ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סלקום ישראל בע"מ נגד יקב בן-חיים בע"מ :

בפני כבוד השופטת מעין צור

התובעת

סלקום ישראל בע"מ

נגד

הנתבעת

יקב בן-חיים בע"מ

פסק דין

זוהי תביעה בגין חוב שלטענת התובעת חבה לה הנתבעת בגין צריכת שירותים ובעקבות הפסקה מוקדמת של הסכם שנערך בין הצדדים.
התביעה הוגשה בלשכת ההוצל"פ כתביעה על סכום קצוב, בסכום של 31,117.61 ₪. בגוף התביעה אין פירוט של רכיביו של סכום זה. כידוע, תביעה הכשירה להתברר באופן זה היא "תביעה על סכום כסף קצוב הבאה מכוח חוזה או התחייבות מפורשים, שיש עליה ראיה בכתב" (סעיף 81א1(א)(1) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). דא עקא כי התביעה הוגשה כשאליה מצורף רק חלק מהסכם שנכרת בין הצדדים ביום 1.1.08.
הנתבעת הגישה התנגדות, וביום 29.9.14 התקבלה ההתנגדות, והתביעה הועברה לדיון בסדר דין מהיר.
התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, שבו טענה שהרכב חובה של הנתבעת הוא כדלקמן:
שימוש שוטף לחודשים ינואר-פברואר 2010 בסך 800.20 ₪.
חיוב בגין ציוד לחמישה מכשירים בסך 8,386.93 ₪.
חיוב בגין הסרת שירות עם התחייבות ושווי הטבה בסך 17,960.28 ₪.
גם לתצהיר מטעמה צרפה התובעת רק חלק מההסכם מיום 1.1.08.
אקדים ואציין כי בסיכומיה הודתה התובעת כי אין ברשותה ראיות להוכחת הרכיב של "הסרת שירות עם התחייבות ושווי הטבה", בסך 17,960.28 ₪, וחזרה בה מתביעתה בנושא זה. ואילו הנתבעת הודיעה בסיכומיה כי היא מסכימה לשלם את החיוב עבור שימוש שוטף, בסך 800.20 ₪. המחלוקת הצטמצמה, איפוא, רק לנושא החיוב בגין ציוד.
ביום 1.1.08 נכרת בין הצדדים הסכם לאספקת מכשירים ושירותים למשך 36 חודשים. ביום 15.1.08 הודיעה הנתבעת לתובעת בכתב על ביטול ההסכם. התובעת לא השיבה להודעה, והנתבעת המשיכה להשתמש בשירותיה של התובעת, באמצעות המכשירים שסופקו לה, ואף שידרגה חלק מהם. הנתבעת השתמשה בשירותי התובעת, ושילמה את החשבוניות שהפיקה התובעת, עד חודש ינואר 2010. בינואר 2010 ניידה הנתבעת את הקווים שלה לחברה אחרת. טענת התובעת היא כי הנתבעת הפסיקה את ההתקשרות לאחר 24 חודשים בלבד, ולכן עליה לשלם את היתרה עבור המכשירים שנמכרו לה, שכן ההסכם כלל התחייבות לתקופה של 36 חודשים. בסיכומיה ציינה התובעת שאין ביכולתה להצביע על חובתה של הנתבעת לשלם סכום זה לפי ההסכם בין הצדדים, שכן "במערכות מהסוג הזה חלק מההסכמים לא נסרקים וחלק נסרקים, כמו למשל במסגרת נספח 2 שצורף לתצהיר" (עמ' 22 שו' 10-11). לטענת התובעת, מעצם העובדה שבעמוד הראשון להסכם מיום 1.1.08 מצוין שהוא "לתקופה של 36 מחזורי חיוב" נלמדת חובתה של הנתבעת לשלם את עלות המכשירים במשך 36 חודשים, וכי עלותם החודשית של המכשירים, למשך 36 חודשים, פורטה בחשבוניות החודשיות שנשלחו לנתבעת ושולמו על ידיה ללא התנגדות. לטענת התובעת, "כל בתי המשפט בישראל עושים כך – מקבלים את העובדה של קבלה בהתנהגות, וכאשר אדם משלם חשבונית כשאומרים לו שעלות המכיר (המכשיר – מ.צ.) היא 80.85 1 מתוך 36 והוא משלם את זה במשך 24 חודשים, הוא לא יכול לטעון שאינו יודע מה עלות המכשיר. אם בית המשפט מבקש שאראה את ההסכם, אני משיב שלפעמים חלק מהמסמכים לא נסרקים" (עמ' 22 שו' 18-22). אני דוחה את הטענה. תשלומה של חשבונית יכול להוות, לכל היותר, הודאה של הלקוח בחובתו לשלם את הסכום הנקוב בחשבונית. בוודאי שאין החשבונית מהווה הודאה של הלקוח בכך שבמקרה של אי השלמת תקופת ההתחייבות עליו להשלים את יתרת התשלומים שלא שולמו. הוראה המתייחסת לנושא זה אמורה להימצא בהסכם בין הצדדים. על התובעת לשמור על ההסכמים שעליהם היא מחתימה את לקוחותיה, בין בסריקה ובין באופן אחר, ואם בוחרת התובעת שלא לעשות כן, אין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך דין טענתה של התובעת כי היא זכאית ליתרת התשלום בגין המכשירים להידחות, שכן התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח זכאותה לפי ההסכם בין הצדדים.
התוצאה היא שעל הנתבעת לשלם לתובעת סך של 800.20 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.10 ועד התשלום המלא בפועל.
באשר להוצאות המשפט – התובעת הגישה, כאמור, תביעה על סכום קצוב חרף העובדה שלא הייתה בידיה ראיה לגבי מרבית סכום החוב, וחרף העובדה שלא היה בידיה עותק מלא של ההסכם. התקיים דיון בהתנגדות שהגישה הנתבעת, אך לא נפסקו לזכותה הוצאות אף שההתנגדות התקבלה. קיים פער עצום בין סכום תביעה לבין הסכום שנפסק. בנסיבות אלה אין מקום לפסוק לתובעת הוצאות משפט. מנגד אין מקום לפסוק הוצאות משפט אף לזכותה של הנתבעת, אשר בחרה שלא לשלם את חובה בגין השימוש, חוב שבו הודתה בסיכומיה. לפיכך איני עושה צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו.
זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סלקום ישראל בע"מ
נתבע: יקב בן-חיים בע"מ
שופט :
עורכי דין: