ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהים עומר נגד בטוח לאומי-סניף :

1

בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה – חיפה

בל 001904/05

בפני:

כב' השופטת מ. פריימן

27/08/2008

התובע

אברהים עומר

- נ ג ד -

הנתבע

המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. התובע הגיש לנתבע תביעה לקצבת שאירים בגין פטירתה של הגב' פאתנה מוחמד אברהים (להלן: "המנוחה") שנרצחה ביום 3/09/04. תביעה זו נדחתה על ידי הנתבע במכתב דחיה מיום 12.01.05 בו צויין, כי התביעה נדחית בהסתמך על סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") מאחר ובשעת פטירתה של המנוחה לא היה התובע בן זוגה.

כנגד החלטה זו הוגשה התביעה שבפנינו.

2. בכתב התביעה טען התובע כי הוא והמנוחה ניהלו חיים משותפים החל מיום 20.07.94 ומחייהם אלו נולדו להם שלוש בנות.

התובע טען, כי בית הדין השרעי קבע בפסק דין מיום 25.03.99, כי "הנישואין השרעיים" ביניהם קיימים.

לטענתו, עובר לפטירתה של המנוחה הוא היה בעלה והם חיו בדירתו בכפר עראבה וניהלו חיים משותפים ומשק בית משותף.

3. בכתב ההגנה המתוקן, טען הנתבע, כי התובע אינו עונה על הגדרת "אלמן" בסעיף 238 לחוק מאחר ובחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המנוחה היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובכללן 12 החודשים שלפני פטירתה.

להוכחת טענתו זו, צרף הנתבע לכתב ההגנה העתק מפסק דין למזונות שניתן כנגד התובע לטובת המנוחה בשנת 99'.

כן צרף, העתק מהתביעה להבטחת הכנסה שהתובע הגיש בתאריך 13.09.99 ואת ההודעה שנגבתה מהתובע על ידי חוקר המוסד וההודעה שנגבתה מהמנוחה.

בנוסף, צרף הנתבע העתק מתצהירו של התובע שהוגש בתיק תמ"ש 12160/01 בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, במסגרת תביעה שהגיש התובע כנגד המנוחה לחלוקת רכוש.

לטענת הנתבע, מהמסמכים המצורפים ניתן ללמוד, כי התובע היה מסוכסך סכסוך קשה עם המנוחה, היא תבעה ממנו מזונות בבית הדין השרעי, התובע תבע מן המנוחה חלוקת רכוש בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף טוען הנתבע, כי המנוחה הגישה כנגד התובע תלונות במשטרה על אלימות ואף הוצא כנגדו צו הרחקה.

לפיכך, טוען הנתבע, כי אין כל יסוד לטענת התובע כי חזר לחיים משותפים עם המנוחה.

המסגרת הנורמטיבית:

4. סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

"אלמן" - מי שהיה בן זוגה של המבוטחת בשעת פטירתה, כל עוד יש עמו ילד או הכנסתו אינה עולה על הסכום המתקבל לפי פרט 1 של לוח ט', להוציא -

(1) מי שהיה בן זוגה פחות משנה, ואם הוא בן 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה;

(2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטחת היה נפרד ממנה שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטחת;..."

5. בפסיקה נקבע, כי מן הראוי לפרש את החוק פירוש תכליתי שיביא לצימצום הפער וההפליה בין "אלמן" לבין "אלמנה", וזאת לאור מטרת החוק, הבא להבטיח מקור פרנסה לשארים של מבוטח (דב"ע נה/ 0-78 אורי גביש נ' המוסד פד"ע כח 527)

6. באשר ליסוד הראשון, אשר זהה לעניין אלמן ואלמנה, נקבע בדב"ע נב/ 69- 0 אביבה לאון נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 458:

"המונח "נפרד" בין בני-זוג, אינו משקף מצב משפטי-פורמלי בדיני המעמד האישי של יהודים בישראל, משום "שאין בדיני התורה מוסד של "Separation... על כן, על בית הדין לעבודה לבדוק את מערכת העובדות כדי לבחון ולקבוע האם אכן בני זוג נפרדים האחד ממשנהו...

הסימן העיקרי של קיום מצב פירוד בין בני זוג הוא אי-מגורים במשותף. אי-המגורים במשותף של בני הזוג יכול ויהיה באופן מלא או חלקי ויכול ויהיה זמני ומשתנה או מתמשך. אי-מגורים במשותף של בני זוג באופן מלא ומתמשך מצביע על קיום פירוד אשר יכולה להיות לו תוצאה משפטית לעניין שלילת זכויות האלמנה לקצבת שאירים. מה שאין כן לעניין אי-מגורים במשותף הנושא אופי חלקי וכן אופי זמני ומשתנה.

...

יש להבחין בין נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהן נוצר הפירוד בין בני הזוג ואשר אלמלא אותן נסיבות לא היה פירוד ביניהם (כגון, אשפוז עקב מחלה ממושכת של אחד מבני הזוג, שהות מאונס של אחד מבני הזוג במקום אחר במשך תקופה ארוכה), לבין נסיבות שבהן הפירוד נעשה על פי רצונו של אחד מבני הזוג. במקרה הראשון, יש לבחון את מכלול הנסיבות והתנהגות בני הזוג, כדי לקבוע האם אכן היה פירוד בין בני הזוג. אף בנסיבות שכאלה יכול ובני הזוג לא ייחשבו כמי שהיו נפרדים, כאשר - לדוגמה - בן הזוג שומר על קשר אפשרי עם בן הזוג המאושפז או השוהה מאונס במקום אחר בדוגמאות שהובאו לעיל. לעומת זאת, במקרה השני, ייחשב הדבר כפירוד בין בני הזוג.

היסוד השני, אשר דרוש כי יתמלא לאחר קיומו של היסוד הראשון, הוא יסוד הזמן... המבחן בפיסקה (2) שלפנינו הוא מבחן אובייקטיבי של חלוף פרק זמן של קיום תקופת הפרידה...

פרק הזמן שבו מדובר בפיסקה (2) שלפנינו הוא שלוש שנים לפחות מתוך חמש השנים האחרונות שלפני פטירת המנוח, ובכלל שלוש השנים האחרונות הפרידה הייתה בשנים עשר החדשים שלפני פטירת המבוטח".

7. אם כן, בנסיבות המקרה שלפנינו, יש לבדוק את מערכת העובדות בכדי לבחון ולקבוע האם אכן בני הזוג היו נפרדים האחד ממשנהו.

כאמור, הסימן העיקרי לקיום מצב של פירוד בין בני זוג הוא שהם אינם גרים במשותף, באופן מלא או חלקי, או באופן זמני ומשתנה או מתמשך.

8. התובע והמנוחה התחתנו בנישואים אזרחיים בשנת 1991, לאחר שהתובע התגרש מאשתו הראשונה לה היה נשוי כ-15 שנים.

תימוכין בכתב לחיים המשותפים בראשית הדרך ניתן למצוא בהסכם מיום 20.07.94 בקשר לרכישת רכב מזדה חדש. בהסכם צויין מפורשות:

"הואיל ופאתנה ועומר מנהלים משק בית משותף כבעל ואשה לכל דבר ועניין.

והואיל: ועובר לחיים המשותפים בין בני הזוג פאתנה היתה הבעלים של רכב ....ולאחר נישואיה עם עומר הביעה פאתנה על רצונה להחליף את הרכב שבבעלותה הנ"ל..."

(נספח א' לכתב התביעה).

9. בשנת 1999 עלו החיים המשותפים על שרטון, ועדויות למערכת היחסים המעורערת מצויות בהליכים משפטיים ומשטרתיים וכן בהצהרות שנתנו התובע והמנוחה למוסד לביטוח לאומי, כפי שנרחיב להלן.

10. ביום 28.01.99, פתחה המנוחה תיק מזונות בבית הדין השרעי בעכו בו טענה כי התובע חדל להתגורר עימה והוא אינו משלם את הוצאות הבנות.

בית הדין השרעי ציין בפסק דינו מיום 25.03.99:

"הנתבע הכחיש את הנישואין בינו לבין התובעת, והוסיף כי הוא מקיים חי אישות עם התובעת בהתאם להסכם חיים משותפים ביניהם...וכי הוא נשוי לאישה אחרת וגר אצל התובעת ארבעה ימים ואצל האישה הראשונה שלושה ימים."

בית הדין השרעי קבע כי לפי הדין השרעי האיסלמי, התובע והמנוחה נשואים וכי התובע חייב במזונות האישה כל עוד היא מתגוררת בבית הנישואין וכן במזונות הילדים כל עוד הם קטינים.

11. בתאריך 13.09.99, הגיש התובע לנתבע תביעה להבטחת הכנסה.

התובע ציין:

"...יש לציין כי אני נשוי לשתי נשים. אבל היום אני חי עם האשה הראשונה עפאף ומשלם מזונות לאישתי השניה פאתנה ולשתי בנות".

בהודעה שנגבתה ממנו על ידי חוקר המוסד שינה התובע לחלוטין את גרסתו וציין:

"...מלפני כשנה אני ועפאף התגרשנו ומאז ועד היום אנחנו לא גרים יחד ולא מנהלים משק בית משותף. אני לא לן אצל עפאף ולא אוכל אצלה ואני רק מבקר את הילדים ששם ויותר נכון אני ועפאף לא ביחד מלפני הגירושין. אני נשוי עם אישה שניה בשם פאתנה אברהים על פי כתובה חיצונית...ויותר נכון קיים הסכם חתום בינינו אני ופאתנה שנחייה יחד כבעל ואישה..."

התובע נשאל: "איפה אתה גר וחי ולן ואוכל היום? והשיב:

"אני גר וחי באופן קבוע וישן ואוכל יחד עם אשתי השניה פאתנה או הידועה בציבור כאשתי וכל הבגדים והחפצים שלי נמצאים בדירה איפה שאני ופאתנה גרים שהיא דירה נפרדת מהדירה שבה גרה אשתי הראשונה עם הילדים שלה."

בתאריך 5.07.00, נגבתה מהמנוחה הודעה על ידי חוקר המוסד.

הודעת המנוחה תמכה יותר בגרסתו הראשונה של התובע לפיה התובע אינו חי אתה. המנוחה ציינה:

"אני ידועה בציבור בכפר עראבה כאישתו של עומאר אברהים מעראבה. במשותף נולדו לנו שתי בנות..."

המנוחה נשאלה: איך מערכת היחסים בינך לבין עומר אברהים?

והשיבה: "אנחנו לא ביחסים טובים".

המנוחה נשאלה: האם את ועומר גרים יחד באותה דירה? והשיבה:

"לא תמיד. מתי שהוא רוצה בא ומתי שלא רוצה לא בא. לפעמים בא אלי הביתה פעם בשבוע ולפעמים יותר ולפעמים שבוע שלם עובר מבלי שיבוא."

המנוחה נשאלה: היכן הבגדים והחפצים של עומר נמצאים? והשיבה:

"חלק מהבגדים של עומר נמצאים אצלי בדירה וחלק אצל אשתו הראשונה עפאף אברהים וחלק נמצאים בחיפה לא יודעת בדיוק איפה בחיפה".

המנוחה הודתה כי התובע לן אצלה לפעמים בדירה וציינה "אני לא יכולה למנוע ממנו מלהיכנס ולישון בבית כי הבית שלו ושל אשתו עפאף."

המנוחה מסרה לחוקר כי היא אינה מבשלת לתובע ואינה מכבסת לו את בגדיו.

המנוחה ציינה, כי היא הפסיקה לבשל ולכבס עבורו בחודש 12/99 כשהפסיקו לה את המזונות.

המנוחה ציינה כי היא והתובע אינם מבלים יחד.

12. ביום 14.08.00 הוגש כנגד התובע כתב אישום על תקיפת המנוחה בנסיבות מחמירות ועל כך שגרם לה לחבלות חמורות.

13. בתצהיר שהגיש התובע ביום 25.2.01 בתביעתו לבית הדין בעניין דחיית תביעתו לגמלה להבטחת הכנסה מהטעם שהוא מקיים משק בית משותף עם שתי בנות זוגו, ציין:

"הדחיה הנ"ל הנה בניגוד לחוק הואיל ואין אני מנהל משק בית משותף עם אף אחת מבנות זוגי הנטענות לעיל ועוד הנתבע לא דאג לבדוק את העניין באופן נכון הואיל וגב' פאתנה הגישה נגדי תביעה למזונות וחוייבתי במזונותיה והיא מקבלת אף את המזונות מהמוסד ואין אני נושא בכלכלתה...אכן אני לן בבית שבו מתגוררת פאתנה בחדר מיוחד שהוא שלי בלבד אני הוא המכין את ארוחותי אם יש צורך בכך, אני גם מכבס את בגדיי במכבסה בחיפה...אני משתתף בתשלום חשבונות המים והחשמל בדירה בה מתגוררת פאתנה הן מתוך כורח לשמירה על בנותי מאחר והיא מסרבת לשלם אותם תשלומים וקרה כמה פעמים שנתקו את הטלפון והחשמל והילדות נשארו ללא חשמל...הבית בו מתגוררת פאתנה שייך לאחי וכל המטלטלין הנמצאים באותה דירה הן רכושה של פאתנה ואני מחזיק את בגדי בחדר המיוחד שלי...הנני חוזר ומצהיר כי אין אני ובנות הזוג הנ"ל מנהלים כל משק בית משותף..."

[נ/5].

14. בחודש יולי 01' הגיש התובע בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות למתן צו והוראות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון ובה ציין:

"המבקש והמשיבה הינם בעל ואישה בתוקף פסק הדין של בית הדין השרעי...לאחרונה התגלע סכסוך חריף בין הצדדים אשר הביא לתלונות הדדיות בין הצדדים למשטרה והגשת כתב אישום נגד המבקש, מתוקף אותו סכסוך המבקש תחילה נעצר לתקופה של כשבעה ימים ולאחר מכן שוחרר למעצר בית, אשר מאוחר יותר הוחלף להרחקה ברדיוס של 150 מטר מבית המגורים של הצדדים ונאסר על המבקש לקיים כל קשר עם המשיבה לא במישרין, ולא בעקיפין.".

בתצהיר אשר צרף התובע לבקשה ציין:

"לפי מיטב ידיעתי ואמונתי אין כל סיכוי כי נחזור לחיים משותפים ואנו בדרך לגירושין".

15. בחודש ספטמבר 01' הגישה המנוחה בקשה למזונות לנתבע ובה ציינה:

"לפני חמישה חודשים לערך נפרדתי מבעלי... ומאז עברתי לגור בכפר עילבון בשכירות..."

16. מפסק דין נוסף אשר ניתן על ידי בית הדין השרעי ביום 24.10.01 בו תבעה המנוחה מזונות מהנתבע לבתם השלישית, עולה כי התובע והמנוחה אינם ביחסים טובים ואינם מתגוררים יחד, וצויין:

"על התובעת להוכיח את טענותיה שהנתבע ובני משפחתו תוקפים אותה ואת בנותיה, בבית שהוא דורש ממנה לחזור אליו."

17. בפסק דין אשר ניתן ביום 13.11.01 בבית משפט לענייני משפחה, לאחר שהתובע הגיש תביעה לחלוקת הרכוש ולא הוגשה תגובה מטעם התובעת, נקבע כי תתבצע חלוקת רכוש בין הצדדים באופן שהתובע יהא זכאי למחצית שווי הרכב מסוג וולוו וכן למחצית מערכו של הזהב שנקנה למנוחה.

18. בהצהרה שהגישה המנוחה במצורף לתביעת מזונות, הצהירה ביום 18/11/01 כי היא חיה בנפרד מהתובע.

בהצהרה מיום 19/7/04 או בסמוך לכך, כחודשיים-שלושה לפני פטירתה, הצהירה המנוחה כי היא גרושה, כי אינה מתגוררת עם התובע החייב במזונות והוסיפה כי הוא בא 3 ימים בשבוע.

19. בתאריך 22.01.03 הורשע התובע בתקיפתה של המנוחה.

במועד ההרשעה העידה המנוחה כי מאז האירוע האחרון לא היו בעיות נוספות וכי "היום אנחנו חיים בסדר גמור". המנוחה ביקשה כי בית המשפט לא ישלח את בעלה לכלא.

ביום 17.09.03, בשלב הטיעונים לעונש ציין סנגורו של התובע:

"...הנאשם היה נשוי לשתי נשים. היום הוא גרוש משתיהן. כל הסכסוך שהיה בביתו זה כתוצאה מהבעיות שהיו בין שתי נשותיו אז. היום הוא גרוש משתיהן. המתלוננת היא זו שגרמה לכל הבעיות שהיו בבית בכך שהיא כל כך עצבנית והיא לא חוסכת ממנו מילים ותוקפת אותו ולא מדובר באישה תמימה...מאז ועד היום עבר זמן מספיק לשני הצדדים בכדי להצטנן ולהבין לאן הם הולכים ויש לנאשם וגרושתו 3 בנות שהוא מגדל אותן כיום ביחד עם גרושתו...בתי המשפט נוטים בסוג של תיקים כאלה לתת הזדמנות לבני הזוג לשקם את חייהם גם כשמדובר באדם שהתגרש מאשתו וזה גם מחזק ולא נותן סיבה לעתיד שיהיה ויכוח ביניהם..."

20. בעדותה ביום 25.09.03 חזרה המנוחה וציינה:

"אני הייתי אשתו של הנאשם. אנחנו התחתנו בשנת 91'.

מה שהוא עבר זה היה שיעור לשנינו. כל הזמן היינו יחד והיינו עצבניים ואנחנו כבר שנתיים בערך בסדר גמור.

המנוחה נשאלה:

"אם הכל בסדר גמור למה התגרשתם?"

והשיבה:

"לא התגרשנו". הצהרה זו עומדת בסתירה לדברי ב"כ התובע שצוטטו לעיל ולהצהרותיה לנתבע בתביעת המזונות.

המנוחה ציינה: "אני מבקשת שבית המשפט לא יטיל עליו עונש מאסר. אני מעדיפה שביהמ"ש יטיל עלי עונש מאסר ולא עליו".

עדותה עומדת בסתירה אף להצהרות שנתנה לנתבע כי היא אינה גרה עם התובע. דומה שביקשה לסייע לתובע בהליך הפלילי.

21. בגזר הדין מיום 2.10.03 הוטל על התובע עונש מאסר של 7 חודשים וכן מאסר על תנאי. בגזר הדין כתב כב' השופט אלתר כי התובע היה נשוי לשתי נשים והיום הוא גרוש משתיהן.

22. ביום 3.09.04 נרצחה המנוחה בייריות.

23. ביום 28.10.04 הגיש התובע לנתבע תביעה לקצבת שארים.

התובע ציין כי המנוחה הייתה נשואה לו וכי לא חי בנפרד ממנה.

בשאלון לידועים בציבור ציין התובע כי הוא והמנוחה "בעל ואישה לפי פסק דין של בית הדין השרעי".

24. לאחר שבחנו את מכלול התצהירים, העדויות, הראיות והמסמכים השונים שהוגשו לתיק, שוכנענו כי התובע והמנוחה היו "פרודים" בשלוש מתוך חמש השנים האחרונות לפני פטירתה של המנוחה ובכלל זה אף בתקופת 12 החודשים שטרם פטירתה.

25. מהמסמכים השונים שהוגשו לתיק עולה כי לכל היותר, המנוח התגורר אצל המנוחה 3 ימים בשבוע בלבד, בכללן ב- 12 חודשים שלפני פטירתה, אולם אין מדובר בחיים משותפים כבני זוג. המנוחה לא בישלה ולא כיבסה עבור התובע, והוא לא נשא במזונותיה ובמזונות הילדים. התובע התגורר עם המנוחה באופן חלקי בלבד וגם כאשר התגורר עימה היה זה ללא שתמך בה כלכלית ובשעה שקיבלה מזונות מביטוח לאומי. המנוחה לא ראתה בו, אף בחודשיים שטרם פטירתה, כמי שחי עמה.

26. מהצהרות הצדדים שניתנו "בזמן אמת" ניתן להתרשם כי היה בין התובע והמנוחה סכסוך קשה, התובע לא נשא במזונותיה ומזונות הילדים, הצדדים ניהלו הליכים בבית הדין השרעי ובבית המשפט לענייני משפחה. המנוחה ביקשה להוציא את התובע מביתה ואף הגישה נגדו תלונה במשטרה בעקבותיה ישב במאסר תקופה של 7 חודשים ואף קיבל צו הרחקה ממנה.

התרשמנו כי התובע אינו מדייק בהצהרות שנותן ומתאימן לצרכיו השונים באופן, שלא ניתן לראות הצהרותיו בפנינו כמהימנות.

27. הצדדים לא חיו כבני זוג ואף פורמאלית התגרשו זה מזה (ר' דברי ב"כ התובע בהליך הפלילי וגזר הדין שניתן שם). התנהלותו של התובע לפחות ב- 3 שנים האחרונות לחייה של המנוחה, בקיום מערכת יחסים כפולה, לשיטתו, עם שתי נשותיו לשעבר נעשתה מרצונו החופשי. אין לראות בכך נסיבות אובייקטיביות שבעקבותיהן נוצר הפירוד בין התובע למנוחה.

28. יפים לענייננו דבריה של כב' הש' ורבנר בתיק עב (חי') 2523/05 שלף אלה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ בעמ' 15:

"אקט הגירושין הינו אקט המסיים את הקשר הזוגי והכלכלי בין השניים ומחזיר אותם במובן מסויים לנקודת האפס בבחינת קשר עתידי ביניהם. לפיכך גם אין לקבל את טענתה של התובעת כי יש לראות בקשר ביניהם כקשר רציף שעבר משבר תקופתי בלבד שאינו מנתק את תקופת החיים המשותפת שקדמה לו.

בע"א 11902/04 מרים חסין נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פסק הדין מ- 14.8.07) נפסק מפי כב' המשנה לנשיאה ריבלין, ובהסכמת יתר חברי המותב:

"סיבות שונות עלולות להביא בני-זוג נשואים להתגרש זה מזו, אולם אין ספק כי בנסיבות רגילות, הגירושין הם סימן לכך שבני-הזוג אינם חפצים עוד לקיים חיי משפחה משותפים. גם אם אפשר שבני זוג שהתגרשו ימצאו את הדרך חזרה זה לזרועותיה של זו, עד כי ייחשבו "ידועים בציבור", הרי שנדרשות ראיות משכנעות לכך. עצם העובדה שבני זוג גרושים מוסיפים לקיים מערכת יחסים כלשהי אינה מלמדת על היותם "ידועים בציבור". בסופו של דבר חוזרים אנו למבחנים של יחסי אהבה וחיבה הנלווים לניהול משק בית משותף....

..אכן, שיתוף קנייני בנכסים אינו הכרחי על-מנת שבני זוג יחשבו כידועים בציבור (ראו עניין אלון הנ"ל, בעמ' 438), אולם בענייננו, פרט להפרדה בנכסים, ברור שהשיתוף-בפועל בין המערערת 1 למנוח היה, אם בכלל, חלקי בלבד. השניים החזיקו בדירות נפרדות, ובנספח להסכם הגירושין התחייב המנוח "לצאת מן הדירה ולפנותה מכל חפציו ולחדול מלעשות בה שימוש אלא למטרת ביקורים". בנוסף, אין מחלוקת על כך שהמנוח קיים יחסי אישות עם נשים אחרות, ואף מדבריה של המערערת 1 עולה שמדובר היה בנוהג קבוע, לפני הגירושין ולאחריהם (המערערת 1 אף ציינה בעדותה כי עניין זה הביא אותה להתגרש ממנו). בנסיבות אלה, נראה כי על אף שהמערערת 1 והמנוח נותרו בקשר לאחר גירושיהם, אין לומר כי קשר זה עלה כדי היותם "ידועים בציבור" לפי ההגדרה המקובלת של מושג זה".

29. גם העדויות האחרות שהובאו בפנינו אינן מוכיחות את גרסת התובע ולא ניתן ללמוד מהן על מגורים משותפים של התובע ושל המנוחה. התרשמנו כי העדויות באו לתמוך בגרסת התובע ומקורן באינפורמציה שמסר התובע לעדים, כך שאין בהן לשנות מסקנתנו.

30. לסיכום, נוכח הסתירות המהותיות שעלו בגרסאות השונות של התובע (ע"פ צרכיו), והקושי ליישב את הסתירות בהסברים, כמו גם מהמסמכים והראיות הנוספות שבאו בפנינו שוכנענו כי התובע היה נפרד מהמנוחה שלוש שנים לפחות, מתוך החמש שקדמו לפטירתה, לרבות 12 החודשים האחרונים שלפני פטירתה.

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

31. באפשרות הצדדים לערער על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, 27.8.08, בהעדר הצדדים.

מ. פריימן

ש ו פ ט ת

אפרימי אברהם

נציג עובדים

חמדאן פואד

נציג מעבידים