ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסמיר נוג'ידאת נגד עלי נוג'ידאת :


בפני כבוד השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא
המבקש/התובע
אסמיר נוג'ידאת ת.ז XXXXXX351

נגד

המשיב/הנתבע
עלי נוג'ידאת ת.ז XXXXXX440

החלטה

הבקשה:
1. ענייננו בבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב להיכנס למקרקעין חקלאיים שבעמק נטופה, הרשומים כחלקה: 37, בגוש: 19373.

טענות המבקש:
2. המבקש טען, כי מדובר בקרקע חקלאית אותה שכר מבעליה יוסף תאופיק עאסלה, כמנהגו מזה כ-15 שנים, לעונת החקלאות 2015-2014 (והמסתיימת בחודש מאי 2015), ושילם בעדה דמי שכירות, כמוסכם.
בשל מחלתו הקשה של יוסף, שבין לבין הלך לעולמו, הסכם השכירות נערך באמצעות בנו ראיק, בתאריך 25/05/2014 (עותק ההסכם צורף לבקשה).

3. בתום חודש אוגוסט 2014, ולאחר שהמבקש רכש את החומרים הדרושים והתכונן לעבד את האדמה, הגיעו לא וזניו שמועות, כי המשיב שכר אותם מקרקעין מאת יוסף. מתברר, כי ה משיב שכר את המקרקעין מיוסף בסוף חודש יוני 2014, ובמעשה תחבולה תוך ניצול מצבו החולני של יוסף, הציג עצמו כמי שפועל מטעם המבקש.

4. משהדברים נודעו למבקש ולמשפחתו של יוסף, נשלח ב-04/08/2014, בשם יוסף, באמצעות בא-כוח המבקש, מכתב התראה למשיב, בו הועמד על הטעות שנעשתה ע"י יוסף, ועל כי האדמה כבר הושכרה קודם לכן למבקש ודמי השכירות כבר שולמו במלואם, וכן הודע ל משיב שיוסף מבקש לבטל הסכם השכירות איתו, ומזמין אותו לקבל את כספו חזרה.

5. המשיב לא שעה לפניה הנ"ל, וגם לא לפניות טלפוניות של בני משפחת יוסף, והמשיך בשלו.

טענות המשיב:
6. בתגובתו טען המשיב, כי המבקש השתהה זמן רב בהגשת בקשתו, בהינתן, כי המשיב שכר את האדמה עוד בחודש יוני 2014, הוא כבר מצוי בשלב מתקדם של עיבוד האדמה, ועונת הקציר קרבה (האדמה נטועה חיטה).

7. המבקש עתר בתביעתו העיקרית למתן פסק-דין המצהיר על בטלות ההסכם בין המשיב לבעלים של המקרקעין, ללא שהבעלים צורף כצד להליך. משכך, ממילא המבקש אינו זכאי לסעד המבוקש, לא בהליך העיקרי ולא לסעד הזמני.

8. המבקש לא הוכיח זכותו לשכור את המקרקעין; וכן לא הוכיח, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. אדרבא, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, משזה עיבד את האדמה, והשקיע בה משאבים רבים.

השתלשלות העניינים:
9. התביעה המקורית הוגשה עוד בתאריך 29/09/2014, כתביעה כספית, לפי כותרתה, על סך 20,000 ₪; בעוד שהסעד המבוקש בגוף התביעה היה למתן פסק-דין המצהיר על בטלות חוזה השכירות בין ה משיב לבעלים של האדמה. בד בבד עם הגשת התביעה, הוגשה, לראשונה, הבקשה למתן צו מניעה זמני, זהה לצו הזמני המבוקש כאן.
בהחלטתי מאותו יום קבעתי לדיון בבקשה בתאריך 06/10/2014, אלא שהבקשה נמחקה בשל אי-התייצבות מי מהצדדים.

10. בעקבות כך, משדובר בתביעה כספית ע"ס 20,000 ₪, התיק הועבר לידון בפני כבוד הרשמת הבכירה רביע ג'באלי.

11. ב-05/11/2014 שב המבקש והגיש בקשה זהה למתן צו מניעה זמני, ובאותו יום ניתנה ע"י כבוד השופטת נבילה דלה-מוסא, בהיותה שופטת תורנית, החלטה בה נתבקש ה מבקש להבהיר את הסתירה בין הסעד הכספי שבכותרת התביעה לסעד ההצהרתי שבגוף התביעה.
הבהרות המבקש הוגשו ב-12/11/2014, ו התיק הובא בפני כבוד הרשמת הבכירה ג'באלי, אשר הפנתה אותו שוב להחלטת כבוד השופטת דלה-מוסא. רק בעקבות כך התעשת ה מבקש והגיש ב- 24/11/2014 בקשה לתיקון כתב התביעה, באופן שהסעד המבוקש יוחד כסעד הצהרתי בלבד.

12. רק לאחר שהותר למבקש תיקון התביעה כמבוקש, בהחלטת כבוד הרשמת הבכירה ג'באלי מ-07/01/2015, הוגשה התביעה המתוקנת ב-26/01/2014, ויחד אתה בקשתו לחדש את הדיון בבקשתו לסעד זמני.
בהחלטתי מ-27/01/2015 קבעתי את הדיון בבקשה לתאריך 03/02/2015, שנדחה, לבקשת הצדדים המוסכמת, לתאריך 05/02/2015.
משהתברר, כי למשיב לא היה סיפק להגיש תצהירי תשובה, ומשמאמצים שהושקעו להביא את הצדדים להסכמות לא צלחו, נדחה הדיון ל-15/02/2015.

13. בדיון מ-15/02/2015 נחקרו המבקש והמשיב על תצהיריהם, ומצהיר נוסף מטעם המשיב – עדנאן נוג'ידאת.
כן העיד סרחאן עאסלה, בנו של יוסף, מטעם המבקש, ללא שהוגש תצהיר.
בעקבות הדיון הנ"ל הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

דיון והכרעה:
14. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, והראיות שהובאו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
לא מצאתי, כי הצָו המבוקש הינו כה הכרחי עד כדי הצדקת התערבות בית-המשפט בשלב זה של הדיון.
ועוד, ככלל, צָו מניעה זמני מיועד לשמור על המצב הקיים, וכפי שהובא בפניי, ולוּ לכאורה, המצב הקיים לעת עתה הוא שהמשיב הוא שמחזיק ומעבד את האדמה נשוא התביעה. מתן הצו הזמני המבוקש, בנסיבות, הינו ההיפך משימור המצב הקיים.

15. עולה מהראיות שהובאו לפניי, כי המבקש והמשיב שכרו אותם מקרקעין מאת הבעלים יוסף, ושניהם שילמו תמורה מוסכמת כדמי שכירות, זאת לתקופה של עונה חקלאית המסתיימת בחודש 05/2015.

סעיף 80 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, מורה לאמור:
"הושכרו מקרקעין בשכירות שאינה טעונה רישום ולא נרשמה, ולפני שנמסרו לשוכר חזר המשכיר והשכירם לאדם אחר בשכירות שאינה טעונה רישום והנוגדת את השכירות הראשונה, זכותו של השוכר הראשון עדיפה, אך אם השני שכר וקיבל את המקרקעין בתום לב - זכותו עדיפה". (ההדגשה שלי – ס"י).

בשלב זה של הדיון לא אוכל להכריע בשאלה, אם המשיב, אשר אין חולק כי שכר את המקרקעין לאחר שהמבקש כבר שכר אותם, ידע על השכירות הקודמת ופעל בחוסר תום לב, אם לאו.

משכך, לכאורה, זכותו של המשיב, כמי ששכר אחרון, בתמורה, עדיפה.

16. לא רק מטעם זה ראיתי לדחות את הבקשה.
המבקש השתהה יתר על המידה בהגשת בקשתו, בהתחשב בכך שמפיו שמענו, כי ידע לראשונה על השכרת האדמה למשיב, עוד בחודש אוגוסט 2014.
השתלשלות העניינים, כפי שנסקרה לעיל, באה להבהיר, כי השיהוי הרב לא היה נגוע בחוסר תום לב, אלא בהתנהלות קלוקלת, אשר הביאה בסופו של יום למצב שבקשתו לסעד הזמני נשמעת רק בחודש 02/2015.

מבחינת המשיב, אין זה משנה מה גרם לשיהוי בהגשת הבקשה. די בשיהוי הניכר, בהתחשב בכך שאנו נמצאים בשיאה של עונת החקלאות, ככל שהדבר רלוונטי למקרקעין הספציפיים, כדי להביא לדחיית הבקשה.

17. ועוד, השיהוי הניכר בהגשת הבקשה משפיע על מאזן הנוחות. אמנם, גם המבקש וגם המשיב טוענים, כל אחד בתורו, כי הוא זה אשר השקיע כספו ועמלו בעיבוד האדמה עד הלום, אלא שבשלב זה יש להכריע, באופן זמני, בסכסוך, באופן שיתאפשר רק לאחד מהם להמשיך בעיבוד האדמה ולקטוף פירותיה, כדי להימנע מאובדן הייבול החקלאי.
משכך, הופך הסכסוך למעשה לסכסוך כספי גרידא, שאינו מצדיק התערבות בית-המשפט, בשלב זה, לצורך מתן סעד זמני.
יתרה מזאת, מפיו של המבקש שמענו, כי המשיב אכן נכנס לקרקע, תפס בה חזקה, עָמַל ועיבד אותה, לפחות מחודש 11/2014, ואילך.
"ש: זה נכון שמי שביצע שם את העבודה של הזריעה זה היה המשיב והילדים שלו ?
ת: כן. עצרנו אותם בהתחלה של הזריעה כי הוא לא זרע זריעה רגילה כי אף אחד לא הסכים. כשהוא עושה את המדשנה, הוא זורע פעמיים, שלוש פעמיים. הוא חייב לחרוש, לעשות זריעה ולחרוש, כאילו עבודה זה 3 שנים, לא כמו זריעה רגילה. כי מדשנה זה בעיה, זה לוקח המון זמן, לא כמו הזרעה חצי שעה. בגלל זה היה כל הזמן הזה, כי חרש, זרע עם מדשנה החוצה ועצרנו אותו והיה צו מהמשטרה שאף אחד לא ייכנס לקרקע, היה אחד בשם נוג'ידאת עאדל, אח שלו ואבא שלו נכח שם ואמר שמביא מיטה שם ויושב ונראה מי הגבר שייכנס לקרקע.
ש: למעשה זה נכון שהמשיב והילדים שלו המשיכו לעבוד בחלקה?
ת: לא נכון. הייתה החלטה מהשופט, ירדנו לחוקר, וכך קבע החוקר באותו רגע, אני ואבא שלו ועאדל, וישבנו אחד ליד השני, ואמר אף אחד לא ימשיך בקרקע. היה יום חמישי. אמרו, תלכו יום שישי לבית המשפט, תביאו צו, ביום שישי ב-05:00 בבוקר, אחד מהכפר שלנו עבר שם, ואומר שהם חורשים, ממשיכים באדמה, בחמש בבוקר, למרות שהמשטרה עצרה אותם בשעה שתיים ויש תמונות שעצרו אותו, שהזרעים עדיין על האדמה. עצרה אותו המשטרה. הוא המשיך.
ש: מתי המשיך?
ת: למחרת יום שישי בחמש בבוקר. השלים את העבודה בחמש בבוקר למרות שהיה צו מהמשטרה, שאף אחד לא ייכנס לקרקע. אבא שלו היה ועאדל והזרעים שלו היו על שטח האדמה. למה המשיך למרות שהיה צו מהמשטרה שאף אחד לא ייכנס לקרקע עד החלטת בית המשפט?".
(עמ' 11, ש' 28 עד עמ' 12, ש' 15) (ההדגשות שלי – ס"י) .

18. ולסיום, כלל הוא, כי לא יינתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי. בענייננו קיימת זהות מוחלטת בין הסעד הזמני לסעד העיקרי המבוקש, ובהינתן שמדובר בשכירות המסתיימת כבר בחודש 05/2015, הרי שמתן הסעד הזמני מסיים למעשה את הסכסוך כולו.
מה גם, ניתן לראות בסיטואציה שנוצרה כ-"מעשה עשוי", המייתר מתן הסעד הזמני המבוקש.

19. סוף דבר, דין הבקשה להידחות.

בנסיבות, הנני קובע, כי ההוצאות בגין הליך זה יעמדו על סך 3,000 ₪, והם יחולו על הצד אשר יפסיד בהליך העיקרי, בנוסף לכל סכום הוצאות שייפסק בהליך העיקרי.

המזכירות תמציא לצדדים.
ניתנה היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסמיר נוג'ידאת
נתבע: עלי נוג'ידאת
שופט :
עורכי דין: