ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב נגר נגד אריה אלון :

בפני כבוד השופטת אפרת בוסני

תובע

יעקב נגר

נגד

נתבע

אריה אלון

פסק דין

1. לפני תביעת התובע לחיוב הנתבע בתשלום הוצאות מימון ערבות בנקאית על סך 25,000 ₪ שהוצאה על ידי התובע ביום 15.01.03 בתיק רע"א 10833/02 בבית המשפט העליון ( להלן: "הערבות הבנקאית"). הערבות הבנקאית הוצאה ביום 15.01.03 לבקשת התובע, עבור חברת ניביט מערכות בע"מ לטובת הנתבע, סינגל מחשבים בע"מ, עודד שואר ומרגרט נגר.

טענות הצדדים

2. התובע טוען כי הנתבע מנע ממנו לשחרר את הערבות הבנקאית ולהשיבה לבנק, והוא תובע מהנתבע תשלום הוצאות הערבות הבנקאית שלטענתו הוציא בגין הערבות הבנקאית, בסך של 1,837.44 ₪ לשנה לתקופה של 11 השנים האחרונות.

3. לטענת התובע, הנתבע גרם להעברת הערבות הבנקאית שהופקדה בבית המשפט העליון ללשכת ההוצאה לפועל , תוך הטעיית ראש ההוצאה לפועל, וגרם בכך לאובדן הערבות הבנקאית ולאי יכולת התובע לבטלה.

התובע טען כי אף שהערבות הבנקאית הינה עבור חברת ניביט מערכות בע"מ, הנתבע הטעה את ראש ההוצאה לפועל ובמסגרת הליכי הוצאה לפועל שנקט כנגד התובע וחייב נוסף: יצחק נגר, הגיש בקשה לעקל ולהעביר את כתב הערבות מבית המשפט העליון לתיק ההוצאה לפועל. זאת הגם, שחברת ניביט מערכות לא הייתה צד לתיק ההוצאה לפועל. ראש ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 19.1.04 בתיק הוצל"פ ( הרצליה) 01-XX183-75-3 (צורפה כנספח ב'), נעתר לבקשה והורה על חילוט הערבות הבנקאית והעברתה לתיק ההוצאה לפועל. התובע צירף לכתב התביעה אישור מסירה (נספח ג') לפיו לטענתו הערבות הבנקאית הועברה לתיק ההוצאה לפועל.

תיק ההוצאה לפועל הועבר, לבקשת התובע, מהרצליה לתל- אביב ומספרו 01-XX183-75-3.
4. לטענת התובע, הוא שילם בחודש פברואר 2010 את כל החוב בתיק ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בתיק פש"ר מס' 3080/06 ובהתאם, ביום 06.08.12, הורה יו"ר ההוצאה לפועל על מחיקתו מתיק ההוצאה לפועל ( ההחלטה צורפה כנספח ד'). בע קבות החלטה זו, הגיש התובע, לטענתו, בקשות חוזרות ללשכת ההוצאה לפועל לשם השבת הערבות הבנקאית או לקבלת החלטה על ביטולה, אך הנתבע מנע את השבת הערבות הבנקאית.

התובע לא צרף העתק מבקשותיו הנטענות, וגם לא את תגובת הנתבע ועמדתו לעניין שחרור הערבות הבנקאית.

5. לפי הנטען בכתב התביעה, ביום 15.12.13 , התובע פנה להוצאה לפועל בבקשה לביטול הערבות הבנקאית. הנתבע סירב, והטעה את יו"ר ההוצל"פ בתגובתו, עת שטען כי הערבות הבנקאית הופקדה בבית המשפט העליון. זאת, אף שלבקשתו הועברה הערבות הבנקאית לתיק ההוצאה לפועל. לטענת התובע, על יסוד תגובתו זו של הנתבע, נתן יו"ר ההוצל"פ החלטה שגויה ביום 2.2.14 ( צורפה כנספח ו') לפיה: "הנתבע שהיה זוכה בתיק ההוצאה לפועל הבהיר כי הערבות הופקדה בעליון. עיון בתיק מעלה כי לא הופקדה בו כל ערבות והתובע הופנה להגיש הבקשה לערכאה מתאימה".

6. התובע טוען כי בעקבות החלטת יו"ר ההוצל"פ מיום 2.2.14 הוא פנה לבית המשפט העליון להחזרת הערבות הבנקאית, אך לטענתו סורב משום שהערבות הועברה ללשכת ההוצאה לפועל. לטענת התובע פנה שוב להוצאה לפועל. חזר ופנה לבית המשפט העליון ולבנק בעניין הערבות הבנקאית, אך לא נענה.

התובע לא הציג כל אסמכתא גם לפניות נטענות אלה.

7. לטענת הנתבע הערבות הבנקאית הופקדה בבית המשפט העליון במסגרת בקשת רשות שהוגשה על ידי התובע, חברת ניביט מערכות ויצחק נגר בתיק רע"א 10833/02 , להבטחת תשלום הוצאות הנתבע ומשיבים נוספים בתיק. בקשת רשות הערעור שהגישו התובע ואח' נדחתה, והם חויבו בהוצאות לטובת הנתבע .

הנתבע טען כי ההוצאות שנפסקו לזכותו בבקשת רשות הערעור, ואשר הערבות הבנקאית נועדה להבטחתן, לא שולמו, וכי עד שלא ישולמו הוא אינו מחוייב להסכים לשחרור הערבות הבנקאית.

8. הנתבע טוען עוד כי הערבות הבנקאית הנה לטובת הנתבע גם מטעמו של התובע, אף שנרשם בה "לבקשת ה"ה נגר יעקב בעבור ניביט מערכות בע"מ" .

9. עוד טוען הנתבע כי לא מנע מהתובע להגיש בקשות לביטול/החזרת הערבות הבנקאית. לדבריו, התובע לא נקט בהליך המתאים להשבת הערבות הבנקאית ולהפסקת החיובים מכוחה, וכי היה עליו להגיש תביעה כנגד הבנק על חיוביו או לפעול כנגד הבנק להפסקת חיוביו נוכח חילוט הערבות הבנקאית על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל.

בנוסף, לטענת הנתבע, לו היה לתובע השגות על החלטת ההוצאה לפועל שהורתה על חילוט הערבות, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור עליה לפני למעלה מ-10 שנים, לבקש, כבר אז, מהבנק הפסקת חיובו בהוצאות הערובה לנוכח חילוטה.

10. באשר לבקשה שהגיש בתיק ההוצאה לפועל לו לחילוט הערבות הבנקאית , טען הנתבע כי אותה עת התובע לא שילם את כל חובו בתיק ההוצאה לפועל ותיק ההוצל"פ לא נסגר. לטענתו תיק ההוצאה לפועל גם לא כלל את חיוב ההוצאות שנפסק לחובת התובע בבקשת רשות הערעור. מנגד טען התובע בעדותו, כי שילם את הוצאות אלה כחלק מחובותיו בתיק הפש"ר, שנסגר. הנתבע כפר בכך.

11. בדיון בפניי הציג הנתבע החלטת בית המשפט העליון מיום 15.1.15 בבקשת רשות הערעור, על פיה ביום 22.12.14 הורה בית המשפט העליון על ביטול הערבות הבנקאית, וכי ביום 15.1.15 ניתן צו לעיכוב החלטה זו, עד להחלטה אחרת והתובע נדרש להגיש תגובתו בתוך 7 ימים. נכון למועד כתיבת פסק הדין לא הוצגה בפניי החלטה אחרת.

12. לגבי תקופת החיוב, הנתבע טען להתיישנות. מנגד טען התובע, כי משמדובר ב"עוולה נמשכת", על פי סעיף 89 לפקודת הנזיקין וסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התיישנות היא לאחר 10 שנים, ולא 7 שנים. הנתבע גם כפר בסכומים הנתבעים.

דיון והכרעה

13. אף כי עסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי כבכל תביעה אזרחית, עדיין חלה על התובע החובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת " המוציא מחברו עליו הראיה". [ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981] וזאת על פי " הטיית מאזן ההסתברות". [ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589,598 ].

14. שמעתי והתרשמתי מעדויות הצדדים, בחנתי את טענותיהם, את הנטען בכתבי הטענות על נספחיהם וכן את החלטות בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור , ועל יסוד כל אלה, אל מול נטלי ההוכחה והדין, אני מוצאת לקבוע כי היה בידי התובע, ללא צורך בהסכמת הנתבע, לפעול להפסקת חיוביו לבנק בגין הערבות הבנקאית עוד בשנת 2003, או לכל הפחות עם החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 19.1.04 על חילוט הערבות הבנקאית, ולהקטין בדרך זו את חיוביו ואת נזקיו.

15. הערבות הבנקאית הופקדה בבית המשפט העליון בתיק רע"א 10833/02, ונועדה להבטחת תשלום הוצאות המבקשים (והתובע בכללם) למשיבים בבקשה (והנתבע בכללם) בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים . על פי החלטת בית המשפט העליון מיום 27.11.03, בקשת רשות הערעור שהתובע הגיש יחד עם ניביט מערכות ויצחק נגר נדחתה והתובע, חברת ניביט מערכות ויצחק נגר חויבו בתשלום הוצאות לנתבע בסך של 2,500 ₪.

היה בידי התובע, עם קבלת החלטת בית המשפט העליון מיום 27.11.03 בבקשת רשות הערעור , לדאוג לתשלום ההוצאות שנפסקו ועל דרך זו להשיב את הערבות הבנקאית. אילו התובע היה עושה כן, הוא היה מונע את כל השתלשלות הדברים לה הוא טוען בתביעתו.

16. הנתבע טען כי התובע לא שילם את ההוצאות שנפסקו לחובתו בבית המשפט העליון. התובע לא הציג בפניי תשתית להוכחת תשלום הוצאות אלה. עם זאת, גם אם הוצאות אלה לא שולמו, אין לקבל את טענת הנתבע כי הנו רשאי, גם היום, להתנגד לשחרור הערבות הבנקאית בסך 25,000 ₪ מטעם זה. חלף זמן רב מאז פסיקת הוצאות, הנתבע לא טען כי מימש בפועל את הערבות הבנקאית, ואין הצדקה להותיר ערבות בנקאית לא ממושת בתוקף למעלה מ-11 שנים, אך בגין הוצאות בשיעור של 10% מסכום הערבות.

כך גם קבע כבוד השופט לובינסקי בהחלטתו מיום 22.2.12 בתיק רע"א 10833/02:
"... עסקינן בהליך ערעורי אשר הסתיים לפני למעלה מעשור, ואין מחלוקת כי כתב הערבות אינו בנמצא עוד. מזה שנים ארוכות לא התנהל הליך ממשי ופעיל לגבייתן של ההוצאות ( ככל שטרם שולמו), ואף לא צוין כי יש כוונה לנקוט הליך כאמור. בנסיבות אלו, נראה כי אין בהמשך קיומה של הערבות הבנקאית כדי לקדם את התכלית אשר לשמה ניתנה מלכתחילה, ומכל מקום לא נטען אחרת. ממילא אין תוחלת ואין הצדקה להותרת הערבות הבנקאית בתוקפה ללא סוף, דבר אשר גורר תשלום מתמשך של עמלות מטעם המבקש 3 ואף מונע אפשרות למשיכת סכום של 25,000 ₪ ( מלוא סכום הערבות הבנקאית) המצוי בבנק המנפיק. יובהר, כי אין בביטול הערבות הבנקאית כדי להכריע בסוגית חבותו של המבקש 3 בתשלום ההוצאות, בין למשיב 1 ובין לגורם אחר ( וממילא לא היה מקום כי אתן הוראות כלשהן לבנק המנפיק, כפי בקשתו הלקונית של המשיב 1). "

17. בעדותו בפניי טען התובע כי ההוצאות שנפסקו בבקשת רשות הערעור שולמו כחלק מחובו בהליך פשיטת הרגל שהסתיים . אלא שהתובע לא הציג תשתית ראייתית לטענה זו, ואייני מוצאת לקבלה. יתרה מזו, לדברי התובע הליך הפשט"ר ומחיקתו מתיק ההוצאה לפועל היו בשנת 2010. אינני מוצאת הגיון בכך שהתובע המתין עם תשלום הוצאות בסך של 2,500 ₪ שנפסקו לחובתו ע"י בית המשפט העליון, כ-7 שנים עד לסיום הליכי הפש"ר נגדו בשנת 2010. בו בעת שהערבות הבנקאית שהוצאה על ידו בשנת 2003 ,להבטחת תשלום ההוצאות בבקשת רשות הערעור, הנה ע"ס 25,000 ₪ והתובע , לטענתו, משלם בגינה כ-1,800 ₪ לשנה . התובע לא סיפק כל הסבר לכך .

18. זאת ועוד, התובע מלין על בקשת הנתבע מראש ההוצאה לפועל לחלט את הערבות הבנקאית במסגרת הליכי הוצאה לפועל ש נקט נגדו, בטענה כי הערבות הנה של חברת ניביט מערכות, ולא שלו. אינני מקבלת את הטענה. הערבות הבנקאית על פי נוסחה הוצאה על ידי התובע, אשר תובע בתיק זה, באופן אישי, את הוצאות עלותה. אחד המוטבים על פי הערבות הבנקאית היה הנתבע, כך שאין אני מוצאת פגם בכך שהנתבע ביקש לחלט את הערבות הבנקאית במסגרת תיק ההוצאה לפועל כנגד התובע.

19. כך או כך, גם לו הייתי מוצאת לקבל את טענת התובע כי הנתבע לא היה צריך לבקש את חילוט הערבות הבנקאית בתיק ההוצאה לפועל, החלטת יו"ר ההוצאה לפועל מיום 19.1.04 אישרה את חילוט הערבות . (נספח ב' לכתב התביעה). היה בידי התובע להשיג ולערער על החלטה זו, לו סבר כי הינה שגויה. אלא שהתובע לא הציג אסמכתא לכך שפעל להשיג על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל, וגם לא טען לכך.

20. אף שהתובע טען בכתב התביעה כי נקט בהליכים להחזרת הערבות הבנקאית או לחלופין לסעד שיביא לביטולה, התובע לא הציג אסמכתא לכך. זאת, עד לבקשה מיום 15.12.13 שהגיש ליו"ר ההוצאה לפועל, ואשר יו"ר ההוצאה לפועל, בהחלטתו מיום 2.2.14, לא קיבל אותה והפנה את התובע לנקוט בהליכים מתאימים. התובע לא טען, וממילא גם לא הראה, כי הגיש ערעור על החלטה זו, אותה הוא מכנה כשגויה.

21. יתרה מזו, על פי החלטת יו"ר ההוצל"פ מיום 19.1.04 הערבות הבנקאית חולטה. חילוט הערבות מפסיק את הוצאות מימונה והיה על התובע לפנות, כבר אז, לבנק לביטול והפסקת חיוביו, ואם לא היה נעתר, להגיש תביעה כנגד הבנק. התובע טען כי עשה זאת, אולם לא הציג בדל של ראיה לפנייה לבנק נותן הערבות בדרישה להפסקת חיוביו בגין הערבות הבנקאית, או לנקיטת הליכים כנגד הבנק.

22. התובע גם לא השיג ולא ערער על החלטת יו"ר ההוצאה לפועל מיום 2.2.14 (נספח ו'), אותה הוא מכנה ההחלטה השגויה. זאת הגם שהוא טוען בכתב התביעה בתיק זה כי יסודה בהטעיית הנתבע בתגובתו.

23. ההתובע לא צירף את הבקשה שהגיש ואת תגובת הנתבע בתיק ההוצאה לפועל. מהחלטת יו"ר ההוצאה לפועל מיום 2.2.14 עולה עולה כי התובע פנה בבקשה לביטול /השבת הערבות הבנקאית וכי הנתבע, אף שלבקשתו הורה יו"ר ההוצל"פ ביום 19.1.04 על העברת הערבות הבנקאית מבית משפט העליון להוצאה לפועל ועל חילוטה, טען כי הערבות הבנקאית מופקדת בבית משפט העליון. הצדדים לא הציגו את תיק ההוצאה לפועל להבהרת תגובת הנתבע ולא הניחו בפניי כל תשתית על מנת שיהיה ביכולתי לקבוע האם הערבות הבנקאית אכן חולטה על פי החלטת יו"ר ההוצאה לפועל, אם לאו. בהעדר תשתית ראייתית גם אייני מוצאת לקבוע כי הנתבע הטעה בתגובתו.

24. עם זאת, על פי החלטת ראש ההוצל"פ, הערבות הבנקאית לא נמצאה בתיק ההוצאה לפועל, וככל הנראה גם לא בבית המשפט העליון. ממילא במצב דברים זה, היה על התובע לפנות מיידית לבנק לביטול חיוביו בגין הערבות הבנקאית שחולטה על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל משנת 2004 , ולחלופין לפנות לבית המשפט העליון, במסגרתו הוצאה הערבות הבנקאית, בבקשה לביטולה.

התובע טען כי פנה לבית המשפט העליון ולבנק וכן כי שב ופנה להוצאה לפועל, ולא נענה. טענות אלה לא הוכחו. התובע, עליו הנטל, לא הציג כל תשתית ראייתית לתמיכת טענתו. התובע לא צרף עותק מבקשות נטענות אלה או את ההחלטות להן טען, ואינני מוצאת לקבל טענה זו.

25. על פי החלטות בית המשפט העליון בתיק רע"א 10833/02, התובע הגיש ביום 21.8.2014 בקשה לביטול הערבות, ובקשתו התקבלה בהחלטה מיום 22.12.14. לא ברור מדוע א עשה זאת התובע קודם לכן.

26. הדעת נותנת כי אלמלא השתהה התובע בפנייתו לבית המשפט העליון, וכי לו פונה לבית המשפט העליון בבקשה לביטול הערבות הבנקאית קודם לכן, היה בידו להביא לביטול הערבות הבנקאית או להפסקת חיוביו בגינה, כבר אז. כך יכול היה התובע לעשו,עוד בשנת 2003, לו היה משלם את ההוצאות שנפסקו לחובתו סמוך למתן ההחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור. כך יכול היה לעשות לאור החלטת ראש ההוצאה לפועל לחלט את הערבות (בשנת 2004), וכך לבטח יכול היה לנהוג גם לאחר החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 19.1.14.

כן היה בידי התובע מאז החלטת ראש ההוצאה לפועל בשנת 2003 על חילוט הערבות הבנקאית, לפעול כנגד הבנק להפסקת החיובים בגין הערבות שחולטה.

27. התובע, לא הניח בפניי תשתית ראייתית כי עשה דבר מאלה.

לבד מטענה ללא תימוכין, התובע לא הציג עותק מבקשות, מכתבים והחלטות לתמיכת טענותיו. מחדליו אלה של התובע פועלים לרעתו, ומעמידים אותו בחזקת מי שנמנע מהבאת ראייה שברשותו.

28. מעיון בתיק רע"א עולה כי בית המשפט העליון, הורה בהחלטתו מיום 22.12.14, על ביטולה של הערבות הבנקאית ודחה בהחלטתו מיום 25.12.14 את בקשת הנתבע לעיכוב החלטתו. אלא שהדבר לא היה בבחינת סוף פסוק, ולבקשת הנתבע מיום 15.1.15 עוכבה ההחלטה על ביטול הערבות הבנקאית. נכון למועד זה לא הוצגה בפניי, ולא נמצאה במאגרי הפסיקה החלטה אחרת. הנתבע העיד בפניי כי הגיש תביעה כנגד הבנק בנוגע לערבות הבנקאית, וכי תביעה זו עמדה ביסוד החלטת בית המשפט העליון על עיכוב ביטולה של הערבות הבנקאית. לא הוצגה לי בקשתו של הנתבע לעיכוב וגם לא תביעתו כנגד הבנק, ואין ביכולתי להכריע, על סמך החומר בפניי, על השלכות מהלכים אלה על התביעה שבפניי.

עם זאת, בקשת הנתבע מיום 15.1.15 לעיכוב ביצוע, בהיותה מאוחרת למועד הגשת כתב התביעה אינה נכללת בעילות התביעה, ומקרא כתב התביעה מלמד כי טענת התובע כנגד הנתבע עניינה בקשת הנתבע בשנת 2004 להעברת הערבות הבנקאית ללשכת ההוצאה לפועל ולחילוטה, ועל ידי כך גרימתו לאובדנה. טענה זו, לאור החומר בפני, כאמור, לא מצאתי לקבל.

29. במכלול הנסיבות האמורות אני מוצאת כי התובע לא עשה די ובמועד לביטול הערבות הבנקאית ולביטול והקטנת חיוביו בגינה כבר משנת 2003. בכך הביא התובע, במו ידיו, לחיוביו כך השנים.

30. לא מצאתי לקבוע כי הנתבע, הוא שמנע את הפסקת החיובים.

31. גם אם בשל בקשת הנתבע, שנענתה, להעברת הערבות הבנקאית לתיק ההוצאה לפועל ולחילוטה, אבד כתב הערבות, לא היה בכך כדי להטיל על התובע חיוב. שהרי, ככל שהערבות חולטה ממילא היה נפסק החיוב בגינה, ואובדנה של הערבות אינה מעלה ומוריד לעניין ביטולה. בעובדה שבית המשפט העליון ביטל את הערבות הבנקאית, אף שלא נמצאה.

32. לאור כל האמור אינני מוצאת להטיל על הנתבע אחריות וחבות להיות הערבות הבנקאית בתוקף כל השנים, ואני דוחה את טענת התובע לחיובו בתשלום הוצאותיה.

33. אשר על כן, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט בך של 900 ₪.

34. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין .
המזכירות תשלח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, א' אדר תשע"ה, 20 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב נגר
נתבע: אריה אלון
שופט :
עורכי דין: