ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסי נאמן :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

פשר 002201/07

בשא 7517/09

בפני:

כבוד השופטת ורדה אלשיך – סגנית נשיא

27/05/2009

המבקש:

יוסי נאמן

ע"י ב"כ עו"ד מיכה צמיר

-- נ ג ד --

המשיבים:

1. עו"ד אורן צורן

בתפקידו כנאמן לנכסי החייב יוסי נאמן

2. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד טובה פריש

החלטה

מונחת בפני בקשתו של עו"ד יוסי נאמן (להלן: "החייב") לעיכוב ביצוע החלטה מיום 26.1.09, אשר אישרה את בקשת כונס הנכסים הרשמי להכריזו כפושט רגל. לשיטת החייב, ניתנה החלטה זו בלא שניתן לו, לכאורה, יומו בבית המשפט. להשלמת התמונה יוער, כי המבקש הגיש, בעת ובעונה אחת, הן ערעור לבית המשפט העליון, והן בקשה לעיון חוזר לבית משפט זה. אלא, שחרף הערת כונס הנכסים הרשמי, בחר החייב לעמוד על כך, כי שני ההליכים ידונו במקביל, על כל המשתמע מכך.

1. כנגד החייב הוגשה בקשת כינוס. בקשה זו, הינה למעשה הבקשה המרכזית שעניינה חדלות פרעונו של החייב, חוסר יכולתו לפרוע חובותיו, והעברתו מה"ספרה הסובלנטית" אל תחום הדין הקולקטיבי של פשיטת הרגל.

הצדדים אינם חלוקים על כך, כי בקשה זו, שעניינה חדלות פרעונו של החייב, נדונה במעמד הצדדים, וניתנה לחייב אפשרות להשמיע טענותיו. אלא, שבסופו של יום הגיעו הצדדים להסכמה בעניין מתן צו כינוס לחייב, אם לא יעלה בידו להסדיר את חובו תוך 30 יום. אין מחלוקת, כי החייב לא הסדיר את חובותיו, ואי לכך ניתן כנגדו צו כינוס, כאמור באותה הסכמה, לה היה צד גם החייב יוסי נאמן.

2. מספר חודשים מאוחר יותר, נערכה אספת נושים שעניינה קביעת המשך הליך חדלות הפרעון. אין מחלוקת, כי החייב נכח בה, והשמיע את התנגדותו. זאת, מאותם טעמים המהווים למעשה אף את נימוקיו בבקשה הנוכחית. בעיקר, עסקינן בטענות הבאות:

א. מתן צו פשיטת רגל יסב לו נזק בלתי הפיך, באשר תשלל ממנו היכולת לעסוק בעריכת-דין, עיסוק שהינו משלח-ידו.

ב. לאור האמור לעיל, מתן צו פשיטת רגל לא יועיל לנושים, אלא אך יפגע בהם. זאת, באשר יכולתו לשלם תשלומים לקופת הנאמן תפגע.

ג. צו פשיטת רגל יאפשר לנאמן לנקוט בהליכים לביטול משכון שערך החייב, דבר אשר לטענת החייב אין כל צורך בכך, "בשלב זה". זאת, באשר טרם הבשילה זכותו ליטול את הכספים נשוא המשכון.

ד. כמו כן, העלה החייב – וכך הוא עושה גם בבקשה זו – טענות כנגד זהות הנאמן.

3. אכן, אין ספק כי החייב – עורך-דין במקצועו – מיטיב לעשות שימוש בטענות הנראות משכנעות ממבט ראשון. זאת, תוך הסתמכות חוזרת ונשנית על מושגים וזכויות יסוד, הזוכים לכבוד רב בשיטת המשפט הישראלית.

אלא מאי? עיון מדוקדק בבקשה, ובעיקר בנימוקיה המהותיים, מעלה כי מעבר לשימוש באותם מושגים נכבדים, אין בבקשה ולו מאומה, וספק גדול אם די בציון חוזר ונשנה של "נתקפחה זכותי", בכדי ליצור בבקשה, יש מאין, את אשר אין בה.

4. אבהיר דברי. עניין לנו, בחייב שהוא חדל פרעון במלוא מובנו של הביטוי "חדל פרעון". מן הראוי לחזור ולהזכיר, כי בשאלה זו בדיוק – חדלות הפרעון המהותית, והעדר יכולת להשיב לנושים את חובם – עסקה הבקשה לצו הכינוס, אשר נידונה במעמד הצדדים, והוכרעה בהסכמה.

מן הראוי להעיר, בעניין זה, כי החייב לא הוכיח, ואף לא טען, כי דבר-מה נשתנה בעניין זה ממועד צו הכינוס, וכי אף לא אחד מכתבי הטענות המפורטים שהגיש, כולל טיעון מהותי חדש, קל וחומר שלא הצעה של ממש לשלם את חובותיו, או אף חלק מהותי מהם.

5. לעניין זה משמעות רבה, וזאת במיוחד בכל הנוגע לאספת הנושים. בעניין זה, ראוי להדגיש באורח חד-משמעי: אספת הנושים נערכה כדין, החייב נכח בה וטען את אותן טענות נשוא בקשה זו. הטענות נדחו פה-אחד על-ידי הנושים, אשר ביקשו להכריזו פושט-רגל.


לכאורה, די בכך כדי להפוך את בקשתו הנוכחית של החייב לתמוהה, בלשון המעטה. זאת, באשר אין מנוס מלתמוה, מה תועלת תצמח מהתדיינות נוספת באותו עניין עצמו, וזאת כאשר החייב אינו מעלה טענה או הצעה חדשה.

האם סבור הוא, כי דווקא במקרה זה, ושמא מפאת מקצועו, יחרוג בית המשפט מההלכה הפסוקה המושרשת, השוללת את התערבות בית המשפט בשיקול דעתם הכלכלי-תועלתי של הנושים?

6. אוסיף ואעיר: במלוא הכבוד לזכויות דיוניות בכלל, ולזכותו של חייב להעלות טענותיו בדיון במעמד הצדדים בפרט, הרי שזכות זו, כמוה ככל זכות אחרת, נועדה לשרת תכלית מהותית, ואין לנצלה לרעה או להופכה ל"ריטואל טיעון גרידא".

לשון אחר; כאשר עולה מסקנה חד-משמעית, כי ברשות החייב אין כל טיעון (קל וחומר, שלא טיעון עובדתי המצריך חקירות ובירור בדיון פרונטלי), מלבד "לעיסה לעייפה" של טיעונים שהועלו ונדונו, או העלאת טיעון ש"לאו טיעון הוא" – קרי, טענות אשר דינן, באורח ברור, להדחות על הסף. במצב דברים זה, קשה להשתחרר מן החשש, שמא כל רצונו של החייב, אשר "עומד על זכותו" לערוך דיון במעמד הצדדים, אינו אלא "דחיית הקץ", קרי, נסיון בחוסר תום-לב לעכב החלטה שניתנה, אשר אין לו יכולת אמיתית, ולו לכאורה, לשנותה באמצעים לגיטימיים.

7. דומה כי מצב דברים זה חל, במובהק, בנסיבות המקרה.

במלוא הכבוד הראוי למקצוע עריכת-הדין של החייב, הרי שהלכה פסוקה היא (ואף החייב אינו מכחיש זאת), כי אין בכך בכדי "לחסן" חייב חדל-פרעון מהכרזה כפושט רגל. אכן, אין ספק כי להכרזה שכזו ישנה משמעות כלכלית אפשרית, אשר על הנושים ליתן דעתם אליה כאשר הם שוקלים את דרך המשך ההליך. אלא מאי, בנסיבות המקרה, בחרו הנושים להפעיל את שיקול דעתם ולהצביע, פ ה א ח ד, בעד ההכרזה. זאת, חרף הנזק לכאורה ליכולת החייב לשלם תשלומים חודשיים. האם סבור החייב באמת ובתמים, כי די בכך כי יחזור על אותה טענה, בכדי להביא את בית המשפט להתערב בשיקול דעתם הכלכלי של הנושים?


דין דומה, ואף ביתר שאת, חל על טענתו העמומה של החייב, הטוען כי הוא מעוניין ב"הסדר". במלוא הכבוד הראוי, רצון שכזה של החייב בהסדר, לא יכול לעמוד "באוויר הריק", ועליו להיות מגובה בהצעת הסדר ראויה, אותה יש להביא לידיעת הנושים. אלא שבנסיבות המקרה, וחרף הזמן הלא מבוטל שחלף ביני לביני לא הגיש החייב כל הצעת הסדר ממשית (וכזו לא צורפה אף לבקשה שבפני). ספק גדול, לאור האמור לעיל, האם די בשימוש חוזר-ונשנה באותה אמירה עמומה כי "רצון החייב בהסדר" בכדי להוות ולו ראשית של טיעון הראוי לבירור נוסף בפני בית המשפט.

8. טענותיו הנוספות של החייב, בדבר "העדר הצורך" במינוי נאמן בעל סמכויות (פועל יוצא מהכרזת פשיטת הרגל), לא רק שאינן מסייעות לו, אלא למעשה אך מוכיחות לכאורה את הצורך, או למצער מבהירות היטב את סבירות שיקול דעתם של הנושים, אשר בחרו לתמוך בהכרזת פשיטת רגל. דומה, כי החייב הופך למעשה את היוצרות, ומתיימר להחליט בעבור נושיו כי "אין זה כדאי להם" (להבדיל מאשר לו עצמו), כי ימונה נאמן בעל סמכויות לחקור ולהגיש בקשות לביטול צעדים שעשה, אשר לגביהם עלתה כנראה טענה כי הם חשודים כהעדפת נושים או הברחת נכסים.

קשה, כאמור, להמנע מן המחשבה כי החייב "ביקש לברך, ונמצא מקלל" את עניינו הוא. מעבר לעובדה, כי טענה שכזו, בה מבקש החייב להכתיב למעשה לנושים ולבעל התפקיד כיצד לפעול, גובלת לכשעצמה בעזות מצח, הרי שהדבר אך מבהיר לכאורה, מדוע מעוניינים הנושים בהליך; אך מובן הוא, כי בשיקול דעת שכזה, המעדיף נסיון לברר מעשי-עבר של החייב ובמידת הצורך לבטלם, על פני יכולת החייב להמשיך ולעבוד במקצועו, אין כל מקום, ולו לכאורה, להתערב. למותר הוא לציין, כי החייב לא הציב, במסגרת בקשתו זו, ולו ראשית ראיה אשר יכולה לשמש כבסיס לבירור שיפוטי, ואי לכך להצדיק עריכת התדיינות נוספת בעניין הכרזת פשיטת הרגל, בזו הפעם בפני בית המשפט.

9. סוף דבר; עניין לנו בנסיון מובהק לניצול לרעה של הליך משפטי. חייב חדל-פרעון, אשר לא הציע הצעת הסדר, ואף לא ראשית ראיה או טיעון חדש, אשר יעניק תוכן כלשהו לדיון שעל עריכתו הוא עומד. קבלת בקשה זו, לא יהיה בה אלא דחייה מיותרת, עיכוב וסרבול של ההליכים מטעמים של פורמליזם ריק מתוכן, ובלא הצדקה מהותית כלשהי. כל זאת, תוך מתן לגיטימציה, ולו לכאורה, לנסיון של חייב חדל פרעון להפוך את היוצרות, ולהכתיב לבעל התפקיד ולנושים כיצד עליהם לפעול, וכאשר עקב היות החייב חדל פרעון, אף לא ניתן להטיל עליו הוצאות בדיעבד, במידה ויסתבר כי – כפי שנראה כעת – לא היה כל טעם לעריכת התדיינות נוספת, אשר משמעה עיכוב של חודשים בהליכי פשיטת הרגל. לא לשם כך נועדו דיונים בפני בית המשפט, ואם אין עסקינן, בנסיבות מקרה זה, בניצול לרעה של זכות ושל סדרי הדין, לא אדע ניצול לרעה מהו.

10. נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. אעיר, כי אך ורק משום שעסקינן מניה וביה בחייב חדל פרעון, אין אני מטילה עליו הוצאות לדוגמא בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

ורדה אלשיך, שופטת

סגנית נשיא

תפארת