ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ילנה מוגוטנוב נגד אקס פייב רוולושיין בע"מ :

לפני:

כבוד השופטת דגית ויסמן
נציגת ציבור ( מעסיקים), גב' עליזה מעין

התובעת
ילנה מוגוטנוב ת.ז. XXXXXX552
ע"י ב"כ עו"ד ענת ברק
-
הנתבעת
אקס פייב רוולושיין בע"מ
ח.פ. 513797860

פסק דין

1. במאי 2012 ניתן בבית דין זה פסק דין, במסגרת הליך קודם שהתנהל בין הצדדים, לפיו בהתייחס לחובות הנתבעת בלבד, התובעת הוכרה כידועה בציבור של המנוח, מר רחלין יואב ז"ל ( ק"ג 24441-12-11, בפני כבוד השופט לובוצקי).

2. משהנתבעת לא שילמה לתובעת סכומים הנובעים ממעמדה כ"ידועה בציבור" של המנוח, הוגשה התביעה שלפנינו, לתשלום הרכיבים הבאים: שכר אחרון ( אוקטובר 2011), פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי גמולים לפנסיה והחזר המחאות שהמנוח מסר לנתבעת.

3. כתב ההגנה שהנתבעת הגישה נוסח בלשון כללית וכלל את הטענות הענייניות הבאות: המנוח קיבל את ימי החופשה המגיעים לו והמנוח ביקש באופן ספציפי שלא להפריש עברו קופת הפנסיה.

4. בישיבת הקד"מ טען ב"כ הנתבעת כי המחלוקת בין הצדדים היא לגבי גובה הסכומים, כיוון שהמנוח עבד 10 שנים, מתוך 13 הנטענות על פי כתב התביעה, בחברה אחרת. משהתובעת התנגדה לשינוי החזית, הוחלט כי -

"אין מקום להעלות בקדם המשפט טענות עובדתיות חדשות שלא צוינו בכתב ההגנה ולפיכך הטענה באשר לעבודה המנוח בחברה אחרת, נדחית בשלב זה וזאת, כאמור, לאור הטענות המופיעות בכתב ההגנה."

5. גם במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת, נכללו טענות עובדתיות חדשות. בקשת התובעת למחוק מתצהיר הנתבעת סעיפים התקבלה באופן חלקי ( החלטה מיום 18.2.14) ונמחקו שני סעיפים ( סומנו 9- 10 לתצהיר) שבהם תוארו הלוואות שהמנוח לווה מהנתבעת ונטען חוב של המנוח לנתבעת, כטענת קיזוז, שלא נטענה בכתב ההגנה.

6. להלן הרקע העובדתי הרלוונטי שאינו שנוי במחלוקת, כעולה מכתבי הטענות:
א. המנוח עבד בנתבעת מעל 13 שנים, מיום 9.8.1998 ועד פטירתו ביום 30.10.11.
ב. הנתבעת היא חברה לשיווק חלקי חילוף לרכב והיא שוכנת בפתח תקווה.
ג. המנוח אושפז בבית חולים בחודשיים האחרונים לחייו, החל מתחילת חודש ספטמבר 2011.
ד. הנתבעת שילמה למנוח את שכר חודש ספטמבר 2011, בסך 7,978 ₪, שהם 7,000 ₪ נטו.

7. מכאן נפנה לבחינת רכיבי התביעה השונים.

פיצויי פיטורים
8. בסעיף 5( א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963, שכותרתו " עובד שנפטר", נקבע ( בנוסח שהיה בתוקף במועד הרלוונטי)-

"נפטר עובד, ישלם המעביד לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו.
'שאירים' לענין זה - בן-זוג של העובד בשעת פטירתו, לרבות הידוע בציבור כבן-זוגו והוא גר עמו, וילד של העובד שהוא בגדר תלוי במבוטח לענין גימלאות לפי פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], התשכ"ח-1968, ובאין בן-זוג או ילדים כאמור - ילדים והורים שעיקר פרנסתם היתה על הנפטר וכן אחים ואחיות שגרו בביתו של הנפטר לפחות שנים-עשר חודש לפני פטירתו וכל פרנסתם היתה על הנפטר."

9. כאמור, התובעת מחזיקה פסק דין לפיו היתה ידועה בציבור של המנוח. משכך, וכיוון שעל פי הסכמת הצדדים בישיבת ההוכחות ( עמוד 7 לפרוטוקול, שורה 7), ילדי המנוח בגירים, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

10. המחלוקת העובדתית היחידה בנושא זה היא לגבי המשכורת הקובעת, וביתר דיוק – האם יש לכלול את העמלות ששולמו למנוח בחישוב פיצויי הפיטורים. על פי ההלכה הפסוקה, עמלות מכירה מהוות חלק משכרו הרגיל של עובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים ( ע"ע ( ארצי) 170/03 עזרא - יה"ב פרויקטים ומחשוב 1991 בע"מ, (15.11.04); ע"ע ( ארצי) 76/06 גימלשטיין - יזמקו בע"מ, 6.5.08; ע"ע ( ארצי) 575/06 בן צבי - אלדר שני טכנולוגיות שותפות רשומה, 29.5.08).

כלומר, יש לכלול את העמלות בחישוב פיצויי הפיטורים.

מסקנה זו נתמכת גם בתלושי השכר של המנוח, שהוצגו על ידי התובעת, מהם עולה כי הגם ששכר היסוד והעמלות השתנו מדי חודש, הסכום ששולם לו מדי חודש בחודשו עמד על 7,000 ₪ נטו. היינו, על פני הדברים, מדובר בשכר קבוע. גם העובדה כי המשכורת (בהתעלם מעמלות) הנקובה בתלושי השכר נמוכה משמעותית משכר המינימום (3,000 ₪), תומכת במסקנה זו.

11. לאור זאת, התביעה ברכיב זה מתקבלת, על פי החישוב הבא:

תקופת עבודתו של המנוח – 158.75 חודשים; משכורתו הקובעת היא 7,977.52 ₪ ועל כן התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 105,536 ₪.

שכר אחרון – אוקטובר 2011
12. לטענת הנתבעת, המנוח לא עבד בחודש זה ועל כן אינו זכאי לשכר. כיוון שאין מחלוקת כי המנוח היה מאושפז בחודש אוקטובר 2011, על פני הדברים המנוח היה זכאי לדמי מחלה, לפי חוק דמי מחלה, תשל"ו – 1976 (להלן – חוק דמי מחלה).

לפי סעיף 7 לחוק דמי מחלה ( בנוסחו אז), "דין דמי מחלה המשתלמים מאת מעביד כדין שכר עבודה לכל דבר." בהתאם להוראות סעיף 7 חוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958, אם " נפטר עובד לפני ששולם שכר העבודה המגיע לו, ישולם שכר העבודה, על אף האמור בדיני הירושה, לידי מי שהעובד הורה לענין זה; לא הורה - ישולם לבן-זוגו, ובאין לו בן-זוג - ליורשו". משלא לא הוצגה הוראה של המנוח למי לשלם את שכרו האחרון ( דמי המחלה בגין חודש העבודה האחרון) והתובעת הוכרה כידועה בציבור של המנוח, היא זכאית שהתשלום ישולם לידיה.

13. מובהר כי כיוון שהנתבעת לא טענה דבר לגבי חישוב דמי המחלה, התביעה ברכיב זה מתקבלת במלואה. יש להעיר כי לא היתה מחלוקת כי המנוח היה מאושפז כבר מחודש ספטמבר ועל כן ההוראות לגבי חישוב ימי המחלה הראשונים ( סעיף 2 לחוק דמי המחלה), אינן רלוונטיות. עוד ראוי לציין כי מתלושי השכר הספורים שהוצגו, על פני הדברים העמלות ששולמו למונח היו בשיעור חודשי קבוע.

14. התובעת הוסיפה ותבעה פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בית הדין הכיר בזכותם של יורשים לפיצויי הלנה ( דב"ע נג/ 3-137 עזבון המנוח ידידיה ז"ל – בלומנטל, פד"ע כו 575 (1994)). בענייננו מדובר בתביעתה של ידועה בציבור, לאחר פטירתו של העובד. בנסיבות אלה, כאשר מעמדה של התובעת כ"ידועה בציבור" הוכר בבית דין זה רק במהלך חודש מאי 2012, וכאשר היתה מחלוקת בין הצדדים, בנושא שיעור פיצויי הפיטורים ובשאלה אם המנוח היה זכאי לשכר או לתשלום אחר בגין חודש האשפוז האחרון, פיצויי ההלנה יופחתו להפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ( לאחר שהתובעת הוכרה בידועה בציבור) ועד התשלום בפועל.

פדיון חופשה
15. על פי ההלכה הפסוקה, "המנעות המעביד מהצגת פנקס חופשה מעביר אליו את הנטל להוכחת יתרת החופשה לעובד" (דב"ע לא/ 3-22 ציק ליפוט – קסטנר, פד"ע ג 215, 219 (1972)). הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה, אלא טענה באופן כללי כי " המנוח קיבל את כל ימי החופש המגיעים לו". טענה כללית זו אינה מתיישבת עם הרישום בתלושי השכר, לפיהם המנוח צבר 71.96 ימי חופשה. ראוי לציין כי על פי צבירת החופשה החודשית (1.66 ימים בחודש) ועל פי וותקו של המנוח בנתבעת, מדובר בימי עבודה ולא בימי חופשה קלנדריים. (על מעמדו של תלוש השכר כהודאת בעל דין, במיוחד בנושא פדיון חופשה ר' דב"ע נה/193 - 3 זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, (1.5.1996); ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גולן ( יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, 18.3.13).

עוד יש לציין כי על פי סעיף 17 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951, "דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה" וכפי שכבר ציינו לעיל בנושא דמי המחלה, לפי סעיף 7 לחוק הגנת השכר, התובעת זכאית לתשלום זה לאחר שהוכרה כידועה בציבור של המנוח.

בנסיבות אלה יש לקבוע כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל על שכמה ומשכך התביעה ברכיב זה מתקבלת.

דמי גמולים לפנסיה
16. אין חולק כי המנוח לא בוטח בביטוח פנסיוני. טענת ההגנה של הנתבעת בנושא זה היא כי הדבר היה על פי בקשתו של המנוח. טענה זו נדחתה לפני עשרות שנים בבית המשפט העליון ( ע"א 378/70 עזבון המנוח משה שהד נ' דרדיקמן, פ"ד כה (2) 182 (1971)) ולא שונתה מאז ( עס"ק ( ארצי) 81/05 מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית בישראל, 6.5.07).

משחישובי התובעת, המבוססים על צו ההרחבה הכללי במשק משנת 2008, לא נסתרו, התביעה ברכיב זה מתקבלת.

17. התובעת הוסיפה בסיכומיה וטענה כי היא משאירה לבית הדין את ההחלטה בנושא גובה הפיצוי בשל העובדה שלא יכלה לקבל קצבת שארים. דין חלק זה של התביעה להידחות. ראשית, מדובר בסעד חדש, שלא נזכר בכתב התביעה ( בו התבקש מינוי אקטואר שיַשוּם את הנזק מאי ביטוחו של המנוח בקרן פנסיה). שנית, לא שולמה אגרה בגין הסעד שהתבקש בסיכומים וגם אין מקום שבית הדין יפסוק פיצויי כללי ללא כל נתון רלוונטי ( למעט שכרו של המנוח). שלישית, התביעה ברכיב זה עומדת בסתירה לתביעה לקבלת דמי הגמולים לידי התובעת, שמשמעותם " משיכה רעיונית" של דמי הגמולים שהיו אמורים להשתלם לקרן הפנסיה.

החזר בגין שיקים של המנוח
18. לטענת התובעת, המנוח מסר לנתבעת שיקים שלו וכנגדם קיבל שיקים בסכומים זהים או דומים, מאת הנתבעת. בגין השיק אחרון שמסר לנתבעת בחודש אוקטובר 2011, בסך 16,200 ₪, הנתבעת לא השיבה למנוח או לתובעת את הסכום. על כן סכום זה נתבע על ידי התובעת.

19. לא נוכל להיעתר לתביעה ברכיב זה. התביעה שבפנינו היא מכוח מעמדה של התובעת כידועה בציבור של המנוח וסמכותו של בית הדין תחומה לנושאים הנובעים ממשפט העבודה. בהתאם, בסעיפים הקודמים, הפנינו לסעיפי החוק הקובעים את זכאותה של ידועה בציבור במקרה של פטירת העובד.

הטיעון בנושא השיקים חורג ממשפט העבודה וכלל לא ברור מהו מעמדה של התובעת, גם כידועה בציבור של המנוח, לתבוע בבית הדין את החזר השיק שהמנוח מסר לנתבעת. אין מדובר בשכר או בזכות אחרת לגביה נקבעה בדין זכותה של הידועה בציבור. בעניין זה התובעת מסרה בתצהירה כי השיקים הוחלפו בין הצדדים במסגרת יחסי קרבה ועזרה הדדית ( סעיף 26 לתצהיר) ועובדה זו אינה תומכת במסקנה לפיה אין מדובר בכספים שהועברו במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים. למעשה, אין ראיה לכך שמדובר בסכומים שהוחלפו בין המנוח ובין הנתבעת במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים.

גם לא הוצג צו ירושה או צו קיום צוואה שממנו ניתן להסיק את זכותה של התובעת להחזר הסכום שהמנוח מסר לידי הנתבעת. בנוסף, אין ראיה לכך שמדובר בסכום שהוצא מחשבונה של התובעת, בשונה מחשבונו של המנוח. אף התובעת ציינה בתצהירה ( כותרת סעיף ז' לתצהיר) כי מדובר בחשבון בנק של המנוח ולא בחשבון הבנק שלה או חשבון משותף. בעניין זה ראוי לציין כי על גבי צילומי השיקים שהוצגו, לא מופיעים פרטי התובעת ועובדה זו מתיישבת עם האמור לעיל.

20. סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. דמי מחלה בגין חודש אוקטובר 2011 בסך 7,978 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד התשלום בפועל.
ב. פיצויי פיטורים בסך 105,536 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק 1.6.12 ועד התשלום בפועל.
ג. פדיון חופשה בסך 26,107 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד התשלום בפועל.
ד. דמי גמולים לפנסיה בסך 7,436 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.12 ועד התשלום בפועל.
ה. הוצאות התובעת בסך 1,500 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, (24 פברואר 2015), בהעדר הצדדים.

עליזה מעין, נציגת ציבור, (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת


מעורבים
תובע: ילנה מוגוטנוב
נתבע: אקס פייב רוולושיין בע"מ
שופט :
עורכי דין: