתו הקשה של התובע, המגבילה אותו בתפקוד בחיי היומיום, אין זה המקרה בו מוצדק לעמוד באופן דווקני על המחסום הדיוני של תקופת ההתיישנות.

נדון להלן בטענות הצדדים לגוף התביעה, לעניין תושבות התובע:

בפסק הדין שניתן אך לאחרונה בעניין עב"ל ( ארצי) 48134-10-12 המוסד לביטוח לאומי – יאסמין מחרום (3.11.14), סוכמה ההלכה הפסוקה בעניין קביעת תושבות, בהאי לישנא:
"17. הלכה פסוקה היא כי תושבותו של מבקש גמלה על פי חוק הביטוח הלאומי, תיקבע על פי המקום שבו נמצא מרכז חייו, אותו מקום אליו מכוונות מירב הזיקות בחייו ( ראו דיון מה/04-73 (ארצי) עייאדה סנוקה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 79, 84 (1985), להלן: פרשת סנוקה, עב"ל ( ארצי) 83/06 ג'ואן טייץ - המוסד לביטוח לאומי (2.6.09) בפסקה 10, להלן: פרשת טייץ וכן עב"ל ( ארצי) 363/09 עבדאללה חנין צלאח עזה - המוסד לביטוח לאומי (13.3.11), להלן: פרשת חנין והפסיקה המוזכרת בהם). הזיקות העומדות לבחינה עת נדרשת קביעה אודות מרכז חייו של מבקש הגמלה שונות הן ומגוונות, ובכללן: "זמן השהייה בישראל בתקופה הרלוונטית, קיומם של נכסים בישראל, מקום המגורים הפיזי, המקום בו מתגוררת משפחתו של האדם ובו לומדים ילדיו, אופי המגורים, קשרים קהילתיים וחברתיים, מקום העיסוק וההשתכרות, מקום האינטרסים הכלכליים, מקום פעילותו או חברותו של האדם בארגונים או מוסדות, מצגים של האדם עצמו אשר יש בהם כדי ללמד על כוונותיו, ומטרת השהייה מחוץ לישראל ( כדוגמא – במקרים של לימודים, ריפוי או עבודה מטעם מעסיק ישראלי). מעבר לכל זאת, יש לקחת בחשבון - בעת יישום המבחנים - את מהותה של הזכות הנדונה מכוח חוק הביטוח הלאומי, ואת תכליותיה" (ראו פרשת חנין וההפניות שם; עב"ל ( ארצי) 28253-02-12 שמואל שפינט - המוסד לביטוח לאומי (18.6.13), בפסקה 15 וההפניות שם). בבחינת הזיקות השונות, בסופו של יום " תקבע הזיקה למעשה, זיקה שלא יהא בה מהזמניות או מהארעיות, וזיקה שיש בה כדי להוכיח ראיית מקום שבתחום ישראל כמקום ' בו הוא חי שזה ביתו'" (ראו שם בפרשת טייץ ובפרשת סנוקה, וכן בדב"ע ( ארצי) 0-391/97 חלמיש – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג 88, 93 (1998), עתירה לבג"ץ נדחתה: בג"ץ 890/99 חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(4) 423)".

בענייננו, מחומר הראיות עולה כי בשנת 2006 שהה התובע מרבית זמנו בישראל. משנת 2007 ואילך שוהה התובע מחוץ לגבולות ישראל בחלק הארי של ימות השנה, בהתאם לסיכום נתוני ביקורת הגבולות ( נ/2). גם לאחר קבלת החלטת הנתבע בדבר שלילת התושבות, המשיך התובע לשהות מחוץ לישראל מרבית ימו ת השנה.
כך, בשנת 2007 שהה התובע 91% מימות השנה מחוץ לישראל;
בשנת 2008 שהה 81% מן הימים מחוץ לישראל;
בשנת 2009 שהה 84% מן הימים מחוץ לישראל;
בשנת 2010 שהה 79% מן הימים מחוץ לישראל;
בשנת 2011 שהה 84% מן הימים מחוץ לישראל;
בשנת 2012 שהה 85% מן הימים מחוץ לישראל;
בשנת 2013 שהה 94% מן הימים מחוץ לישראל;
בשנת 2014 שהה התובע 93% מן הימים מחוץ לגבולות ישראל.

לגרסת התובע, כאמור, הוא שוהה עם רעייתו ברוסיה. התובע הסביר בעדותו את הנסיבות בגינן סוכל רצונו לעלות ארצה עם אשתו, בהאי לישנא:
"חשוב לי לציין כי הייתי צריך לעלות ארצה ביחד עם אשתי, אך באותם ימים אביה חלה מאוד. אשתי הגיעה ארצה על מנת לטפל בי וטיפלה בי כשהייתי חולה בבית החולים והתברר שעשו לי כריתת מעיים ושמו לי סטומה . הניתוח היה באיכילוב בארץ. באותה תקופה שאשתי טיפלה בי שהייתי מרותק לכיסא גלגלים, אביה נפטר. זה היה בשנת 2006. בגלל שהייתי במצב כזה לא היתה לה אפילו אפשרות על מנת לארגן טקס אשכבה. בעקבות זה שאשתי למדה לטפל בסטומה, לפעמים אני נמצא במצב של חוסר אונים, יצא מצב שאשתי האדם היחיד שבצורה טכנית יכולה לטפל בי. בלעדיה המצב שלי מאוד קשה. נכון להיום שני אחיה של אשתי גם במצב נכות והיא מפחדת לעלות ארצה כי היא מפחדת שלא היתה לה אפשרות לקבור את אביה וזה עלול לקרות שוב עם אחיה".
(עמוד 4 שורות 12 – 21).

לא הוצגו לפני כל ראיות בדבר נכסים או רכוש של התובע בישראל. התובע אינו מתגורר בבית השייך לו בארץ, אלא בחדר בביתו של בנו ( סעיף 12 ב לתצהיר התובע).

לטענת התובע, תכנן בעבר לרכוש דירה בארץ, ואף חתם על טופס לרכישת יחידת דיור ( נספח ו' לתצהיר התובע), אולם חזר בו ( סעיף 12 א לתצהיר התובע). עובדה זו אין בה כדי להוכיח את השתקעות התובע בארץ. ההיפך הוא הנכון, הדבר מהווה ראיה לכך שעל אף תכנונו המוקדם של התובע לעלות לישראל ולהשתקע בה, בסופו של דבר לא נשא התכנון פרי והתובע חזר בו מכוונתו.

התובע אינו עובד בישראל, לא הציג כל ראיה לעסקים או להשקעות בישראל ולא הראה כל קשר לקהילה ישראלית, פרט לבני משפחתו הקרובה. מן הראיות עולה, כי למעשה שהייתו הקצרה והקצובה של התובע בישראל מדי שנה הינה לצורך ביקורים משפחתיים ומרכז חייו אינו בישראל.

התובע הראה אמנם, כי הוא מנהל חשבון בנק, בבנק הפועלים ( נספח ח' לתצהיר התובע), אולם מדפי החשבון החלקיים שצורפו עולה כי הפעילות בו מועטה וכי מרבית הפעולות בחשבון קשורות לשירותי בריאות, גמלאות מן המוסד לביטוח לאומי והעברות בנקאיות לבנו של התובע. יוער, כי בהתאם לפסיקה גם ניהול חשבון בנק ישראלי אינו שקול כנגד שהייה מחוץ לגבולות ישראל מרבית ימות השנה, שכן ניתן לנהל חשבון בנק בישראל מרחוק, גם כאשר האדם שוהה מחוץ לישראל ( פסה"ד בעניין מחרום הנ"ל, פסקה 20).

כמו כן, אף הטענה כי התובע משלם חשבונות חשמל בישראל אינה מעידה על הזיקה הנדרשת לארץ. התובע צירף לתצהירו חשבון חשמל בודד מחודש אוגוסט 2013, בגין התקופה שמיום 5.6.13 ועד ליום 12.8.13 ( נספח ז'). החשבון נשלח לבנו של התובע, רומן, כאשר התובע הוגדר כצרכן במסמך. לא הובאה כל ראיה בדבר זהות הגורם ששילם את החשבון בפועל. מעיון ברישומי ביקורת הגבולות ( נ/1) עולה כי התובע שהה בחו"ל במהלך חלק ניכר מן התקופה אליה מתייחס החשבון. לפיכך, אף אם התובע נשא בתשלום בהתאם לחשבון, ככל הנראה היה זה בגדר סיוע לבנו ולמשפחתו.

לאור כל האמור, מירב הזיקות מצביעות על כך שביתו הקבוע של התובע ומרכז חייו אינם בישראל, כי אם ברוסיה, עם רעייתו.
לפיכך, ועל אף ההזדהות עם המצב הקשה אליו נקלע התובע, החלטות הנתבע מיום 18.10.12 ומיום 6.1.13 נותרות בעינן. התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, ומשמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, (24 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: איליה בוטמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: