ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד רויטל מור :

19 פברואר 2015
לפני:

כבוד השופט מוסטפא קאסם

המערער
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מוניר ח'יר

-

המשיבה
רויטל מור ת.ז XXXXX814
ע"י ב"כ עו"ד שילת דהן

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.3.14 שהתכנסה מכח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה – התש"ל – 1970, ואשר קבעה למשיבה נכות בשיעור של 24% החל מיום 27.8.12.

2. עניינה של המשיבה נידון על ידי הוועדה כאמור, בעקבות פסק הדין שניתן ביום 29.1.14 בתיק ב"ל 35134-08-13 (להלן: "פסק הדין").
בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע:
"עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתבחן את עניינה מחדש בכל הקשור לצלקות מהן היא סובלת ותקבע את אחוזי הנכות בהתאם לפריט 75 לנוסח המעודכן של התקנות.
למותר לציין כי הוועדה תמדוד את שטח הצלקות כמתחייב על פי האמור בפריט 75 ותקבע בין השאר האם הצלקות מכערות ו/או מכאיבות".

3. בעקבות פסק הדין הוועדה התכנסה ביום 23.3.14 וקבעה למשיבה, בין היתר, 10% נכות בגין צלקות בהתאם לפריט 75(א)(2) לרשימת הליקויים.
הערעור נסוב על קביעת אחוזי הנכות בגין הצלקות בלבד .

4. ביום 23.11.14 התקיים דיון, במהלכו לא הצליחו הצדדים להגיע להבנות.

תמצית טיעוני המערער

5. הוועדה לא הסבירה מדוע קבעה למשיבה אחוזי נכות בגין הצלקות כל עוד אינן מכערות, לא דבוקות, לא מכווצות ולא מגבילות תנועה. בעניין זה ראוי להדגיש כי על אף שהוועדה התייחסה לצלקות נוספות, מממצאיה עולה כי הן אינן מכערות.
הוועדה לעררים מיום 25.12.08 קבעה כי הצלקת באמה הימנית אינה מכערת.

6. משקיימת סתירה בין ממצאי הוועדה לבין מסקנותיה, הרי שנפלה טעות משפטית בהחלטתה.
על כן יש להחזיר את עניינה של המשיבה לוועדה על מנת שתנמק מדוע קבעה כי הצלקות מכערות ומדוע בחרה לישם פריט 75(א)(2) ל רשימת הליקויים.

תמצית טיעוני המשיבה

7. מעיון בתמונות הצלקות שצורפו להשלמת הטיעון עולה כי מדובר בצלקות אשר הצטברותן יוצרת כיעור ה מצדיק קביעת נכות בשיעור של 10%, כפי שנקבע על ידי הוועדה.
זאת ועוד, הצלקות בברך ובקרסול לא נבדקו ע"י הוועדות בעבר, אולם ניתן להיווכח כי הן מכערות.

חרף קביעתה כי מדובר בצלקות בצבע העור, הוועדה הגיעה למסקנה כי הצלקות במצטבר מכערות.
מדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין מקום להתערב בה ולכן דין הערעור להידחות.

החלטת הוועדה - דיון ומסקנות

8. הלכה פסוקה היא, משעניינו של מערער מוחזר לוועדה על פי פסק דין, מחובתה של הוועדה למלא אחר הוראות פסק הדין ותו לא.

9. בפסק הדין נקבע כי על הוועדה לבחון את עניינה של המשיבה מחדש בכל הקשור לצלקות מהן היא סובלת ולקבוע את אחוזי הנכות בהתאם לפריט 75 לנוסח המעודכן של התקנות.

10. בממצאיה כפי שפורטו בסעיף 27 לפרוטוקול, קבעה הוועדה כדלקמן:
"באמה ימנית בחלק הגבי אמצעי צלקת באורך 8 ס"מ כפי שצוין בוועדה 25/12/08 וברוחב מרבי 4 מ"מ. בברך ימין (לא נמדד בוועדה 25/12/08 בהעדר ת לונה או אזכור) צלקת שטוחה בצבע עור באורך 55 מ"מ רוחב מרבי 5 מ"מ לא דבוקה ליסוד לא מפריעה לתנועות הברך, בחלק הקדמי של קרסול ימין צלקת רוחבית שטוחה בצבע העור באורך 8 ס"מ וברוחב ממוצע של 2 מ"מ לא דבוקה ליסוד לא מקובצת לא מגבילה בתנועות, אין סימני דלקת או גירוי".

לאחר שהוועדה פירטה את ממצאיה, קבעה כי:

"הצלקות כאמור הגלידו היטב לא היתה החמרה אך בוועדה היום התובעת טענה על צלקות נוספות שלא נבדקו בשנת 2008 ואוסף הצלקות של הברך והקרסול משנים את תמונת הצלקות ויש גורם כיעור המצדיק נכות בשיעור 10% לפי סעיף 75 א' (2) וזאת הו עדה את קביעת הוועדה מדרג ראשון".

11. מממצאיה, עולה כי הוועדה מדדה את שטח הצלקות כפי שנתבקשה לעשות על פי פסק הדין.
בנוסף, בהתאם להוראות פסק הדין כאמור , היה על הוועדה לקבוע אם הצלקות מכערות ו/או מכאיבות. עיון בפרק המסקנות שבפרוטוקול הוועדה לא מותיר מקום לספק בעניין זה. הוועדה קבעה ברחל בתך הקטנה כי אוסף הצלקות של הברך והקרסול משנים את תמונת הצלקות ויש גורם כיעור המצדיק קביעת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 75(א)(2) לתקנות.

12. בניגוד לטענת המערער, לא מ צאתי כל סתירה בין החלטת הוועדה דנן להחלטת הוועדה לעררים מיום 25.12.08, אשר קבעה כי הצלקת באמה הימנית (בחלק האחורי-אמצעי) הגלידה היטב וכי לאור טיבה ומיקומה אין המדובר בצלקת מכערת.
הוועדה בענייננו התייחסה בהחלטתה לאוסף הצלקות בברך ובקרסול וקבעה כי הן מכערות. יודגש כי לא מצאתי כל נפקות לאבחון של כל אחת מהצלקות בנפרד, שעה שהדברים הוסברו באופן ברור תוך התייחסות לשתי הצלקות (בברך ובקרסול) יחד.

13. אומנם הוועדה קבעה כי הצלקות הן בצבע העור, אך בכל זאת ציינה כי יש בהן גורם כיעור המצדיק נכות .
מדובר בקביעה רפואית גרידא שלא מצאתי מקום להתערב בה.
במאמר מוסגר אציין, כי התקנות אינן קובעות מדדים ברורים לצורך קביעת "כיעור" שהוא מושג סובייקטיבי הנתון לשיקול דעתה של הוועדה.

לסיכום

14. לאור כל האמור לעיל, משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין לא מצאתי כי נפל פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין.
לפיכך, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום , אחרת סך זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ועד יום התשלום בפועל.

15. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ה, (19 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: רויטל מור
שופט :
עורכי דין: