ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מסילתי נגד מדינת ישראל פמתא דוח-א תא תנועה-26500337923 :

4


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

עפ 007022/09

בפני:

כבוד השופטת יהודית אמסטרדם

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

יוחנן מסילתי

ע"י ב"כ עו"ד שרם

המערער

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד רון מודריק

המשיבה

פסק - דין

1. בפני ערעור על החלטת בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופט ויטלסון) מתאריך 24.11.08 בתיק ב"ש 2940/08, לפיו נדחתה בקשת המערער לבטל הודעת תשלום קנס בגין דו"ח שהוגש נגדו מס' 26500337923 (להלן: "הדו"ח") מתאריך 11.8.07 ו/או להמיר הדו"ח על שם גב' מירב אבו לבן (להלן: "הנהגת").

2. לטענת ב"כ המערער, שגה בימ"ש קמא עת התייחס לבקשת המערער להסב הדו"ח משמו על שם הנהגת כאל בקשה למתן אורכה להישפט.

3. עוד לטענת ב"כ המערער, מרשו לא ביצע העבירה נשוא הדו"ח, ועל כן הוא והנהגת חתמו בתאריך 7.11.07 על תצהיר שנועד למשטרת ישראל בתמיכה לבקשת המערער להסב הדו"ח משמו לשם מבצעת העבירה – הנהגת.

דא עקא, שהתצהירים הנ"ל, שלטענת ב"כ המערער, נחתמו בטרם חלף המועד לתשלום קנס, הם נשלחו בפועל למשטרה בתאריך 5.6.08, ובקשת המערער נדחתה ע"י המשטרה בטענה כי הפניה הגיעה באיחור.

4. ב"כ המערער הוסיף וציין, כי לא הולם את תקנת הציבור וכן את כללי הדין וכללי הצדק, שהעבריין שביצע את העבירה ומודה בביצועה – ייצא נשכר, ומי שלא עבר העבירה – יורשע ויישא עונש בגין עבירה שלא ביצע.

5. בטיעוניו בעל פה, הוסיף וטען ב"כ המערער, כי הנהגת מתגוררת מעל העסק בו עובד בנו, והיא ביקשה רשות מבנו של המערער לעשות שימוש במכוניתו של המערער שחנתה במקום, וזאת על מנת לנסוע לפתח תקוה.

6. לחילופין, עתר ב"כ המערער לביהמ"ש כי אם יידחה הערעור, לאפשר למערער לשלם את סכום הקנס המקורי בסך 1,000 ש"ח ללא קנס פיגורים.

7. ב"כ המשיבה מתנגדת להמרת הדו"ח משם המערער על שם הנהגת ומציינת, כי עפ"י ההלכה הפסוקה במקרה דנן, גובר כלל סופיות הדיון.

עוד הוסיפה וציינה, כי מבלי שבכוונתה להטיל דופי חלילה בב"כ המערער, אין לאפשר חריגה בלוח הזמנים שנקבע בחוק בשל איחור, והשגגה נפלה אצל ב"כ המערער ולא אצל בעל הדין עצמו.

דיון

8. עסקינן בדו"ח שניתן בגין עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור, שצולמה ע"י מצלמה אלקטרונית בתאריך 11.8.07 שעה 18.22.

ברירת הקנס המקורי עמדה על סך 1,000 ש"ח.

9. לטענת ב"כ המערער, מרשו והנהגת חתמו בפניו על תצהירים בתאריך 7.11.07, קרי: במהלך התקופה שנקבעה לתשלום הקנס, אלא שהוא שלח את הבקשה והתצהירים התומכים בה לאחר התקופה בה נקבע לתשלום קנס.

10. הבקשה והתצהירים הגיעו למשטרה (המשיבה) בתאריך 5.6.08 ועפ"י סע' 229(ח2) לחסד"פ (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), ראתה המשיבה בכך בקשה שהוגשה באיחור, באשר בחלוף המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול הודעת קנס או בקשה להישפט בגינה – רואים את הנאשם כמי שהורשע בדין, והקנס שנקבע בהודעת תשלום הקנס מהווה גזר דין.

11. במהלך הדיון בערעור הובהר המצב המשפטי למערער ובא כוחו. יחד עם זאת, איפשרתי לו להגיש תוך 10 ימים פסיקה התומכת בטענותיו. פסיקה כזו לא הוגשה.

עוד יודגש, כי בתצהיר המערער והנהגת לא אוזכרו פרטי הארוע שהוספו ע"י ב"כ המערער בטיעוניו בעל פה, קרי: כי הנהגת ביקשה מבנו של המערער לנהוג במכוניתו של המערער, על מנת לנסוע לפתח תקוה, ומהתצהירים אף לא עולה הכיצד זכרו המערער והנהגת שלושה חודשים לאחר מועד ביצוע העבירה, זהותו של הנהג ברכבו של המערער במועד המסויים (11.8.07).

12. נוכח טענות ב"כ המערער כי סדרי הדין אינם מהווים "מיטת סדום", וכי כללי הצדק ותקנת הציבור מורים על קבלת הערעור, יש צורך בהבהרת מושכלות יסוד בענייננו כפי שתפורט להלן:

13. סע' 229 לחסד"פ קובע בזו הלשון (לאחר תיקון משנת תשנ"ו):

"א) מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס ישלם תוך 90 ימים מיום ההמצאה את הקנס הנקוב בהודעה לחשבון שיצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלו:

1) הגיש לתובע תוך 30 יום מיום ההמצאה, בקשה לביטול כאמור בסעיף קטן (ג).

2) הודיע תוך 90 ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבע בתקנות שיש ברצונו להשפט על העבירה".

פרק הזמן העומד לרשות אזרח על מנת להגיש בקשה לביטול הודעת קנס הינו 90 ימים, כפרק הזמן העומד לרשות אזרח על מנת להגיש בקשה להישפט. הרציו העומד מאחורי תיחום הפעולה בזמן, הם שיקולי סופיות הדיון ויעילות ההליך.

14. על פי סעיף 229(ח) לחסד"פ:

"שילם אדם את הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)".

פועל יוצא מהאמור לעיל, כי מששילם המערער את הקנס, השתכללה הרשעתו בעבירה בה הואשם. עם חלוף המועד להגשת ערעור על ההרשעה לבית המשפט המחוזי, הפך פסק הדין של בית המשפט לתעבורה לחלוט.

15. על פי הוראת סעיף 230 לחסד"פ, רשאי בית המשפט "מנימוקים שיירשמו" לקיים דיון בבקשתו של אדם להישפט על העבירה, גם אם ההודעה על בקשה להישפט הוגשה באיחור. ברם, סמכות זו יש להפעיל על דרך הצמצום [ע"פ (י-ם) 40599/07 אברהם רואמי נ' מ"י (לא פורסם)].

16. על פי ההלכה הפסוקה, בית משפט הנדרש להארכת מועד להישפט, שוקל שיקולים הדומים לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם, לפי סעיפים 240 ו- 130 לחסד"פ (ראה ע"פ (ב"ש) 7436/06, דן כהן נ' מ"י, תק-מח 2006 (4), 10902).

17. על המערער, איפוא, להראות טעם ראוי מדוע הוא נמנע מהגשת בקשה להישפט במועד שנקבע בחוק, וכן נדרש בית המשפט לשקול אם אי-ביטול פסק הדין יגרום לעיוות דין למערער.

ראה רע"פ 9142/01, סוראיא איטליא נ' מ"י, פ"ד נ"ז (6) 793:

נחזור ונזכיר בהקשר זה, כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע ודינו נגזר. על מנת לשכנע את בית המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק הדין, ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא, שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי התיצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85 הנ"ל). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנוגעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו".

(הדגשה שלי – י.א.).

ההסבר שניתן על ידי ב"כ המערער, כמפורט לעיל – שגגה/רשלנות, אינו הסבר המניח את הדעת, וככזה אינו "טעם ראוי" המהווה סיבה מוצדקת לאי הגשת הבקשה במועד. המערער בחר לשלם את הקנס, קרי: להודות באשמה, ומשכך לא בוססה טענת עיוות הדין.

18. בענייננו, עבירת אי-ציות לרמזור אדום צולמה במצלמה אלקטרונית.

הוראת סע' 27א לפקודת התעבורה מתייחסת לעבירה שהתגלתה ע"י מצלמה, ועפ"י הוראה זו מוטלת האחריות הפלילית על בעליו של הרכב שצולם. ביסוד אחריות זו מונחת התפיסה, כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה, ובכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה.

קיימת איפוא חזקה, כי במקרה של גילוי עבירה ע"י מצלמה, בעליו של הרכב יוחזק כמי שנהג הרכב בעת ביצוע העבירה, והוא יוכל להשתחרר מאחריותו רק אם ינקוב בפני הרשויות בשמו של מי שנהג בפועל ברכב.

בע"פ (ירושלים) 40599/07 רואמי אברהם נ' מ"י נקבע:

"אשר לחשש לעיוות דין, הרי שבכל מקרה שבו אדם מוסר את רכבו לנהיגה בידי אדם אחר, עליו לצפות שיירשמו דו"חות תעבורה או שיירשמו דו"חות על תשלום קנס. אם לבעל הרכב כמו בענייני, יש יותר מרכב אחד, ואחרים מלבדו נוהגים בהם, עליו לקבוע סידורים מיוחדים ולעשות שהדו"חות יומצאו למען שבו הוא עשוי לקבל את הדו"חות. בכל מקרה עליו לדאוג להגשת הבקשה להישפט במועד של 90 יום שנקבע בחוק. והערעור נדחה". (הדגשות שלי – י.א.).

19. ברע"פ 9540/08 עופר מוסברג נ' מ"י (לא פורסם – ניתן בתאריך 8.1.09) נקבע ע"י ביהמ"ש העליון (כב' השופט א.א. לוי):

"מששולמה הודעת הקנס שהומצאה למבקש, השתכללה הרשעתו בעבירות בהן הואשם. אכן סע' 229(ח) לחסד"פ מאפשר למשלם הקנס לעתור אף לאחר ביצוע התשלום – לתובע המשטרתי כדי שתבוטל הודעת הקנס, אולם לשם כך קצב המחוקק פרק זמן של 30 ימים בלבד ממועד המצאתה של ההודעה. המבקש לא פעל במסגרת זמנים זו, ואף לא בגדרי הזמן שהוקצב להגשת ערעור. משכך, נוכח היותה של ההרשעה חלוטה, לא ניתן להשיג עליה באמצעות ערעור".

20. לאור כל המקובץ לעיל, אין מנוס מהסקת המסקנות הבאות:

א. בקשה לביטול דו"ח לאחר המועד הינה בפועל בקשה להארכת מועד להישפט כאשר במהלך המשפט מבקש הנאשם להמיר הדו"ח על שם אחר.

ב. לאור רע"פ 9142/01 – הלכת סוראיא איטליא שאוזכרה לעיל, ולפיה אי התייצבות לדיון ע"י בא כוחו של בעל דין, גם אם נעשתה בתום לב, איננה "הצדק סביר" המאפשר החזרת הגלגל לאחור, כך גם בענייננו, משלוח הבקשה והתצהירים באיחור – אינה מצדיקה מתן אורכה להישפט, ובייחוד כשהתצהירים אינם מסבירים את הנדרש: כיצד זוכרים המערער והנהגת את היום הספציפי בו נטען כי הנהגת נהגה ברכבו של המערער.

לאור כל המקובץ לעיל, הערעור נדחה.

פטרתי באי כח הצדדים מהתייצבות לשימוע פסק הדין, והמזכירות תשלח להם עותק פסק-הדין.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

יהודית אמסטרדם, שופטת

קלדנית: גילה