ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גלסברג שירן נגד אדן אספרסו בר ב :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה - חיפה

עב 001932/06

בפני:

כב' השופטת מ. פריימן

תאריך:

27/08/2008

התובעת

גלסברג שירן

בעניין:

עו"ד גלסברג אפרים

ע"י ב"כ

- נ ג ד -

הנתבעים

1 . אדן אספרסו בר בע"מ

2 . אסף אדן

עו"ד ג'מאל רג'א

ע"י ב"כ

פסק דין

1. הנתבעת הינה תאגיד הרשום כחברה בע"מ, ואשר עיסוקה במכירת קפה, סנדוויצ'ים ומיני מאפים באמצעות ברים הממוקמים במרכזי קניות גדולים.

הנתבע מס' 2 (להלן: "אסף") הנו הבעלים והמנהל של הנתבעת ומי ששימש בזמנים הרלוונטיים כמנהלה הישיר של הנתבעת.

2. התובעת הועסקה בנתבעת כמלצרית-ברמנית החל מיום 01.02.06 ועד ליום 13.03.06.

3. הנסיבות שהובילו להפסקת עבודתה של התובעת שנויות במחלוקת בין הצדדים.

לטענת התובעת, ביקשה לשוחח עם אסף בנושא משכורתה ששולמה בחסר ואסף, אשר התעצבן על פנייתה זו, פתח "במסכת תוקפנית ומשפילה של צעקות וגידופים תוך שהוא מנופף בידיו בצורה מאיימת". לטענתה, הושפלה מאוד מהמעמד, ואף הגישה תלונה במשטרה על התנהגותו של אסף. נציין, כי המשטרה החליטה שלא להוסיף ולחקור בעניין מאחר ונסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה.

לטענת התובעת פוטרה באותו מעמד ע"י אסף.

לטענת הנתבעים, האירוע המתואר בכתב התביעה מיום 13.03.06 נסב סביב דרישתה של התובעת להעלאה בשכרה ו"איומיה" לעזוב לאלתר את מקום העבודה במידה ואסף לא יענה לדרישתה.

לטענת אסף, התובעת היא זו אשר קיללה אותו ועזבה את מקום העבודה בחוסר אחריות אף מבלי לנסות למצוא לה מחליפה.

לטענתו, לא קילל כלל את התובעת והשיחה ביניהם התנהלה בטון רגיל.

טענות הצדדים

4. לטענת התובעת בתביעתה, על הנתבעים לשלם לה עבור 12 שעות התלמדות בהן עבדה ועבורן לא קיבלה שכר, סך של 215 ₪.

כמו כן, תובעת היא תשלום שכר חודש מרץ שלא שולם לה בסך 1077 ₪.

בנוסף תבעה היא בתביעתה תשלום החזרי הוצאות נסיעה (הפרשים) בסך 208 ₪ ובונוס אשר לטענתה הובטח לה, בשיעור 250 ₪.

בתצהירה הגדילה את סכום רכיב הנסיעות הנתבע לסך של 362 ₪ והנתבעים לא מחו על כך.

5. לטענת התובעת, התנהגותו של אסף בעת פיטוריה חורגת מכל אמת מידה מקובלת ביחסי עובד ומעביד.

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה בהתנהגותה (התנהגותו של אסף) את חוזה העבודה עימה, בין על ידי פיטורים ובין באופן התנהגותו, ולחילופין יש לראות בהתנהגותו, משום קיום של חוזה העבודה בחוסר תום לב.

התובעת טוענת, כי כתוצאה מאירוע זה נגרמה לה עוגמת נפש משמעותית, כי רגשותיה נפגעו בצורה קשה, היא חשה מושפלת ונגרמו לה צער וכלימה.

לטענת התובעת, על בית הדין לפסוק לה פיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני על מנת לפצותה ולהוקיע את התנהגות המעביד.

התובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על 30,000 ₪.

התובעת טוענת כי יש לחייב את אסף באופן אישי בגין רכיב הנזק הלא ממוני ואין בהיותו מנהלה של הנתבעת כדי לחסנו מפני הטלת חבות אישית בשל הפרת חובה חוקית שבוצעה על ידו.

6. הנתבעים טוענים, כטענה מקדמית, כי דין התביעה כנגד אסף להדחות על הסף שכן כל פעילותו נעשתה במסגרת החברה, בשמה ומטעמה. לפיכך, קיים מסך ההתאגדות בין הנתבעת מס' 1 לבין אסף.

7. הנתבעים מודים בחובתם לשלם לתובעת את שכר חודש מרץ 2006 בסך 1255 ₪ בקיזוז הודעה מוקדמת בת יום אחד וסה"כ 1112 ₪. הנתבעים טוענים כי התובעת היא זו אשר לא הגיעה למקום העבודה על מנת לקחת את הצ'ק אשר הוכן עבורה.

כן מודים הנתבעים בזכאות התובעת לדמי נסיעות בסך 408 ₪.

8. באשר לשעות ההתלמדות אשר נתבעו על ידי התובעת טוענים הנתבעים, כי כל שעות עבודתה של התובעת קיבלו ביטוי בתלוש השכר והתובעת קיבלה מלוא השעות המגיעות לה. עוד טוענים, כי התובעת לא הוכיחה תביעתה ברכיב זה.

באשר לבונוס טוענים הם כי מעולם לא הובטח לתובעת תשלום בונוס.

הנתבעים כופרים בקיומה של עילה כלשהי המצדיקה תשלום פיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני וטוענים, כי התובעת מנסה להתעשר על חשבון הנתבעים שלא כדין בתביעה מנופחת וחסרת בסיס ברכיב זה.
דיון והכרעה

תשלום עבור ימי התלמדות

10. התובעת טוענת כי ביום 26.01.06 התייצבה לעבודה להתלמדות וכן הגיעה להתלמדות גם ב- 28.01.06 וכן ב- 1.02.06 . לטענתה התחילה לעבוד בפועל רק ביום 2.02.06.

מעבר לטענתה זו, לא הגישה התובעת כל רישום המעיד על עבודה בימים אלו, על אף שטענה כי ערכה רישום כזה באופן עצמאי.

כאשר נשאלה בעדותה מדוע לא הביאה את הרישום שערכה, השיבה:

"אני מאמינה שאמרתי לעורכי הדין שלי שיש לי רישום כזה."

11. הסתרת הרישומים מבית הדין פועלת לחובתה של התובעת.

במיוחד יש לתהות על אי המצאת הרישומים, כאשר גם הנתונים העולים מתלוש השכר אינם מתיישבים עם טענת התובעת. בתלוש נרשם כי החלה עבודתה ביום 1.2.06, ולא 2.2.06 כפי שטוענת התובעת.

התובעת לא הרימה על כן את הנטל להוכיח כי עבדה בשעות התלמדות עליהן לא קיבלה שכר ותביעתה ברכיב זה נדחית.

התביעה לתשלום בונוס

12. התובעת טוענת כי אסף הבטיח לה תשלום בונוס מאחר והרחיב את היקף המטלות שעליה לבצע, לאחר שפיטר עובדת אחרת בשם " עופר" שהייתה אחראית משמרת.

המטלות כללו עריכת סידור עבודה, ביצוע הזמנות לספקים, ועוד.

התובעת טענה כי סכום הבונוס לא הוגדר ולא סוכם עמה, אולם, בהתבסס על סכום הבונוס ששולם לעובדת אחרת תובעת היא בונוס בסך 250 ₪.

13. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הובטח לה תשלום בונוס או כי נדרשה לבצע מטלות נוספות אשר חורגות ממה שסוכם עימה מלכתחילה או שביצעה אותן בפועל. התובעת לא העידה כך ואף לא הביאה עדות נוספת של מי מהעובדים לתמוך בטענתה כי ביצעה מטלות המזכות אותה, לטענתה, בבונוס.

14. מעדותה של גב' ענת אריאל עולה כי הבונוס ניתן לה כאחראית משמרת המקבלת גם שכר גבוה יותר משכר מינימום. בתפקידה כאחראית משמרת מוטל עליה ניהול הצוות, קבלת צוות, הכנת סידור עבודה, רכישות, הזמנות, קשר עם ספקים. אין בונוס על ביצוע חלק מהמטלות. העדה לא זכרה האם התובעת עשתה את סידורי העבודה בחודש האחרון לעבודתה של התובעת.

15. משלא שוכנענו כי הובטח לתובעת בונוס כלשהו, ולא סוכם גבהו, ומשלא הוכח כי התובעת כלל ביצעה מטלות שעשויות היו אולי לזכותה בבונוס, התביעה ברכיב זה נדחית.

התביעה להחזר נסיעות
16. כאמור, הנתבעת מודה בקיום חוב בגין הפרש דמי נסיעות. התובעת תבעה בפריט זה 208 ₪ ובתצהירה גדל סכום התביעה לסך של 362 ₪, ללא הסתייגות מצד הנתבעים.

משאין לפסוק לתובעת יותר משדרשה, על הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי הוצאות נסיעה בסך 362 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק , מיום 10.4.06 ועד התשלום בפועל, כנתבע.

שכר חודש מרץ 2006

17. אין חולק, כי עד היום טרם שולם לתובעת שכר עבור חודש מרץ 2006.

הנתבעת הציגה צ'ק על סך 990 ₪ אשר לכאורה נכתב בתאריך 10.04.06 עבור משכורת חודש מרץ לפקודת התובעת. אלא, שצ'ק זה אינו מוכיח כי אכן נרשם בתאריך שמופיע עליו ולא מאוחר יותר.

18. לטענת התובעת, כאשר שלחה את אימה לקחת את הצ'ק (פעמיים) כשבוע לאחר מועד התשלום, עובדי הנתבעת אמרו לה כי הצ'ק אינו נמצא שם.

התובעת העידה:

"היא רק אמורה לקחת את השיק והוא לא היה שם. חיפשו שם והשיק לא היה שם. העובדים חיפשו אותו כמה פעמים. היא אמרה לי שהעובדים חיפשו אותו.

ש. מתי נעשה הביקור השני של אמא שלך ?

ת. באותו שבוע, אם אני לא טועה, כמה ימים לאחר הביקור הראשון. אמא שלי לא דיברה עם אסף, הוא לא היה נוכח. "

19. גם אימה של התובעת העידה:

"ת. כן. הייתי שם פעמיים. הלכתי לבקש את תלוש השכר, שהוא נמצא בדלפק. היא לא רצתה לגשת לשם. אחרי שהיא אמורה לקבל את המשכורת, הלכתי מיד. חזרתי שוב אחרי כמה ימים. בפעם הראשונה חיפשו את זה ולא מצאו ולא חשבתי לשאול את שמו. בפעם השניה היה בחור בשם אבי. בשתי הפעמים הם התאמצו והפכו הכל ולא מצאו שום שיק, גם במגירות וגם בקלסר ולא מצאו שום דבר. השארתי על פיסת נייר את הכתובת והטלפון וביקשתי שאם ימצאו ישלחו לי את זה הביתה.

אני לא התקשרתי למעסיק לשאול מה קורה עם זה. האמת שגם אני לא רוצה לפגוש אותו, וגם אני עוברת לצד השני של הרחוב. "

20. אף אם מוכן היה צ'ק לפקודת התובעת, וספק בעינינו אם כך הוא, אין כל הצדקה מדוע עד היום לא שלחה הנתבעת לתובעת את שכרה בגין חודש 3/2006.

התובעת תבעה הפרש שכר בסך 1,077 ₪ ואין לפסוק לה יותר משתבעה. סכום זה אינו שנוי במחלוקת. משלא תבעה התובעת פיצויי הלנה, ישולם סך זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.4.06, כנתבע, ועד התשלום בפועל.

התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני

21. התובעת כאמור לעיל, טוענת, כי אסף פיטר אותה, צעק עליה והשפיל אותה בקניון הומה אדם תוך שימוש במילים בוטות ומעליבות. התנהגותו הותירה אותה המומה, נכלמת, מפוחדת ובוכיה.

בשל כך תובעת היא פיצויי בגין עגמת נפש.

22. כתימוכין לגרסתה הביאה התובעת לעדות את אמה, אליה התקשרה מייד בסמוך לאירוע, בפניה תיארה התובעת את שהתרחש, את מר גיל מכבי אשר היה עד לאירוע, ואת גב' עפר ארזי אשר עבדה בעבר בנתבעת, וזאת כ"עדות אופי" באשר להתנהגותו של אסף כלפיה.

23. אף כי שוכנענו בגרסת התובעת כי היא היתה זו שפנתה לאסף בעניין תשלום מלוא שכרה (ואין עוד חולק כי לפחות לגבי רכיב הנסיעות מודה הנתבעת כי קיימים הפרשים לזכות התובעת), ודרישה זו הביאה את אסף לכעס על התובעת, עד כדי פיטוריה על ידו, התרשמנו, כי הייתה הפרזה רבה מצד התובעת ועדיה בתיאור האירוע שהתרחש בין התובעת ואסף והשלכותיו על התובעת.

מחקירותיהם הנגדיות של העדים עולה כי חילופי הדברים לא עלו לכלל צעקות כפי שניסו הם להציג תחילה, אלא מדובר היה בשיחה בטונים גבוהים, ויש הבדל בין השניים.

24. בניגוד לתצהירו של מר מכבי, בו טען כי אסף "צרח על התובעת בקולי קולות", הרי שבחקירתו העיד:

"מה שאמר אסף היה בקול רם ולכן שמעתי את זה..אני לא יכול להגיד שזה היה בצעקות...אני זוכר שאסף דיבר בטון גבוה. אני לא זוכר אם זה היה בצעקות".

הכיצד זוכר העד במדוייק את תוכן הדברים אולם אינו זוכר אם נאמרו בצעקות או רק בקול רם?

ואולם, משהופנה העד ועומת עם הכתוב בתצהירו חזר לטעון כי הדברים נאמרו בצעקות.

בכך יש כדי לפגום במהימנותו של העד.

25. עדת התובעת, גב' ארזי, לא היתה כלל עדה לאירוע. עדה זו הצהירה על צעקות שספגה מאסף במקרה אחר, בעניינה שלה.

גם היא חזרה בה בחקירתה הנגדית ואישרה כי לא היו צעקות מצידו של אסף.

עדה זו תיארה בירור של כרבע שעה בעניין משכורתה כ"מסכת ייסורים", אולם הייתה הגונה דיה משהעידה על עצמה כי:

"ברור לי לגמרי שכל מי שרואה את זה מהצד חושב שאני מגזימה, ואני בטוחה שאנשים אחרים יחשבו שאני מגזימה. אני יודעת על עצמי איך הרגשתי שבוע אחרי זה, שנה אחרי זה." (עמ' 7 לפרוטוקול).

26. גם בעדותה של התובעת מצאנו הרבה מן ההגזמה.

התובעת מתארת את האירוע כמשפיל, מפחיד ומאיים עד כדי כך שאינה מתקרבת עד היום לקומה של הבר מחשש להתקל באסף.

עוד תיארה, כי סניף הבנק שלה נמצא בקניון חיפה אולם היא משתדלת שלא להגיע לשם, וכשעליה להגיע היא שולחת את אמה לבדוק שאסף לא באיזור.

עוד העידה, כי אם תגלה שאסף עבר דירה לרחוב שלה "יכול להיות שתעבור דירה".

יחד עם זאת, התובעת לא חשבה לפנות לטיפול מקצועי להתמודדות עם פחדים אלו.

27. תיאור הפחדים על ידי התובעת, הטענה כי חשה מאויימת וחששה לבטחונה והעובדה כי התקשרה לאמה מייד אחרי האירוע "כי היא פחדה" וכי נסעה לעבודתה של אמה "בתום מה שנראה לה כנצח" (סע' 11 לתצהירה) אינו מתיישב עם עדותו של גיל מכבי, כי עוד באותו היום אחרי האירוע התובעת הגיעה אליו ושאלה אם במדה ויהיה משפט יהיה מוכן לתת עדות (עדותו בעמ' 21 לפרוטוקול).

אין זו ההתנהגות הצפויה ממי שכה חושש לבטחונו ורצונו להסתלק מן המקום בהקדם האפשרי, כפי שהעידה התובעת.

28. אף אם נאמרו לתובעת הדברים אותם טוענת במהלך ויכוח על התשלום המגיע לה, (וכאמור, לא שוכנענו כי לתובעת מגיע תשלום עבור ימי התלמדות נוספים או בונוס), הרי על אף שהדברים אינם ראויים, לא מצאנו בהם איום כזה שיש בו להביא לפחדים וחששות אותם מנסה התובעת להפגין, ושאינם מהימנים עלינו.

יצויין, כי אף המשטרה לא מצאה לנכון לחקור בתלונה באשר לאיומים, והתובעת לא עררה על כך.

29. עת מדברים אנו בתביעות שמקורן ביחסי עבודה, פסיקת פיצויים על נזק שאינו ממוני, שהינה פרי מדיניות משפטית, תעשה במשורה ובריסון . ההלכה היא כי רק במקרים קשים וחריגים יפסק פיצוי בגין עגמת נפש. עמדה על כך בהרחבה כב' השופטת פורת בפסק הדין בעניין מצגר (דב"ע נג' 99-3/ משרד החינוך, מדינת ישראל נ' דוד מצגר, פד"ע כ"ו 563).

30. אמנם, בית הדין הארצי לעבודה פסק פיצויים בגין נזק לא ממוני בעניין ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, (תק-אר 2002 (2) 540), בו הורחב הפתח בעניין תביעה בעילת נזק לא ממוני, אולם, בענייננו, כאשר אין מדובר במעסיק ציבורי (כמו בעניין אהרון כהן הנ"ל), ובנסיבות המקרה, אשר נופחו לטעמנו במדה רבה על ידי התובעת, אין מדובר במקרה מבין המקרים הקשים בהם יש לפצות בגין "עגמת נפש".

נזכיר את ההלכה הקובעת כי "כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות: האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו." (ע"א 348/79 - חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח' . פ"ד לה(4), 31 ,עמ' 42-43.)

אי לכך, לא שוכנענו כי עסקינן בעניינו באותם מקרים קיצוניים וקשים אליהם כיוון בית הדין הארצי בפסק דין מצגר לעיל, ובפסיקתו שבאה לאחר מכן.

אשר על כן, ונוכח האמור לעיל, דוחים אנו את התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש ונזק לא ממוני.

שאלת החבות האישית

31. אנו מקבלים את טענת הנתבעים כי על אף שאסף היה מנהלה של התובעת מעולם לא היה מעבידה. הנתבעת בלבד מעסיקתה של עובדיה והתובעת בתוכם, והיא בלבד, כמעביד, נושאת באחריות המלאה לפעולות, על אף שנעשות הן באמצעות בעלי תפקידים ונושאי משרות (אורגנים) המהווים את זרועה הארוכה.

32. בתי הדין לעבודה פסקו כי רק מקרים חריגים יצדיקו חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. (דב"ע נא/156-3 סימס יעקב נ' בנימין יוחננוף, פד"ע כד, 19).

נפסק, כי אין לקבל את הדעה כי כל אימת שחברה מפרה חוזה יש לראות את המנהל כגורם להפרתו, ורק מקרים מיוחדים וחריגים יצדיקו חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת. נפסק כי יש לנהוג בזהירות רבה שעה שבאים להטיל אחריות על האורגן עצמו, אחריות על אורגנים עשויה להטיל מגבלות חמורות על יכולת תפקודם ועל יישום הכללים והמגמה שהוליכו ליצירת התאגיד כגוף משפטי (ע"א 411/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח (1) 415).

33. יחד עם זאת נכון הדבר כי עצם היותו של אדם אורגן בתאגיד אינה מקנה לו חסינות מפני אחריות מקום שביצע עוולה בנזיקין (ראה ע"א 411/90 לעיל).

לטעמינו, אין בתשתית הראיתית שבפנינו די כדי להעמיד תשתית עובדתית המקימה עילה אישית לתובעת כלפי אסף בנפרד מאחריותה של הנתבעת שהוא אורגן שלה.

34. לסיכום, התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית . התביעה כנגד הנתבעת 1 מתקבלת בחלקה.

על הנתבעת 1 לשלם לתובעת:

א. החזרי נסיעות בסך 362 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.4.06 ועד התשלום המלא בפועל.

ב. שכר חודש 3/06 בסך 1,077 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.4.06 ועד התשלום בפועל.

35. הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק שישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

36. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, 27.8.08, בהעדר הצדדים.

מ. פריימן

ש ו פ ט ת

אברהם אפרימי

נציג עובדים

שאלתיאל צברי

נציג מעבידים