ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד בולוס ואח' :

1


בתי-המשפט

בביתֿֿהמשפט המחוזי בתלֿֿאביב-יפו

פ 040136/05

לפני:

כב' השופט דר' עודד מודריק

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מדינת ישראל

ע"י עו"ד ד"ר א. מודעי

נ ג ד

6. בולוס גד תיירות וּמלונאות בע"מ

ע"י עו"ד נועם רונן ממשרד המפרק עו"ד גורניצקי ושות'

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעובדות כתב האישום בשורה של עבירות כדלקמן:

א) פרשת האישום הראשון – 5 עבירות של פרטים מטעים בדוחות כספיים לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע; 6 עבירות של אי הגשת דוחות מידיים ומתן פרט כוזב בדוח מידי לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע; עבירה של אי קיום הוראות החוק לפי סעיף 53[ג][8] לחוק ני"ע.

ב) פרשת האישום השני – עבירה של פרטים מטעים בתשקיף לפי סעיף 53[א][2] לחוק ני"ע; 2 עבירות של אי הגשת דוחות מידיים לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע; 3 עבירות של פרטים מטעים בדוחות כספיים לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע.

ג) פרשת האישום השלישי - 3 עבירות של פרטים מטעים בדוחות כספיים לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע; עבירה של אי קיום הוראת סעיף 25[ד] לפי סעיף 53[ב][3] לחוק ני"ע; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק העונשין.

ד) פרשת האישום הרביעי – 2 עבירות של אי הגשת דוח מידי לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע; 7 עבירות של פרט מטעה בדוח מידי לפי סעיף 53[א][4] לחוק ני"ע; 4 עבירות של פרטים מטעים בדוחות כספיים לפי סעיף 53[א][4].

נמצא, אם כן, שהנאשמת הורשעה בראש ובראשונה בעשרות עבירות דיווח שמקורן בחובות דיווח שונות העולות מחוק ניירות ערך. חובות הדיווח הללו מכוונות למניעת מכשלה של ציבור המשקיעים. ממילא רוב הנפגעים ממחדלי הדיווח הללו נמנים עם ציבור המשקיעים.

הנאשמת התאגדה כחברה פרטית בדצמבר 1997 ובאוגוסט 2000 הנפיקה אג"ח לציבור והפכה להיות תאגיד מדווח לפי חוק ני"ע. הנאשמת היא חברה בבעלות מלאה של חברת בולוס גד בע"מ שבני משפחת בולוס שהם הנאשמים 1 – 3 בכתב האישום המקורי מחזיקים ב-75% ממניותיה. במאי 2002 נקבע כי הנאשמת נכשלה בעמידה בחובת תשלום האג"ח ולפיכך מונה לה מפרק זמני והמסחר באג"ח הופסק.

בעקבות החקירה והגשת כתב האישום פנתה הנאשמת אל היועמ"ש לממשלה וביקשה לעכב את ההליכים נגדה, אך ניתנה החלטה שלילית.

הנאשמת מצויה מזה כ-7 שנים בהליכי פרוק. היא מנוהלת ע"י מפרק שכינס ומימש את כל נכסי החברה. כמו כן נקבעו והיו לחלוטים כל תביעות החוב. באורח כללי ניתן לומר שלנאשמת חובות שביחס אליהם יש נושים בדין קדימה ונושים מובטחים וכן נושים שאינם מובטחים. החובות שבדין קדימה או חובות מובטחים שולמו. היתרה של חובות שאינם מובטחים היא בסך 50 מיליון ש"ח ויותר. בקופת המפרק מצוי סך של 3 מיליון ש"ח שאותו ניתן לחלק לנושים הבלתי מובטחים כפוף לתשלומים שונים שקודמים לכך.

המאשימה והנאשמת כרתו הסכם טיעון שמכוחו הודתה הנאשמת בעובדות ובאישומים המיוחסים לה והמדינה התחייבה להגביל את עצמה בדרישה העונשית לקנס של 10 אלפים ש"ח. הנאשמת מצידה מבקשת שיוטל עליה קנס בסך 1 ש"ח בלבד.

איש לא יחלוק על חומרתן היחסית של העבירות שבהן הודתה הנאשמת. אמנם כיון שהנאשמת היא גוף מאוגד ואיננה בשר ודם לא ניתן במונחים של עונש לחשוב על שום סנקציה זולת קנס. הקנס המקסימאלי שניתן היה להשית על הנאשמת הוא 8 מיליון ש"ח.

המאשימה נימקה את הסדר הטיעון בשלושה נימוקים עיקריים. הנימוק האחד הוא שמתקיים אינטרס ציבורי מן המעלה הראשונה לאכוף את חובות הדיווח במגמה להגן על ציבור המשקיעים ולקיים שוק הון תקין. גזר דין שאין בו אפילו סנקציה כספית מינימאלית (כזה הוא גזר דין של שקל קנס) הוא בבחינת מסר שלילי לשוק ההון, לתאגידים חייבי הדיווח והוא גורם מעודד שימושים מניפולטיביים בגופים מאוגדים.

הנימוק השני הוא שלצד האינטרס הציבורי הנזכר לעיל מצוי אינטרס ציבורי נוסף של הגנה ככל הניתן על הזכויות הכספיות והקנייניות של נושי הנאשמת. נושים בדין קדימה ונושים מובטחים מוגנים מכוח דין הקדימה או מכוח ההוראות המבטיחות. נושים שאינם מובטחים נאלצים להסתפק בהחזרת אחוזים בודדים מן החוב ואך מובן הוא שראוי לעשות את כל הניתן כדי לאפשר החזר חוב מקסימאלי. לכן יש לאזן בין שני האינטרסים הציבוריים המתנגשים הללו. להשית על החברה עונש של קנס שיש בו ממשות, אך הוא מביא בחשבון גם את הצורך להבטיח החזר חוב גבוה ככל הניתן.

הטעם השלישי נעוץ בפסיקת בתי המשפט שככל הנראה, על פי שני השיקולים הקודמים מורגלים בהשתת קנסות מופחתים על חברות שבפירוק.

בא כח הנאשמת טען שיש לתת את משפט הבכורה לאינטרס של הנושים הבלתי מובטחים שהם רובם ככולם מחזיקי האג"ח של הנאשמת. הנאשמת פגעה בהם בכך שלא קיימה את חובות הדיווח ובכך שיצרה מצב שמכוחו נמנע ממנה לקיים את החזרי החוב הנעוץ באג"ח. עתה, עם תתקבל בקשת המדינה, ילקו הנושים הללו מידי הנאשמת פעם נוספת. שהרי תשלום הקנס יהיה מקופת הפירוק. לשון אחר, לא הנאשמת תשא בקנס אלא הקופה המיועדת רובה ככולה לתשלום עבור החזרי חוב לנושים הבלתי מובטחים.

דברי באת כח המדינה ודברי בא כח הנאשמת, דברי טעם הם. בסך הכל אינני רואה סתירה מרובה בין דברי זו לדברי זה. שניהם נשענים על אותם שיקולים ולמען האמת אף המדינה אינה מבקשת להקנות משקל יתר לאינטרס הנוגד את האינטרס של הנושים שאינם מובטחים.

כיוון שכך וכיוון שקנס בשיעור 10,000 ש"ח אינו גורע מן הסכום המיועד לחלוקה לנושים הבלתי מובטחים אלא כדי שיעור של 0.3% (או לשיטת ב"כ הנאשמת 0.7%), נראה לי שהקנס המבוקש בידי המדינה מאזן כהלכה בין האינטרסים השונים ומהווה עונש ראוי בנסיבות ענייננו.

אני גוזר לנאשמת קנס בסך 10,000 ש"ח. הקנס ישולם בתוך 60 ימים.

ניתן היום, ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא לצדדים את גזר הדין.

דר' עודד מודריק, שופט

חכ