ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הרב ברוך פכטר נגד סימה שחוף :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי נצרת

בשא001191/09

בתיק עיקרי: ברע 000197/09

בפני:

כב' השופט עאטף עיילבוני

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

1. הרב ברוך פכטר ת.ז. 001407165

2. הרבנית נעמי פכטר ת.ז. 030294540

ע"י ב"כ עו"ד

רון טורקלטאוב

המבקשים

נ ג ד

(שחף) כהן סימה ת.ז. 005804059

ע"י ב"כ עו"ד

בועז רווה

המשיבה

החלטה

הקדמה:

לפני בקשה שהוכתרה "בקשה בהולה בכתב לעיכוב ביצוע", במסגרתה עותרים המבקשים ליתן צו לעיכוב זמני של הליכי הפינוי מדירת המגורים בה הם מתגוררים ברח' הראשונים 9 מטולה, הידועה כחלק מחלקה 18 שבגוש 13215 (להלן: "הדירה"), הליכי פינוי אשר ננקטו לבקשת המשיבה בתיק הוצאה לפועל מס' 0174144070, ואשר במסגרתם נקבע מועד הפינוי ליום 30/5/09, וזאת עד למתן פסק דין בתביעה לפירוק שיתוף שהוגשה על ידם לבית משפט השלום בקרית שמונה.

בשל סכסוך מתמשך בין המבקשים למשיבה, הגישה המשיבה תביעת פינוי וסילוק יד כנגד המבקשים, אשר שימשו אותה עת כשוכרים בדירת המגורים. בפסק דין מיום 25/6/07 נעתר בית משפט השלום בעפולה לתביעה והורה למבקשים לפנות את הדירה עד ליום 31/8/07.

ביום 16/9/07, לאחר מתן פסק הדין ולאחר חלוף מועד הפינוי, רכשו המבקשים מאחיה של המבקשת את זכויותיו במקרקעין, והפכו למעשה לבעלים במקרקעין במשותף עם המשיבה.

לנוכח העובדה שהמשיבה עמדה על ביצועו של פסק הדין וסילוק ידם של המבקשים מהדירה, הגישו המבקשים לרשם ההוצאה לפועל ביום 19/11/07 בקשה בטענת פרעתי, אשר נמחקה על ידי הרשם תוך חיובם בהוצאות.

לאחר שמשא ומתן בין הצדדים לא צלח ולאחר שהמבקשים נוכחו כי המשיבה עומדת על פינויים מהדירה, הגישו לבית משפט השלום בקרית שמונה תביעה לפירוק שיתוף בעין.

כן הגישו המבקשים לבית משפט השלום בקרית שמונה ביום 11/12/08 בקשה לעיכוב זמני של הליכי הפינוי שננקטו על ידי המשיבה, ואולם בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת סמסון מיום 25/3/09, היא הבקשה העומדת ביסוד בקשת רשות הערעור שהוגשה.

טענות המבקשים:

לטענת המבקשים, בקשת רשות הערעור שהגישו על החלטת בית המשפט קמא לדחות את בקשתם לעיכוב ביצוע הליכי הפינוי מגלה עילה טובה וסיכוייה מצוינים.

לשיטתם, אין עוד מקום לבצע את פסק הדין שעל פיו פועלת המשיבה לפינויים מהדירה, משום שפסק הדין ניתן בעת ששכרו את דירת המגורים, ואולם בין לבין רכשו הם את מחצית הזכויות במקרקעין עליהם בנויה הדירה, כך שעילת הפינוי כנגדם כשוכרים אינה רלוונטית עוד.

עוד טוענים המבקשים כי פינויים מדירת המגורים בה הם מתגוררים מזה 30 שנה יגרום להם לנזקים בלתי הפיכים, שכן אין להם מלבד הדירה כל מקום מגורים אחר (לטענתם, חלקה אחרת שברשותם אינה משמשת למגורים ומוצבים בה ארבעה צימרים שאינם מתאימים למגורי קבע).

בנוסף, טוענים המבקשים כי פינוי דירת המגורים יש בו כדי לסכל, הלכה למעשה, את בקשת רשות הערעור, שכן פינוי מהווה צעד שאין ממנו חזרה והוא יוצר מצב בלתי הפיך.

כן טוענים המבקשים כי בכל מקרה לא יגרם למשיבה כל נזק כתוצאה מעיכוב הפינוי שכן הם מסכימים לכך שעיכוב הביצוע יותנה בתשלום מחצית משיעור דמי השכירות בגין הנכס, בשיעור שנקבע בפסק הדין שהורה על סילוק ידם מהדירה כשוכרים.

תגובת המשיבה:

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה ולהותיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה.

בראש ובראשונה טוענת המשיבה כי הואיל ובית המשפט קמא סירב לתת צו לעיכוב ביצוע הפינוי, משמעות הסעד המבוקש כעת אינו לסעד זמני בערעור אלא לסעד זמני בתובענה בבית המשפט קמא, היינו עתירה לאותו סעד המבוקש בבקשת רשות הערעור. לטענת המשיבה, מאחר וצו זמני אינו אמור להיות הסעד העיקרי המבוקש בהליך, די בכך כדי להביא לסילוק הבקשה על הסף.

כן טוענת המשיבה כי המבקשים הינם מסיגי גבול בדירה במהלך 5 השנים האחרונות ומונעים ממנה כל שימוש בבית. לשיטתה, כנגד המבקשים ניתן פסק דין לפינוי שעליו לא ערערו (פסק הדין בבית משפט השלום בעפולה), ואולם חרף פסק הדין, שניתן לפני כשנתיים, טרם פינו את הבית, ואף אינם משלמים דמי שימוש עבור המגורים בבית וכן אינם משלמים ארנונה מאז 31/3/03.

המשיבה טוענת עוד כי סיכויי בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים קלושים, וכי הבקשה הנדונה מהווה ניסיון לעקוף את פסק הדין החלוט שניתן בניסיון להמשיך ולהחזיק בבית המגורים, עד להכרעה בתביעה שהגישו, וכל זאת בלא שהיא עצמה יכולה ליהנות מהדירה ובמטרה להמשיך להחזיק בבית שלא כדין על חשבונה, כדי למנוע מכירה של החלקה כפנויה.

לטענת המשיבה, הסעד הזמני המבוקש על ידי המבקשים אינו מהווה "שמירה" על המצב הקיים, כי אם להיפך - יש בו כדי ליצור למבקשים זכות לשימוש והחזקה בלעדיים בבית אשר לא קיימת להם על פי דין, ועל כן בדין דחה בית המשפט קמא את הבקשה. בנוסף, טוענת המשיבה כי צדק בית המשפט קמא גם משקבע כי המבקשים באו בחוסר ניקיון כפיים ולא גילו בבקשה אודות החובות שלהם למשיבה ו/או כי בבעלותם נכס נוסף במטולה.

דיון והכרעה:

ההלכה המקובלת היא כי כאשר בעל דין זכה בהליך משפטי, הוא זכאי ליהנות מפירות זכייתו לאלתר, ורק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. בעל דין המבקש לחרוג מכלל זה, עליו הנטל להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור; ומאזן נוחות הנוטה לטובתו (דוד בר-אופיר "הוצאה לפועל-הליכים והלכות" כרך ראשון, מהדורה שישית (2005), עמ' 170(ג) (להלן: "בר-אופיר").

חרף הפסיקה הקובעת כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב ביצוע והתרשמותי כי סיכויי הערעור אינם מן הגבוהים, שלא לומר קלושים, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנכס נשוא המחלוקת הינו דירת מגורים המשמשת למבקשים כקורת גג מזה למעלה מ-30 שנה, וכי אין להם דירת מגורים חלופית (בבעלותם ארבעה צימרים אשר לשיטתם אינם מתאימים למגורי קבע ומכל מקום, על פי הנטען בתגובה, משמשים להכנסתם). במקרים מן הסוג הנדון, נוטים בתי המשפט, בדרך כלל, לעכב את ביצוען של ההחלטות, בשל החשש שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב הקיים לקדמותו (בר-אופיר, עמ' 179).

יפים לעניין זה דברים שנקבעו בע"א 4080/04 אורנה גילת נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 2004(4) 934 (2004):

"ככלל, בתי המשפט נוטים לעכב ביצועם של הליכי מימוש נכסים ומכירתם לצדדים שלישיים, במיוחד כאשר מדובר בדירות מגורים. זאת משום שביצוע מיידי של פסק הדין... עלולים לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בזכותם של המבקשים בנכס העומד למימוש".

ובהמשך נקבע כדלקמן:

"במקרה דנן, מבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, ואף אם אניח שסיכויי הערעור אינם גבוהים, שוכנעתי כי באיזון בין הנזק שייגרם למבקשת, אם לא יינתן הצו המבוקש, לעומת הנזק שייגרם לבנק, במידה ויינתן צו מניעה זמני בערעור, יד המבקשת על העליונה. זאת, משום שאם לא יינתן צו המניעה הזמני, ייגרם למבקשת ולמשפחתה נזק בלתי הפיך בשל פינויים מדירת המגורים. לעומת זאת, הנזק שייגרם לבנק במקרה בו יינתן הצו המבוקש, הוא, בעיקרו, הקטנת היתרה שתישאר ממימוש הדירה לאחר פירעון החוב לבנק משכון".

וכן ראה לעניין זה דברים שנקבעו בע"א 8519/06 ברכה יעקב נ' מיכאל גכמן ואח', תק-על 2007(2) 48 (2007) כדלקמן:

"כלל הוא כי הגשתו של ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצועה של ההחלטה עליה מערערים או מתן סעד זמני, שכן צד שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה... כאשר עסקינן בפינוי מדירת מגורים, נוטה בית-המשפט להיענות לבקשות מסוג זה, שכן הפינוי עלול ליצור מצב בלתי הפיך באשר לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו גם אם הערעור יתקבל (ראו למשל רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר, פ"ד נו(1) 529, 534). לא אסתיר, כי אכן יש בלבי תהיות באשר לסיכויי הערעור, אולם נוכח האפשרות שפינויה של דירת המגורים כבר עתה יגרום למצב בלתי הפיך, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון להמתין עם הליך זה עד אשר יאמר בית-משפט שלערעור את דברו".

אי לכך, על מנת למנוע מצב בו המבקשים עומדים בפני שוקת שבורה ומסולקים מן הדירה בה הם חיים ובהתחשב בכך שבמחוזותינו בקשות רשות ערעור נשמעות ומוכרעות במהרה, כאשר מחד גיסא אין בעיכוב הליכי הפינוי כדי לגרום למשיבה נזק בלתי הפיך או נזק שלא ניתן לאומדו בכסף, ומאידך גיסא, הנזק שעלול להיגרם למבקשים בשל פינויים מהדירה הינו נזק בלתי הפיך, מה גם שדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע משמעה, הלכה למעשה, ריקונה של הבר"ע מתוכן, אני סבור כי יש להיעתר לבקשה, תוך חיוב המבקשים בהפקדת סכום משמעותי.

מכל מקום יובהר כי בשלב זה אין מקום לעיכוב הפינוי עד להכרעה בתביעה לפירוק השיתוף במקרקעין שהגישו המבקשים לפני בית המשפט קמא, ודי לעת עתה בעיכוב הפינוי עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים, ולא מעבר לכך.

לאור האמור, אני מורה על עיכוב הליכי הפינוי נשוא הבקשה שלפני בתיק הוצאה לפועל שמספרו 0174144070, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים.

המבקשים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 30,000 ₪, בנוסף לסך 10,000 ₪ אשר הופקד בהתאם להחלטתי מיום 13/5/09, בתוך 14 יום ממועד החלטה זו להבטחת הוצאות המשיבה, וזאת כתנאי לעיכוב הליכי הפינוי. אם לא יופקד הסכום האמור בתוך מועד זה - לא יעוכבו ההליכים.

בנוסף, מותנה עיכוב הליך הפינוי בכך שהמבקשים ישלמו מדי חודש בחודשו מחצית מדמי השכירות בגין הדירה, בשיעור כפי שנקבע על ידי בית משפט השלום בעפולה בתא"ק 04-1258, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

המזכירות תביא את התיק לפני כב' ממלא מקום הנשיא, ס. הנשיא כב' השופט יצחק כהן, לקביעת המותב שידון ויכריע בהליך העיקרי, בר"ע 197/09.

ניתנה היום, ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

עאטף עיילבוני, שופט

001191/09בשא054 נאוה צוברי