ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאס בשאראת נגד ועדה מקומית לתכנון מבוא העמקים :


בפני כבוד השופטת אינעאם דחלה-שרקאוי

מבקשים

  1. אליאס בשאראת ת.ז XXXXXX062
  2. ח'ליל בשאראת 020595419

נגד

משיבה

ועדה מקומית לתכנון מבוא העמקים

החלטה

זוהי בקשה להארכת מועד ביצוע צו להפסקת שימוש, למשך 24 חודשים.
רקע עובדתי
ביום 27.09.12 הורשעו המבקשים, במסגרת תו"ב 15276-05-09 עפ"י הודאתם, בשימוש חורג במגרש בשטח של כ- 300 מ"ר שמיועד למגורים במקום מפעל שיש, ללא היתר כחוק (להלן: "השימוש" ), וזאת במקרקעין הידועים כגוש 16876 חלקה 10 בכפר יפיע.
בגזר הדין אשר ניתן ביום 22.11.2012 חויבו המבקשים בתשלום קנס כספי על סך 10,000 ₪, חתימה על התחייבות כספית על סך של 10 ₪ כל אחד, וכן הפסקת השימוש הנ"ל, בתוך 18 חודשים ממתן גזר הדין, דהיינו עד ליום 22.05.14 ,זולת אם יהיה בידם היתר כדין.
כעת, בחלוף שבעה חודשים מהמועד האחרון שנקבע למבקשים לביצוע צו הפסקת השימוש, מוגשת בקשה זו, בה עותרים האחרונים להארכת המועד לביצוע צו הפסקת השימוש, אשר כאמור, פג תוקפו ביום 22.05.14.
עיקר טענות הצדדים
בבקשתם, טענו המבקשים כי עמדו בסעיפי גזר הדין, עת שילמו את הקנס וחתמו על ההתחייבות, פרט להסדרת עניין השימוש, כאשר חרף מאמציהם, טרם הוסדר השימוש הנ"ל.
המבקשים טענו כי ניסו להכשיר את השימוש כשימוש חורג לתקופה של 5 שנים, וזאת עד לאישור התוכנית החדשה של אזור התעשייה מספר ג/13753 (להלן: "אזור תעשיה יפיע"), אולם בקשתם נדחתה על ידי המשיבה, בשל נימוקים תכנוניים, לרבות כי השימוש שנעשה על ידם הינו למפעל שיש, בסטייה ניכרת ליעוד המקרקעין, שהינו למגורים.
הוסיפו המבקשים וטענו כי לאחרונה פעלה המועצה המקומית יפיע בשיתוף עם רשות מקרקעי ישראל, כתיאורו אז, בקידום אישור תכנית להקמת אזור תעשיה יפיע הנ"ל, תכנית שאושרה על ידי הועדה המחוזית לת כנון ו בניה ופורסמה למתן תוקף בתאריך 07.10.10. לטענתם, על פי התוכנית הנ"ל אמור לקום אזור תעשיה הנמצא בשולי היישוב יפיע על קרקע בבעלות המדינה, כאשר שלב ההקצאה ושיווק מגרשי התעשייה יתבצע לאחר פיתוח השטח.
לטענת המבקשים, אישור התוכנית הנ"ל יהווה פתרון להם ולתושבים נוספים, ממצוקת מצבם התכנוני וזאת על ידי העתקת מפעלם לאזור החדש במסגרת ההכשרה וההקצאה שתתבצע למגרשי תעשיה באזורי התעשייה החדש, וזאת לכשיקום. המבקשים טענו כי טרם מומשה התוכנית הנ"ל, כיוון שאזור התעשייה נשוא התוכנית נופל בתחום שיפוט של שלושה יישובים, וטרם ניתן פתרון שיסדיר התחמתו מוניציפלית למועצה מקומית יפיע, כאשר האחרונה פועלת במלוא המרץ להסגרת תחום השיפוט מול משרד הפנים, לרבות הסדרת מימון הקמת אזור תעשיה על ידי משרד השיכון ורשות מקרקעי ישראל.
לטענת המבקשים, יש בנסיבות העניין להאריך את המועד לביצוע צו הפסקת השימוש, וזאת עד להכשרת הבניה באזור התעשייה, כאשר לטענתם מקום שקיים "אופק תכנוני" ו/או אפשרות ללגליזציה, יש להיעתר לבקשה.
כן טענו המבקשים כי מאזן הצדק, במיוחד על רקע הקיפאון בהליכי התכנון, נוטה לטובתם, מה גם שאי היעתרות לבקשה, עלול להסב למבקשים ומשפחותיהם נזק, אשר עולה על הנזק שייגרם למשיבה בהיעתרות לבקשה, במיוחד ועם מתן גזר הדין, הסתמכו המבקשים על הצהרות הרשות בנוגע לקידום תכנית א זור התעשייה ואישורה בקרוב.
המשיבה מצידה מתנגדת לבקשה. לטענתה, על אף החלטת בית המשפט, במסגרת ניתנה למבקשים ארכה בת שנה וחצי, וזאת על אף ידיעתם משך שנים רבות אודות היותם פועלים בניגוד לייעוד המקרקעין, אם כי הפרו האחרונים הוראות בית המשפט, ופנו בבקשת אורכה למעלה ממחצית השנה מאז נכנס הצו לתוקף. לטענת המשיבה, יש מקום לדחות את הקשה מפאת הגשתה שלא במסגרת המועד הקבוע בתקנות.
הוסיפה המשיבה וטענה כי יש לדחות את הבקשה אף לגופה . לדעתה בקשת המבקשים לשימוש חורג שהוגשה בעבר, נדחתה, ולא הגישו מעבר לכך כל בקשה נוספת להסדרת השימוש, כך שעל פניו אין כל סיכוי להסדרה תכנונית של הפעילות במקום.
הוסיפה המשיבה וטענה כי, הפעילות אותה מבצעים המבקשים במקום, מפעל שיש ואבן, הכוללת הובלה של חומרי גלם, ריתוך ועיבוד ושיווק המוצרים המוגמרים אינה מתאימה לאזור אשר יועד למגורים בלבד, מה גם שהינו רצוף בתי מגורים מאוכלסים ודיירים רבים הסובלים מדי יום ביומו מהפעילות העסקית הנעשית במקום.
לטענת המשיבה, היה על המבקשים למצוא מקום חלופי לפעילותם עת נקבע ייעוד המקרקעין למגורים, וידוע להם כי הפעילות העסקית המבוצעת במקום אינה תואמת את הסביבה, אך החליטו על דעתם ליצור עובדה מוגמרת ולפרק זמן בתי מוגבל והמשיך בעבודה אסורה זו .
המשיה מבקשת להורות על דחיית הבקשה.
דיון ומסקנות
ראשית אומר כי הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות לתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 ( להלן: "התקנות") .
הוראות תקנה 2(א) לתקנות קובעות מפורשות כי, על מגיש הבקשה להארכת מועד לביצוע הצו, להגישה לא יאוחר מ- 21 יום לפני המועד שנקבע לביצועו. הבקשה בעניינו לא הוגשה בהתאם לתקנות, ואף הוגשה בחלוף הימים הקבועים בתקנה, שכן זו הוגשה לבית המשפט ביום 24.12.14 כאשר ביצוע הצו נקבע ליום 22.05.14. אף לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה הנ"ל.
זאת ועוד, לבקשה לא צורף תצהיר לאימות העובדות המצוינות בה, וכן לא צורפה כמצוות הוראת התקנות הנ"ל, את תגובת המשיבה.
די באי מילוי אחרי אחד התנאים מהוראות התקנות הנ"ל, שעה שהמבקשים אף לא הצביעו על נימוק מיוחד המצדיק דיון בבקשה, על אף אי מילוי התנאים הנ"ל, כדי להורות על דחיית הבקשה, ולו מטעם זה בלבד.

אך גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, ולהלן אנמק:
הבסיס המשפטי להגשת בקשה להארכת מועד לביצוע צו הפסקת שימוש (הניתן מוכח סעיף 205 לחוק ), הינו סעיף 207 לחוק הקובע כי:
"בית המשפט רשאי, בזמן מתן צו לפי סעיפים 205 או 206 ובכל עת לאחר מכן, לקבוע את המועד לביצועו ורשאי הוא להאריך מועד שקבע אם ראה טעם לעשות כן".
הלכה היא כי, על מבקש הארכה להצביע על "טעם טוב" המצדיק מתן הארכה. טעם טוב כזה יכול להתקיים במקרה שבו קיים סיכוי כי המבנה יזכה בהכשר תוך זמן קצר, כאשר בבוא ביהמ"ש להפעיל את הסמכות בסעיף 207 לחוק, רשאי לעשות "איזון שעה" בין טובת הכלל והאינטרס הציבורי של שמירת החוק והקפדה על דיני התכנון והבניה, לבין טובת הפרט והאינטרס של המבקש והיחס בין הנזק שיגרם מהיענות לבקשת הארכת המועד, לעומת הנזק שייגרם כתוצאה מדחייתה של הבקשה (ראו ב רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (פ"ד נו (3), 49) ו רע"פ 5086/97 בן חור נ' עיריית תל- אביב יפו, פ"ד נא (4).
במקרה שלפנינו, ועל אף טענת המבקשת לא הצביעה המשיבה על התקדמות בהליכי התכנון, אשר יש בהם כדי להביא לקבלת היתר לשימוש אותו מבצעת בפועל. מאז מתן גזר הדין, לא הצליחו המבקשים להכשיר את השימוש במפעל, או להצביע על אופק קרוב מתמיד לקבלת ההיתר.
לא זו אף זו, טענתם של המבקשים לקיומו של אופק תכנוני וזאת שעה שלטענתם אמור לקום אזור תעשיה ביפיע, אליו יעתיקו את מפעלם, אין בה לסייע למבקשים, שעה שלא ניתן ללמוד מטיעוניהם של האחרונים וכן מהמסמכים שצירפו לבקשתם, מתי אמור לקום אזור תעשיה זה.
לא זו אף זו, ממכתבה של המועצה מקומית יפיע שצורף כנספח ה' לבקשה, צוין מפורשות כי לא ניתן להוציא היתרי בניה מכוח התוכנית עליה מבקשים המבקשים להתבסס, ככל וטרם ניתן פתרון לתחום השיפוט ואין כל פיתוח בהתאם לתוכנית הנ"ל.
מכאן, טענתם של המבקשים לקיומו של אופק תכנוני להכשרת הפעילות נדונה לכישלון.
לא זו אף זו, אין לומר כי יש בקיפאון התכנוני, לו טענו המבקשים בהקמת אזור התעשייה יפיע, כדי להצדיק היערות לבקשה, שעה שהחליטו האחרונים לבצע ביודעין ומשך שנים רבות שימוש חורג במפעל, מה גם שבקשתם להכשרת שימוש נדחתה עוד בשנת 2009 (נספח ג' לבקשה).
מהאמור לעיל, אין לומר שהיתר לשימוש החורג ניתן לקבל במידי וכי הינו בהישג יד. מלבד תליית תקוותם בתוכנית של אזור התעשייה יפיע, אשר נראה שגם המבקשים עצמם מודעים כי הליך הקמתו צפוי להתארך משך זמן רב, לא הצביעו האחרונים על אופק תכנוני קרוב מתמיד לקבלת היתר לשימוש החורג , שיש בו להצדיק היעתרות לבקשתם.
לא אחתום החלטתי זו לפני שאומר כי, האינטרס הציבורי מחייב כי צווים שניתנו על ידי בית המשפט יקוימו כלשונם, כאשר במקרה דנן, אינטרס זה גובר על האינטרס של המבקשים להפעלת המפעל, לרבות טענותיהם בדבר פרנסת משפחותיהם, במיוחד והמפעל פעול מזה זמן רב מאד ללא היתר כדין, והמבקשים מודעים למצב הקיים, לפיו הינם פועלים ללא היתר. כאמור, הארכת מועד לפי סעיף 207 לחוק הינה חריג לכלל זה, מה שלא מתקיים במקרה דנן.
סוף דבר
לאור האמור לעיל, וכיוון שלא הוכח בפניי שהכשרת השימוש החורג, צפויה בטווח הזמן הקרוב והנראה לעין, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.
ניתנה היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליאס בשאראת
נתבע: ועדה מקומית לתכנון מבוא העמקים
שופט :
עורכי דין: