ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברכה ניסנוב נגד רן יגנס :


בפני כבוד השופט חגי ברנר

מבקשת

ברכה ניסנוב

נגד

משיב

רן יגנס

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופטת א' פרוסט-פרנקל) מיום 17.11.2014 אשר ניתן בהעדר הגשת תצהיר ובהעדר הופעה מצד המבקשת לישיבת ההוכחות.

התביעה בבית המשפט קמא הוגשה על ידי המשיב, עורך דין במקצועו, בגין חוב שכר טרחה. לאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד המבקשת לדחיית מועד דיון ההוכחות, ולאחר שהמבקשת לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא התייצבה לדיון שנקבע, ניתן פסק דין נגדה ביום 17.11.2014. בהתאם לפסיקתה אשר נחתמה ביום 4.1.2015, נפסק כי על המבקשת לשלם למשיב סך של 790,990 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, וכן סך של 40,000 ש"ח בגין שכר טרחה.

מכאן הבקשה שלפניי.

לטענת המבקשת, היא מצויה במצב סיעודי קשה מאוד כתוצאה ממחלת הסרטן וזקוקה להשגחה מתמדת, ולפיכך לא הייתה מסוגלת לדאוג לענייניה בהליך קמא. לטענתה, אי התייצבותה לדיון ביום 17.11.2014 נבעה מטעמים רפואיים שנתמכו בתעודות רפואיות. עוד טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא ראה באישור הרפואי שצורף לבקשה לדחיית דיון הכשר להתייצבותה, חרף האמור בו.

מבחינת סיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי ישנם סיכויים טובים לביטול פסק הדין והחזרתו לבית משפט קמא, בשל העובדה שאי התייצבותה נבעה ממצבה הרפואי ולא מזלזול בבית המשפט. לטענתה, בנה יידע את בית המשפט קמא על מצבה הרפואי והגיש בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד וכי בעת מתן פסק הדין היא לא הייתה מיוצגת, לאחר שעורך דינה התפטר מייצוג.

יתרה מכך, טוענת המבקשת כי סיכויי הגנתה בתביעה טובים ממספר נימוקים. ראשית, היריבות המשפטית אינה בינה לבין המשיב, אלא בין בעלה של המבקשת למשיב, שכן הוא חתם על הסכם שכר הטרחה עם המשיב. שנית, טוענת המבקשת כי אין להתעלם מטענת ההתיישנות, היות והתביעה הוגשה ביום 5.7.2012 והאירועים בגינם המשיב הגיש תביעתו, התרחשו בין השנים 2000-2008, כך שלגבי חלקם לפחות, חלה התיישנות.

מבחינת מאזן הנוחות, טוענת המבקשת כי במקרה דנן הוא נוטה לטובתה. המבקשת בת 68, הוגשה נגדה התראת פשיטת רגל, ופרט לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי אין לה לטענתה הכנסות כלשהן. בנוסף, טוענת המבקשת כי אין לה רכוש ונכסים, פרט לדירת מגוריהם שלה ושל בעלה. עוד טוענת המבקשת, כי הוטל עיקול על זכויותיה הקנייניות בדירת מגוריה, כך שבידי המשיב בטוחה במידה והערעור יידחה. לנוכח הנסיבות הייחודיות שתיארה, טוענת המבקשת כי לא ייגרם נזק למשיב כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, בעוד שמימוש פסק הדין עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים עבורה ככל שתאבד את דירת מגוריה ומצבה הנפשי והרפואי יוחמר.

מנגד, דוחה המשיב את טענות המבקשת ומתנגד לבקשה. לטענתו, פסק דינו של בית משפט קמא הוא תוצאה של התנהלות חסרת תום לב מצד המבקשת ובעלה, במשך תקופה של למעלה משנה. התנהלות זו כוללת לטענת המשיב וכפי שתיאר בפירוט בתשובתו לבקשה, בקשות מרובות לדחיית מועדי הדיון, החל מפגישות מהו"ת ועד דיוני הוכחות שנקבעו בהליך קמא. על אף העובדה שעורך דינם של המבקשת ובעלה שוחרר מייצוג עוד ביום 19.5.2013, המבקשת ובעלה לא דאגו לייצוג חלופי בהליך במשך שנה וחצי. עוד טוען המשיב, כי המבקשת ובעלה לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וכי בכל פעם בסמוך למועד הדיון, הוגשה בקשה לדחייתו מנימוקים רפואיים ובשל העובדה שטרם מצאו עורך דין שייצג אותם.

לטענת המשיב, מאז יום 30.11.2013 הוגשו על ידי המבקשת ובעלה בקשות לדחיית כל המועדים שנקבעו לדיון, תוך הסתמכות על מצבם הרפואי של המבקשת ובעלה. דפוס התנהלות זה עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד טוען המשיב, כי בית משפט קמא קבע שבקשת הדחייה תשמע ביום הדיון, וחרף זאת, לא הייתה כל התייצבות מצד המבקשת, בעלה, בנה אשר הגיש את הבקשות בשמה או בא כוח מטעמה.

עוד טוען המשיב, כי פסק הדין קמא ניתן כדין, ויש להתחשב בכך שהמבקשת כלל לא הגישה תצהיר לגילוי מסמכים ותצהיר עדות ראשית. לטענת המשיב, המבקשת ובעלה טענו בפני בית משפט קמא כי הם מחפשים עורך דין שייצג אותם, אך לא דאגו לייצוג במשך למעלה משנה לאחר שהגישו הודעה על כך לבית משפט קמא. בנוסף, טוען המשיב כי המבקשת כלל לא סיפקה הסבר לכך שלא הגישה תצהיר עדות ראשית.

לטענת המשיב, התעודה הרפואית שהגישה המבקשת אינה מועילה לה שכן היא לא נערכה בהתאם להוראות פקודת הראיות וכי קביעת הרופא מתייחסת לאי יכולתה של המבקשת לעמוד על דוכן העדים ולתת עדות, אך לא נשללה ממנה היכולת להגיש תצהיר עדות ראשית, כפי שהגישה תצהיר לתמיכה בבקשה זו.

מבחינת סיכויי הערעור, טוען המשיב כי סיכויי הערעור נמוכים לאור העובדה שתביעת המשיב מבוססת על תצהיר מפורט ונתמכת במסמכים רבים, והמבקשת לא עמדה בחובת השכנוע, ולא הציגה כל טענה נגד המסמכים האמורים. ביחס לטענת ההתיישנות, טוען המשיב כי הפסיקה קובעת כי תקופת ההתיישנות מתחילה רק ביום בו הפרו הנתבעים את חובתם לתשלום שכר הטרחה.

בנוסף, טוען המשיב כי לאור התראת פשיטת הרגל שצירפה המבקשת לבקשתה, עולה חשש כי לא יוכל לגבות את החוב בעתיד. לפיכך, מבקש המשיב לדחות את הבקשה ולחלופין להתנות את העיכוב בהפקדת הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל בכפוף להפקדת שליש מסכום פסק הדין בקופת בית המשפט, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

כלל הוא כי בעל דין אשר זכה במשפט, זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך למועד בו ניתן פסק הדין ואין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין. יחד עם זאת, הפסיקה מונה שני תנאים מצטברים אשר בהתקיימם ייעתר בית המשפט לבקשת עיכוב ביצוע פסק דין:
"עיכוב ביצועו של פסק דין יתרחש רק בנסיבות בלתי רגילות ובעלות חומרה מיוחדת המצדיקות סטייה מן הכלל, והנטל להוכיח נסיבות אלו מוטל על המבקש את עיכוב הביצוע ... על מבקש עיכוב ביצוע של פסק דין לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים – כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. במסגרת התנאי השני בדבר מאזן הנוחות, על המבקש להראות כי אם פסק הדין יבוצע ובסופו של דבר יתקבל הערעור, יתקל המבקש בקשיים בהשבת מצב הדברים לקדמותו ... "

ע"א 952/15 מקס נ' דינר (פורסם בנבו, 9.2.2015)

הפסיקה הגדירה את יחסי הגומלין שבין סיכויי הערעור ומאזן הנוחות כ"מקבילית הכוחות": ככל שניתן להעריך את סיכויי הערעור בצורה טובה יותר, כך יפחת המשקל שיש לייחס למאזן הנוחות, ולהיפך (ע"א 7426/14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 5.1.2015), ראו גם ע"א 952/15 לעיל). מכל מקום, השיקול המכריע בדרך כלל הוא מאזן הנוחות.

במקרה שלפנינו, פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקשת. נפסק לא אחת, כי בתי המשפט לא ייעתרו לבקשה בנסיבות אלה, מתוך הנחה שאין בכך נזק בלתי הפיך למבקש עיכוב ביצוע פסק דין:

"...כאשר עסקינן בבקשה לעכב ביצועו של פסק דין המטיל על המבקש חיוב כספי גרידא, הנטייה היא לדחות את הבקשה, וזאת משום ההנחה שאין בדחייתה משום גרימת נזק בלתי הפיך למבקש. על מי שמבקש לשכנע את בית המשפט אחרת, מוטל נטל מוגבר להוכיח כי לא יוכל להפרע מן המשיב בגין נזקיו, היה וערעורו יתקבל"

ע"א 7116/14 הועדה המקומית לתכנון ובניה הרצליה נ' רפי יהודה (פורסם בנבו, 19.1.2015)

נוכח העובדה שעסקינן בפסק דין כספי, לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת.

למעשה, המבקשת כלל לא טענה כי לא תוכל להיפרע מן המשיב ככל שיתקבל הערעור בסופו של יום, ולא עמדה בנטל ההוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. אמנם, טוענת המבקשת כי מצבה הכלכלי אינו טוב, אלא שהעדר יכולת כלכלית לשלם את פסק הדין איננו מהווה טעם מספיק לעיכוב ביצוע. גם הטענה שעל דירתה של המבקשת מוטל עיקול לטובת המשיב, שיש בו כדי להבטיח את זכייתו של המשיב, דינה להדחות, שכן אין עסקינן בעיקול זמני להבטחת ביצועו של פסק דין, אלא בזכותו של בעל דין שזכה בדין, לממש את פירות זכייתו.

גם בחינתם של סיכויי ההצלחה בערעור מגלה כי הם אינם גבוהים במידה כזו שתצדיק את עיכוב הביצוע ללא תנאי.

התנהלותה של המבקשת בהליך קמא מפורטת באריכות בתשובת המשיב וכן מתוארת בפסק דינו של בית משפט קמא. מדובר בהתנהלות בעייתית ביותר וחריגה, לשון המעטה. המבקשת ביקשה למעשה לדחות את כל מועדי הדיונים אשר נקבעו על ידי בית משפט קמא בשל מצבה הרפואי ועל מנת לאפשר לה למצוא ייצוג משפטי חלופי. בית משפט קמא נעתר פעם אחר פעם לבקשותיה הרבות לדחיית הדיונים. בנוסף, המבקשת כלל לא הגישה תצהיר גילוי מסמכים או תצהירי עדות ראשית, למרות שניתנו לה מספר הזדמנויות לעשות כן. לטענת המבקשת, עומדות לה טענות הגנה טובות מפני התביעה, אך חרף זאת, דומה כי התנהלותה אינה מעידה על ניסיון לנהל את ההליך ולהתגונן, אלא לדחות את הקץ ולהימנע מבירור הטענות שבגינן הוגשה התביעה נגדה. כך למשל, המבקשת כלל לא דאגה לייצוג משפטי במשך תקופה של כשנה וחצי, והשתמשה בנימוק זה כדי להביא לדחיות חוזרות ונשנות של כל המועדים שנקבעו לדיון. לא ניתן להשלים עם התנהגות של בעל דין שמכשילה באופן שיטתי את ההליך המשפטי.

נוכח האמור לעיל, ניתן היה להורות על דחיית הבקשה, אלא שלא ניתן להתעלם מכך שכאשר הוגשה הבקשה לביטולו של פסק הדין שניתן נגד המבקשת במעמד צד אחד, לא בחן בית המשפט את סיכויי ההגנה של המבקשת כפי שראוי לעשות כאשר מוגשת בקשה מעין זו, אלא רק את התנהלותה הדיונית הבעייתית. דומה כי בנסיבות אלה, ונוכח ההתנהלות הבעייתית, יכול היה בית המשפט קמא להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדת סכום משמעותי מתוך סכום התביעה בקופת בית המשפט, על מנת להבטיח שהדחיות הבלתי פוסקות לא נועדו אך ורק לדחות את הקץ ולהמנע מבירור התביעה.

בנסיבות אלה, באתי לכלל מסקנה כי ניתן לעכב את ביצועו של פסק הדין, אך זאת בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית המשפט שליש מהסכום בו חוייבה, ובכל מקרה, לא יעוכב ביצועו של החיוב בהוצאות משפט.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ברכה ניסנוב
נתבע: רן יגנס
שופט :
עורכי דין: