ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק וסרשטיין נגד בר ליבנה :

בפני כבוד השופט אהרון שדה

תובעים

יצחק וסרשטיין

נגד

נתבעים

1.בר ליבנה
2.אסנת ליבנה
3.מרדכי ליבנה

פסק דין

לפני תביעה לתשלום סך 25,699 ₪ המהווה לטענת התובע חוב דמי תיווך המגיע לו מהנתבעים, הסכום כולל ריבית מוסכמת והוצאות.

לגרסת התובע, הוא מחזיק ברישיון תיווך מקרקעין תקף ומנהל משרד לתיווך. הנתבעים 1-2 פנו לטענתו למשרד באופן טלפוני זאת במהלך חודש נובמבר 2012 וביקשו שיאתר עבורם נכס לרכישה.

ביום 16.11.12 הגיע למשרד הנתבע 3 שהוא אביו של הנתבע 1 וביקש לאתר נכסים לרכישה עבור בנו. באותו מעמד חתם הנתבע 3 על הסכם תיווך ביחס לשתי דירות, האחת ברחוב העליה 27א' בה הביע התעניינות רבה ואשר בסופו של יום נרכשה ע"י הנתבעים 1-2 (להלן:"הדירה") והשניה ברחוב הרקפות בנשר.

לאחר מכן, ביום 22.11.12 הגיעו הנתבעים 1-2 למשרד וביקשו לראות עוד 4 נכסים לגביהם נחתם הסכם התיווך. הסכם נוסף ביחס לעוד 2 דירות נחתם ע"י הנתבע 1 ביום 14.12.12.

ביום 30.12.12 תואמה לטענת התובע פגישה עם נתבעת 2 והפעם כדי לראות את הדירה. הנתבעת 2 הגיעה, חיכתה בתחנת אוטובוס סמוכה ואז נפגשה עם נציג ממשרד התובע ששמו אוהד (וכיום עוסק בתיווך כעצמאי בעסק משלו) והדירה הוצגה לה לא לפני שהנתבעת 2 הוחתמה על הסכם תיווך לגביה.

למחרת היום שוחחה הנתבעת 2 עם הגב' גואז (עדת התובע) והעבירה הצעת מחיר ע"ס 790,000 ₪, באותו יום הועברה עוד הצעה לגבי דירה נוספת ברחוב ההשכלה.

לאחר מכן ניתנה ע"י הנתבעים 1-2 הצעה לקניית דירה אחרת ברחוב ההשכלה ברם עסקה זו לא יצאה אל הפועל ואז המליצה הגב' גואז שהנתבעים יבחנו בכל זאת את הדירה שלכאורה מתאימה מאד לדרישותיהם.

הנתבעים ביקשו לחשוב על העניין וביקשו לראות דירות נוספות כאשר התובע טוען כי היה מדובר בפעולת הסחה שנועדה לאפשר לנתבעים לנהל מו"מ ישירות מול בעלי הדירה. הנתבעים היו בקשר עם התובע ברם לא אמרו שרכשו את הדירה ועניין זה עלה בשיחה שתומללה אליה אתייחס בהמשך.

לתובע התברר כאמור כי בסופו של דבר הנתבעים רכשו את הדירה ואז ביקש כי ישלמו את דמי התיווך, הנתבעים סירבו ברם הוצע לתובע סך 3000 ₪ בלבד לטענתו.

הגב' גואז מחזקת את גרסת התובע ולמעשה חוזרת עליה ברובה.

הנתבעים מאשרים שרכשו את הדירה ברם טוענים כי לתובע לא מגיע שכר טרחה היות ולא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות וכי ביחס לדירה, היא לא הוצגה לנתבעים ע"י מי מטעם התובע אלא הם פנו לראותה לאחר שזו פורסמה בלוח יד 2.

הנתבעת 2 לא הייתה יכולה לאשר או לשלול את חתימתה ביחס לדירה בשלב התצהיר ברם אישרה את חתימתה בשלב ההוכחות והיא גם מאשרת שבביקור בדירה אחרת נאמר לה שמשרד התובע מטפל גם במכירת הדירה ברם היא עומדת על כך שבפועל לא התובע ולא מישהו מטעמו הציגו להם את הדירה. טענה זו בעייתית שכן לא מדובר בסתם הצבעה באצבע על דירה, גם אם בסיס הגרסה היה נכון, עדיין נעמדה הנתבעת 2 עם הסוכן ליד הדירה, הם שוחחו, השיחה הניבה טופס הזמנת שירותי תיווך שמולא וכלל גם מחיר (800,000 ₪) והנתבעת חתמה עליו ואם חתמה עליו מבלי לבקר בדירה הרי זוהי בעייתה ברם כך או אחרת המידע בדבר הדירה למכירה ומחירה נמסר לה ולא רק לה, גם לנתבע 3 שביקר בה.

הנתבעים אינם מכחישים שהציעו לתובע סך 3000 ₪ ברם הצעה זו היתה לפנים משורת הדין ולצרכי פשרה.

הנתבע 3 מאשר שפנה לתובע בעניין איתור דירה ברם הוא טוען כי היה מדובר בדירה להשקעה ולא בדירה עבור בנו וכלתו ולא הייתה שום כוונה להתחייב עבורם.

העדים נחקרו, ב"כ הצדדים סיכמו ופסק הדין ינומק באופן תמציתי בהתאם להוראת תקנה 214ט"ז לתקסד"א.

דין התביעה להתקבל ולמעט בעניין שיעורי הריבית שהוספו על הקרן.

עוד לפני הכניסה לשלב ניתוח העדויות והראיות יש לומר שבעדויות הנתבעים התגלו סתירות, תמיהות וצירופי מקרים לכאורה שההסתברות לאירועם בפועל נמוכה מאד ובוודאי נמוכה ממאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי.

אין צורך לחזור על כל העדויות והחקירות ודי להתמקד באותן אמרות וראיות שמשקלן רב לצורך ההכרעה.

ראשית יש לומר שגם ראיות התובע אינן מרשימות וכי היה יכול הוא לזמן לעדות את הסוכנים שהציגו את הדירות והיו במגעים מול מי מהנתבעים (מדובר במר אוהד ובגב' אולגה), טענתו שמדובר בעדים שלא רק שאינם בשליטתו אלא הם גם עוסקים באותו תחום במסגרת משרדים אחרים לא נסתרה ברם לזמנם עדיין ניתן היה.
נכונה גם טענת התובע לפיה זימון עוד שני עדים ותשלום שכרם בתיק כה קטן נראה מוגזם ודי בשני עדים שהפסידו יום עבודה ובכל זאת, לפחות העד מר אוהד היה יכול להכריע את הכף ואם עדותו הייתה נמצאת מהימנה, התיק היה מסתיים מן הסתם בסוף דיון ההוכחות וללא צורך בהגשת סיכומים.

מול מחדל ראייתי זה עומדות עדות התובע ועדות הגב' גואז שעשו רושם מהימן. עדויות אלו הן בחלקן עדויות שמועה ביחס לתוכנן אם כי התובע וגב' גואז יכולים להעיד כי הדברים נמסרו להם ע"י הסוכנים וכי המידע אכן מופיע כרשום במערכת המשרד.
העובדות החשובות שהוכחו די הצורך ע"י התובע הינן:

א. הנתבע 3 הכיר את משרד התובע מעסקה קודמת בה רכש דירה להשכרה.
ב. הנתבע 3 נמצא בקשר טוב עם בנו-הנתבע 1, הם משוחחים מדי יום כמעט, היה ביניהם קשר "נדל"ני" קודם עת מכר הנתבע 3 לנתבעים 1-2 דירה ששימשה למגוריהם עד למעבר לדירה נשוא תביעה זו והוא זה שסייע בשלב הסופי של המו"מ לרכישת הדירה נשוא תיק זה.
ג. הנתבע 3 והנתבעים 1-2 פנו למשרד התובע באותו החודש וע"מ לחפש דירה באותו התקציב פחות או יותר ובאותו האזור.
ד. הנתבע 3 ראה את הדירה באמצעות התובע.
ה. הנתבע 3 חתם על 2 טופסי הזמנת שירותי תיווך הנושאים את שם בנו-הנתבע 1, אחד הטפסים מתייחס לדירה נשוא תיק זה.
ו. הנתבע 1 הצטרף לנתבע 3 באחד הביקורים שכביכול נעשו לצורך איתור דירה עבור נתבע 3.

בסיכום ביניים, מהעובדות א-ו' לעיל שהוכחו יש להסיק ולקבוע כי ניסיונם של הנתבעים 1-2 מחד גיסא ונתבע 3 מאידך גיסא ולהפריד ולהרחיק עצמם האחד מהשניים הוא ניסיון מלאכותי.
ההסתברות שהאב המצוי בקשר כה טוב והדוק עם בנו (ומן הסתם כלתו), משוחח עמו מדי יום, עוזר במו"מ ומוכר לו דירה, פונה לאותו משרד באותו טווח זמנים ומחפש אותן דירות באותם טווחי מחיר ובאותו אזור בדיוק כמו בנו מבלי שהאחד ידע על השני, היא הסתברות נמוכה מאד.
אותם טופסי הזמנת תיווך עליהם חתום נתבע 3 ונושאים את שם הנתבע 1 מחזקים מאד את טענת התובע לפיה הנתבע 3 פנה למשרד אותו כבר הכיר כדי לחפש דירה עבור בנו וכלתו ובמסגרת זו הודע לו והוצגה לו גם הדירה נשוא תיק זה.
גם הסתירה המהותית שהתגלתה בין עדות הנתבע 3 לעדות הנתבע 1 בעניין ביקור משותף באחת הדירות כאשר כל אחד מהם עומד בנחישות על גרסתו מבלי לדעת מה השני העיד מעידה על הניסיון להרחיק את חיפושי הדירה של האב-הנתבע 3 מאלו של הנתבעים 1-2, ניסיון שלא צלח ומחזק את טענת התובע על פיה ביקרו השניים בדירה.
ואם אלה המסקנות הרי יש לייחס את ידיעת והתחייבות הנתבע 3 לאלו של הנתבעים 1-2 ולקבוע כי המידע בדבר הדירה הועבר להם גם אם בתחילה היה מדובר במידע ולא בקנוניה או דבר מה דומה.
כמובן שהדבר משליך גם על מהימנות הגרסאות.
אך לא רק זאת, התובע הוכיח גם:
ז. שהנתבעת 2 חתומה על טופס הזמנת תיווך ביחס לדירה הנושא תאריך 30.12.12.
ח. שיש התאמה מבחינת הזמנים בין שיחה שנעשתה לבעל הדירה בבוקר יום 30.12.12 ולבין שיחות שנעשו עם הנתבעת 2 בסמיכות.
ט. הדברים לעיל מסתדרים גם עם טופס תיעוד המגעים הכולל הערה על תיאום ביקור בדירה מול המוכר (אסף) ועבור הנתבעים 1-2 זאת ביום 30.12.12 ומתן הצעה מצדם יום לאחר מכן וכך מסתדרים גם עם רישום "היסטוריה של הערות לכרטיס" (מוצגים " ת/1").

המסקנה הנגזרת מעובדות ז-ט לעיל היא כי מעבר לייחוס הידיעה וההתחייבות של נתבע 3 לנתבעים 1-2 יש לייחס להם התחייבות חוזית ישירה ואישית עקב החתימה על טופס הזמנת שירותי התיווך והצגת הדירה לפחות לנתבעת 2 ולאחר תיאום עם בעליה. הדברים הינם בבחינת קל וחומר נוכח הראיות לפיהן ההצעה בעבור הדירה הועברה גם היא באמצעות משרד התובע.

לתובע לא היה הסכם תיווך עם מוכר הדירה (בשם אסף) ברם הנתבעים הם אלו שניהלו מולו מו"מ של חודש לפחות (על פי גרסתם) ובסופו של יום רכשו ממנו דירה בסכום העולה על 700,000 ₪ ואך מוזר הוא שלאחר שקיבלו את תצהירי התובע לא ראו לנכון לזמנו לעדות ע"מ שיאשר או ישלול את אותו ביקור נטען מיום 30.12.12 שמהווה לכאורה את המפגש הראשון ביניהם או שיאשר או ישלול את קבלת ההצעה מיום 31.12.12, עדות של עד בלתי מעוניין בתוצאות ההליך שגם הוא היה יכול להכריע את הכף לכאן או לכאן ויכול היה לחפות על הבעייתיות הרבה שעולה מטענות, גרסאות וחקירות הנתבעים, הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר עולה לכאורה שכבר בתחילה נטען שמדובר בעד מטעם הנתבעים זאת על פי מכתבו של נתבע 3 שצורף כנספח ט' לכתב התביעה.

אם כך, יש לקבוע כי התובע עמד בנטל להוכיח במאזן ההסתברות הנדרש במשפט אזרחי שהדירה הוצגה על ידו לנתבע 3 עבור הנתבע 1 ואחר כך באופן ישיר גם לנתבעת 2 באמצעות תיאום פגישה עם המוכר. היות ומאגר הדירות הוא הנכס בהא הידיעה של מתווך והעברת מידע בדבר דירה מהמתווך ללקוח יכולה להוות גורם יעיל בהתקשרות והיות ונטען כי בשני הביקורים (זה של הנתבע 3 וזה של הנתבע ת 2) היה ליווי של סוכן ממשרד התובע והיות ולא נטען כי התובע סירב לבצע עוד פעולה ע"מ לקדם את העסקה הרי יש לקבל את התביעה.

הדברים הינם בבחינת קל וחומר כאשר מעיינים בתמליל השיחה עם נתבע 1 בו הוא מתחמק מלספר על העסקה הקשורה בדירה ומספר על "התמקדות באזור הקריות" ואז כשעומת עם כך ששמו מופיע בנסח הטאבו כר וכש של הדירה נשוא תיק זה, התחמק מתשובה לעניין, ברגע הראשון ולפני שחשב על מוצא בכלל שלל את העסקה, אחר כך התעשת ושאל מהיכן המידע ואח"כ היתמם ושאל מה קשורה העסקה למשרד התובע ולבסוף בא בטענות על פגיעה בפרטיות.
כשעומת עם התמליל בחקירתו הנגדית, תשובותיו של נתבע 1 לא היו טובות או משכנעות יותר.
קשה לקבל את הטענה המופיעה בסיכומי הנתבעים לפיה השיחה בעניין הדירה הפתיעה אותו והוא סירב לשתף פעולה בגלל שלא ידע כי הדירה הוצגה ע"י משרד התובע וזאת משום שגם הנתבעת 2 וגם הנתבע 3 ראו את הדירה בין אם נכנסו אליה לגרסתם (נתבע 3) או היא הוצגה להם מבחוץ (נתבעת 2) ושניהם חתמו על טופס הזמנת תיווך לגביה ולא סביר שלא הזכירו עניין זה עת הגיעו שוב לדירה והפעם כדי לנהל מו"מ לרכישתה.

רושם דומה עשו תשובותיו של נתבע 3 כשנשאל האם בסופו של יום אכן קנה דירה להשקעה אחרי הפניה למשרד התובע.

יובהר, לא מן הנמנע כי הדירה אכן הוצגה לנתבעים ע"י התובע ברם באותו שלב טרם היו בשלים לרכישתה ואולי אח"כ ובמרחק זמן מסוים חידשו את הקשר או אפילו נתקלו בפרסום נוסף של הדירה ולמעשה סברו שהתובע איננו הגורם היעיל בהתקשרות ברם לא זו גרסתם, לא זו חזית הגנתם ולא הובאו ראיות (עדות המוכר) בכיוון זה.

סוף דבר:

התובע עמד בנטל להוכיח את גרסתו ואת תביעתו ולמצער את העובדה שגם הנתבע 3 בשם נתבע 1 וגם הנתבעת 2 קיבלו את המידע בדבר הדירה, הגיעו לדירה (בין אם נכנסו אליה ובין אם לאו), חתמו על טופסי הזמנת תיווך וכי אותה דירה ממש נרכשה ע"י נתבעים 2-3 אחרי כ-3 חודשים ומו"מ של כחודש כאשר בדיעבד גרסאותיהם ביחס להשתלשלות העניינים נראות בעייתיות. הנתבעים כאמור כשלו בהצגת חזית הגנה ברורה, משכנעת ומהימנה וכשלו בהוכחת טענות פוזיטיביות שטענו.

חבות הנתבעים 1-2 ברורה, הם רוכשי הדירה, הם הנהנים מרכישתה ולכן אותם יש לחייב בדמי תיווך.

חבותו של הנתבע 3 אינה כה ברורה. הגם שאני מקבל את טענת התובע לפיה הנתבע 3 פנה ופעל עבור נתבעים 1-2 אינני סבור כי מלכתחיל ה היה מדובר במזימה או קנוניה מצדו (או מצד הנתבעים 1-2), הנתבע 3 בזמן אמת לא הסתיר שהוא פועל עבור בנו והרי כך ממש נרשם ע"י הסוכן ממשרד התובע.
לא הוכח שנתבע 3 רכש את הדירה וממילא הוחתמה נתבעת 2 על טופס התחייבות והתובע אף טוען שזו נתנה הצעה עבור הדירה ולכן היא הלקוחה בפועל גם על פי גרסתו, בשעתו ובזמן אמת לא נטען אחרת ולכן גם אם גישש בשעתו הנתבע 3 וביקש לראות נכסים עבור בנו, מרגע שבנו או כלתו נכנסו לעניין והיות ובוצעה חתימה נוספת על טופס הזמנת שירותי תיווך ביחס לדירה , אין מקום ואין עילה לחיובו של נתבע 3.

אשר לסכום הנתבע, הריבית "המוסכמת" היא ריבית נשך לכל דבר ועניין, התובע עוסק בתיווך ולא בשוק אפור, מדובר בתניה נסתרת נטולת כל סבירות ואינני רואה מקום לפסוק אותה. ההוצאות המנופחות בגין מכתב התראה ושכ"ט אינן חלק מהתביעה אלא עניין לשיקול דעת בית המשפט.

לא נסתרה טענת הנתבעים על פיה הדירה נרכשה בסך 735,000 ₪ ומסכום זה יש לפסוק 2%+מע"מ והפרשים כחוק.
אשר על כן הנני מחייב את הנתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך 14,700 ₪ בצירוף מע"מ כחוק (והתובע יוציא חשבונית/קבלה בגין התשלום עם השלמתו ) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.13 (מועד משוער לתשלום דמי התיווך בזמן אמת) ועד לתשלום בפועל וכן לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 600 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2500 ₪.
הסכומים ישולמו עד 13.4.15 שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

התביעה כנגד נתבע 3 נדחית. בשים לב לתרומתו להשתלשלות הדברים ונוכח דחיית מרבית טענותיו הגם שלא חויב בגין כך, אינני פוסק הוצאות לזכותו.

בקופת בית המשפט הופקדו 5000 ₪, הנני מורה על העברת הסכום לב"כ התובע כתשלום על חשבון פסק הדין כאשר ההעברה תתבצע לאחר יום 1.3.15 ובתנאי שלא הוגשה בקשה אחרת ולא ניתנה החלטה אחרת בעניין זה.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ה, 12 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק וסרשטיין
נתבע: בר ליבנה
שופט :
עורכי דין: