ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבי דלאל - מדינת ישראל :

5


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

עפ 007159/09

בפני:

כבוד השופטת יהודית אמסטרדם

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

אבי דלאל

ע"י ב"כ עו"ד דוד גולן

המערער

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד ברא"ז

המשיבה

פסק - דין

1. בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופטת ורד דלית) בתיק פל' 1253/06 מתאריך 30.10.08, לפיו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות, בנהיגה בשכרות ונהיגה בקלות ראש – עבירות על סע' 62(3) וסע' 39א בקשר עם סע' 364 וסע' 62(2) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").

2. על המערער הוטלו העונשים הבאים:

א. פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת שנתיים (בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית).

ב. מאסר על תנאי לתקופה בת 6 חודשים למשך 3 שנים, שלא ינהג בזמן פסילה או ינהג בשכרות.

ג. פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה בת 5 חודשים למשך 3 שנים.

ד. קנס בסך 1,500 ש"ח.

טיעוני ב"כ המערער

3. לטענת ב"כ המערער, מרשו אומנם זוכה מנהיגה בשכרות מכוח חזקת הסירוב ליתן דגימת נשיפה ובדיקת דם, וזאת לאחר שטענתו התקבלה ולפיה, הוא לא הוזהר כדין בדבר המשמעות המשפטית של סירוב ליתן דגימה כמפורט בסע' 64ב(ב2) לפקודת התעבורה, ברם, בימ"ש קמא הרשיע בשגגה את המערער בנהיגה בשכרות בהתבסס על ראיות אחרות שהוצגו ע"י התביעה.

4. ב"כ המערער ציין כי מוסכם עליו, שההלכה הפסוקה הכירה בקביעת שכרות נהג עפ"י ראיות גם ללא תוצאה מדעית, ברם, במקרה דנן המסקנה מתבססת על ראיות שלא ניתן להסיק מהן על נהיגה בשכרות, שכן, התנהגות המערער "היתה רדומה" בעת שהוא נעצר לבדיקה, מאחר והיה מדובר בשעה 03.52, ונסיעתו הבלתי יציבה בפניה למחלף "לה גוורדיה" אינה אופיינית רק לנהג שיכור, באשר גם נהג פיכח עשוי לנהוג בצורה בלתי יציבה.

עוד נטען, כי ריח אלכוהול הנודף מפיו של נהג אינו מצביע דווקא על שכרות, ואף אין להסיק מדברי הנהג כי שתה שני בקבוקי בירה כי הוא שיכור, שכן השפעת האלכוהול על הגוף הינה אינדיבידואלית.

אשר על כן, עתר ב"כ המערער לזכות את מרשו ולו מחמת ספק.

5. בטיעוניו בעל פה ציין ב"כ המערער, כי קו ההגנה התבסס על תקיפת התיזה שהמערער נהג בשכרות מכוח חזקת הסירוב, מבלי להתייחס לדו"ח מאפייני שכרות, ועל כן עותר ב"כ המערער להחזרת התיק לבימ"ש קמא על מנת שיחקור את השוטרים על אופי התנהגות המערער.

6. לחילופין טען ב"כ המערער, כי מרשו עובד לפרנסתו כנהג משאית בחברה העוסקת בתחום התברואה, והוא זקוק לרשיונו לצרכי פרנסתו. כמו כן לדבריו, עונש פסילה לתקופה בת שנתיים על בסיס הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש אינו מוצדק, להבדיל מענישה דומה על בסיס תוצאה מדעית.

7. עוד הוסיף וציין ב"כ המערער בטיעוניו, כי הוא עותר לחילופין להרשעת מרשו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים – עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה וליתן ענישה הולמת לפי תקנה זו.

טיעוני ב"כ המשיבה

8. ב"כ המשיבה מתנגדת להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, בציינה כי לא היה מקום לציין את פירוט הראיות בכתב האישום, ורק במהלך שמיעת הראיות מביאה התביעה ראיות על מאפייני שכרות בהתנהגות נהג.

9. באשר לענישה ציינה ב"כ המשיבה, כי למערער 16 הרשעות קודמות שביניהן עבירות הקשורות לבטיחות בנהיגה, והעונש שהוטל עליו הולם את נסיבות העבירה ועברו התעבורתי.

דיון

10. עסקינן בנהג שנסע בתאריך 23.8.06 בשעה 03.52 בכביש 20 לכיוון דרום, ונעצר לבדיקה ע"י המשטרה ליד מחלף לה גוורדיה. מאחר ונדף מפיו ריח אלכוהול חריף, ולאחר שהוא הודה כי שתה שני בקבוקי בירה, הוא נדרש ליתן דגימת נשיפה במכשיר הינשוף, אך הבדיקה לא צלחה 4 פעמים. אשר על כן, נלקח המערער לבי"ח וולפסון למסור דגימת דם. שם סירב המערער להיבדק, בטענה כי הוא פוחד ממחטים. מכוח חזקת הסירוב, יוחסה לו עבירת נהיגה בשכרות וכן הואשם בנהיגה בקלות ראש.

11. לאחר שמיעת ראיות, הגיע בימ"ש קמא לכלל מסקנה, כי לא הוכח שהמערער הכשיל את בדיקת הינשוף, שכן לא הוצגו בפניו פלטי הבדיקה במכשיר הינשוף ופלט הכיול, אם כי קבע שהשוטרים הסבירו למערער כיצד ליתן דגימת נשיפה ופעולה זו אף הודגמה בפניו, והוא טען שאינו מבין את ההוראות.

בימ"ש קמא דן בשאלה אם הוסברה למערער משמעות הסירוב להיבדק. מאחר ובזכרונות הדברים שערכו השוטרים לא נמצאה התייחסות לכך שמשמעות הסירוב להיבדק הוסברה ע"י השוטרים, ואף באזהרת המערער במהלך חקירתו נאמר לו, כי הוא חשוד שנהג תחת השפעת אלכוהול, אך לא צויין בפניו, כי הוא יוחזק כשיכור במקרה של סירוב להיבדק, אזי נקבע שאין להתבסס על חזקת הסירוב.

12. יחד עם זאת, בסופו של דבר הגיע בימ"ש קמא לכלל מסקנה על בסיס ראיות אחרות שהוצגו בפניו כי המערער נהג בשכרות, שכן בדיקת מאפייני השכרות הצביעה על כך שהתנהגות המערער היתה רדומה, קרי: עיניו היו אדומות ולא מספיק פקוחות (ראו עמ' 3 לפרוטוקול שורה לפני אחרונה), וכן הוא התקשה להבין הוראות שניתנו לו, עמידתו לא היתה יציבה, והליכתו היתה מתנדנדת, ונדף מפיו ריח חזק של אלכוהול.

לכך נוספו גם סירובו של המערער ליתן בדיקת דם שנבע כנראה מהשפעת אלכוהול, וכן נהיגתו הבלתי יציבה תוך אובדן שליטה במהלך הפניה במחלף לה גוורדיה, ואף הודיית המערער כי שתה שני בקבוקי בירה.

13. מסקנת בימ"ש קמא כמפורט לעיל, אשר התבססה כאמור, על עובדות שהוצגו בפניו תוך שימוש בסע' 184 לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב-1982.

למערער לא נגרם עיוות דין, שכן בא כוחו חקר את השוטרים בענין מאפייני השכרות (ראה חקירתו של השוטר גרשון יצחק, עמ' 2 לפרוטוקול), ואף המערער נחקר בענין זה, אך כאמור, בימ"ש קמא לא האמין לגירסתו.

14. ב"כ המערער ניסה ליתן הסבר בערעורו לחלק מהמאפיינים שנמצאו בהתנהגות המערער ואשר הובילו למסקנה שנהג בשכרות, כגון: התנהגות רדומה, שנבעה מהשעה המוקדמת של הבוקר או נהיגה באי יציבות בפניה למחלף לה גוורדיה, אשר יכולה לקרות לטענתו, גם לנהג פיכח.

ברם, מסקנת ביהמ"ש התבססה על מיכלול מאפייני השכרות, ולא על הפרטים אותם הזכיר הסניגור, וכאמור אין מתום במסקנה כי המערער נהג תחת השפעת אלכוהול.

15. יחד עם זאת, טענתו החילופית של ב"כ המערער, לפיה במקום להרשיע את מרשו בנהיגה בשכרות, ניתן להרשיע את מרשו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. טענה זו הינה טענה שובת לב, ואכן, בהעדר תוצאה מדעית הכיצד ניתן לקבוע הרשעת המערער דווקא בנהיגה בשכרות ולא בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים?!

16. אין מחלוקת, כי ההבדל בענישה בין שתי העבירות הינו מהותי, שכן עונש פסילת המינימום בגין נהיגה בשכרות עומד על שנתיים ימים, ועונש פסילת המינימום בגין נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים עומד על שלושה חודשים.

17. סעיף העבירה 62(3) לפקודת התעבורה איננו מגדיר מהותו של המונח "שיכור", אך סע' 64ב לפקודת התעבורה מגדיר מונח זה, וקובע סמכות השוטר לערוך בדיקות, וכן מסמיך את שרי התחבורה והבריאות להתקין תקנות הקובעות אמות מידה לענין השכרות ולענין שיטות הבדיקה, אופן הבדיקה ומקומות הבדיקה.

בבר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מ"י, פ"ד מ(4) 463 נקבע, כי שיטת הבדיקה ואמות המידה לגבי אחוז האלכוהול שבהשפעתם אסורה נהיגת רכב הן תנאי בל יעבור לשם הרשעת נהג בעבירה על סע' 62(3) או עבירה על תקנה 26 לתקנות.

מכוח תקנה 169 לתקנות התעבורה נקבעה מידה שהיא מידת הגבול אותה אסור לעבור, ומי שעובר אותה מוגדר כ"שיכור", גם אם אין אצלו סימנים אחרים המצביעים על שכרותו.

כאמור בפס"ד סודקי עודה שאוזכר לעיל, אין הדבר מונע קביעת נהג כ"שיכור" עפ"י ראיות המובאות בפני ביהמ"ש, וזאת אף בהעדר דרך הוכחה מדעית.

18. לאחר ששקלתי טיעוני באי כח הצדדים, החלטתי לקבל עתירתו של ב"כ המערער להרשיע את מרשו בנהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, גם אם אפשרות זו הועלתה על ידו רק בשלב הערעור, וכטענה חילופית.

ראו בענין זה גם ע"פ (ירושלים) 30409/06 אליק חייאיב נ' מ"י (פורסם בנבו – ניתן בתאריך 24.1.07) ע"י כב' השופט עוני חבש.

19. אשר על כן, אני מקבלת את הערעור באופן חלקי, והמערער יורשע בביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים – עבירה לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, במקום נהיגה בשכרות לפי סע' 62(3) לפקודת התעבורה.

הרשעת המערער בנהיגה בקלות ראש – תישאר על כנה, וכן יעמדו בעינם רכיבי הענישה האחרים: מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

20. בעקבות שינוי סעיף ההרשעה, ישתנה משך תקופת הפסילה בפועל שהוטל על המערער:

בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה ועברו התעבורתי של המערער, כמו גם בהתחשב בוותק הנהיגה שלו הכולל 18 עבירות וביניהן גם עבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, סטיה מנתיב נסיעה, ושימוש בטלפון בעת שהרכב נע, אני מעמידה את עונש הפסילה בפועל על 12 חודשים החל מיום הפקדת רשיון הנהיגה בתאריך 15.2.09.

פטרתי באי כח הצדדים מהתייצבות לשימוע פסק הדין, והמזכירות תשלח להם עותק פסק-הדין.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

יהודית אמסטרדם, שופטת

קלדנית: גילה