ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם הרמן נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופטת אסתר הלמן

המערער
אברהם הרמן
נגד
המשיבה
מדינת ישראל, עיריית נצרת עילית

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בנצרת, [כבוד השופטת ד. שרון-גרין], 32021-06-11

פסק דין

1. המערער הורשע בבית המשפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה לפי הוראת סעיף 6(ב)(1) לחוק העזר לנצרת עילית (העמדת רכב וחנייתו), תשס"ה- 2004 (להלן: "חוק העזר ") ונגזר עליו תשלום קנס בגובה הקנס המקורי, בסך 500 ₪.

ההליכים בבית המשפט קמא:

2. ביום 10.11.10 בשעה 10:36, ברחוב חרוד בנצרת עילית, נרשם למערער דו"ח בגין העמדת רכב פרטי (להלן: "הרכב"), במקום המיועד לרכב נכה, בניגוד לסעיף 6(ב)(1) לחוק העזר.

3. המערער לא כפר בעובדה כי הוא החנה את הרכב במקום המיועד לחניית רכב נכה, מבלי שהיה לרכב תג נכה, אולם טען כי יש לזכותו מהעבירה בשל היותו נכה מוכר, והואיל ומקום החניה מיועד למעשה לנכים כמותו.

4. לאחר שמיעת הראיות (עדות הפקח שרשם את הדו"ח, עדות המערער ועדות הנוסע הנוסף שהתלווה למערער), קבע בית המשפט קמא כי אשמתו של המערער הוכחה והרשיעו.

בהכרעת הדין נקבע כי די בכך שאין מחלוקת עובדתית כי הרכב שחנה בחניית הנכים לא נשא תג נכה, בכדי להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו.

כן נקבע כי מנ/5 (רשימת תגי הנכה שהחזיק המערער בשנים 2002 -2014) עולה כי אף שהמערער מחזיק באופן כמעט רציף בתג נכה לרכב אחד או שניים בו זמנית, ביום האירוע לא החזיק המערער בתג נכה תקף לרכב כלשהו. בנוסף, נדחתה טענת המערער ולפיה, כפועל יוצא מנכותו, זכותו להחנות כל רכב בו ינהג בחניית נכה, זאת בשל העובדה שהמחוקק סייג את ההיתר לחנות בחנייה המיועדת לנכים לשני כלי רכב ספציפיים, לכל היותר, שבשימושו האישי הקבוע של אותו הנכה.

5. בגזר הדין העמיד בית המשפט קמא את מתחם הקנס ההולם בנסיבות המקרה להיות נע בין 500 ₪ לבין 1,000 ₪. אף שצוין כי יש להחמיר בעונשו של המערער, הרי נוכח מהות העבירה, חלוף הזמן, והיות המערער נכה מזה שנים ארוכות, השית בית המשפט קמא על המערער קנס בגובה הקנס המקורי בסך 500 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו.

6. במסגרת ערעור זה תוקף המערער את הכרעת הדין ומבקש לזכותו מכל אשמה.

יש לציין כי בתחילת ההליך בבית המשפט קמא, הסכימה המשיבה לבטל את כתב האישום, לאחר שהמערער הציג אישורים על היותו נכה, אולם המערער עמד על כך שיפסקו לטובתו הוצאות, ולפיכך לא חזרה המשיבה על הצעתה זו.

טענות הצדדים בערעור:

7. המערער מודה שהחנה רכב שאינו נושא תג נכה במקום חניה המיועד לנכים, אך חוזר על טענתו לפיה הואיל והוא עצמו נכה, הרי שמותר לו לחנות באותו המקום. עוד טען המערער כי במועד קבלת הדו"ח לא היה בבעלותו רכב, שכן הוא מכר את רכבו וטרם קנה רכב חדש, לכן היה רשאי להחנות רכב ללא תג נכה .

טענתו העיקרית של המערער היא שמפאת נכותו זכאי הוא להחנות כל רכב בחניית נכים ללא מגבלה, וכי מטרת האיסור על החניית רכב במקום חניה המיועד לנכה הינה בדיוק לאפשר חנייה לאנשים כמותו.

8. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור תוך הטלת הוצאות לדוגמא על המערער עקב התנהלותו תוך בזבוז זמנם היקר של התביעה ושל בית המשפט. נטען כי המשיבה הסכימה בפתח ההליך לחזור בה מכתב האישום רק לפנים משורת הדין, ולמרות שהמערער עבר את העבירה בה הואשם, כפי שנומק בהכרעת דינה של הערכאה דלמטה.

עוד טען ב"כ המשיבה, שהתנהגות המערער נוגדת את תכלית חוק חניית נכים - המערער החנה רכב בחניית נכה, הוא עצמו לא ירד מהרכב, אלא המתין בו לחבר, ולפיכך, לא היה צידוק לעשות שימוש בחניית נכה.

דיון והכרעה:

9. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני סבורה שיש לדחות את הערעור.

10. המערער הורשע לפי הוראת סעיף 6(ב)(1) לחוק העזר, האוסר על העמדה או חניה של רכב, אלא אם הרכב שייך לסוגים שחנייתם במקום הותרה. על פי התמונות המתעדות את העבירה, ת/2 , הותרה החניה בהתאם לתמרור שהוצב במקום, לרכב הנושא תג נכה כאשר אין חולק כי הרכב בו נהג המערער אינו בעל תג שכזה.

11. המערער גם איננו חולק על כך, שעל פי חוק חניה לנכים, תשנ"ד - 1993 (להלן: "חוק חניה לנכים"), "תג נכה הוא תג הניתן לנכה, והנושא את שמו של הנכה, את מספר זהותו ואת מספרי הרישוי של עד שני כלי רכב מזכים. רכב מזכה הוגדר בחוק חניה לנכים כ-"רכב שלגביו הוכיח הנכה, להנחת דעתה של רשות הרישוי, כי הוא עומד לשימושו האישי דרך קבע".

12. צירופן של הוראות החוק האמורות מעלה כי המחוקק לא יצר הסדר גורף, המתיר חניה במקום המיועד לרכב נכה, לכל אדם שהוכר כנכה, אלא העניק הקלות בסדרי החניה, לנכים, כהגדרתם בחוק, ובתנאי שהם בעלי תג נכה, המשויך לרכב מסוים, (או שני כלי רכב), העומד לשימושו האישי של הנכה דרך קבע. נוכח זאת, טענת המערער כי בשל נכותו קנה הוא לעצמו זכות לחנות ללא מגבלה, אין לה אחיזה בחוק.

13. לא זו בלבד, שאין המדובר ברכב הנושא תג נכה, המערער אישר, כי אין המדובר ברכב מזכה, לגביו ניתן היה לקבל תג נכה, שכן הדו"ח נרשם על חניית רכב, שאיננו משמש אותו דרך קבע לשימושו האישי. די היה באמור לעיל, כדי לדחות את טענותיו.

14. מעבר לדרוש אומר, כי בפני בית המשפט קמא העלה המערער שתי גרסאות עובדתיות שונות, כהסבר לשימוש שעשה ברכב. בעדותו טען המערער כי השתמש ברכב השייך לבנו והושאל לו לשעה אחת (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא), בניגוד לגרסה שהעלה המערער בבקשתו לביטול הדו"ח, שם טען כי הרכב הוא רכב שכור. לפי גרסה זו, השוכר הוא בנו של מר יעקב סדיק, חברו שלך המערער, שישב איתו ברכב, במקום החניה השמור לנכים. בתשובה לשאלה מדוע הוא החנה את הרכב במקום ולא חברו, שבנו שכר את הרכב, השיב המערער: "כי עמדנו בחניית נכים, אז אני נהגתי ברכב, לא זכור לי כל הסיפור מסביב" (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 10).

15. מעדותו של עד ההגנה, מר יעקב סדיק, עלה כי המערער הסיע באותו יום את מר סדיק וחבר נוסף לסידורים. בעת שהחבר הנוסף ירד לסידוריו, המתינו לו המערער וחברו ברכב, שחנה בחניית הנכים.

16. תמיהה נוספת עולה מגרסת המערער. לטענתו, במועד קבלת הדו"ח לא היה לו תג נכה בתוקף מאחר ומכר את מכוניתו ועדין לא קיבל את הרכב החדש, ברם, לפי האישור שהמציא, נ/5 כבר למחרת היום בו נרשם הדו"ח (קרי ביום 11.11.10) הונפק למערער תג נכה חדש המתייחס לשני כלי רכב אחרים.

17. נוכח האמור, מתעורר ספק גם באשר לזעקת המערער, בכל הנוגע לעוול שנגרם לו, כתוצאה מרישום הדו"ח, וסירוב המשיבה לבטלו, למרות שהוכח כי הוא נכה.

18. פסקי הדין אליהם הפנה המערער לשם תמיכה בטענותיו (ע"פ (חיפה) 3027/08 לנדסברג נ' עיריית חיפה (10.03.08), עפ(י-ם) 4822/09 מדינת ישראל – עיריית ירושלים מחלקת רשות חנייה נ' רותם (01.02.2010)), אינם מסייעים בידיו, שכן הם עוסקים בסוגיות שונות, שאינן משליכות במאומה על עניינו של המערער כאן (חניית כלי רכב הנושא תג נכה במקומות חניה אסורים, וחובת הצגתו של תג הנכה).

19. הזכות לנגישות, אשר אין חולק על חשיבותה, אינה זכות מוחלטת. היא בעלת אופי יחסי ומולה ניצבים זכויות ואינטרסים שונים, ובכלל זה האינטרס הציבורי לאפשר גישה לכלל הנכים הזכאים לכך . ההסדר החוקי, המאפשר לנכה להיות בעל תג נכה עבור שתי מכוניות בלבד, המצויות בשימושו האישי והקבוע, מבטא איזון בין הרצון להבטיח לנכה הנזקק לכך, חניה במקום נגיש ונוח לבין אינטרסים נוספים, אשר גם להם יש ליתן משקל (ראה רע"פ 5273/12 זאב גיא נ' מדינת ישראל (9.5.13)).

20. המערער מבקש להציג את המקרה כעניין עקרוני הנוגע להגנה על זכויותיהם של נכים, ולא כך הוא. כאמור, המחוקק הסדיר את האינטרס שבהטחת נגישות נכים , בעלי תג נכה על ידי מתן זכאות לשני כלי רכב, בהם הוא עושה שימוש בדרך קבע, המערער מכיר ועושה שימוש בזכות זו. הבעיה אינה מתעוררת בדרך כלל בעניינם של נכים, הזכאים לתג נכה והעושים שימוש באחד משני כלי רכב המצויים דרך קבע בשימושם האישי.

21. נוכח כל האמור, לא מצאתי כל טעם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בפסק דינו של בית המשפט קמא ודינו של הערעור להידחות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ה, 18 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם הרמן
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: