ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף חדד נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

המערער
1. יוסף חדד
ע"י ב"כ: עו"ד דודי איזק
-
המשיב
1. המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איילת ברעם

פסק דין

1. לפני ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 30.10.13 (להלן: "הוועדה"), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2. ועדה רפואית לעררים מיום 2.5.12, קבעה למערער 5% נכות לפי סעיף 11(2) (א)-(ב) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות) וכן 15% נכות לפי סעיף 29(6) (II) - (III) (מותאם).

3. המערער הגיש בקשה לדיון מחדש במצבו. ועדה מיום 30.10.13 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.
על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.

טיעוני הצדדים

4. לטענת המערער, הנכות שנקבעה על ידי הוועדה אינה משקפת את מצבו הרפואי. המערער הוסיף, כי הוועדה לא נתנה דעתה כראוי לחוות דעתו של ד"ר טיטיון. עוד טען המערער, כי אין זה סביר ששלושה חודשים בלבד לאחר מתן החלטת הוועדה, קבעה ד"ר טרבס, נוירולוגית שנמנתה על חברי הוועדה, כי מצבו של מהערער מתאים ל 30% נכות, לפי סעיף 29(6) (III) לתוספת לתקנות, שעה שהוועדה קבעה למערער 15% נכות לפי סעיף 29(6) (II) - (III) (מותאם). בנסיבות אלה, עתר המערער להחלפת הרכב הוועדה.

5. לטענת המשיב, לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. הוועדה מצאה כי הממצא ב-EMG הוא בעל ביטוי קליני קל. לפיכך, ברורה מסקנתה, שלא לקבל את חוות דעתו של ד"ר טיטיון, שהמליץ על מתן אחוזי נכות לפי סעיף 29(6) ( III), הקובע 30% נכות בגין neuritis בצורה קשה.
באשר לטענה לפיה ד"ר טרבס המליצה זמן קצר לאחר החלטת הוועדה על מתן 30% נכות לפי סעיף 29(6) (III), טען המשיב כי אין סתירה של ממש בין שתי חוות הדעת, משחוות הדעת הפרטית שניתנה למערער לאחר מועד התכנסות הוועדה לא נסמכה על ממצאים קליניים אלא על תלונות המערער בלבד ועל ממצאים קליניים, ומכל מקום, המדובר במסמך המאוחר למועד התכנסות הוועדה.

דיון והכרעה

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל.

7. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99].

8. עוד נקבע בפסיקה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (דיון (ארצי) לה/345-01 עזיז מועלם נגד המוסד לביטוח לאומי (1/4/76)).

9. בדב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי: "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

10. ומן הכלל אל הפרט.

11. הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, ערכה לו בדיקה קלינית ורשמה את ממצאיה, כדלקמן (הציטוט אינו מובא במלואו מאחר וכתב היד אינו קריא דיו):

" בדיקת MRI 17.6.13 ...שוק ימין... באספקט לטרלי ... הומצאו לוועדה מסמכים ממשרד התחבורה... מוגבל לרכב עם המאמץ בצד שמאל של הבלם תיבת הילוכים אוטומטית ורכב בדרגה B ... ובכך חוו"ד ד"ר טיטיון 28.1013 המעריך את נכותו הנוירולוגית ב – 30% ומכלול הפגיעה ב – 10%. בבדיקה: אין תנוחה פרטית של הר גליים, כח גס ... בגפיים תחתונות ובכף רגל ימין. חולשה של 2 ... החזרים גידיים ... כולל העליונות אין החזר פתולוגי לא מוסר על ירידה בתחושה אין .. דיסטסטציה ... סביב הצלקת שבצד האחורי של שוק ועקב מימין מדגים העדר תנועתיות מוחלט בקרסול ימין שאינו תואם אלל את הפגיעה המקורית".

(סעיף 21 לפרוטוקול).

12. בסופו של דבר, קבעה הוועדה כדלקמן (הציטוט אינו מובא במלואו מאחר וכתב היד אינו קריא דיו):

" הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר טיטיון, חולקת על דעתו לגבי קיום ... של שרירים בכף רגל ימין. אבחנה- מצב לאחר שבר בפטישון חיצוני קרסול ימין טיפול שמרני.
דיון: הממצא ב – EMG עם ביטוי קליני קל .... לכן הוועדה אינה מקבלת את גובה הנכות שממליץ ד"ר טיטיון. הנכות שקיבל בוועדה קודמת הולמת את מצבו, ולכן הוועדה דוחה את הערר. באשר לנכות שמעניק עבור "מכלול הפגיעה" לא ברור למה מתכוון כאשר המערער מדגים מגבלה תפקודית מוחלטת שאינה מתאימה לא את הפגיעה הנוירלוגית ולא את השבר בפטישון החיצוני, נשוא הערר. הוועדה דוחה הערר".

(סעיף 23 לפרוטוקול).

13. הגם שקביעת הוועדה עוסקת בעניינים של רפואה שב נוגע להם בית הדין אינו מוס מך, ואף אין לו הכלים, להתערב בה, אולם גם בעניינים שברפואה ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק.

לא שוכנעתי כי הוועדה נימקה כראוי מדוע אין בידה לקבל את חוות הדעת של ד"ר טיטון ומדוע ההתייחסות שלה כה שונה מההתייחסות שלו בכל הנוגע לבדיקת EMG.
עיון בחוות דעתו של ד"ר טיטיון מעלה כי בכל הנוגע לבדיקת EMG שהינה בדיקה אובייקטיבית , מבהיר ד"ר טיטיון כי הבדיקה מדגימה חוסר תגובה מלא של העצב הסוריאלי מימין. מנגד הועדה מציינת כי באותה בדיקה יש ממצא עם ביטוי קליני קל , זאת ללא כל הסבר ו/או נימוק איך פענוח אותה בדיקה מוביל למסקנות כל כך שונות.
הדבר אף מעורר תהייה נוכח חוות דעתה המאוחרת מיום 10.2.14 של ד"ר טרבס שמתייחסת לאותה בדיקה ומציינת בנוגע לאותה בדיקה כי יש בה סימנים של פגיעה קשה של עצם SURAL מימין וכמו כן גם סימנים של פגיעה בעצב PERONEAL שטחי מימין .

יתר על כן, המערער הציג שתי חוות דעת של ד"ר טיטיון אחת מ 28/10/13 ואחת מ 30/1/12.
אכן בפרוטוקול הועדה כתוב בלקוניות ששתי חוות הדעת עמדו בפני הועדה, אבל אין כל התייחסות לחוות הדעת מ- 30/1/12.

מעבר לאמור, בחוות דעתו של ד"ר טיטון מיום 30/1/12 מוזכר ת בדיקת EMG מיום 17/3/10 ובנוסף בדיקת EMG מיום 11/12/11 בנוגע לה, מצויין שלא עמדה בפני ועדה קודמת. גם ד"ר טרז מזכירה את בדיקת ה EMG מיום 11/12/11 ומנ תחת את הבדיקה כמלמדת על "פגיעה קשה של עצם.." וכן היא מתייחסת לבדיקת EMG נוספת מחודש 10/10.

בנוסף, חוות דעתו של ד"ר טיטיון מיום 28/10/13 מאזכרת EMG מיום 10/4/13.

מפרוטוקול הועדה לא ברור לאיזה בדיקת EMG מתייחסת הועדה. משהועדה לא ציינה לאיזו בדיקת EMG היא מתייחסת עולה חשש שמא הועדה לא התייחסה לכלל בדיקות ה EMG שעמדו בפניה.

14. ערה אני לפסיקה שקובעת כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימשו תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת ( דב"ע נא /122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169).

אולם במקרה דנן , אין כל הסבר לשוני המהותי בממצאים שנקבעו בנוגע לאותה בדיקת EMG שפוענחה אצל הרופאים השונים ואין התייחסות של הועדה לאיזה בדיקה מתייחסת היא. כפועל יוצא מכך ממצאי הועדה שנקבעו אינם מנומקים כדבעי. משכך אני סבור ה כי נפל פגם בהחלטת הועדה בנדון .

15. בכל הנוגע לטענת המערער, לפיה נפל פגם בהחלטת הוועדה נוכח הפער בין אחוזי הנכות שנקבעו על ידי ד"ר טרבס במסגרת ההחלטה מושא הערעור, לבין אחוזי הנכות שהומלצו על ידה כשלושה חודשים לאחר מועד התכנסות הוועדה , אין בידי לקבל טענה זו, זאת ממספר טעמים.
ראשית, חוות הדעת של ד"ר טרבס הינה מאוחרת למועד החלטת הוועדה, ולפיכך לא חלה על הוועדה החובה להתייחס אליה.
שנית, פרק זמן של מספר חודשים הוא פרק זמן סביר במסגרתו עלולה להיגרם החמרה במצבו הרפואי של המערער, ולראיה - בהתאם לסעיף 37 לתקנות ניתן להגיש בקשה לדיון מחדש מדי ששה חודשים.
יתרה מזאת עיון בחוות ה דעת הנדונה מעלה כי היא מתבססת על בדיקה נוירולגית מיום 3.1.14, קרי לאחר מועד כינוס הועדה, כך שלא מן הנמנע שאכן חלה החמרה במצבו בפער זמנים זה.
עם זאת, ערה אני לכך שחוות דעתה של ד"ר טרבס מתייחסת באופן שונה לבדיקת EMG בחוות דעתה האחרונה, בדיקה שעמדה בפני הוועדה.

אכן, דרך המלך הינה להשיב את הענין לוועדה בהרכבה המקורי ורק במקרים חריגים בהם עולה חשש של ממש כי הוועדה תהא "נעולה" בעמדתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, או במקרים חריגים אחרים, מועבר הענין לוועדה בהרכב אחר (בר"ע (ארצי) 26826-10-13 דרעי נגד המוסד לביטוח לאומי (20/11/13) פורסם בנבו; עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר קופפרברג נגד המוסד לביטוח לאומי (21/10/09) פורסם בנבו).

בעניינו, נוכח העמדה השונה בנוגע לפענוח בדיקת EMG של ד" ר טרבס ונוכח הנסיבות הייחודיות של תיק זה שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש להחזיר את התיק לוועדה בהרכב אחר.

16. לפיכך, אני בדעה כי נסיבות המקרה מצדיקות סטייה מן הכלל והחלפת הרכב הוועדה שידון בעניינו של המערער שוב.

17. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה להעביר את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב אחר, אשר תדון בערר.
פרוטוקול של ועדות עררים קודמות, ופסק דין זה ( למעט הסעיף הנוכחי) לא יעמדו בפני הוועדה החדשה.

18. על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ .
כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח שבט תשע"ה, (17 פברואר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יוסף חדד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: