ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברומר נגד מדינת ישראל פמתא דוח-א תא תנועה-23101588632 :

3


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

עפ 007012/09

בפני:

כבוד השופטת יהודית אמסטרדם

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

יצחק ברומר

המערער

נ ג ד

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד זלצברג

המשיבה

פסק - דין

1. בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה תל-אביב (כב' השופטת פראג) בתיק ת' 39246/06 מתאריך 3.12.08, לפיו הורשע המערער לאחר שמיעת ראיות, בכך שעקף טור מכוניות הפונה שמאלה וניצב בראש הטור ובכך קיפח זכותו של אחר להשתמש שימוש מלא בדרך – עבירה בניגוד לתקנה 21(ב)(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2. על המערער הוטל תשלום קנס בסך 1,200 ש"ח או 12 ימי מאסר תמורתו.

טיעוני המערער

3. המערער מכחיש כי עקף את טור המכוניות כפי שציין השוטר בדו"ח שערך, ולדבריו, השוטר לא יכול היה לראות ממקום הימצאו (בצד הדרום-מערבי של הצומת) את ביצוע העבירה הנטען.

עוד לטענת המערער, השוטר לא זכר את פרטי הארוע, ואילו הוא זכר שהשוטר עמד מאחורי טרקטור שעבד במקום ועל כן, לא יכול היה להיות בקשר עין רציף מהשלב בו ראה את רכבו של המערער ועד לפנייתו ועצירתו.

המערער הוסיף וציין, שהוא נוהג לקיים בנהיגתו כל הוראה קלה כבחמורה, והוא מבקש להקל בעונשו, שכן הענישה הכספית מכבידה עליו.

טיעוני ב"כ המשיבה

4. ב"כ המשיבה מתנגד להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינה של הערכאה הדיונית, בציינו כי בימ"ש קמא הסתמך על הדו"ח שערך השוטר שהינו בבחינת "הקפאת הזכירה שבעבר", וכן הסתמך על דברי המערער מחוץ לכותלי ביהמ"ש – בתגובתו לדברי השוטר אשר נרשמו בדו"ח ת/1.

דיון

5. השוטר – עורך הדו"ח (ת/1) – רס"מ אריק קוסטה, מסר בעדותו כי אינו זוכר את פרטי הארוע, ואין הדבר מפליא, שכן בכל משמרת הוא נחשף לעשרות עבירות תנועה, ובעת מתן עדותו בתיק דנן, חלפו כשנתיים ומחצה מאז הארוע.

אשר על כן, השוטר עורך דו"ח מפורט ובו הוא מציין את כל פרטי הארוע, וכן רושם את תגובת הנאשם לחשדות המופנים כלפיו.

המסמך שנערך על ידו הינו ראייה קבילה מכוח "הקפאת הזכירה שבעבר" (פס"ד אבו-ניל, ע"פ 251/63, פד"י יח(1) 253) וכן ראה ספרו של המלומד א. הרנון "דיני ראיות" (כרך א') עמ' 96, המציין את הצורך במסמך כראייה, הואיל והוא לעתים העדות הטובה ביותר והיחידה על פרטי הארוע:

"כאשר הריענון אינו מצליח, והעד איננו מסוגל לזכור כעת את כל פרטי הארוע, אף לאחר שהראו לו את הכתוב במסמך, הרי זו דוגמא להקפאת הזכירה שבעבר.

על המסמך למלא אחר מספר תנאי קבילות כדי לערוב למהימנותו: על המסמך להיערך ע"י העד עצמו או בפיקוחו בסמוך לארוע או לפחות בשעה שפרטי הארוע היו עוד טריים בזכרונו, וכן על המסמך המוגש כראייה להיות המקור דווקא, בהתאם לכלל הראייה הטובה ביותר...

די גם שהעד יאמר שהמסמך הוא נכון הואיל והוא נוהג להעלות על הכתב במדוייק פרטי ארוע מסוג זה או שהעד מוכן לאשר נכונות המסמך כי הוא מזהה את כתב ידו או את חתימתו".

(ראו גם פסק דינו של כב' השופט מודריק בע"פ (ת"א) 72232/05 ו- 70244/06 יהודה יורם נ' מ"י (פורסם בנבו)).

6. מפרטי הדו"ח עולה, כי רס"מ קוסטה עמד ברח' בן גוריון ברמת גן כ- 30 מטר מצומת רח' ז'בוטינסקי, והבחין במערער בעת שנסע בנתיב השלישי שברח' ז'בוטינסקי המורה על נסיעה ישירה בלבד, ובעת שהתקרב לרמזור הוא עקף את הטור השמאלי ונעמד בראש הטור הפונה לשמאל לכיוון רח' בן גוריון, בו עמד כאמור השוטר.

עוד עלה מהדו"ח, כי רס"מ קוסטה היה "בקשר עין רצוף" עם רכבו של המערער.

כשהסביר למערער את העבירה שביצע, השיב לו המערער, כך עפ"י הרשום בדו"ח, כי הוא יצא מתחנת הדלק ו"לא נתנו לי להיכנס, אז המשכתי ישר, וכשהשתלבתי, נדלק כתום, ונעמדתי".

7. המערער אישר בעדותו בביהמ"ש, כי אכן יצא מתחנת הדלק וכי היה צריך לפנות שמאלה, והיתה תנועה כבדה, אך להבדיל מגירסתו הראשונה בסמוך לארוע טען, כי השתלב בנתיב השמאלי לפני שנכנס לצומת, ולאחר מכן האור ברמזור היה לאדום ואז נעצר (עמ' 5 שורות 19-17).

בחקירתו הנגדית אישר המערער כי אמר לשוטר ש"לא נתנו לי להיכנס", אך חזר וטען כי השתלב מאחר והיה מקום "פנוי בכדי שאוכל להיכנס" וכן: "היתה מכונית שאיפשרה לי להיכנס" (עמ' 6 שורות 17-16).

8. בימ"ש קמא הזהיר עצמו כי מדובר בעדות יחידה של שוטר אך העדיף אותה על פני עדות המערער, הן בשל אופן מסירת העדות והתרשומת המפורטת שמסר, וכן נוכח גירסתו הראשונה של המערער לפיה היתה תנועה עמוסה במקום, ו"לא נתנו לו להיכנס", לעומת הסתירה בעדותו בביהמ"ש, עת טען כי היה לו מקום פנוי להיכנס, וכי נהג מכונית אחת איפשר לו להיכנס.

9. הכלל הוא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אותם קבעה הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם במישרין (ראו ע"פ 3579/04 אפגאן נ' מ"י, פ"ד נט(4) 119 (125-124) והאסמכתאות שם, וכן ב"ש (חיפה) 2928/08 מחאמיד אניס נ' מ"י, תק-מח 2008(2) 8633, ורע"פ 3352/06 אליעזר בוזגלו נ' מ"י, תק-על 208(2) 3421).

לאור המקובץ לעיל, הערעור על הכרעת הדין – נדחה.

10. באשר לערעור על העונש –

בימ"ש קמא הטיל על המערער תשלום קנס בסך 1,200 ש"ח לאחר שהלה לא שילם ברירת קנס בסך 500 ש"ח.

לא ניתן לקבוע כי בימ"ש קמא החמיר יתר על המידה עם המערער באופן המצדיק התערבות בימ"ש לערעורים, מה גם שהקנס חולק ל- 4 תשלומים חודשיים.

ברם, מאחר והמערער לא שילם עד עתה את הקנס (חלפו 5 חודשים) והקנס צבר קנס פיגורים, לפנים משורת הדין, יועמד הקנס על סכומו המקורי בסך 1,200 ש"ח לתשלום ב- 4 תשלומים חודשיים שווים, וזאת אם ישולם במועד שייקבע להלן:

התשלום הראשון של הקנס ישולם עד לתאריך 20.6.09, ואם לא ישולם אחד התשלומים כאמור במועד – לא יתבטל קנס הפיגורים.

פטרתי באי כח הצדדים מהתייצבות לשימוע פסק הדין, והמזכירות תשלח להם עותק פסק-הדין.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

יהודית אמסטרדם, שופטת

קלדנית: גילה