ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליאסוב תמרה נגד ר-צ פלסט בע"מ :

1

מדינת ישראל

בית הדין האזורי לעבודה

באר שבע

עב 003245/07

בפני:

כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגנית נשיא

- דן יחיד -

27/08/2008

בעניין:

אליאסוב תמרה

גיא אבני

התובעת

נ ג ד

ר-צ פלסט בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד:

עדי מנחם

הנתבעת

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות בסך כולל של 80,279 ₪, לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים ו/או הלנת שכר.

העובדות

2. הנתבעת הינה חברה לייצור מוצרי פלסטיקה (עדות מנהל הנתבעת רפי כהן בעמ' 10 לפרוטוקול).

3. התובעת עבדה בפועל כפועלת ייצור בנתבעת מיום 1/9/05 עד ליום 11/10/07, כאשר יחסי העבודה נותקו ביום 23/10/07.

4. התובעת עבדה במשמרות בוקר, ערב ולילה.

5. שעות עבודתה פורטו בדוחות הנוכחות שהוצגו לתיק מטעם הנתבעת ושכרה שולם לה על פי שעות עבודתה. בנוסף, זוכתה התובעת בשעות נוספות ובזכויות נוספות, הכל כאמור בתלושי השכר.

6. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף הפלסטיקה.

7. ביום 1/10/07, שלחה התובעת מכתב לנתבעת, בו דרשה לשלם לה זכויות סוציאליות ובין היתר תוספת שכר עבור עבודה במשמרת לילה, הפרשות לקרן פנסיה מקיפה ותשלום דמי הבראה. התובעת דרשה לשלם לה השכר והזכויות הנ"ל בגין כל תקופת עבודתה ולעשות כן תוך 25 יום, שאם לא כן ציינה, כי תפנה לבית הדין לקבלת הסעד (נספח א' לכתב התביעה).

8. ביום 11/10/07, נשלח מכתב תגובה מאת ב"כ הנתבעת (דאז), בו צויין כי עוד ביום 30/9/07, או בסמוך לכך, התובעת הודיעה על התפטרותה שאמורה להיכנס לתוקף ביום 14/10/07, אולם למרות זאת, לא הופיעה התובעת לעבודה ביום 10/07/ 8-7 והודיעה על אי התייצבותה רק שעתיים לפני תחילת המשמרת.

הנתבעת טענה, כי במעשיה הנ"ל גרמה נזק לנתבעת בסך 10,000 ₪ בגין השבתת מכונת הייצור ודרשה מאת התובעת לשלם לה סכום זה (נספח ב' לכתב התביעה).

9. בתגובה השיבה התובעת במכתב מיום 16/11/07, כי מעולם לא התפטרה אלא ביקשה לשלם הזכויות שתבעה ודחתה את טענת הנתבעת בדבר הנזק שנטען כי גרמה.

באשר להעדרותה מהעבודה טענה, כי החל מ- 14/10/07 עד 18/10/07 הינה שוהה בחופשת מחלה, צרפה תעודות מחלה בהתאם וביקשה מהנתבעת לשבצה לעבודה החל מיום 19/10/07 (נספח ג' לכתב התביעה).

10. ביום 17/10/07, השיב ב"כ הנתבעת לתובעת, חזר על הגרסה הקודמת בדבר התפטרות התובעת והודיע לתובעת, כי במקומה התקבלה עובדת חדשה ונדחתה דרישתה להציבה לעבודה ביום 19/10/07 לאור התפטרותה ולאור אי התייצבותה לעבודה ביום 7/10/07 ללא מתן הודעה מוקדמת אלא שעתיים מראש. נטען, כי תקופת המחלה אינה רלבנטית ואין בה כדי לחפות על הפרת התחייבות התובעת (נספח ד' לכתב התביעה).

11. ביום 22/10/07, חזרה התובעת פעם נוספת על דרישתה וטענה, כי העדרותה ביום 10/07 /7-8 היתה מתואמת מראש כחופשה (נספח ה' לכתב התביעה).

12. ביום 23/10/07, חזרה הנתבעת על טענותיה הקודמות במכתב הנ"ל מטעם בא-כוחה (נספח ו' לכתב התביעה).

13. התובעת הגישה תביעתה הנוכחית ביום 31/10/07.

טענות התובעת

14. התובעת טוענת, כי פוטרה מעבודתה בעקבות דרישתה מיום 1/0/07 לשלם זכויותיה, כאשר הנתבעת סירבה להשיבה לעבודה ביום 19/10/07 עם תום חופשת המחלה. לטענתה, מדובר בפיטורים ללא מתן הודעה מוקדמת שנעשו בשרירות לב. לפיכך תובעת פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הלנת פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 9 משכורות ובסך של 36,018 ₪.

15. באשר לשכר עבודתה טוענת כי עבדה משמרות בוקר, ערב ולילה אולם, בגין כל שעות המשמרת קיבלה שכר רגיל בשיעור שכר מינימום, וזאת בניגוד לשיעור השכר שהיתה זכאית לקבל על פי צו ההרחבה החל על הצדדים, היינו, תוספת של 40% בגין עבודה במשמרות לילה ותובעת הפרשי שכר בסך של 18,004 ₪ בגין משמרות אלה (ס' 30-35 לכתב התביעה), לרבות הלנת שכר.

16. כמו כן, תובעת תשלום תוספת ותק, דמי חגים, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, יתרת פדיון חופשה ויתרת פדיון דמי הבראה.

טענות הנתבעת

17. התובעת התפטרה מעבודתה ביום 30/9/07 על פי תרשומת שערכה אחראית כוח אדם בנתבעת – אבדוב תמרה (תרשומת מיום 15/10/07 – נספח ב' לכתב ההגנה).

18. ביום 11/10/07, הפסיקה התובעת לעבוד בפועל ומאז לא שבה לעבודה.

19. הנתבעת מודה, כי לא שילמה לתובעת תוספת בגין משמרת ערב ולילה על פי הוראות צו ההרחבה, אך טוענת כי התובעת אינה זכאית להפרשי שכר בגין משמרת ערב שכן לא עבדה 7.5 שעות בפועל במשמרות אלה, כתנאי לקבלת התוספת על פי הוראות צו ההרחבה. ובאשר למשמרות לילה, מודה בזכאות התובעת לקבלת תוספת בשיעור 40% בגין משמרת זו ולפיכך ערכה חישוב שכרה מחדש וצירפה טבלה ממנה עולה, לטענת הנתבעת, כי לאור חישוב זה נותרה התובעת חייבת לנתבעת סך של 2,395.60 ₪ (להלן: "הטבלה") (נספח ו' לכתב ההגנה).

20. הנתבעת מודה בזכאות התובעת לקבלת פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, יתרת פדיון חופשה, תוספת ותק ויתרת פדיון דמי הבראה בסך כולל של 5,939.39 ₪, כפי שפרטה בסיכום טענותיה (ס' 38) אך טוענת טענת קיזוז בגין תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, השבת דמי חגים, דמי מחלה, קיזוז חצי שעת הפסקה ופיצוי בגין נזק שנטען כי התובעת גרמה בשל אי התייצבותה לעבודה ביום 7/10/07 ובסך כולל של 21,485 ₪.

21. לפיכך, נטען מפי הנתבעת, כי לאחר קיזוז חובות התובעת מחובות הנתבעת נותרה התובעת חייבת לנתבעת סך של 15,545 ₪.

22. אדון בתביעות אחת לאחת.

התביעה לפיצויי פיטורים

23. התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית בכתב, בעל פה או בהתנהגות. כך גם בענין פיטורים.

24. היסוד של ההתפטרות או הפיטורים הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשני פנים שכוונתו להביא יחסי עובד-מעביד לידי גמר.

25. הדיבור המביא את היחסים לידי סיים חייב להיות חד משמעי.

26. במחלוקת האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות, בית הדין חייב להכריע מי הביא את היחסים לידי גמר ובמקרה שכזה יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות ואין ללמוד מקטע הדברים אלא מהתמונה כולה.

ראה: "דיני עבודה"/מנחם גולדברג ונחום פיינברג/מהדורת מאי 2008/פרק 30.

27. ולענייננו, בפנינו הונחו שתי גרסאות. האחת, מפי הנתבעת, בה נטען כי התובעת התפטרה בעל פה ואילו התובעת טוענת, כי פוטרה וכי מעולם לא התפטרה.

28. לאחר עיון בטענות הצדדים בפרוטוקול הדיון בחומר הראיות, לרבות התרשמות בית הדין מעדויות הצדדים, להלן ההחלטה.

29. נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח טענתה, כי אכן התובעת התפטרה מעבודתה בסוף חודש ספטמבר 2007. לאור העדויות והראיות שהוצגו בבית הדין, אקדים ואומר כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה מכמה טעמים.

30. אין ליתן משקל ראייתי לתרשומת שערכה הגב' אבדוב תמרה, אחראית כוח אדם בנתבעת, מהטעם כי התרשומת הנ"ל נערכה ביום 15/10/07 לאחר שעל פי גרסת הנתבעת ההתפטרות נכנסה לתוקף, כאשר הגב' אבדוב לא זומנה להתייצב, להיחקר ולאמת את תוכנה של התרשומת הנ"ל.

31. מדובר בתרשומת אשר העובדות בה מהותיות להוכחת גרסת הנתבעת.

32. הנתבעת טענה לראשונה בתצהירה במקום עדות ראשית של מנהליה, כי התובעת התפטרה מן הטעם כי עברה למקום מגורים בנתניה. עובדה מהותית זו אם אכן היתה נכונה, כעילה להתפטרות במועד ההתפטרות הנטען ע"י הנתבעת, אין ספק כי היתה מקבלת ביטוי בתרשומת הנ"ל. אולם עובדה זו לא צויינה כלל בתרשומת זו ועובדה זו אומרת "דרשני".

33. העילה להתפטרות בגין מעבר למקום מגורים בנתניה נטענה לראשונה מפי הנתבעת רק בתצהירי מנהליה, ולא קיבלה ביטוי מפורש בכתב ההגנה ואף לא בדיון המקדמי.

34. כמו כן, יצויין כי מעיון בתרשומת שנערכה ע"י גב' אבדוב עולה כי התפטרות התובעת נעשתה גם בפני מנהל המפעל, מר ציון לזרוס אולם, על פי תצהירי מנהלי הנתבעת שהוגשו לתיק עולה כי גם מר רפי כהן, מנכ"ל הנתבעת, ציין בתצהירו כי התובעת התפטרה בפניו בתאריך 30/9/07, כאשר בחדר היתה נוכחת גם מנהלת החשבונות של המפעל, הגב' דגנית בן דיין. שמו של מנכ"ל הנתבעת ומנהלת החשבונות לא צויין כלל בתרשומת.

35. די באמור לעיל כדי להטיל ספק באמיתות תוכן הדברים שפורטו בתרשומת שנרשמה רק "לאחר מעשה", כאשר כותב המסמך לא הובא להעיד או להיחקר בבית הדין. הנתבעת לא פרטה כל נימוק מדוע לא הוזמנה העדה הנ"ל. טענת מנהל הנתבעת כי אינו יכול להשבית את כל המפעל בשל ניהול הדיון אינה רלבנטית לעדותה של הגב' אבדוב שצויין מפי מנהל הנתבעת, כי התפטרה מעבודתה (עמ' 9 לפרוטוקול).

36. כאשר הנתבעת נמנעה מלהביא עדות מהותית להוכחת גרסתה ולא פרטה כל עילה ראויה לאי זימונה של הגב' אבדוב לעדות – עובדה זו פועלת לחובתה.

37. גרסה נוספת שהועלתה על ידי הנתבעת רק בשלב בו נחקר מנהל הנתבעת הינה העובדה שהנתבעת פנתה לתובעת טלפונית על מנת לזמנה לפגישה לאחר שהתקבל מכתבה בדבר הדרישה לתשלום זכויות (מכתב מיום 1/10/07). יצוין, כי במכתבי ב"כ הנתבעת בתגובה למכתבה הנ"ל של התובעת לא היתה כל התייחסות של הנתבעת לתביעת התובעת לקבלת זכויותיה. יש לשער שמנהלי הנתבעת התחמקו מלהגיב לדרישות התובעת שכן, כפי שיפורט להלן, דרישותיה תואמות את האמור בהוראות ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה. על כך גם מנהל הנתבעת לא חלק בעדותו.

38. גרסת מנהל הנתבעת בדבר זימון התובעת לפגישה בתביעתה וסירובה לעשות כן אף היא לא הוכחה למרות שהנתבעת יכולה היתה לעשות כן, שכן מנהל הנתבעת ציין, כי הפגישה נרשמה ביומנו (עמ' 8 לפרוטוקול).

39. גם אי המצאת ראיה זו ע"י הנתבעת פועלת לחובתה.

40. ונוסיף, כי תמוה הדבר שהתפטרות התובעת לא קיבלה ביטוי בכתב במועד בו נטען כי התפטרה. הדבר תמוה בשים לב לעובדה כי לגרסת הנתבעת התובעת התפטרה בפני אחראית מחלקת כח האדם בנתבעת ובפני מנהל המפעל ומנכ"ל הנתבעת, ומי מהדמויות הנ"ל לא מצא לנכון להחתים את התובעת על מכתב התפטרות, לרבות מועד כניסת ההתפטרות לתוקף. גם עובדה זו אומרת "דרשני".

41. לא נעלמה מעינינו העובדה כי מר ציון לזרוס הצהיר והעיד כי לאחר שהתובעת הודיעה על התפטרות, דאג מיד להעסיק עובדת חדשה במקומה ולצורך כך פנה לחברת כוח אדם. גם בסוגיה זו, נשאל מר לזרוס ממתי החלה הפקידה החדשה לעבוד ומתי פנה לחברת כוח אדם, אולם לא יכול היה לתת תשובה מדויקת.

42. ובאשר לטענת הנתבעת, כי התובעת התפטרה שכן טענה, כי עברה להתגורר בנתניה. אכן, בטופס התביעה לביטוח לאומי לתשלום דמי אבטלה צוינה עובדה זו במפורש ב"אישור המעסיק" שנחתם ביום 15/11/07 (נספח ו' לכתב ההגנה). מסמך זה נחתם זמן רב לאחר מועד ההתפטרות בפועל, כאשר לגרסת מנהל הנתבעת, הדברים נרשמו מפיה של התובעת ובנה שהביאו בפניו את הטופס מהמוסד לביטוח לאומי (עמ' 10 לפרוטוקול). גם אם נכונה גרסת מנהל הנתבעת כי הדברים נרשמו מפיה של התובעת הרי הדבר נעשה לכל הדעות לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד, ואם אכן התובעת אמרה כי זו הסיבה להתפטרותה במועד בו התפטרה, מדוע לא צויין הדבר בתרשומת של הגב' אבדוב?

43. גרסת התובעת בתצהירה, כי לא התפטרה ולא ציינה כי התפטרה מחמת מעבר למקום מגורים אחר, לא נסתרה בחקירתה הנגדית.

44. כמו כן, לא נעלמה מעינינו העובדה כי ב"אישור המעסיק" בתביעת התובעת לדמי אבטלה, צויין כי התפטרה מחמת מעבר להתגורר בנתניה אולם, לא הוצגה בפנינו כל ראיה האם התובעת אכן הגישה התביעה בפועל והאם קיבלה דמי אבטלה בעקבות הצהרה זו. הנטל מוטל על הנתבעת להוכיח גרסתה בסוגיה זו.

45. לפיכך, כאשר המבחן הוא הוכחת הנסיבות והעובדות במועד ההתפטרות ו/או הפיטורים, אין בנסיבות המקרה הנוכחי ליתן משקל ראייתי לתוכנו של הטופס שנחתם 6 שבועות לאחר מועד ההתפטרות הנטען.

46. מאידך, מחליפת המכתבים שצורפה לכתב התביעה, ניתן להסיק כי הנתבעת החליטה להפסיק עבודת התובעת בשל העובדה, כי לא התייצבה למשמרת ללא מתן הודעה מראש. מנהלי הנתבעת בעדותם לא חלקו על היות התובעת עובדת טובה אך בתצהירו של מנכ"ל הנתבעת צויין, כי "התובעת נעדרה ימים רבים מעבודתה בנתבעת וזאת גם ללא הודעה מראש" (ס' 31 לתצהיר).

מנהל המפעל אשר היה המעביד הישיר של התובעת לא הצהיר כי התובעת נעדרה פעמים רבות מעבודתה.

עדות זו הינה עדות אשר ניתן להסיק ממנה כי הנתבעת ניסתה בכל דרך "להצדיק" את פיטורי התובעת מחמת הפרת משמעת על ידה (אי התייצבותה לעבודה) לאחר שתבעה זכויותיה.

47. התובעת אמנם ציינה במכתב מיום 22/10/07, כי נעדרה מעבודתה לאחר שקיבלה אישור חופשה אולם, דווקא גרסת הנתבעת בנקודה זו מהימנה על בית הדין שכן, התובעת לא פרטה ממי קיבלה אישור, מתי וכדומה ולפיכך לא הוכיחה גרסתה.

48. לפיכך, כל שניתן להסיק, כי בעקבות מכתבה של התובעת מיום 1/10/07 לתשלום זכויותיה ובפרט הטענה בדבר הפרת משמעת על ידה, הובילו למעשה לפיטוריה של התובעת ע"י הנתבעת וסירובה להשיבה לעבודה עם תום תקופת המחלה, היינו, ביום 19/10/07 (כאמור במכתב ב"כ הנתבעת מיום 17/10/07 ומיום 23/10/07).

49. לנוכח הראיות שהוצגו בפנינו, לרבות האמור בפרוטוקול הדיון, עדיפה במקרה הנוכחי גרסת התובעת כי פוטרה מעבודתה מגרסת הנתבעת, בדבר התפטרות התובעת, שכן לא שוכנענו באמיתות הגרסה.

50. בנסיבות אלה, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים, לרבות תמורת הודעה מוקדמת.

השכר הקובע

51. התובעת טוענת בסיכום טענותיה, כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הינו 3,402 ₪, על פי החישוב הבא: 21.52 ₪ X 8 שעות X 30 יום X 85% (היקף משרה).

52. התובעת טוענת, כי שיעור השכר השעתי (21.52 ₪) הינו ממוצע שכר מינימום למשמרת בוקר ולילה ששולם לתובעת בתחילת תקופת עבודתה (ס' 16 לכתב התביעה).

53. הנתבעת טוענת לשכר קובע של 2,614.94 ₪ ולהיקף משרה של 70.5% (ס' 10 לסיכומים).

54. נטען מפי הנתבעת, כי השכר השעתי של התובעת היה בשיעור 19.95 ₪ ושכרה היומי היה בשיעור 112.52 ₪ (ס' 14 לכתב ההגנה).

55. באשר להיקף המשרה, נטען כי התובעת עבדה 5 ימים בשבוע (ס' 12 לכתב ההגנה).

56. נטל הראיה מוטל על התובעת להוכיח שיעור שכרה והיקף משרתה.

57. הנתבעת לא פרטה הבסיס העובדתי ו/או מספר השעות שבגינן ניתן להסיק כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 70.5%. גם התובעת לא פרטה במדויק כיצד נערך החישוב ממנו עולה, כי התובעת עבדה בהיקף משרה של 85%.

58. מדובר בעובדת ששכרה שולם לה לפי שעות עבודה. עבודתה הקבועה היתה עבודה במשמרות ולפיכך, על מנת לקבוע את שיעור שכרה הקובע יש לחשב את מספר שעות עבודתה הממוצע במהלך תקופה של 12 חודשי עבודה מלאים לפני ניתוק היחסים.

59. על פי חישוב שנערך ע"י בית הדין לאור שעות עבודתה של התובעת שפורטו בדוחות הנוכחות שהוצגו לתיק, ניתן להסיק כי התובעת עבדה בהיקף משרה של לפחות 85% אף אם לא עבדה בימי ו' בשבוע.

60. ובאשר לשכר השעתי, גרסת התובעת עדיפה מגרסת הנתבעת. הנתבעת לא הפנתה את בית הדין להוראה בצו ההרחבה ממנו ניתן להסיק, כי יש לחשב את שיעור השכר הקובע על פי שכר מינימום שעתי. מאידך, התובעת עבדה במשמרות והיתה זכאית לשיעורי שכר שונים בגין כל משמרת ולפיכך החישוב הממוצע של השכר השעתי לפי שכר שעות משמרת שערכה התובעת עדיף מחישוב הנתבעת.

61. בנסיבות אלה, השכר הקובע של התובעת הינו בשיעור 3,402 ש"ח לפי החישוב הבא: 186 X 21.52 ₪ X 85% משרה.

שיעור פיצויי הפיטורים

62. בשים לב לתקופת עבודתה של התובעת מיום 1/9/05 עד ליום 23/10/07, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בשיעור 7,367 ₪, לפי החישוב שערכה בסיכום טענותיה (ס' 24 לסיכום הטענות).

63. התובעת לא השכילה להוכיח זכאותה לקבלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים שכן, הוכחה מחלוקת של ממש באשר לנסיבות ניתוק יחסי עובד ומעביד. אף אם התקבלה גרסת התובעת אין די בכך כדי לזכותה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים ולפיכך, פיצויי הפיטורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד מיום 23.10.07 עד לתשלום המלא בפועל.

התביעה לתמורת הודעה מוקדמת

64. לאור מסקנתנו הנ"ל בדבר פיטורי התובעת, התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך של 3,402 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד 23/10/07 עד לפרעון המלא בפועל.

התביעה לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין

65. התובעת תובעת פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב, לרבות בגין אי מתן זכות שימוע ובגין התנהלות הנתבעת אשר התעלמה מדרישותיה לתשלום זכויותיה הסוציאליות שפרטה במכתב מיום 1/10/07.

66. הנתבעת טוענת, כי יש לדחות התביעה בעילה זו שכן, לגרסתה התובעת התפטרה מעבודתה וגרמה נזק לנתבעת בסך של 10,000 ₪ בגין אי התייצבותה למשמרת מיום 7/10/07 ללא מתן הודעה מוקדמת. נטען כי מאחר והתפטרה אין לזכותה בזכות שימוע.

67. לאחר עיון בטענות הצדדים, ובשים לב לעובדה כי נסיבות ניתוק יחסי עובד ומעביד היו שנויים במחלוקת בין הצדדים, ולא הוכח בפנינו כי התנהלות הנתבעת היתה בחוסר תום לב המצדיק פיצוי כספי מעבר לפיצוי שנפסק לזכותה בפסק דין זה – דין תביעתה ברכיב זה להידחות.

68. התובעת לא הוכיחה טענתה, כי תאמה את העדרותה מעבודתה מיום 7/10/07, העדרות שהובילה בסופו של יום לפיטוריה.

69. יצויין כי התובעת תבעה בסיכום טענותיה פיצוי בשיעור 9 משכורות אף שבמסגרת הדיון המקדמי טענה לפיצוי בגין שתי משכורות בלבד. גם מטעם זה, לא מצאנו כל עילה לזכותה מעבר לפיצוי שנפסק לזכותה.

התביעה להפרשי שכר

70. התובעת תובעת תוספת שכר בגין משמרות לילה בשיעור של 40% על פי הוראות צו ההרחבה (ס' 8(ב) לצו).

71. התובעת תובעת הפרשי שכר בגין 2,509 שעות עבודה במשמרת לילה ובסך כולל של 18,004 ₪.

72. התובעת לא פרטה בכתבי טענותיה כיצד הגיעה לחישוב הנ"ל לפיו עבדה במשך כל תקופת עבודתה משמרות לילה במספר השעות שתבעה בתביעתה, ואכן בעדותה ציינה כי עבדה גם במשמרת שנייה.

73. על פי צו ההרחבה משמרות העבודה מחולקות כלהלן:

א. משמרת יום – עבודה בתחום השעות 06:00 - 17:00.

ב. משמרת שנייה – עבודה בתחום בין השעה 14:00- 22:00.

ג. משמרת לילה – עבודה בתחום השעות 22:00 – 06:00.

ראה: סעיף 2 לצו ההרחבה.

74. מעיון בדוחות הנוכחות שצרפה הנתבעת לכתב הגנתה, לרבות עדות התובעת עולה, כי רוב משמרות עבודתה היו במשמרת שנייה (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 1/5/08).

75. עבור עבודה במשמרת שנייה זכאית התובעת לתוספת שכר של 17.5% (ס' 8(א) לצו ההרחבה) ועבור עבודה במשמרת לילה זכאית לתוספת שכר בשיעור 40%.

76. מתלושי השכר של התובעת ומגרסת הנתבעת עולה, כי אכן לתובעת שולמו שעות רגילות (100%) בגין כל שעות עבודתה ללא קשר לסוג המשמרת.

77. הנתבעת אינה חולקת על העובדה כי אכן לא שילמה לתובעת את תוספות השכר שהיתה זכאית לקבל בגין המשמרות השונות לפי צו ההרחבה, וטוענת כי מדובר בטעות בהנהלת החשבונות, אך לגרסתה בגין משמרת שנייה, התובעת אינה זכאית לתוספת כלשהי שכן, תוספת זו מותנית בכך כי עבדה 7.5 שעות בפועל על פי האמור בצו ההרחבה (ס' 8(א)) ואילו התובעת עבדה מידי יום 7 שעות בלבד שכן, ניצלה חצי שעה הפסקה במהלך כל משמרת, וזמן ההפסקה לא קוזז משכרה.

78. מנהל הנתבעת העיד בפנינו, כי כאשר התובעת עבדה 7 שעות נטו בלבד – אין היא זכאית לתוספת בגין עבודה במשמרת שנייה (עמ' 6 לפרוטוקול).

79. באשר לזכאותה לתוספת שכר בגין משמרת הלילה – הנתבעת אינה חולקת על זכאות זו.

80. התובעת בעדותה לא חלקה על העובדה כי ניצלה הפסקות במהלך המשמרות (עמ' 5 לפרוטוקול).

81. לנוכח טענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לתוספת בגין משמרת שנייה, לרבות טענתה כי שילמה לתובעת שכר בגין מחצית שעת הפסקה ביתר ערכה הנתבעת חישוב שכרה של התובעת מחדש בגין כל תקופת עבודתה על פי הוראות צו ההרחבה, על פי המשמרות השונות שעבדה, כולל שעות נוספות, ימי חג, ימי חופשה, ימי מחלה וזכויות נוספות ששולמו לה במהלך עבודתה, תוך קיזוז מחצית שעת ההפסקה, וזכויות נוספות שטענה, כי שילמו לתובעת ביתר. החישוב הנ"ל קיבל ביטוי בטבלה שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבעת, ממנה עולה כי התובעת עבדה 1,944 שעות משמרת שנייה ו- 909 שעות בגין משמרת לילה (נספח ו' לכתב ההגנה).

על פי החישובים שנערכו בטבלה, נטען מפי הנתבעת כי שילמה לתובעת ביתר סך של 2,395 ₪, וסכום זה יש לקזז מכל סכום שייפסק לתובעת.

82. מנכ"ל הנתבעת לא יכול היה להסביר את אופן החישוב, אם כי הודה כי ערך את החישוב יחד עם בא כוחו (עמ' 10 לפרוטוקול).

83. על פי הפסיקה, כאשר עובד תובע שכר עבודה בטענה כי מלוא השכר לא שולם לו, על הנתבעת (המעבידה) להוכיח כי אכן שילמה מלוא שכרו במהלך תקופת עבודתו.

84. במקרה הנוכחי, אופן החישוב של הנתבעת בטבלה אינו ברור