ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יובל לאור נגד עירית ענבי :

בפני כבוד השופט דניאל פיש
התובעים

  1. יובל לאור ת.ז. XXXX408
  2. איה אוסטרוב ת.ז. XXXXXX840
  3. נעמה אלדר ת.ז. XXXXXX289

ע"י ב"כ עו"ד עמי הולנדר

נגד

הנתבעים

  1. עירית ענבי ת.ז. XXXXXX142
  2. עמיחי לבו'צקין ת.ז. XXXXXX159
  3. מקסימה דמיאל ת.ז. XXXXXX669

ע"י ב"כ עו"ד שילדן
4. רמי לביא ת.ז. XXX035
5. אבשלום לביא ת.ז. XXXX534
7. יונה סבריי ת.ז. XXXXX493

פסק דין

1. בפניי כתב תביעה שהוגש על ידי התובעים- יובל לאור, איה אוסטרוב ונעמה אלדר. התובעים הינם אחים, היורשים החוקיים בחלקים שווים של עזבון אמם יהודית (לבוצ'קין) לאור ז"ל שהלכה לעולמה ביום 6.1.11 וכן של עזבון דודתם רבקה (לבוצ'קין) גוגנהיים ז"ל שהלכה לעולמה ביום 24.10.95. נטען שרבקה ויהודית הינן שתיים מבין שלוש בנותיו של דוד לבוצ'קין ז"ל (להלן: "המוריש"). נטען כי 9 שנים לפני מותו של המוריש, הוא חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לחלוקת אדמותיו בין בנותיו ובניו. בין היתר, הוא הסמיך את עורכי הדין גלטנר מחדרה ורוטשטיין מחיפה, להעביר את זכויותיו במקרקעין הידועים כגוש 10023 חלקות 32 ו-33 (להלן: "המקרקעין") בחלקים שווים ע"ש שלושת בנותיו: רבקה, יהודית ונעמי סברי לבית לבוצ'קין.

2. לטענת התובעים, בעקבות פניית הנתבעת 1- עירית ענבי, בתו של יחזקאל לבוצ'קין, בנו של המוריש לתובעים בבקשה כי יסכימו להעביר ללא תמורה על שמם של הנתבעים 1-3 את חלקה של יהודית במקרקעין, התברר לתובעים כי חלקן של רבקה ונעמי במקרקעין הועבר על שמו של יחזקאל ביום 15.5.81 ואילו חלקה של יהודית במקרקעין נותר על שמו של המוריש ולא הועבר בהתאם לייפוי הכח. נטען כי בקשת הנתבעים התבססה על מסמכים שנתגלו על ידם לאחרונה, לפיהם אביהם יחזקאל רכש את החלק של יהודית במקרקעין בתמורה לסך של 6,000 לירות. נטען כי מבירור שערכו התובעים עלה כי אין בסיס לטענה וכי בהתאם לייפוי הכח זכותם לרשום את חלקה במקרקעין על שמם.

3. נטען שבעקבות פניית הנתבעים הזמינו התובעים את המסמכים המצויים בתיק לשכת רישום המקרקעין בחיפה ומהמסמכים התברר כדלקמן: ראשית, שלאחר מותו של דוד, חתם מי שחתימתו נחזית להיות של אדם בשם ש. רוטמן על שעבוד חלקה מספר 14 בגוש 10022 להבטחת אספקת מים למקרקעין מבאר המצויה בחלקה 14 והיתה בבעלות המוריש. שנית, כי ביום 19.1.81 ניתן אישור מס בכנסה ומס רכוש לפיו שולם מס רכוש בגין המקרקעין ואין מניעה להעברתם. שלישית, כי ביום 6.2.81 נמסר ללשכת רישום המקרקעין בחיפה אישור המעיד על תשלום מיסים לעיריית חדרה ביחס למקרקעין. רביעית, כי ביום 22.2.81 נמסר אישור מיסוי מקרקעין לרשם המקרקעין בחיפה לפיו על עסקת המכר מדוד לבוצ'קין לבנותיו נעמי, רבקה ויהודית שולם מס רכישה. חמישית, כי ביום 5.3.81 נמסר אישור מיסוי מקרקעין לרשם המקרקעין בחיפה לפיו שולם מס שבח ומס רכישה לצורך העברת הבעלות על שם יחזקאל. שישית, כי ביום 9.3.81 נחתם שטר מכר לפיו מכר דוד 2/3 מהמקרקעין לבנותיו נעמי ורבקה. צוין כי מטעם המוכר- המוריש דוד לבוצ'קן חתם עו"ד רן רוטמן וחתימתו ויתר החתימות אומתו על ידי עו"ד ברוך רוטמן.

4. לטענת התובעים, בד בבד עם הזמנת התיק מלשכת רישום המקרקעין, הזמינו את תיק הירושה של המוריש בבית המשפט המחוזי בחיפה וממסמכיו עלה כדלקמן: ראשית, שביום 7.8.81 הגישה נעמי בקשה למתן צו ירושה לעיזבון אביה דוד ולפי בקשתה והצהרתה עיזבון המנוח חולק בחלקים שווים בין 5 יורשיו- ילדיו. שנית, את בקשתה תמכה נעמי בתצהיר שאומת על ידי עו"ד גולדשטיין, כ-9 חודשים קודם לבקשה. שלישית, הבקשה נתמכה בתצהיר של מר ישראל יובל מחדרה, שגם הוא אומת על ידי עו"ד גולדשטיין. רביעית, ביום 20.11.81 ניתן צו ירושה לפיו חולק עזבונו באופן שווה בין חמשת יורשיו. הוזכר כי בשנת 1966 נקבעו התובעים כיורשיה של רבקה שהלכה לעולמה בשנת 1995 בהתאם לצו קיום צוואה. נטען כי הנתבעים דרשו מהתובעים לוותר על זכויותיהם במקרקעין ולדרישתם צירפו מסמכים שלפי גישתם יש בהם להוות ראיה לקיומה של עסקת מכר לפיה מכרה יהודית את חלקה במקרקעין לאחיה יחזקאל בתמורה ל-6,000 לירות. נטען כי את האסמכתא לגבי התשלום מבססים הנתבעים על העתק המחאה בסך 4,000 לירות מיולי 1970 וכן ספח של שיק על סך 1,000 לירות מיום 14.12.71. נטען כי לא הומצא כל הסכם ו/או שטר מכר התומך בטענתם לפיה בוצעה עסקת מכר כאמור. צוין כי כיום המקרקעין רשומים ע"ש דוד (1/3) וע"ש יחזקאל (2/3). עוד צוין כי לנתבעים 4-7, יורשי אליהו ונעמי, אין כל זכות ביחס ל1/3 שבבעלות אימם שנותר רשום ע"ש המוריש והם צורפו לתביעה כנתבעים פורמאליים ולמען הזהירות. התבקש ליתן פסק דין הצהרתי על זכותם של התובעים להירשם כבעלי הזכויות במקרקעין וליתן בהתאם צו עשה לרשם המקרקעין להעביר את הרישום כאמור.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

5. מטעם התובעים הוגש תצהיר על ידי התובעת 2, איה אוסטרוב. היא חזרה בתצהירה על הנטען בכתב התביעה. עוד היא טענה כי אמה מעולם לא דברה עימה על נכסים כלשהם בחדרה. לטענתה, היא ניהלה קשרים טובים עם כל בני דודיה ואף אישרה כי חגגו ליחזקאל יום הולדת 80 יחדיו וכי לעיתים הנתבעת 1 ובעלה היו לוקחים את אמה לחדרה. נטען כי עד לשנת 2002, בה חל שינוי באורחות החיים בקיבוץ, חברי קיבוץ לא היו רשאים לרשום ולהחזיק בבעלותם נכסים כלשהם שקיבלו בירושה או במתנה. נטען שבשנת 2004 בוצע תיקון אצל רשם העמותות לתקנון הקיבוץ באופן בו מאותו מועד מותר לחברים להחזיק בנכסים פרטיים. נטען כי בשל מגבלה זו, הניחה כי אמה לא יכלה להשלים את רישום חלקה בקרקע. עוד עלה מתצהירה, שלאחר פניית בני דודה , היא בדקה בחפצים שהותירה אמה ומצאה מכתבים רבים משנות ה-60 ומהתקופה שהוריה היו בשליחות במקסיקו. נטען שבחלקם היתה התייחסות למחלוקות הכספיות שהיו במשפחה לאחר מותו של סבה והסדרת החובות שהותיר לאחר מותו וגם לעניינים שנגעו לקרקעות שהעביר לילדיו.

6. נטען כי בין היתר למדה מהמכתבים דברים רבים בנוגע לרצון למכור את הפרדס, מעורבות יחזקאל בפרדס, הסכום עליו דובר בנוגע למכירה, האפשרות למצוא קונה לפרדס, עיבוד הפרדס על ידי אליהו והסדרת חובות המוריש, הכל כמפורט בהרחבה בתצהיר. עוד נטען כי נמצאו מסמכים מהשנים 1982 ו-1987 הנוגעים לחלוקה של 10,000 ₪ שהתקבלו מרווחי מניה של סבה ב"חקלאי" חדרה בין 5 היורשים. באשר לעיבוד הפרדס נטען כי בהתאם למכתבים עולה כי דודה יחזקאל ז"ל היה אחראי על עיבוד הפרדס וניהל את העניינים הכספיים יחד עם נעמי. נטען כי לא נמצא בין המסמכים מסמך המעיד שבחודש יולי 1970 חתמה אמה על הסכם למכירת חלקה במקרקעין לאחיה יחזקאל ז"ל בתמורה לסך של 6,000 לירות. היא טענה כי לא שמעה את שמו של עו"ד רוטמן עד לפניית בת דודתה. עוד נטען שבין השנים 1981 ועד ל-1999 (מועד פטירתו של יחזקאל) לא התנהל דיון משפחתי בענייני רכוש ואדמות, למעט בשנת 1995 בנוגע לעיזבונה של רבקה. נטען כי אמה לא נהגה לדבר בבית על נושאים כלכליים, כנראה בשל המנטליות הקיבוצית בה גדלו. נטען שהקיבוץ ענה על כל צרכיהם הכלכליים של הוריה. לטענת המצהירה, אמה לא מכרה את הקרקע לאחיה. נטען שמהמכתבים עלה שלפני מותו של סבה, העבירה אמה כספים ממקסיקו לכיסוי הוצאותיו ולאחר מותו בוצעו במשפחה התחשבנויות והסדרי תשלום בגין החובות שהותיר. כמו כן, הועברו לאמה ואחיותיה תשלומים מהכנסות שנתקבלו מהפרדס שבתחילה עובד על ידי אליהו ולאחר מכן על ידי יחזקאל.

7. תצהיר נוסף ניתן על ידי נעמה אלדר. במסגרת תצהירה, טענה כי אמה מעולם לא הזכירה מכירה של הקרקע. נטען כי לעיתים היא בטאה כעס על אחיותיה שלחצו עליה לעשות דברים שלא רצתה ולדבריה, אחיה רימו אותה. נטען כי אמה, בניגוד לאחיותיה, לא היתה זקוקה לכסף היות והקיבוץ דאג לכל צרכיה. נטען כי לו אמה היתה חותמת על מסמך, היתה ממלאת את התחייבותה נוכח יושרה וכי לא סביר שאמה לא היתה חותמת בשנת 1981 על שטר מכר כמו אחיותיה, במידה שמכרה את הקרקע לאחיה בשנת 1970. בהמשך תצהירה, היא חזרה על הנטען בכתב התביעה.

8. מטעם הנתבעים, הוגש תצהיר מטעם הנתבע 2- עמיחי לבוצ'קין, בנו של יחזקאל ויורשו החוקי ביחד עם אחיותיו- הנתבעות 1 ו-3. נטען כי הוא מתגורר בחדרה שנולד וכי הוריו התגוררו בחדרה עד למועד פטירתם. נטען כי עד שנת 1974 הוא התגורר בבית הוריו ושמע מאביו פעמים רבות על אדמות וקרקעות שהותיר לו אביו דוד. הוא עוד טען כי היה בקשר טוב עם סביו דוד והיה מתלווה אליו בנסיעות לפרדסים שהיו בבעלותו באזור פסי הרכבת בסמוך לקיבוץ גן שמואל. באשר למקרקעין, הוא טען כי מדובר באדמת בור וכי עד שהתגייס לצה"ל נהג להשקות עם אביו את הפרדס בכדי שהעצים לא יתייבשו ועל מנת שיניבו פרי שיכסה את עלות הטיפול בפרדס. לטענתו, ביום 22.7.57 חתם סבו על ייפוי כח בלתי חוזר ובסעיף 2 הורה להעביר את הקרקע לשלושת בנותיו: נעמי, יהודית ורבקה בחלקים שווים. נטען שמיום פטירת סביו, שלושת אחיותיו של אביו ניסו למכור את המקרקעין וחששו שאחיהן הבכור אליהו ישתלט על יהם, כפי שעולה מחלופת המכתבים. נטען שבסופו של דבר פנו ליחזקאל והוסכם שהוא ירכוש מהן תמורת 18,000 ל"י, כפי שעולה מהאישור עליו חתמו אביו ואחיותיו ביום 23.7.70 (נספח נ/11). נטען כי אביו שילם לאחיותיו את כל הסכום המגיע להן ובשנת 1981, לאחר ששילם את כל המיסים וההיטלים פעל עו"ד רוטמן שטיפל בעסקה, לרשום את המקרקעין על שם אביו, אך שליש נותר רשום על שם סבו. לדבריו, אביו סיפר לו זמן מה לאחר הסדרת הרישום שאחותו יהודית טרם חתמה על המסמכים הדרושים ושהיא תחתום היות והעיכוב נובע מכך שאין לה זמן להגיע לחדרה. הוא טען שבחלוף זמן נוסף שאל את אביו שהשיב לו שלא יתבע את אחותו בבית המשפט וכי הוא סומך עליה שתחתום. נטען כי מאז לא שוחחו על הנושא.

9. לטענת המצהיר, לאחר פטירת אמו, התפנו לעשות סדר בניירת הוריהם ואז גילו שטרם הועבר המקרקעין לאביו. לדבריו, ביקש מאחותו עירית לפנות לבן דודם יובל ולבקש ממנו לפעול להעברת רישום המקרקעין. נטען כי נערכה שיחה בנוכחותו, במסגרתה הבין כי יובל יודע בדיוק במה מדובר והיתה היענות מלאה מטעם התובעים, שאף העבירו להם את צו הירושה של אימם לצורך הכנת מסמכי ההעברה. נטען שבשלב מסוים שינו התובעים את עמדתם והגישו תביעה שהובילה לנתק בין הצדדים. נטען כי התובעים הודו שנודע להם על המקרקעין מהנתבעים בלבד בשנת 2012. נטען כי המסמכים השונים מעידים על ביצוע עסקה- העתק צילומי שיקים (במספרים סידוריים עוקבים), שטרי מכר בנוגע לאחיות נעמי ורבקה, נסחים היסטוריים, אישור על תשלום אגרת שירות באגף מיסוי מקרקעין, מסמך קבלה מיום 23.7.70 המעיד על כך ששלושת האחיות קבלו את מרבית התמורה בגין המכירה, הצהרת הצדדים לגבי ביצוע עסקאות במקרקעין, מכתב מ עו"ד רוטמן למנהל מס שבח, הודעות שומה, אישורים לרישום פעולה בפנקסי המקרקעין מס שבח. נטען כי בנוסף להעתק ההמחאה וספח השיק, משהומצאו מסמכי תיק לשכת רישום המקרקעין ומסמכי התיק באגף מיסוי מקרקעין, ניתן לראות בוודאות שגם החלק בעסקה שבין יהודית ליחזקאל דווח לרשויות המס, שולם מס השבח ונתקבל אישור על מכירת המקרקעין בשלמות לפי 6,000 ל"י לכל אחות. נטען כי סכום זה מקבל חיזוק נוסף, שעה בה הוא מופיע בשטר המכר ובהצהרה לאגף מיסוי מקרקעין חדרה כי יחזקאל שילם את כל סכום העסקה.

10. לטענת המצהיר, במשך כל השנים היה ידוע לכל כי יחזקאל רכש את המקרקעין מאחיותיו והוא אף שילם את תשלומי הארנונה, שיורשיו המשיכו לשלם משך 14 השנים שחלפו מאז פטירתו. נטען כי גם אביו גילה דעתו שהמקרקעין שייכים לו בשלמות, עת בצוואתו מיום 14.2.84 הוריש את המקרקעין בשלמותם לשלושת ילדיו, הנתבעים , בחלקים שווים. נטען כי יהודית נפטרה לפני כשלוש שנים ובמשך 40 שנה מעולם לא טענה לבעלות במקרקעין ולא שילמה ארנונה בגינם, מאחר וידעה שהם אינם בבעלותה. נטען שמדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב, תוך ניסיון להתעשר על חשבונם. המצהיר פירט בתצהירו כיצד אביו סייע לאחותו יהודית במהלך השנים, לרבות במתן כסף על מנת שתיסע לאנגליה להירגע ממקרה מצער שאירע לחברתה. באשר למכתבים שצורפו על ידי התובעים נטען כי מדובר בחליפת מכתבים בין יהודית לנעמי, לילדיה ולגיסה דוד לאור מהתקופה שקדמה לעסקה. נטען שמהמכתבים עולים ענינים שונים: ענייני כסף, חשדנות בין האחיות, חששן מאחיהן אליהו ורצונן העז למכור את הפרדס. נטען כי מתבקש כי בית המשפט ידחה את התביעה ויורה על השלמת העסקה באופן בו יורה ללשכת רישום המקרקעין שהשליש הנותר הרשום על שם המנוח דוד לבוצ'קין, יירשם על שמם.

11. תצהיר משלים מטעם התובע 1 הוגש במענה לתצהיר הנתבע 2. נטען כי המצהיר נולד בחדרה והתגורר עם הוריו בקיבוץ יקום. נטען כי לאחר שירותו הצבאי הצטרף להוריו ששהו בשליחות במקסיקו ונותר שם עד לשנת 1969 לאחר שהוריו שבו משליחותם. נטען עוד, כי בשנת 1970 הוא עזב את הקיבוץ ועבר להתגורר בתל אביב ומאז לא היה מעורב בעניינים הכספיים של הוריו. נטען שבחלוף למעלה מ-40 שנה הוא לא זכר דבר בעניין הקרקע בחדרה ונודע לו על קיומה רק מפנייה של בני דודיו בשנת 2012. נטען כי אמו נפטרה בקיבוץ ולא הותירה אחריה כל צוואה או פירוט על אודות נכסיה. לטענת המצהיר, בנוגע לפניית בן דודו בנוגע לקרקע וטענתו לפיה ידע במה מדובר, השיב כי אותה פגישה משפחתית אינה זכורה לו וכי זכור לו שהנתבע 2 הגיע לביתו במיוחד כדי לקבל ממנו מסמכים לצורך העברת הקרקע על שמם. נטען שלאור הלחץ מטעם בת דודתם, הנתבעת 1 , לזרזם לחתום על מסמכים, החליט לפנות לקבלת ייעוץ משפטי בנוגע לזכויותיהם בקרקע. עוד טען בתצהירו, במענה לטענת הנתבע 2 לפיה סיפר לו שאביו יחזקאל נתן לאמו יהודית 1,000 לירות בשנת 1960 לצורך מימון נסיעתה לאנגליה והשיב שבשנת 1960 היה כבן 15 ולא ידוע לו על העברת הסכום או שאמר לנתבע 2 שאביו העביר לאמו כסף לצורך מימון נסיעתה לאנגליה.

12. הצדדים ויתרו על חקירות העדים בבית המשפט והוסכם כי כל צד יסתמך על הראיות שהוגשו על ידו.

עמדות הצדדים בסיכומיהם

13. התובעים בסיכומיהם טענו כי בהתאם לסעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 הרי שעסקה במקרקעין מסתיימת ברישום. נטען שחלה הוראת סעיף 7 (ב) לחוק, לפיה עסקה שלא הוסדרה ברישום דינה כהתחייבות לעשות עסקה. נטען כי ביחס לקרקע הנדונה, קי ימות 2 התחייבויות לביצוע העסקה, הראשונה, שאינה שנויה במחלוקת, העברת זכות המוריש לבתו יהודית . השנייה, השנויה במחלוקת , העברת הזכות מיהודית ליחזקאל. נטען כי לא נמצא זכר לקיומו של חוזה מכר וכי החתימות של יהודית ואחיותיה על גבי המסמך "קבלה" לא אומתו על ידי עו"ד רוטמן או פקיד במיסוי המקרקעין או צד שלישי אחר. עוד נטען כי חתימותיהן של רבקה ונעמי על הקבלה שונות מהותית מחתימותיהן על שטרי המכר משנת 1981. נטען כי קיימת מחלוקת לגבי האסמכתאות לתשלומים אותן הציגו הנתבעים ולכאורה לפי טענתם מהוות אסמכתא לביצוע התשלום עבור רכישת הקרקע שבמחלוקת. נטען כי לא נמצאה אסמכתא לביצוע יתרת התשלום בסך של 6,000 ל"י אותו התחייב לכאורה לשלם יחזקאל לאחיותיו ולא נמצא זכר לקיומו של ייפוי הכח לעו"ד רן רוטמן לפיו הוא הוסמך לחתום מטעמו של המוריש ובמקומם של מיופי הכח. נטען כי אין חולק שבשנת 1981 סירבה יהודית לחתום על שטרי המכר להעב רת זכות הבעלות שבמחלוקת ליחזקאל. נטען שמנספח נ/7 עולה כי נעמי ורבקה חתמו על שטר לפיו המוריש מכר להן 2/3 מהפרדס בתמורה לסך של 1,666.67 ל"י בעוד שנ/8 הוא שטר מכר לפיו מכרו ליחזקאל את זכויותיהן בפרדס תמורה סך של 12,000 ל"י. נטען כי לא נמצא מסמך המעיד כי עו"ד רוטמן, אשר ייצג את המשפחה במשך 15 שנה, פנה אל יהודית לצורך חתימתה על שטר המכר. עוד נטען כי לא נמצא הסבר מדוע עו"ד רוטמן, שאמור היה לייצג את יהודית בטיפול בקרקע שבמחלוקת, לא חתם מטעמה על שטרי המכר. נטען בנוסף, שלא נמצא כל מסמך המעיד כי במשך 18 שנה ועד למותו של יחזקאל היתה פניה מטעם יחזקאל ליהודית לחתום על שטרי המכר. נטען שלא נמצא כל מסמך מהנתבעים ממועד מותו של יחזקאל בשנת 1999, ואף לא ממועד קיום צוואתו בשנת 2000 בבקשה ליהודית שתחתום על שטרי המכר. נטען שלאור כל האמור, לא נערכה עסקת מכר בין יהודית ליחזקאל.

14. לטענת התובעים, היות והמוריש, יחזקאל ויהודית הלכו לעולמם, בירור המחלוקת נעשה באמצעות מסמכים. נטען שעל פי המסמכים ניתן ללמוד כדלקמן: שביום 22.7.57 חתם המוריש על יפוי כח בלתי חוזר לחלוקת נכסיו ממנו עולה שבנותיו קיבלו בין היתר בחלקים שווים את הבעלות על הפרדס, בעוד שבניו קיבלו חלק גדול משמעותית לעומת בנותיו. עוד עלה מהמכתבים כי יהודית במשך השנים טענה שאין זה הוגן שבנותיו יישאו בנטל חובות עיזבון המוריש בחלוקה שווה עם אחיהן, נוכח חלוקת הירושה. בנוסף, עלה כי המוריש נפטר בשנת 1966, לא נמצאה צוואתו אך מההתכתבויות עולה כי הותיר אחריו חובות של "בערך 12,000 ל"י" ויהודית העבירה כספים לצורך סיוע וכיסוי חובות המשפחה והמוריש. עוד עלה מהמכתבים כי אחיה של יהודית שכרו את שירותיו של עו"ד ברוך רוטמן מחדרה, אשר טיפל בענייני נכסי המוריש עד לשנת 1981. נטען כי עלה מהמכתבים שאליהו עיבד את הפרדס ועלה חשש כי ישתלט עליו ולאחר מכן יחזקאל קיבל את ניהול הפרדס שאף הניב רווחים שחולקו בין יחזקאל ואחיותיו. הודגש כי יהודית התגוררה עד מועד פטירתה בקיבוץ יקום והוזכר שלא היה באפשרות חברי קיבוץ להיות בעלים של נכסם פרטיים.

15. באשר למסמכים שנמצאו בתיק לשכת מיסוי מקרקעין בחדרה נטען כי מסמך שהוצג כ"קבלה" ולפיו נחזה שהוסכם על מכירת הפרדס ליחזקאל (נ/11), לא אומת על ידי עו"ד רוטמן או אחר וכן לא נמצאה אסמכתא לגבי זהות מוסר המסמך והמועד בו הוגש. עוד נטען כי במסמך צוין כי הן "מאשרות בזה כי הסכמנו למכור" ולא "מכרנו" ולכן דובר בכוונה עתידית שנלוו לה התניות במסמך עצמו. גם בנוגע למסמך הצהרה על עסקה במקרקעין (נ/12) נטען כי במסמך זה לא אומתו חתימותיהן. באשר לנ/13 נטען כי לא נמצאו בתיק העתקי המש"ח. נטען להבדל בולט בין חתימותיהן של נעמי ורבקה על המסמכים במיסוי מקרקעין לבין חתימותיהן על גבי שטרי המכר משנת 1981 שנמצאו בלשכת המקרקעין בחיפה ואומתו על ידי עו"ד רוטמן. נטען כי מנספח ה' 6- שטרי המכר להעברת הבעלות ליחזקאל עולה כי הם היו רק ביחס ל2/3 מהפרדס ולא הוצגו שטרי מכר בנוגע להעברת הקרקע שבמחלוקת. נטען שברור שבין המוריש ליהודית וממנה ליחזקאל לא נערכו ולא נחתמו שטרי מכר. עוד נטען כי עובר לרישום העברת הזכויות מנעמי ורבקה ליחזקאל, ביום 24.11.80 חתמה נעמי על בקשה ותצהיר למתן צו ירושה למוריש, לפיו עזבונו מתחלק שווה בשווה בין חמשת ילדיו. נטען כי חתימתה של נעמי אומתה וכי חתימתה שונה באופן מהותי מהחתימה הנחזית להיות חתימתה על מסמך הקבלה. עוד נטען כי על פי החותמת, הבקשה לצו ירושה הוגשה לבית המשפט בחיפה ביום 7.9.81, קרי, מספר חודשים לאחר הסדרת רישום 2/3 מזכות הבעלות בפרדס על שם יחזקאל. נטען כי בין השנים 1982-1987 בוצעו הסדרים פיננסים וחלוקת כספים מעיזבון המוריש, לאחר מימוש זכויות מניה של המוריש בחקלאי חדרה וכי ממסמכים אלו ניתן ללמוד שבשנים שלאחר 1981 התקיימו בין יחזקאל ליהודית התחשבנויות כספיות שונות הנוגעות לעיזבון אביהם המוריש.

16. באשר לאסמכתאות הנתבעים הפנו התובעים לנספח נ/4 שהינו תשלום השיק ע"ס 4,000 ל"י שנפרע על ידי קיבוץ יקום ונספח נ/5 הינו תשלום שיק ע"ס 1,000 ל"י. נטען כי נ/4 לא נפרע על ידי קיבוץ יקום וכי ההסבה על גביו אינה הסבה כדין. נטען כי קיבוץ יקום אינו אישיות משפטית אלא שם הקיבוץ וכי האורגן המנהל אותו הוא אגודה. נטען כי החותמת "קפה" מלמדת כי השיק נפדה במזומן ואין כל אסמכתא שפדיון השיק נמסר ליהודית. נטען כי חזקה שיחזקאל היה דורש ממנה קבלה בחתימתה על קבלת הסכום במזומן. עוד נטען כי חתימת ההסבה זהה לכתב השם "יהודית לאור" בגוף השיק ואף בספחי השיק וניתן להסיק במידה רבה של ודאות שמי שרשם את השיק גם חתם בגב השיק. עוד נטען כי לא ניתן הסבר כיצד צולם השיק משני צדדיו על ידי יחזקאל אם הופקד בחשבון קיבוץ יקום ומדוע רק שיק זה צולם, להבדיל משאר האסמכתאות שהן צילומי ספחי השיקים בלבד. נטען כי השיק נושא תאריך 23.4.70 ואילו חותמת הקופה הינה מיום 23.7.70. נטען כי ספח השיק הנוסף בסך של 1,000 ל"י נושא תאריך 14.12.71 , כשנה וחצי לאחר מסמך הקבלה לפיו צוין כי שולם סך של 12,000 ל"י וכי היתרה תשולם בתאריכים 10.10.70 ו-10.1.71. עוד נטען כי לא הומצאה אסמכתא לתשלום 1,000 ל"י נוספים בהתאם להסכם. נטען שלא הוכח הקשר בין ביצוע התשלום ליהודית לבין רכישת הקרקע שבמחלוקת שכן יתכן ודובר בהתחשבנות פיננסית אחרת בן הצדדים.

17. באשר לטענת הנתבעים לפיה שילמו ארנונה כל השנים נטען כי אין חולק שיחזקאל קיבל חזקה בפרדס, ניהל אותו והפיק ממנו רווחים. מכאן, חזקה על מחזיק כי תשלומי הארנונה יחולו עליו ואין בכך לקבוע זכויות בעלות קנייניות במקרקעין. עוד נטען כי לא ניתן הסבר מדוע במשך 31 שנים לא פנה עו"ד רוטמן או יחזקאל ליהודית בדרישה שתחתום על שטרי המכר. עוד נטען, שלא ניתן הסבר מדוע תסרב יהודית שקבלה לטענתם את מלוא התמורה מאחיה וקיימה עימו קשרים עד למותו, לחתום על שטרי המכר.

18. הנתבעים בסיכומיהם טענו כי לא רק שיחזקאל שילם את מלוא התמורה עבור במקרקעין לכל אחת מאחיותיו, אלא שעסקת המכירה דווחה לרשויות המס, שולמו המיסים בגינה ונתקבל אישור "האוצר מס שבח מקרקעין" לרישום החלקות בפנקס המקרקעין. הודגש כי התובעים טענו כי לא ידעו אודות המקרקעין, להבדיל מתצהירו של עמיחי, שם הצהיר כי ידע על המכירה מאביו כמפורט בהרחבה בתצהירו. באשר לנסיבות רכישת המקרקעין על ידי יחזקאל נטען כי מאז מועד פטירת דוד ניסו שלושת האחיות למכור את הפרדס ללא הצלחה כעולה מהמכתבים שצורפו. בסופו של דבר, לאחר שהמאמצים נכשלו, פנו ליחזקאל לרכישת הפרדס והוסכם כאמור במסמך מיום 23.7.70. נטען כי יחזקאל שילם את מלוא התמורה כעולה מהנספחים נ/4, נ/5, נ/6, נ/8, נ/11 ו-נ/12 ולאחר תשלום כל המיסים וההיטלים, פעל עו"ד רוטמן לרישום המקרקעין על שמו.

19. לטענת הנתבעים, טענתם בנוגע לבעלות במקרקעין הוכחה במסמכים. נטען כי המסמכים המהווים רשומות מוסדיות מוכיחים את ביצוע העסקה. נטען כי מסמכי התשלומים שאותרו מלמדים על תשלום מלוא התמורה לכל אחות, במועדים שונים. נטען כי טענת התובעים, בנוגע לתקינות הסבת השיק, הפקדתו וחתימת ההסבה, הועלו לראשונה במסגרת סיכומיהם בניגוד להלכה הפסוקה וללא חוות דעת תומכת. לעניין הרישום הוזכר שחלקה של יהודית טרם נרשם עד היום ונותר רשום ע"ש המוריש. נטען כי מסמך ה"קבלה" הינו למעשה חוזה המכר בין הצדדים ובו מפורטים סעיפי החוזה. נטען שבמסמך זה אישרו האחיות בחתימתן שכבר קיבלו סך של 4,000 ל"י כל אחת, עובדה התואמת את התשלומים בהתאם לנספחים נ/4-נ/6. נטען שאין במסמך זה כל דרישה לאימות החתימות ולכן הדבר לא בוצע. נטען כי המסמך צורף להצהרת הצדדים למיסוי מקרקעין (נ/2) ומוכיח את הצהרת הצדדים על קיום העסקה. נטען כי מנ/12 –הצהרת הצדדים לאגף מיסוי מקרקעין עלו פרטים רבים בנוגע לעסקה, בין היתר הצהירו האחיות- המוכרות כי ביום 23.7.70 מכרו את הזכות במקרקעין בשלמות בתמורה ל-18,000 ל"י וכי לא קיבלו תמורה אחרת (דהיינו, את הסך של 18,000 ל"י קיבלו). גם הקונה בחלק ה' הצהיר כי שלם את מלוא התמורה בגין רכישת הזכות.

20. נטען כי הנתבעים הגישו מסמכים נוספים שצולמו באגף מיסוי מקרקעין בנוגע למש"חים והודעות שומה (נ/13-נ/16). נטען כי בעקבות הדיווחים על העסקאות ותשלומי מס שבח, מס רכישה ומס רכוש, הנפיק אגף מיסוי מקרקעין אישור לרישום בפנקסי המקרקעין (נ/17-נ/19). עוד נטען כי במסמך אישור לפי חוק מס שבח לרישום בפנקסי המקרקעין מנעמי, רבקה ויהודית ליחזקאל (נ/19) עולה כי בתיק לשכת רישום המקרקעין בחיפה מצוי אישור מאגף מיסוי מקרקעין לפי חוק מס שבח ששולם מס שבח/מס רכישה בעסקה שבין 3 האחיות כולל יהודית, לבין יחזקאל. נטען שבאישור מפורטים זהות הצדדים לעסקה, המקרקעין, כי החלקים המועברים בשלמות, התמורה בגין המכירה והעובדה כי שולמו מס שבח ומס רכישה. נטען שבנוסף להעתקי מסמכי תשלום, ידוע בוודאות שגם חלק העסקה בין יהודית ליחזקאל דווח לרשויות המס כמכירה ורכישה, שולמו מס השבח והרכישה ונתקבל אישור על מכירת המקרקעין בשלמות לפי 6,000 ל"י לכל אחות. נטען כי סכום זה מקבל חיזוק שעה בה מופיע בשטר המכר (נ/8) ובהצהרה לאגף מיסוי מקרקעין (נ/12).

21. לטענת הנתבעים, התייחסות הנפשות הפועלות במשך השנים למקרקעין מוכיחה כי יחזקאל רכש את המקרקעין והדבר היה ידוע וברור לכל. יחזקאל נשא בתשלומי הארנונה משך השנים ויורשיו המשיכו בתשלומם ב-15 השנים שחלפו ממועד פטירתו. נטען שגם יחזקאל גילה דעתו בצוואתו משנת 1984 שם הוריש את המקרקעין בשלמות לילדיו הנתבעים. נטען שטענת התובעים לגבי השוני בחתימות הועלתה לראשונה בסיכומיהם ומהווה הרחבת חזית אסורה. נטען כי הטענה אף לא נתמכה בחוות דעת גרפולוגית. נטען שלא הועלתה טענת זיוף ואין חולק שחלקן של רבקה ונעמי הועבר על שם יחזקאל. נטען כי במשך 40 שנה לא טענה יהודית לבעלות במקרקעין, לא היה לה קשר אליהם ולא שילמה ארנונה בגינם מאחר וידעה שאינם שלה. עוד נטען כי התובעים תחילה הסכימו לחתום על המסמכים ורק לאחר התייעצות עם עורך דינם חזרו בהם. הנתבעים חזרו על טענותיהם בנוגע לעזרה שהעניק יחזקאל לאחותו יהודית במשך השנים, לרבות הכספית. נטען כי עמיחי בתצהירו הצהיר שידע מאביו על רכישת המקרקעין והסביר שאביו סירב לתבוע את אחותו וכי הוא סומך עליה שתחתום על המסמכים. נטען כי בכל השנים שחלפו לא עלה עניין המקרקעין שוב וכי רק לאחר פינוי דירת הורי הנתבעים התפנו לסדר ניירת ומצאו כי טרם הושלם רישום העברת הזכויות במקרקעין.

22. באשר למכתבים שצורפו על ידי התובעים נטען כי מדובר בחלופת מסמכים מהתקופה שקדמה לעסקה וכי אין להם כל נפקות ראייתית. נטען כי טענות התובעים בנוגע לסיבה לתשלומים שביצע יחזקאל כאילו שולמו לצורך הסדרים פיננסיים לכיסוי חובות המוריש, הנם בגדר העלאת טענות בעל פה כנגד מסמכים בכתב, האסורות לפי סעיף 80 לפקודת הפרוצדורה העותמנית. עוד נטען כי טענות אלו אינן מסתדרות עם העובדה שחלקן של רבקה ונעמי הועבר על שם יחזקאל וכי יהודית אישרה שקיבלה את כל התמורה בעד חלקה במקרקעין וכך גם הוצהר על ידי יחזקאל.

23. התובעים בסיכומי תשובה מטעמם טענו כי ניתוח המסמכים שניתנו לאחר שני צווים שיפוטיים, אינו מהווה הרחבת חזית אסורה אלא התייחסות עניינית לתוכן המסמכים ונפקותם המשפטית והראייתית. עוד נטען שלהבדיל מאחיותיה, יהודית לא חתמה על שטר המכר והקרקע נותרה על שם המוריש עד היום. הודגש כי לא נמצא חוזה מכר. עוד נטען כי דודתם של הנתבעים נעמי הלכה לעולמה בשנת 2008 ולא היתה מניעה מצידם לבקש ממנה לערוך תצהיר לצורך גיבוי גרסתם הנוגע לרכישת המקרקעין.

דיון והכרעה

24. המחלוקת שבפניי הינה האם יהודית העבירה את זכויותיה במקרקעין הידועים כחלקות 32 ו-33 בגוש 10023 (להלן: "המקרקעין") לאחיה יחזקאל. לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים ובמסמכים שהוגשו במסגרת ההליך, הגעתי לכלל מסקנה כי התשובה לכך חיובית ולפיכך דין התביעה להדחות.

25. ראשית, אציין כי לתובעים לא היתה כל ידיעה אודות המקרקעין עד למועד בו פנו אליהם הנתבעים והדבר צוין מפורשות בתצהירו המשלים של התובע 1. עוד צוין במסגרת התצהיר, כי עזב בשנת 1970 את הקיבוץ לתל אביב ומאז לא היה מעורב בעניינים הכספיים של הוריו. גם מתצהירה של התובעת 2 עלה כי אמה מעולם לא שוחחה עימה על נכסים כלשהם בחדרה (עמ' 1 סעיף 5 לתצהירה). לעומת זאת, מעדותו של עמיחי עלה כי ביקר במקרקעין במהלך השנים עם סביו ואביו והיה ידוע לו מאביו, כי המקרקעין נרכשו על ידו ובבעלותו בשלמות. כפי שהצהיר עמיחי (עמ' 3 לתצהירו, סעיף 13) אביו סיפר לו שעל אף שרכש את המקרקעין במלואם, התאפשר רישום שני שליש בלבד על שמו, מאחר ואחותו יהודית טרם חתמה אצל עו"ד רוטמן על המסמכים הדרושים לצורך העברת הבעלות במקרקעין. לדבריו, אביו מסר לו ש"יהיה בסדר" וכי אחותו יהודית תחתום על המסמכים אך אין לה זמן כעת להגיע לחדרה. עוד הצהיר שבחלוף הזמן ששאל בשנית את אביו והציע לפנות לבית המשפט, השיב לו אביו-" אני לא אתבע את אחותי בבית המשפט כי זה יגרום לה להלם והיא עלולה לפגוע בעצמה, וזה ישב לי ולאמא על המצפון כל החיים שלנו". נטען כי אביו הוסיף שוב שהוא סומך על אחותו ושהיא תחתום על המסמכים. עמיחי הוסיף וטען כי מאז לא שוחח עם אביו על הנושא והדבר פרח מזכרונו. תימוכין למעורבותו של עמיחי, ניתן למצוא בתצהירה של איה- התובעת 2 שם ציינה שבחלק מהזמן עבד בן דודה עמיחי בפרדס, לפני שירותו הצבאי וקיבל על כך כסף (עמ' 9 סעיף 12 לתצהיר). זאת ועוד, העובדה כי יחזקאל התייחס למקרקעין בצוואתו בשלמות (נ/2) והורה על חלוקת המקרקעין בין ילדיו תומכת בכך שנעשתה עסקה וכי האמין שאחותו יהודית, שהיתה צעירה ממנו, תחתום בסופו של דבר על ויתור חלקה בהתאם להסכמותיהם. יוזכר כי יהודית לא ערכה כל צוואה ולא שוחחה מעולם עם ילדיה על המקרקעין, דבר התומך בכך שידעה כי המקרקעין אינם בבעלותה. בנוסף, יהודית מעולם לא נשאה בתשלום ארנונה בגין המקרקעין בניגוד לנתבעים ואביהם (נ/20) שנשאו בתשלום משך כל השנים כבעלי המקרקעין.

26. זה המקום לציין, כי המכתבים שהוצגו מטעם התובעים הינם מכתבים שנכתבו בתקופה שקדמה לעסקה נשוא ההליך ומהם עולה חששן שאחיהם הבכור אליהו ישתלט על המקרקעין (הדבר בא לידי ביטוי גם בהסכם שנחתם כפי שיפורט בהמשך) ורצונן למכור את הפרדס. עוד עלה כי יהודית התייחסה לפרדס כאל רכוש חסר ערך, כלשונה-"כל הפרדס בסה"כ 7-8 דונם שאינם שווים עורך דין. בכלל איני מקווה שאקבל פעם תמורה לפרדס עלוב זה" (נספח כ"ה לתצהיר התובעת 2) וכן-"כל הפרדס הוא בסך הכל 24 ד' לשלושתנו ביחד (הבנות). פרדס עזוב שאי אפשר לשקם אותו" ובהמשך-"כל 8 הדונמים שלי לא שווים מאומה ואף פעם לא אקבל תמורתם דבר. גם אינם רשומים בטבו על שמנו" (נספח כ"ו לתצהיר). עוד עלה מהמכתבים באשר למצבה הכלכלי של יהודית כי הם לא הצליחו לחסוך דבר, לא היה לה כסף לשכור את שירותיו של עורך דין ולא היה באפשרותה לסייע בתשלום החובות שהותיר המנוח, כך כתבה באחד ממכתביה-"בקשר לחובות הגדולים 12,000 ל"י אינני חושבת שאוכל לשלם אותם. צריך למכור את הפרדס או הבית ולשלם" (נספח כבוד לתצהיר). מכאן, התבטאויותיה של יהודית, בקשר לשווי הפרדס, הרצון למכור אותו וחששה מהשתלטות אליהו עליו, מחזקות את רצונה בעסקה שנחתמה בסופו של יום.

27. עסקה במקרקעין טעונה, לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, "מסמך בכתב". דרישת זו הי נה מהותית. ללא כתב אין התחייבות, ובית המשפט לא יאכוף ביצוע של עסקה במקרקעין שלא נעשתה בכתב. עם זאת, אין הכרח שיהיה חוזה כתוב וחתום על כל פרטיו ודקדוקיו, ואפשר כי מסמך המעיד על העסקה, אף שאינו חוזה, יספק את דרישת הכתב, וזאת כשניתן להשלימו לפי החוק או ההלכה. אין גם הכרח שיהיה מסמך אחד המעיד על העסקה, אלא די אם קיימת אסופת מסמכים שיש בהם ביחד, כשהם משלימים זה את זה, כדי להעיד על הפרטים המהותיים הנדרשים לעריכ ת העסקה, אף אם כל מסמך לעצמו לא יספיק לצורך זה (ע"א 986/93 קלמר נ' גיא, פ"ד נ (1) 185). לעניין הטענה לפיה חתימות שלושת האחיות לא אומתו, הרי שאין דרישה כאמור ואף חתימות הצדדים אינן מהוות תנאי הכרחי.

28. מעיון בנ/11, מסמך שכותרתו "קבלה" עולה כי מדובר במסמך המהווה למעשה זיכרון דברים מיום 23.7.70 שעניינו התחייבות לעשות עסקה במקרקעין. במסמך זה, עליו חתומים מחד, הקונה- יחזקאל (לרבות מספר תעודת זהותו) ומאידך- המוכרות- נעמי, רבקה ויהודית (לרבות מספרי תעודת זהותן), מאשרות המוכרות שהוסכם למכור לאחיהן יחזקאל את החלקות בשלמות תמורת 18,000 ל"י, כאשר הוצהר כי 12,000 ל"י כבר שולמו להן בטרם מועד החתימה וכי סך נוסף של 3,00 ל"י (1,000 ל"י לכל אחת) ישולם ביום 10.10.70 וסך נוסף של 3,000 ל"י ישולם ביום 10.1.71. עוד הוסכם, כי להבטחת התשלומים יפקיד הקונה שטרות מתאימים אצל עו"ד ברוך רוטמן. עוד הוסכם שכל המיסים החלים עד ליום 31.3.70 ישולמו על ידם וממועד זה ישולמו על ידי הקונה. ההסכם אף התייחס לחששן של האחיות (כעולה מהמכתבים שקדמו להסכם) לפיהן אחיהן אליהו ינסה להשתלט על המקרקעין וכך צוין בסעיף 5 להסכם כי הן "פטורות מכל אחריות למסירת השטח התפוס בחלקות ע"י אליהו לבוצקין". עוד נקבע בסעיף 6 להסכם, כי כל ההוצאות, המיסים והאגרות בקשר להעברת הבעלות מהמוריש על שמן, בהתאם לייפוי הכח מיום 22.7.57 ולאחר מכן משמן על שם הקונה, יחולו על הקונה. עוד קבע ההסכם כי העברת החלקות תבוצע בכל עת שידרוש זאת הקונה.

29. סבורני כי הסכם זה כולל את כל הפרטים המהותיים הנדרשים להחשב כמסמך בכתב. ככל הנראה, המסמך כונה "קבלה" היות ויחזקאל דרש כי המוכרות תחתומנה עליו תמורת העברת אותו סכום ראשוני ומשמעותי בסך 12,000 ל"י. בסעיף 8 למסמך צוין כי "החוזה הפורמלי יחתם והשטרות ימסרו תוך שבועיים מהיום". אין זה ידוע האם בסופו של יום נחתם חוזה פורמלי שלא אותר ויתכן כי הצדדים סברו שאין טעם ממשי, שעה בה העסקה דווחה, כל צד מילא את התחייבותו כנדרש ואותו זיכרון דברים כלל את כל הפרטים המהותיים הנדרשים. זאת ועוד, אי-הרישום אינו משחרר את הצדדים מהתחייבותם החוזית המתבקשת מעצם החתימה על חוזה (ע"א 792/86 מדינת ישראל נ' דובדבני, פ"ד מג(4), 13).

30. אין חולק כי אותרו שטרות מכר, הוגשו מש"חים ושולמו מיסים בגין העסקה. זאת ועוד, ניתן אישור לרישום המקרקעין וחלקיהן של רבקה ונעמי הועברו על שם יחזקאל, באופן בו מרבית העסקה הושלמה ברישום. זה המקום לציין, כי גם זכויותיהן של רבקה ונעמי הועברו רק בשנת 1981 ולא בסמוך לחתימה על זיכרון הדברים. אישור הרישום אינו כדין הרישום עצמו ו החוק מבחין בין שני עניינים שונים- אישור העסקה לרישום ורישום העסקה בפועל בפנקסי המקרקעין. אין ספק כי הרישום על פי חוק המקרקעין הינו קונסטיטוטיבי ויוצר את הזכות הקניינית והדבר נועד להבטיח שמרב הזכויות במקרקעין ישתקפו ברישומים שבפנקסי המקרקעין, שהינם פומביים ופתוחים לעיני כול, ולחזק את אמינות המרשם בפני הציבור שיכול לסמוך עליו (ע"א 2242/92 מדינת ישראל נ' בנק אמריקאי ישראלי בע"מ, פ"ד מח(3) 249). עניין זה נכון כאשר ישנן עסקאות נוגדות אך במקרה דנן אין צד שלישי הטוען לזכויות במקרקעין או שנפגע כתוצאה מאי רישום חלקה של יהודית על שמו של יחזקאל.

31. באשר לטענה לפיה אין אסמכתא כי השיק נמסר ליהודית וכי חזקה שיחזקאל היה דורש ממנה קבלה בחתימתה על קבלת הסכום במזומן, הרי שדין הטענה להידחות. ראשית, יהודית קבלה את התשלום בשיק שהוצג צילומו ופידיון השיק במזומן כבר אינו מעניינו של יחזקאל. יתרה מכך, על גב השיק צוין "קיבוץ יקום" ואין מחלוקת כי יהודית התגוררה בקיבוץ יקום מרבית חייה, בעוד שיחזקאל התגורר בחדרה. זאת ועוד, יחזקאל דרש מיהודית (ואחיותיה) מסמך בכתב תמורת ביצוע התשלום וזהו המסמך שהוצג שכותרתו "קבלה" ובו הן מאשרות קבלת סך של 12,000 ל"י נכון למועד חתימתן. לדעתי, שלושת האחיות (שכעולה מהמכתבים שהוצגו לא נתנו אמון מוחלט בבני משפחתן השונים) לא היו חותמות על אותה "קבלה", אלולא היו מקבלות את התשלום לידיהן קודם לכן.

32. באשר לתמורה, הרי שמנ/11 עולה בבירור שנכון למועד חתימתו ביום 23.7.70 שולם למוכרות סך של 12,000 ל"י ועל כך הצהירו במסגרת זיכרון הדברים. תימוכין לכך ניתן למצוא בתשלום ההמחאה שהוצג מיום ההסכם 23.7.70 וספחי השיקים מהם עולה כי כל אחת מהאחיות קיבלה סך של 4,000 ל"י בהתאם להסכם. עוד עולה כי יהודית קבלה סכום נוסף של 1,000 ל"י ביום 14.12.71 (נ/4, נ/5). זאת ועוד, מהמסכים השונים שצורפו עולה כי בעקבות הדיווחים על העסקאות ותשלומי מס שבח, מס רכישה ומס רכוש, הנפיק אגף מיסוי מקרקעין אישור לרישום בפנקסי המקרקעין בנוגע לעסקה של יחזקאל בשלמות- עם 3 האחיות (נ/17, נ/19).

33. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה. באשר לסעד המבוקש על ידי הנתבעים לפיו יש להורות על רישום המקרקעין על שמם, הרי שבהעדר הגשת תביעה שכנגד אין מקום להעתר לו. התובעים יישאו בשכ"ט עו"ד הנתבעים בסך 20,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום, ה' אדר תשע"ה, 24 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יובל לאור
נתבע: עירית ענבי
שופט :
עורכי דין: