ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד רחל דשקוטאהי :

לפני:

כבוד השופטת שרה שדיאור

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד
-
המשיבה
רחל דשקוטאהי ת.ז. XXXXXX111
ע"י ב"כ עו"ד חנן דורון

פסק דין

בפני בית הדין ערעור המוסד לביטוח לאומי על וועדה רפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה), מיום 12.9.12 אשר קבעה למשיבה דרגת נכות נפשית בשיעור 50%.

העובדות
בתאריך 29.1.04 נכחה המשיבה בזירת פיגוע טרור אשר אירע ברח' עזה בירושלים. נחשפה למראות מזעזעים ובאותו ערב התמוטטה בביתה ולאחר מכן אושפזה במחלקה הפסיכיאטרית. עקב פגיעתה הגישה תביעה להכיר בה כנפגעת פעולות איבה ( תיק 5698/04).
בתאריך 24.6.04 דחתה הרשות המאשרת את תביעתה של המשיבה להכיר בה כנפגעת איבה.
בתאריך 12.9.04 הגישה המשיבה ערעור לפי סעיף 10 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה תש"ל -1970 (ו"ע 1417/04).
בתאריך 6.7.09, חמש שנים לאחר הגשת הערעור, ניתן פסק דין של וועדת הערעורים שלפי חוק התגמולים נפגעי פעולות איבה. במסגרת פסק דין זה נקבע קיום קשר בין מצבה הנפשי לפגיעתה בפעולות האיבה. באשר למצבה הנוירולוגי החליטה וועדת הערעורים לא לקבוע ממצא.
על החלטת הוועדה בעניין פגימה נוירולוגית הגישה המשיבה ביום 17.9.09 עתירה לבג"צ (בג"צ 7474/09). העתירה התקבלה בפסק דין מיום 27.6.12 ועניינה הוחזר לוועדת הערעורים שלפי חוק התגמולים.
במקביל הוגשה ביום 5.5.10 תביעה לוועדה הרפואית של המל"ל תביעה לנכות נפשית על פי וועדת הערעורים מיום 6.7.09.
בתאריך 10.11.10 למרות שהקשר בין הפגימה הנפשית לבין פעולת האיבה הוכרע בוועדת הערערים 1417/04 קבעה הועדה הרפואית בדרג ראשון כי נכותה הנפשית של המשיבה היא בשיעור 70% לפי תקנה 34 ו' אך נעדרת כל קשר סיבתי לאירוע האיבה מיום 29.1.04 אף ש המשיבה הוכרה כנפגעת פעולות איבה (אירוע איבה מיום 29.1.04).
כאמור, וועדה מדרג ראשון מיום 10.11.10 קבעה כי נכותה נפשית לא קשורה לאירוע האיבה.
המשיבה הגישה ערעור ובתאריך 31.1.11 קבעה הוועדה הרפואית לעררים למשיבה דרגת נכות נפשית בשיעור 20%.
המשיבה הגישה ערר לבית הדין (ב"ל 2152-04-11), ובתאריך 26.9.11 הוחזר עניינה בפסק דין לוועדה הרפואית לעררים מבחינת שיעור הנכות הנפשית תוך הנמקה והתייחסות לעבודת המשיבה במסגרת שיקומית.
בתאריך 21.11.11 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים מכוח פסק הדין וקבעה למשיבה נכות נפשית בשיעור 50%.
בתאריך 4.1.12 הגיש המערער ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 21.11.11 בנימוק כי הוועדה לא נימקה החלטתה לשנות את אחוזי הנכות הנפשית מ20% ל-50%.
בתאריך 29.7.12 ניתן פסק דין (ב"ל 11629-01-12) אשר קבע כי משהוועדה דנה בעניינה פעמיים יוחזר העניין לוועדה בהרכב אחר.
בתאריך 12.9.12 התכנסה וועדה בהרכב אחר אשר קבעה למשיבה נכות נפשית בשיעור 50%.

הכרעת הדין
כבוד הנשיאה השופטת דיתה פרוז'ינין קבעה בב"ל 11629-01-12 כי "עניינה של המשיבה יוחזר לוועדה הרפואית לעררים. מאחר והוועדה דנה בעניינה של המשיבה פעמיים, קיים חשש כי תתקשה לפעול בלא פניות. לפיכך יוחזר עניינה של המשיבה בהרכב אחר. הוועדה תעיין בכל המסמכים שיובאו לפניה ואשר היו לפני הוועדות הקודמות. הוועדה תקבע את אחוזי הנכות של המשיבה בגין מצבה הנפשי, ותבהיר איזה אחוז מתוך נכותה של המשיבה נגרם בשל פעולות האיבה. הוועדה תתייחס גם לדוח הנוירופסיכולוגי ולעובדה שהמשיבה עובדת במסגרת שיקומית". (להלן: פסק הדין).
טוען בא כח המערער כי הוועדה לא נימקה את החלטתה למתן נכות נפשית בשיעור 50% בהתאם לסעיף 34א'ה' לתקנות התגמולים לנפגעי פעולות איבה (קביעת דרגת נכות) התשנ"ו- 1996. ולא נתנה כל פירוט או נימוק רפואי.
עוד טען כי האבחנה שקבעה הוועדה לא עולה בקנה אחד עם האבחנה המצוינת בדו"ח הנוירופסיכולוגי.
לטענתו הדוח של ד"ר איה גל מאוחר לדו"ח של ד"ר יהודה פולק והיה על הוועדה לנמק מדוע לא הסתמכה על הדו"ח העדכני משנת 2010 שקבע שאין PTSD. כך לגבי מסמך ד"ר גוטקין.
כן טען כי ניתן היה להזמין את תיקה הפסיכיאטרי לביסוס מסקנות הוועדה. עוד ביקש כי ענינה יוחזר לוועדה שתתמחה בתחום הנוירולוגיפסיכיאטרי.
המשיבה טענה כי החלטת הוועדה מנומקת ומפורטת ומתייחסת לכל המסמכים ועונה לחלוטין להנחיות פסק הדין. הרכבה נכון וכולל גם נוירולוג וגם פסיכיאטר.
עוד טען לעינוי דין שאין כדוגמתו ולפיו בחלוף 11 שנים מפגיעתה טרם הונח לה למרות ייסוריה הנפשיים.
הוועדה הרפואית קובעת בממצא הרפואי : "מדובר באישה בת 34 גרושה ללא ילדים, שבהיותה בת 26 נחשפה לאירוע חבלני שבמהלכו התפוצץ אוטובוס בקירבתה. ירדה מהאוטובוס כדי לסייע לפצועים ונחשפה למראות קשים של חלקי גופות. בהיותה שוטרת במג"ב נחשפה לאירועים נוספים בהם ראתה מראות קשים. אובחנה כסובלת מ-PTSD שמלווים במצבים דיססוסיטיביים, חדרנות של מראות המזכירים את האירוע, הפרעות בשינה, חוסר ריכוז, והמנעות מלנסוע בתחבורה ציבורית היא נוסעת רק ברכב פרטי עם אנשים מוכרים. בסמוך לאירוע הנדון אושפזה במחלקה הפסיכיאטרית בהדסה, לימים ספורים לאחר מכן התגלו הפרעות נוירולוגיות שדרשה את מעברה להמשך טפול במחלקה הנוירולוגית. בהסתכלות על מצבה הקליני קשה להפריד לחלוטין את התמונה הפסיכולוגית מהפגם הנוירולוגי ברמה מוטורית וקוגניטיבית. מבחינה תפקודית מוגבלת ברוב התחומים כולל היגיינה אישית (סובלת מחוסר שליטה על סוגרים ונזקקת לטיטול). אינה מסוגלת להיות באופן עצמאי ...". (2 מילים אחרונות לא ברורות). (דגש שלי ש.ש.)
יודגש כי בסעיף 18 לפרו' מציינת הוועדה במסמכים שבפניה גם את הדוח הנוירופסיכולוגי של ד"ר איה גל. דהיינו יש התייחסות לקיומו.
בסעיף פירוט הממצא הרפואי זה ממלאה הוועדה את הוראת בית הדין בקביעת אחוז הנכות בגין מצבה הנפשי. הוועדה מציינת כי אינה מפרידה בין הנפשי לנוירולוגי ומציינת כי האשפוז הפסיכיאטרי קדם לתופעות הנוירולוגיות. בכך כאמור מתמלא הנדרש על ידי הוועדה גם בהתייחסות למצבה הנוירופסיכולוגי. כפי שנמצא בממצא הרפואי בבדיקתה.
יתר על כן, בסיכום ומסקנות, (סעיף 29 לדוח), נכתב "הפוסק עיין במבחנים נוירופסיכולוגיים ד"ר איה גל מ6.10.10 סיכום מחלקה מרפאה נוירולוגית 17.7.12 מבחנים משנת 2005, כולם מעידים על ליקוי דיבור וירידה קוגניטיבית. יש לציין שעל פי תפקודה טרם האירוע תפקדה ללא הגבלות, ולא ידוע על רקע של הפרעה נפשית". (דגש שלי ש.ש.) בכך יש התייחסות ספציפית לדוח הנוירופסיכולוגי. הוועדה מתייחס ת גם לתוכנם באומר ה ש" כולם מעידים על ליקוי דיבור וירידה קוגניטיבית " ובכך גם לממצאים של ד"ר גל . עוד, הוועדה קובעת פוזיטיבית בסעיף 28 באבחנה "כרוניק PTSD עם סימנים של חוסר ריכוז ירידה קוגניטיבית והגבלות נכרות ברמת התפקוד בבית ובעבודה (עובדת דרך שיקום מס' שעות בחודש)". דהיינו , הוועדה קיבלה את קיומה של תסמונת ה-PTSD מפורשות. ודי בכך כדי לענות על הנדרש בפסק הדין לעניין אחוז נכותה של המשיבה בשל פעולות איבה גם נוכח הדוח הנוירופסיכולוגי. באמירה זו גם התייחסה הוועדה לתעסוקתה דרך שיקום וציינה כי גם בעבודה יש חוסר ריכוז ירידה קוגנטיבית והגבלות ברמת התפקוד. משכך, אכן, פעלה הוועדה בדיוק נמרץ לפי פסק הדין של כבוד הנשיאה ונימקה . המסקנה כי "הוועדה מותירה את קביעת הוועדה לעררים מיום 21.11.11 וקובעת נכות בשיעור 50% לפי 34א'ה'), "היא מסקנה מבוססת על הנמקות תוך התייחסות לכל השאלות שנשאלה בפסק הדין של כבוד הנשיאה.
זאת ועוד, בוועדה ישבו גם פסיכיאטר וגם נוירולוג כך שהאמירה של אי הפרדה בתמונה הפסיכיאטרית והנוירולוגית ברמה המוטורית קוגניטיבית לא חייבה התייעצות עם גורם נוסף שעה ששני רופאים בתחומי המומחיות הרלבנטיים ישבו בוועדה. ההיפך, יש בכך כדי להדגיש כי הייתה ביניהם תמימות דעים לייחס את נכותה למצב הנפשי הפסיכיאטרי לפי הסעיף הנ"ל , לאחר שהתייחסו לכך מפורשות. לטעמו של בית הדין די והותר בכך כהנמקה וכביסוס להחלטה.
יודגש כי וועדה זו היא וועדה בהרכב חדש דהיינו, עומדות בפנינו שתי וועדות עררים אשר קבעו 50% נכות נפשית (זאת בנוסף לוועדה קמא אשר קבעה 20%).
גם מבחינת תיאור מצבה , עונה זה לסעיפים הרלבנטיים הן לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל-1969 והן בתקנות הביטוח לאומי( קביעת דרגת נכות) ומצביעים על קיומם של התסמינים המפורטים בסעיפים. מדובר בהפרעות בתר חבלתיות PTSD, עם הפרעה נפשית עם סימנים אובייקטיבים קשים בקיום קשרים בינאישיים תקינים ובצירוף הפרעות של סף גירוי נמוך, הפרעה בריכוז, בחשיבה, באפקט, בכוח התמדה וברצייה, המגבילות את הכושר התפקודי באופן קשה. עיון בתקנה המקבילה בתקנות הביטוח הלאומי, מתייחסת אף היא וקובעת את אותם תסמינים המעניקים אף הם 50%. עוד נקבע בהערה בתקנות הביטוח הלאומי , בתקנות הביטוח הלאומי, כי לצורך קביעת אחוזי הנכות יבחנו גם קריטריונים כמו עוצמה תדירות ומשך ההפרעה, וכן תפקוד נפשי וחברתי וכושר העבודה. הוועדה נתנה את דעתה עליהם והתייחסה באופן שניתן לראות בסיס עובדתי לקביעת נכותה של המשיבה ובהתאם לסעיף הרלבנטי. הועדה סברה כי למשיבה נכות נפשית פועל יוצא של אירוע האיבה PTSD.
משכך לא נפלה טעות משפטית בעבודת הועדה וההנמקה עונה להנחיות פסק הדין.
למעלה מן הצורך יאמר, אף שלא בגין כך פסקנו את שפסקנו, כי גדשה סאת היסורים של המשיבה. לאחר שהגיעה לוועדה חדשה בהרכב כדין שדנה , ובדקה את המסמכים וציינה אותם, למסקנה בדבר נכותה הנפשית של המשיבה , יש בכך לסיים מסכת היסורים אותה עברה מהפגיעה דרך וועדות העררים למיניהן על פי החוקים השונים ו הערכאות ועד להחלטה זו של הוועדה מיום 12.9.12.
לאור כל האמור, מצאנו כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה מיום 12.9.12 ויש להותיר אותה על כנה.
שקלנו בכובד ראש את עניין חיוב המערער בהוצאות ומצאנו כי בנסיבות עניינה של המשיבה יש לחייב את המערער בשכר טרחת בא כח המשיבה בסך 2000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום. אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, (24 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: רחל דשקוטאהי
שופט :
עורכי דין: