ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יורי פלדמן נגד בוריס אפלמן :

התובע:
יורי פלדמן

ע"י ב"כ עו"ד עמרי יוספי

נ ג ד

הנתבע:
1.בוריס אפלמן
2.ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נחמני תומר

פסק דין

1. תביעה זו הינה תביעה כספית לפיצויו של התובע - בעל רכב מסוג "ניסן" מ.ר 70-090-12 בגין נזקי רכוש שנגרמו לו, ע"פ הנטען, עת פגעה בו ביום 30.6.13 משאית מ.ר 32-757-68 בה נהג הנתבע מס' 1 (להלן: "הרכב", "המשאית" "הנתבע" בהתאמה).
הנתבעת מס' 2 הינה המבטחת הרלבנטית בביטוח לטובת צד ג' בהתייחס למשאית .

2. שיעורה של התביעה - 56,958 שקלים ומרכיביה הינם כדלקמן: נזק לרכב וירידת ערך - 53,158 שקלים; שכ"ט שמאי – 1,800 שקלים; הוצאות – 2,000 שקלים.

3. ע"פ כתבי הטענות חולקים הצדדים הן בשאלת החבות – זהות האחראי לארוע התאונה ואפשרות קיומה של רשלנות תורמת והן בשאלת היקפו של הנזק.

מטעם התובע העידו הוא ואחיו – מר פלדמן איגור. כן הוגשה חוות דעתו של שמאי - מר רפי ונציה – לביסוס נזקי הרכב. מנגד העידו הנתבע עצמו והוגשה אף חוות ד עתו של חוקר, בוחן תנועה בעברו – מר קפנר יהודה . לא הוגשו חוות דעת נגדית בהתייחס לאלו הנזכרות.

העדים כולם נחקרו בחקירה נגדית, למעט השמאי שלא נתבקשה חקירתו.

4. אין חולק כי התאונה התרחשה עת התובע ביקש לפנות שמאלה בכביש דו סיטרי לכיוון רחוב מרוצף המוביל לגן/ פארק בעוד המשאית נוסעת אחורנית בכביש הנגדי על מנת להסדיר חנייתה במקום. המחלוקת הינה למעשה בהתייחס לזהותו של הצד ש"פלש"/ נדחק שלא כדין למסלול נסיעתו של האחר.

בלשונו של התובע: "רציתי להכנס לחניה איפה שהילדים נכנסים כדי לקחת את הבן שלי. נסעתי אחרי משאית, הוא חיכה שהרכב יעבור אני הייתי אחריו, הוא נכנס לחניה, נסעתי אחריו, פתאום הוא מתחיל לנסוע אחורה, התחלתי לצפצף הוא לא עוצר, נתן לי מכה חזקה. הוא אמר לי אחר כך סליחה לא ראיתי. אמר יש אצלי מצלמה ואני לא יודע איך לא ראיתי אותך" ? (עמ' 1 שורות 11-14 לפרוטוקול).

ומנגד לגרסת הנתבע: "הייתי בכוון הביתה ליד הבית יש לי חניה שאני חונה, עשיתי וינקר שמאלה, נכנסתי לחניה , עשיתי רוורס יש ברכב צופר ואור שאני נוסע ברוורס יש צופר חזק. זו משאית. הסתכלתי במראה ימין שמאל, טיפה התחלתי לנסוע והבנתי שנתקעתי במשהו. הסתכלתי במראה עמד רכב פרטי שסגר שני נתיבים כביש מימין ומי שבא מקדימה, עמד בזוית, זה היה בתוך חניה לא בכביש, חניה של רכבים, זה גם כניסה לחניה נוספת של הפארק שחסמתי אותה. ראיתי אותו במראה, ראיתי אותו ליד הטמבון שלי, הזזתי את המשאית קדימה ואז משכתי לו את הטמבון . הוא סגר שני נתיבים." (עמ' 6 שורות 13-19 לפרוטוקול).

אחי התובע – מר פלדמן איגור לא היה עד לתאונה עצמה ולדבריו הגיע מיד לאחריה ונוכח כי "הרכב היה חלקי בפניה" וכי הנתבע ביקש סליחה מהתובע תוך שהוא מציין כי לא ראה אותו (עמ' 6 רישא לפרוטוקול).

מר קפנר – מציין בחוות דעתו כי הוא נסמך על הודעות הנהגים לחברות הביטוח, חוות דעתו של השמאי ונציה, תמונות מזירת התאונה והודעת התובע כפי שנמסרה לחוקר מטעמו.
לשיטתו, התובע כשל עת הכניס עצמו ל"מלכודת", כך משפנה שמאלה בעוד המשאית כבר חוסמת את הכניסה לאותו רחוב מרוצף ובעוד ידוע כי שדה ראייתו של נהג משאית בנסיעה לאחור מוגבל הינו. עובדה זו לפיה היתה הכניסה חסומה נלמדת על ידו הן מתוך הודעתו של הנתבע והן מתוך התמונה ת/1 אשר צולמה סמוך לאחר התאונה ומוסיף החוקר כי מדברי הנתבע עולה כי בזמן התאונה היתה החסימה משמעותית אף יותר, שכן לדברי הנתבע, טרם ירידתו מהמשאית נסע קצת קדימה לאחר שחש שפגע במשהו .

אציין כי תמונה זו ממחישה כי המשאית חוסמת את הכניסה לרחוב כנטען בעוד הרכב נוטה באלכסון כשחלקו האחורי מצוי בנתיב נסיעת התובע וחלקו הקדמי נוגע ולמיצער – קרוב לפינה הימנית אחורית של המשאית. חלקו השמאלי קדמי של הרכב נחזה כחוצה במעט את קו וי ההפרדה שבין הנתיב הנגדי לבין רצועת החניה המצויה לשמאלו לאורך המדרכה .

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מחד ומאידך וסבירות גרסאותיהם לאור המצוי בתיק והתרשמותי מעדויות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל חלקית בלבד תביעה זו כמבואר להלן.
6. ראשית ובאשר לזירת התאונה - התמונה ת/1 ממחישה (וכדברי מר קפנר) כי במסלול נסיעת הרכב אין חונים רכבים בצד ימין, כי זה מופרד מהנתיב הנגדי בקו הפרדה שאינו רצוף וכי במסלול הנגדי אליו נכנסה המשאית ישנה רצועת חניה כאמור בצמוד למדרכה, אשר נקטעת במדרגה אלכסונית המשמשת לכניסה לרחוב המרוצף.

7. מעדויות הנהגים שניהם עולה תמונה לפיה המשאית והרכב נסעו שניהם בנתיב אחד, כשהרכב במקום כלשהו לאחר המשאית והתובע מודה כי נוכח בעצמו במעברה של המשאית מנתיבו הוא לנתיב הנגדי – בניגוד לכיוון התנועה שם – לחניה המצויה במקום. ע"פ תאורו שלו בשלב זה "הכביש היה פנוי", הוא מצידו החל בפניה שמאלה לכיוון הרחוב המרוצף ורק אז החל הנתבע בנסיעה לאחור. התובע אשר נוכח בהתנגשות הצפויה, צפר לטענתו, אולם הנתבע המשיך בכל זאת בנסיעתו ופגע בו (עמ' 1 לפרוטוקול). לשיטתו, לא יכול היה להימלט בנסיעה אחורנית הואיל והיו בנתיבו רכבים (עמ' 4 שורה 5).
עוד טוען התובע ובהתייחס לתמונה ת/1 כי בהתייחס לנתיב הנגדי היה רכבו בעת ההתנגדות "בחצי גם פה וגם פה" שלא כמשתקף מהתמונה, שכן פגיעת המשאית הדפה את רכבו אחורנית (עמ' 2 שורות 23-25 לפרוטוקול) .
מעדותו של התובע ניתן אף ללמוד כי נסע ברצף לאחר פניית המשאית וכניסתה לנתיב הנגדי ולא עצר טרם פנייתו וזאת מחמת שנוכח לטענתו כי הכניסה לרחוב המרוצף פנויה הינה (ראה תאורו בראשית עדותו בעמ' 1 לצד תשובתו בעמ' 3 שורות 10-12, 23-24 לפרוטוקול).
עצירתו היתה אך עת נוכח בפנסי המשאית המצביעים על נסיעה לאחור ובנסיעתה לאחור (עמ' 4 שורה 27 לפרוטוקול), כשמתאורו עולה כי הופתע מכך (ראה אף עמ' 5 שורות 21-22).

8. מעדותו של הנתבע עולה כי אף הוא מצידו הופתע מנוכחות התובע בנתיב הנגדי, שכן לגירסתו, לרבות בפני החוקר, טרם נסיעתו לאחור (כחצי מטר לטענתו בעמ' 9 שורה 21) הקפיד להסתכל במראות הן לימינו והן לשמאלו ולא נוכח בגורם מפריע כלשהו וכלשונו: "טיפה המשכתי נתקעתי ברכב שלו, הסתכלתי שיש רכב מאחורה לא הבנתי מאיפה הוא בא" (עמ' 7 שורה 3 לפרוטוקול). מסקנתו הינה לפיכך, כי התובע פנה שמאלה במהירות.
יצוין כי הנתבע אינו יכול לאשר כי התובע נסע אחריו טרם פנייתו הוא (עמ' 10 שורה 5).

10. סבורתני כי עדותם של בעלי הדין נעשתה בבחינת "אדם קרוב אצל עצמו".
אף אם תאומץ גרסת התובע לפיה נהדף אחורנית בתאונה, התמונה ת/1 יש בה כדי להתאים יותר לגירסתו של הנתבע בכל הנוגע למיקומה של המשאית עובר להתרחשות התאונה ואין היא מתיישבת עם גירסת התובע לפיה הכניסה לרחוב המרוצף היתה פנויה לחלוטין.
מאידך, וכטענת התובע בחקירתו, אין סביר הדבר כי בר דעת ינסה להיכנס לרחוב המרוצף בעודו נוכח כי זה חסום לחלוטין ע"י משאית כטענת הנתבע מאידך.
זאת ועוד, ניתן אף להסיק כי התובע לא הספיק לבצע פניה מלאה באופן המעמידו במאונך לנתיבו ואל מול הכניסה לרחוב המרוצף, שאם כך, היתה פגיעתה של המשאית ניכרת אך לאורך הצד הימני של הרכב, מציאות שאינה נתונה.

צרוף התרשמותי מגרסאות הצדדים מחד ומאידך למצב הנחזה מהתמונה ת/1 ולאופן היזקו של הרכב – בצידו השמאלי קדמי בעיקר ואף ופחות בצד הימני קדמי (ע"פ חוות דעתו של מר ונציה וחשבונית התיקון ), יש בו כדי ללמד כי הנתבע, כפי הנראה, הספיק להגיע לנתיב הנגדי לאורך המדרכה, אולם ביקש למקם את המשאית בצמוד לפח הנחזה בתמונה ת/1 והממוקם לפני הכניסה לרחוב המרוצף (ראה עדותו בעמ' 10 שורות 11-14 לפרוטוקול). נחה דעתי כי עשה כן לאחר שהביט במראות משני צידיו, אולם תנועת המשאית לאחור נעשתה בעודו מסתכל בפועל במראה השמאלית דווקא, כמשתקף מהודעתו לחוקר (צורפה לחוו"ד מר קפנר) וע"פ הגיונם של דברים, שכן ענין לו למעשה להיצמד למדרכה שלשמאלו בחנייתו.
התובע אשר ביקש לפנות שמאלה, נראה כי נוכח בקיומו של מרווח מספיק לכניסתו לרחוב המרוצף, אם כי אינני מתרשמת כי זו היתה פנויה לכל אורכה. הלה החל בפניה בעוד המשאית עוצרת ומש כך, כפי הנראה, סבר כי אין מניעה לפנייתו. דא עקא, בעודו פונה, החלה המשאית בנסיעה לאחור ופגעה בו. מציאות זו מביאה למיקומה של המשאית הנחזה בתמונה ת/1.

11. עת נשאלת השאלה העיקרית באשמו של מי עסקינן, הרי שעל פניו אחריות לנתבע ישנה. הלה נכנס לנתיב נגדי, נגד כיוון התנועה, הגם שמודה הינו כי יכול היה לבוא מהכיוון ההפוך שהינו "יותר טוב", קרי - בדרך המלך (עמ' 9 שורות 25-26 לפרוטוקול). מראש מכוון הוא להיכנס לחניה המצויה במקום המחייב נסיעת ו לאחור לאחר כניסתו לנתיב החניה תוך "פלישה" למסלול הכניסה לרחוב המרוצף, מציאות המגבירה את הסיכון ובפרט כלפי רכבים החוצים ופונים שמאלה כדוגמת התובע, וה מחייבת לפיכך יתר זהירות מצד הנתבע. חובת זהירות זו מקבלת משנה תוקף מעצם העובדה ששדה הראיה במשאית מוגבל הינו. הנתבע ניסה אמנם להתכחש לכך, אולם המומחה מטעמו מאשר מציאות זו בסעיף 3.6 לחוות דעתו ובחקירתו הנגדית .
יתרה מכך, במשאית נתונה היתה "מצלמת רוורס" תקינה לטענתו והגם שכך, לא טרח להסתכל בה. נראה כי התמקדותו במראה השמאלית לצד אי צפייתו במצלמה, הם שאיפשרו "פלישת" הרכב למסלול נסיעתו מבלי שנוכח בכך.

מאידך, נראה כי התובע לא הפעיל שיקול דעת וזהירות מספיקים עת פנה שמאלה מבלי לעצור. אין עסקינן במציאות בה המשאית אך החלה נסיעתה מתוך חניה זו, כך שהתובע אינו יכול לצפות נסיעתה לפתע אחורנית. התובע עצמו טוען כי ראה את זו נוסעת לפניו, נכנס ת לרצועת החניה, נעצר ת ואז נ וסעת לאחור. בהינתן עדותו לפיה נסע אחרי המשאית לצד הזמן הנדרש לכניסתה של משאית לרצועת החניה בנתיב הנגדי, ספק רב באם אכן וכטענת התובע נסע הוא ממש מאחורי המשאית. מכל מקום, עת הוא נוכח בכניסתה לרצועת החניה, אין להניח כמובן מאליו כי זו סיימה נסיעתה והאפשרות לפיה המשאית תיסע אחורנית לשם התמקמות בחניה, מציאות ששכיחה הינה, הינה בבחינת אפשרות שיש לצפותה ולהיזהר בעטיה.
נראה לפיכך כי פניית התובע נעשתה שלא כמידת הזהירות המתבקשת. האשם התורם מבטא, כידוע, את תרומתו העצמית של הניזוק לקרות הנזק (ראה ע"א 2904/92 עיריית ת"א נ' עיזבון המנוח לטרהויז על ידי מנהל עיזבונו אפרים אוריון, פ"ד נ(1) 754) ובנסיבות הענין מצאתי מקום לקבוע קיומה של רשלנות תורמת בשיעור של 30%.

12. ומכאן לנזקים הנטענים:
הצדדים מיקדו סיכומיהם בשאלת החבות. לא נסתרה למעשה חוות דעתו של מר ונציה בהתייחס לנזקי הרכב ונתונה אף חשבונית מס מס' 495 ("אוטו לוקס") המבססת את שיעור הוצאות התיקון ע"פ חוות דעת זו.
התובע אף מבסס מרכיב שכ"ט השמאי הנתבע באמצעות קבלה מס 2053.
עם זאת, אין כל הסבר וסימוכין למרכיב ההוצאות הנתבע (מעבר להוצאות המשפט) ומשכך, מרכיב זה דינו להידחות ולהעמיד את שיעור נזקו של התובע ע"ס של 54,958 שקלים בלבד .

13. בהינתן האמור, הנני מורה על חיובם של הנתבעים בחיובים אלו:
א. 70% מנזקי התובע, קרי – 38,470 שקלים.
ב. אגרות המשפט כשיעור תשלומן בפועל.
ג. שכ"ט עו"ד שבנסיבות הענין ולאור דחיית מקצת התביעה מועמד ע"ס 4,000 שקלים.

החיובים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים תוך שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק: סעיף א- מיום הגשת התביעה, סעיף ב' – מיום התשלום, סעיף ג' – מהיום.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יורי פלדמן
נתבע: בוריס אפלמן
שופט :
עורכי דין: