ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן רוזנפלד נגד רפאל ביסקר :


בפני כבוד השופט יעקב שינמן

המבקשים:

  1. ראובן רוזנפלד
  2. משה הייט

נגד

המשיבים:

  1. רפאל ביסקר
  2. חיים גבריאלי
  3. נוחי דנקנר
  4. אליהו כהן
  5. יצחק מנור
  6. צבי לבנת
  7. פרופ' ניב אחיטוב
  8. זהבה דנקנר
  9. אבי פישר
  10. דורי מנור
  11. שאול בן זאב
  12. מרק שימל
  13. משה ארד
  14. עמי אראל
  15. רו"ח מישל דהן
  16. אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ
  17. כלל החזקות עסקי ביטוח בע"מ
  18. כלל פיננסים בע"מ
  19. שלי ברגמן
  20. יצחק דנקנר
  21. סומך חייקין רואי חשבון
  22. חברת השקעות דיסקונט בע"מ

החלטה

(בבקשת המבקשים 2-1 לעיכוב הליכים)

לפניי בקשת המבקשים 2-1 להורות על עיכוב ההליך שבכותרת עד להכרעה בערעור, שהוגש ביום 12.2.15 לבית המשפט העליון, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב ( כבוד השופט א' אורנשטיין) מיום 29.12.14 בבקשה מס' 134 במסגרת פר"ק ( ת"א) 11478-06-13, לפיה ניתן, בין היתר, צו חוסם להגיש ולנהל בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של המשיבה 22 כנגד חלק מהמשיבים בהליך שבכותרת ( להלן: "החלטת בית המשפט של פירוק").
יש לציין כי הבקשה דנן, כמו גם תגובות המשיבים לבקשה, הוגשו בטרם הוגש הערעור לבית המשפט העליון.
בתשובת המבקשים לתגובות המשיבים ציינו הראשונים כי הערעור הוגש ביום 12.2.15.

הרקע להגשת ההליך פורט בהחלטתי בבקשת המבקשים לתיקון הבקשה לאישור התביעה הנגזרת ( בקשה מס' 12).
לטענת המבקשים, יש להיעתר לבקשה מהטעמים הבאים;
סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים.
לגרסת המבקשים, ניתן לכאורה להמשיך ולנהל את ההליך כאן, בעילות התביעה שלא נחסמו. אולם, מטעמים הקשורים ביעילות וחסכון זמן שיפוטי, ועל מנת למנוע את פיצול הדיון בהליך בין העילות השונות והצדדים השונים, יש לעכב ההליכים עד להכרעה בערעור.
לטענת המשיבים 15-1, 19 ו-20, דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים;
בקשת המבקשים היא למעשה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר אוסרת, בין היתר, "לנהל בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של דסק"ש [ המשיבה 22 – י.ש.]". לשון אחר; המשמעות האופרטיבית של עיכוב הליכים בהליך דנן היא הותרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של המשיבה 22 נגד המשיבים על כנה, מקום בו ישנה החלטה שיפוטית אשר קובעת כי לא ניתן לנהל בקשה מעין זו.
לשיטת המשיבים, הואיל והמדובר בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטת בית המשפט של פירוק, הרי שבית המשפט כאן אינו האכסניה המתאימה לדון בבקשה. לא זאת ועוד; החלטת בית המשפט של פירוק הינה בבחינת סעד הצהרתי ועל כן לא ניתן לעכב את ביצועה.
היעתרות לבקשה לעיכוב ההליכים תאיין ותעקר את החלטתו של בית המשפט של פירוק לפיה אין לקיים בשמה של המשיבה 22 הליכים בעילה העיקרית.
לגרסת המשיבים, הליכי הערעור צפויים להימשך תקופה ארוכה, ועיכוב ההליכים במשך תקופה זו עלול לפגוע במשיבים, לרבות בשמם הטוב, למינוי לתפקידים וכדומה.
לטענת המשיבות 18-17 , יש להורות על סילוק על הסף של ההליך דנן ביחס אליהן הואיל והצו החוסם מונע באופן מוחלט את קיומו של ההליך. לשיטתן, יישום הצו משמעותו היא אחת – הפסקה לאלתר של ניהול ההליך.
ביחס לבקשה לעיכוב הליכים, לגופה, מעלות המשיבות 18-17 טענות דומות לאלו שהעלו המשיבים 15-1, 19 ו-20, בעטיין יש לדחותה. נוסף על כך טוענות המשיבות 18-17 כי מחיקת הבקשה לא תסב למבקשים כל נזק, שכן, ככל שערעורם יתקבל יוכלו הם לשוב ולהגישה מחדש.

מאידך, עיכוב ההליך, עד להכרעה בערעור ( שייתכן ויארך זמן לא מבוטל), עלול להסב להן, בהיותן חברה ציבורית וחברה בת שלה, נזק כלכלי כתוצאה מהצורך בהכללת ההליך בדוחותיהן הכספיים.
לטענת המשיב 21, דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים;
הצו החוסם הוא גורף ומוחלט, בכל הנוגע למשיב 21, ויש בו כדי לאסור על ניהול ההליך כנגדו, בכללותו.
לשיטת המשיב 21, הגשת הבקשה לעיכוב הליכים מהווה הפרה של הצו החוסם וניסיון פסול לעקפו. לשון הצו ברורה והיא מורה מפורשות, בין היתר, כי אין " להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת" ואף אין " לנהל בקשה לאישור נגזרת" לגבי העילה הנדונה. כך גם ציין בית המשפט של פירוק בהחלטתו, בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ההחלטה " חלה על הבקשה התלויה ועומדת ועל כל בקשה עתידית".
בתשובה לתגובות המשיבים כופרים המבקשים בטענת המשיבים לפיה המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע.

לגרסתם, בעוד שהצו החוסם אסר עליהם לנהל את ההליך הנגזר ( בעילות מסוימות), הרי שגם בבקשה לעיכוב הליכים מבוקש כי ההליך הנגזר יעוכב ולא ינוהל עד להכרעה של בית המשפט העליון.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות לבקשה ובתשובת המבקשים לתגובות, אני סבור כי יש להיענות ולקבל את הבקשה.
ראשית, יש להתמודד עם טענת המשיבים לפיה עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בכסות של בקשה לעיכוב הליכים.
לטעמי, דין הטענה להידחות. לשון הבקשה ברורה דיה ומבוקש במסגרתה לעכב ההליך המתנהל בפניי ( ולא את ביצוע החלטת בית המשפט של פירוק).
ייתכן וטעותם של המשיבים נובעת מהמועד בו הוגשה הבקשה לעיכוב הליכים, טרם הוגש הערעור לבית המשפט העליון, ומכך שגו לחשוב כי המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע.

משהוגש הערעור לבית המשפט העליון אזי בחינת הבקשה צריכה להיעשות, מתוך הנחת מוצא, כי קיים הליך תלוי ועומד בעניינם של הצדדים, שתוצאתו עלולה להשפיע מכרעת על ההליך המתנהל בפניי.

העיקרון של " עניין תלוי ועומד" (Lis Alibi Pendens) קובע כי אפשר לעכב דיון בהליך אחד כאשר תלוי ועומד הליך אחר בין הצדדים, שבו עומדת לדיון סוגיה זהה במהותה.

הזהות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי המהות. עמד על כך בית-המשפט העליון בע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד כט (2) 477 (1975) בקבעו:
"כדי להחיל את עקרון ' הענין תלוי ועומד' יש להוכיח את זהות העילות בשתי התובענות [...] לענין זהות העילות, אין זה הכרחי, שתהיה חפיפה מוחלטת בין כל הענינים העשויים להידון בשתי התובענות. העיקר הוא, כאמור, שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית".

אין הכרח כי תהיה זהות בין הסעדים הנתבעים על מנת לעכב את הדיון על יסוד העיקרון האמור, וגם אין הכרח כי תתקיים זהות מוחלטת בין בעלי הדין בשתי התובענות הנדונות ( ראו בג"ץ 3134/93 י.א.ד אלקטרוניקה בע"מ נ' שרת העבודה והרווחה, פ"ד מח(1) 296 (1994); ע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן ( פורסם בנבו, 28.01.2002) (להלן: "עניין הפניקס")).
סמכות בית המשפט לעכב את הדיון בהליך היא סמכות שבשיקול-דעת, המופעלת תוך התחשבות במטרת העיכוב למנוע הטרדה של בית המשפט בהליך כפול, למנוע הכבדה מיותרת על היריב, לייעל את הדיון ולמנוע הכרעות סותרות בין ערכאות ( ראו עניין הפניקס וכן בש"א ( י-ם) 946/05 צח אורני נ' Western Steel Svenska AB ( פורסם בנבו, 23.01.2006)).
הוא הדין כאשר הבקשה לעיכוב הליכים מתבססת על קיומו של הליך אחר אפילו בפורום זר בין אותם צדדים ובגין אותו סכסוך ( ראו אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 110 ( מהדורה שמינית, טובה אולשטיין עורכת, 2005); רע"א 851/99 הנאמנים בפשיטת רגל של ABC Containerline נ' Depypere, פ"ד נז(1) 800 (2003)).
מפאת חשיבות החלטת בית המשפט של פירוק, אביא את הכרעתה, ככתבה וכלשונה:
"ניתן בזאת צו חוסם שלפיו נאסר על המשיבים להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של דסק"ש נגד חברת פיתוח, כמו גם לנהל בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של דסק"ש נגד חברת פיתוח, בגין חלוקות דיבידנד שדסק"ש ביצעה בשנים 2010-2011. עוד נקבע בזאת שנאסר על המשיבים להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמה של דסק"ש גם נגד המשיבים הנוספים בעילה נשוא הבקשה. אין באמור כדי למנוע מהמשיבים להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת נגד המשיבים הנוספים בעילה אחרת שלגביה לא התבקש צו חוסם על ידי המבקשים.
הכרעה זו חלה על הבקשה התלויה ועומדת ועל כל בקשה עתידית. הצדדים ימציאו את הכרעתי זו לידיעת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, (כבוד השופט שינמן) הדן בתנ"ג 55882-12-13 ".

מבלי להביע עמדה ביחס להחלטה גופה ו/או לסיכויי הערעור להתקבל , לית מאן דפליג, כי ההחלטה, כמו גם ההכרעה בערעור עליה, משליכ ים באופן משמעותי, על אופן ניהול ההליך כאן.
יוצא אפוא כי ככל שאכן יתקבל הערעור במלואו – ידונו מלוא עילות התביעה הנכללות בבקשת האישור בפני בית המשפט כאן. לעומת זאת, במידה והערעור ידחה במלואו – ידונו רק עילות התביעה שלא נחסמו בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב.
בנסיבות אלה, כף המאזניים נוטה לטובת היעתרות לבקשה.
בשולי הדברים אעיר כי לא נעלמה מעיניי טענת המשיבים לעניין המועד בו הוגש הליך הערעור (לשיטתם, באיחור).
אולם, טענה מעין זו, בודאי תיטען בפני ערכאת הערעור ששם מקומה להיטען , ולא בבית משפט זה.
סוף דבר

נוכח מכלול הדברים האמורים, דין הבקשה להתקבל.
ההליך המתנהל בפניי מעוכב עד למתן הכרעה בערעור שהגישו המבקשים 2-1 לבית המשפט העליון ( ובכלל זה מעוכב הדיון בבקשה לסילוק על הסף שהגישו חלק מהמשיבים בהתבססעל החלטת כבוד השופט א. אורנשטיין ).
הדיון הקבוע ליום 4.3.15 בטל ותחתיו יתקיים דיון ביום 9.7.15 שעה 9:30 (בסמוך למועד הדיון יגישו ב"כ המבקשים 2-1 הודעה מעדכנת בדבר התקדמות הליך הערעור שהוגש לבית המשפט העליון ובהתאמה ישונה המועד ככל שיהיה צורך לשנותו ).
כאמור כבר לעיל, אני מניח, כי המועד בו הוגשה הבקשה, טרם הגשת הערעור לבית המשפט העליון, הוא שהטעה את המשיבים לחשוב כי המדובר בבקשה לעיכוב ביצוע, ומכאן התנגדותם לבקשה.
על כן, מצאתי שלא לחייבם בהוצאות בגין הבקשה - ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ה, 23 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ראובן רוזנפלד
נתבע: רפאל ביסקר
שופט :
עורכי דין: