ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדוס נגדו. נגד פקיד סניף ת"א :

1

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי תל – אביב יפו

בשבתו כבית משפט לעניניים מנהליים

תמ 000105/02

בפני:

כב' השופטת גדות שרה

תאריך:

27/08/2008

בעניין:

אדוס נ.ו.

ע"י ב"כ עו"ד

אסף שפירא

התובעת

נ ג ד

מדינת ישראל - משרד הבטחון

ע"י ב"כ עו"ד

אמיר לוי

מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

הנתבעת

פסק דין

זוהי תובענה לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים שעילתם במכרז.

עובדות

1. ביום 5.2.04 פורסם מכרז להלנת חיילים, מכרז פומבי מס' 02-094/40033, 02-094/40041 (להלן: "המכרז").

מדובר בחיילים אשר משרתים בבסיסים בהם אין אפשרויות לינה ואשר זכאים ללינה בסביבת המקום בו הם משרתים, בין מטעמי פרט (בעיקר חיילים בודדים) ובין מטעמי מרחק (חיילים שמקום שירותם מרוחק ממקום מגוריהם).

המכרז הוא מכרז להסכם מחירים לפיו, הצעות שיעמדו בתנאי הסף ידורגו בכל אזור על פי מחיריהן, והחיילים יופנו למתקני הזוכים על בסיס מקום פנוי ועל פי סדר ההצעות, מהזולה ואילך.

במכרז הוגדרו 11 אזורים, וביניהם אזור תל אביב ואזור מרחב תל אביב (הכולל, לדוגמא, את הערים רמת גן, פתח תקווה, יהוד).

(העתק המכרז על נספחיו צורף כנספח ב' לכתב ההגנה).

2. עד לפרסום המכרז פעלה הנתבעת בעניין הלנות חיילים מול האגודה למען החייל (להלן: "אל"ח") בלבד, כאשר זו התחייבה למתן שירותי לינה מחוץ לבסיסי צה"ל לכל כמות חיילים שתידרש.

אל"ח הלינה חיילים במתקניה עד לתפוסה מלאה, ולאחר מכן הפנתה את החיילים למתקני לינה חיצוניים, איתם התקשרה אל"ח ישירות.

3. התובעת מפעילה מתקני הלנה לחיילים בתל אביב ובירושלים ועל כן הגישה הצעתה במסגרת המכרז.

4. במכרז הוכרזו שני זוכים בלבד, ובשלושה אזורים בלבד: תל אביב, מרחב תל אביב וירושלים.

באזורים תל אביב וירושלים דורגה ראשונה הצעתה של אגודת אכסניות נוער בישראל (להלן: "אנ"א") (במחיר של 30 ₪ ללינה), ואילו הצעת התובעת דורגה שניה (במחיר 34 ₪ ללינה) (ר' הודעת הנתבעת, נספח ג' לתובענה, מיום 13.7.04).

משמעות מעמדה של התובעת כספק שני בדירוג היא כי הנתבעת תידרש לשירותיה רק במידה ואנ"א לא תוכל לספק שירותים אלה.

באזור מרחב תל אביב הוכרזה אנ"א כזוכה יחידה.

בשאר האזורים לא נמצא אף זוכה ומתמודדים נוספים שהגישו את הצעותיהם נפסלו בגין אי עמידה בתנאי הסף, או משום שהצעתם חרגה משמעותית מהאומדן.

5. בתאריך 1.9.04 הגישה התובעת עתירה מנהלית כנגד החלטת הנתבעת במכרז, וביקשה להורות על פסילת השתתפות אנ"א במכרז, לבטל את זכייתה של אנ"א ולקבוע כי התובעת היא הזוכה היחידה כ"ספק מאושר" במסגרת המכרז לאזור תל אביב ולאזור ירושלים (עת"מ 2467/04, נספח ד' לתובענה).

6. במקביל להגשת העתירה הגישה התובעת גם בקשה לצו ביניים, אולם בקשה זו נדחתה באותו יום, 1.9.04 (כב' השופט י. זפט, בש"א 33083/04).

(העתק ההחלטה צורף כנספח ת/3 לתצהיר מר אליעזר אלה, מנהל בתובעת).

7. התובעת סרבה לבצע הלנות כזוכה שנייה במכרז וביום 28.10.04 הודיעה כדלקמן:

"הנדון: מלון אמבסדור ת"א

שלום רב,

בעניין הלנות חובה במלון אמבסדור, על בסיס מקום פנוי,

הרינו להודיעכם שהחל מ-1/11/04 לא נוכל לארח את החיילים במלוננו,

בגין התחייבויות שלנו להלנת גופים אחרים בנוסף"

(נספח ד' לכתב ההגנה).

לטענת הנתבעת, אף שכותרת המסמך התייחסה למלון אמבסדור בתל אביב בלבד, בפועל סירבה התובעת להלין חיילים בשני המתקנים שבבעלותה, אשר השתתפו במכרז, הן בתל אביב והן בירושלים, עת הופנו אליה חיילים ישירות ממשרד הבטחון.

8. נוכח התנהלות התובעת כאמור, נותרה אנ"א כזוכה יחידה במכרז, אולם לא מילאה את כל דרישות הלינות.

לפיכך, פנתה הנתבעת לאל"ח וביקשה כי זו תטפל בלינות העודפות בדרך שהיתה נהוגה עד לפרסום המכרז.

אל"ח הפנתה חיילים אל התובעת וזו הלינה אותם במתקניה.

יחד עם זאת סרבה התובעת להלין חיילים בהפנייה ישירה של משרד הבטחון על פי תוצאות המכרז.

התובעת קיבלה מאל"ח סך של 27 ₪ בגין כל לינה, כאשר אותה שעה שילמה הנתבעת לאל"ח סכום של 33 ₪, עבור אותן לינות.

במקביל, כאמור, סירבה התובעת להלין חיילים על דרך של הפנייה ישירה ממשרד הבטחון במחיר של 34 ₪, בהתאם לתוצאות המכרז.

9. ביום 17.3.05, ניתן פסק דין בעת"מ 2467/04. בפסק דין זה קיבל בית המשפט (כב' השופטת ה. גרסטל) את עתירתה של התובעת וקבע כי אנ"א היתה פסולה מלהשתתף במכרז וזכייתה בוטלה (נספח א' לתובענה) (להלן: "פסק הדין בעתירה").

וכך נקבע בפסק דין זה:

"באופן תמוה ולא מוסבר הצליחה המשיבה (אנ"א – ש.ג) לרכוש את המסמכים דווקא ב – 23.2.04, יום לאחר עריכת רשימת רוכשי המסמכים ו-4 ימים לאחר המועד האחרון לרכישת המסמכים.

במועד בו רכשה המשיבה את המסמכים טרם הוארך המועד להגשת ההצעות, וממילא, טרם פורסמה הודעה על הארכת מועד כזו. כאמור, לא ניתן על-ידי המדינה הסבר כיצד נמכרו המסמכים למשיבה במועד זה. ההסבר שניתן על-ידי המשיבה לשאלה מדוע רכשה דווקא אז את המסמכים, אינו מתקבל על דעתי...

אין זאת אלא, שהיה קשר כלשהוא בין מי מאנשי המשיבה לבין מי מאנשי המדינה ובמסגרת קשר כזה נמסר מידע כלשהו מהמדינה למשיבה, דבר שאיפשר למשיבה לרכוש המסמכים.

זאת ועוד. החלטת המדינה להאריך המועד להגשת ההצעות באה דווקא ביום 24.2.04, יום לאחר שהמשיבה רכשה את המסמכים. ההסבר שניתן לכך היה דחוק...

...

בעובדה שהוארך המועד לקבלת מסמכי המכרז, מבלי שעובדה זו הודעה באופן מפורש לעותרת ולכל מתחרה פוטנציאלי, אכן הופר עקרון השוויון" (עמ' 7).

בסיומו של פסק הדין נקבע כדלקמן:

"הליך בחירתה של המשיבה כזוכה במכרז לא היה תקין ולכן בחירתה פסולה.

נוכח העובדה שהעותרת אינה מעוניינת עוד לממש את זכייתה במכרז כפי שהודיעה לבית המשפט בתום הדיון שהתקיים ביום 12.1.05, הרי שאין חלופה ראויה אחרת והסעד הרלוונטי היחיד הוא ביטול המכרז" (עמ' 9).

10. כמצוטט לעיל, בפסק הדין בוטל המכרז, אולם לא ניתנה התייחסות כלשהי לתקופה ממועד מתן פסק הדין ועד לפרסום מכרז חדש, בחירת הזוכים במכרז ותחילת עבודתם על פי הזכייה.

לפיכך, ומאחר ולא ניתן היה להקפיא את הלנת החיילים בתקופה זו, החליטה הנתבעת להתקשר עם אנ"א בפטור ממכרז ומעבר לכך, להעביר לינות לאל"ח, אשר הפנתה אותם למתקנים חיצוניים ובכלל זה לתובעת.

החלטה זו, מיום 14.4.05, הועברה לתובעת ביום 25.5.05, אולם לא נתקפה על ידי התובעת (נספח ה' לכתב ההגנה).

11. ביום 9.8.05 הגישה התובעת את התובענה נשוא פסק דין זה.

בהסתמך על תוצאת פסק הדין בעתירה, מבקשת התובעת בתובענה זו כי ייפסקו לה פיצויי קיום, כדי הרווח שהיתה מפיקה מהמכרז לו היתה זוכה בו כזוכה ראשונה, מלכתחילה.

דיון

12. בפסק הדין בעתירה שהגישה התובעת כנגד זכיית אנ"א במכרז, נקבע כדלקמן:

"הליך בחירתה של המשיבה כזוכה במכרז לא היה תקין ולכן בחירתה פסולה.

נוכח העובדה שהעותרת אינה מעוניינת עוד לממש את זכייתה במכרז כפי שהודיעה לבית המשפט בתום הדיון שהתקיים ביום 12.1.05, הרי שאין חלופה ראויה אחרת והסעד הרלוונטי היחיד הוא ביטול המכרז" (עמ' 9, ההדגשה אינה במקור – ש.ג).

מהאמור לעיל עולה כי במועד מתן פסק הדין בעתירה, יכלה התובעת להיות מוכרזת כזוכה ראשונה במכרז.

אלא שהתובעת הודיעה לבית-המשפט כי היא אינה עומדת עוד על סעד האכיפה לו עתרה, ואינה מעוניינת לממש את זכותה לזכות במכרז.

בנסיבות אלה, בהן סעד האכיפה היה אפשרי, והתובעת בחרה שלא לממשו, מושתקת התובעת מלתבוע פיצויי קיום, אשר מטרתם להעמידה במקום בו היתה אילו היתה זוכה במכרז (ר' סעיפים 6 ו-18 לסיכומי הנתבעת).

השתק זה יחול ממועד מתן פסק הדין, היינו מיום 17.3.05, מאחר וממועד זה ניתן היה לאכוף את זכייתה של התובעת במכרז.

13. בעע"מ 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ (מאגר נבו) עמד בית המשפט העליון על הקשיים המתעוררים בפסיקת פיצויי קיום בתובענה מנהלית המוגשת עקב פגמים שנפלו במכרז, וציין כי, ככלל, אין לקבל תובענה מינהלית לפיצויי קיום, מבלי שקדמה לה עתירה לאכיפת הזכייה במכרז.

וכך נפסק ע"י כב' הנשיאה ד. בייניש:

"מסכימה אני לפסק דינו של חברי השופט א' גרוניס ושותפה אני להערותיו והרהוריו ביחס לקשיים המתעוררים בפסיקת פיצויי קיום בתובענה מינהלית המוגשת עקב פגמים שנפלו במכרז. קושי זה בולט במיוחד כאשר מדובר בתובע הטוען כי היה עליו לזכות במכרז, בנסיבות בהן לא ניסה לאכוף את זכייתו, וויתר על עתירתו המינהלית למימוש הזכייה הנטענת. ככלל, נראה שאין לקבל את הדילוג על פני שלב המימוש, היינו, עתירה לאכיפת הזכייה במכרז, לשלב התובענה המינהלית לשם קבלת פיצויי קיום. מהטעמים שפירט חברי עלולה הרשות הציבורית להימצא חייבת בתשלום הן בגין התמורה לזוכה במכרז והן בנוסף לכך בפיצויי קיום ל"זוכה הוירטואלי" ואולי אפילו ליותר מזוכה אחד. יתרה מזו, במצבים מסויימים עשוי התובע להעדיף תביעה כספית על פני ניסיון לאכוף זכייה במכרז לאחר שהתבררו לו הנתונים, והרשות תימצא מממנת את התוצאה. בשיטתנו המשפטית עדיין נמצאת התובענה המינהלית בחיתוליה, ופסיקתנו ביקשה לעודדה בשל התכלית הראויה של הטלת אחריות על הרשויות הציבוריות בגין הפגמים ואי התקינות המתגלים בעבודתן. מבלי לקבוע מסמרות דומה שבדרך כלל יהיו אלה פיצויי הסתמכות בלבד שייפסקו אף כי יתכן שבמצבים חריגים מסויימים יהיה מקום אף לפסוק פיצויי קיום (ראו והשוו ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז(1) 667, 685-687 (1993); ע"א 6370/00 קל בנין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ"ד נו(3) 289, 300-302 (2002); עע"מ 7357/03 רשות הנמלים נ' צומת מהנדסים תכנון תאום וניהול פרוייקטים בע"מ, פ"ד נט(2) 145, 166-168 (2004) הנזכרים בפסק דינו של חברי). השאלה אם אכן כך ייקבע, היא בוודאי תלויית נסיבות ואינה פשוטה. מכל מקום השאלה אינה טעונה הכרעה בנסיבות העניין שלפנינו".

עוד ראוי להפנות בעניין זה לת"מ (י-ם) 202/05 טי.וי. שלוש בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (מאגר נבו), שם נפסק כי "תובע שיכול לממש את זכייתו במכרז אך לא עושה כן כדין (במועד או בכלל) - מסיבותיו שלו וללא הצדקה - אין לו אלא להלין על עצמו ואין סיבה שהקופה הציבורית תישא בנזקיו. תובע כזה מעיד על עצמו כי השלים עם ההחלטה שקיבלה הרשות, השלמה שיש בה משום ויתור על תביעתו ויצירת השתק של מניעות כלפיו".

14. מהאמור עולה כי, ככלל, יהיה זוכה במכרז מושתק מלתבוע פיצויי קיום אם לא עמד על זכותו לאכיפת זכייתו במכרז.

הרציונל להשתק זה הוא, בין היתר, מניעת מצב בו הרשות, בעלת המכרז, משלמת תשלום כפול, הן למבצע השירות נשוא המכרז והן לזוכה הוירטואלי, אשר אמור היה לזכות במכרז.

כך בענייננו, קבלת תביעת התובעת לפיצויים, לאחר שזו ויתרה על אכיפת זכייתה במכרז, תביא למצב בו הנתבעת תשלם תשלום כפול, הן עבור הלנת החיילים כפי שבוצעה בפועל, והן פיצוי לתובעת, אשר נועד להעמידה במקום בו היתה אילו היה המכרז מתנהל באופן תקין.

רציונל נוסף להשתק זה הוא האינטרס הציבורי לתיקון פעולת הרשות, ולהסרת חוסר התקינות בהחלטתה, וזאת באמצעות אכיפת זכייתו של הזוכה הראוי.

רציונלים אלו ונימוקים נוספים, פורטו בספרו של עומר דקל, מכרזים, כרך ב', עמ' 334-335 כדלקמן:

"הענקת חופש בחירה מלא לתובע בין הגשת תביעה לפיצוי כספי לבין הגשת תביעה לאכיפת המכרז מעוררת קושי, וזאת מארבעה טעמים: ראשית, בנסיבות שבהן עולה כי הרשות המנהלית פעלה שלא כדין, האינטרס הציבורי מחייב את תיקון המצב. הענקת חופש בחירה למציע להימנע מדרישת צו בעין וחלף כך לבוא על סיפוקו באמצעות תביעה לפיצויים, עלולה לגרום להנצחת הפעולה הבלתי-חוקית של הרשות במקום להביא לתיקונה, ומכל מקום יש בכך כדי להחליש את התמריץ לתבוע ציות של הרשות המנהלית לחוק. מכאן, שהענקת חופש בחירה זה לתובע עלולה לעמוד בסתירה לאינטרס הציבורי שבשמירה על שלטון החוק. שנית, הענקת האפשרות לבחור בין אכיפת המכרז לבין תביעה לפיצויים עלולה לגרור בזבוז של כספי ציבור, שיבוא לידי ביטוי בשני אופנים: (1) בכך שהרשות המנהלית תיאלץ לשלם עבור אותו מוצר או שירות פעמיים – פעם אחת למציע שזכה במכרז וביצע את ההתקשרות ופעם נוספת למציע שהיה אמור לזכות במכרז אך הזכייה נגזלה ממנו שלא כדין. (2) בנסיבות שבהן ההתקשרות הפגומה נעשתה עם בעל ההצעה הפחות טובה, משמעות הדבר הינה כי ההתקשרות עצמה אינה יעילה ומכאן שהיא תעלה יותר לקופה הציבורית. שלישית, הענקת חופש בחירה לתובע בין תביעה לאכיפה לבין תביעה לפיצויים עלולה ליצור אצל המציעים תמריץ לקשור ביניהם קשר המנוגד לטובת הציבור. על פי קשר זה יימנע המציע שקופח על ידי הרשות מלתבוע את אכיפת המכרז, אלא ימתין למימוש ההתקשרות עם המציע שזכה. רק לאחר שההסכם בין הרשות לבין המציע שזכה במכרז ימומש ולא יהיה ניתן עוד לביטול, יגיש המציע שקופח תביעה כספית נגד הרשות המנהלית לפיצוי בגין הנזק שנגרם לו. סביר כי עבור המתנה זו יזכה התובע בתגמול מהמציע שזכה במכרז. תוצאה מעין זו סותרת בבירור את האינטרס הציבורי. רביעית, הענקת אפשרות בחירה מעין זו לתובע אף אינה משקפת את ציפייתם של המתמודדים במכרז. בחוזה רגיל קיימת לצדדים ציפייה כי אם הקשר ביניהם יוכשל על ידי אחד מהם, הצד השני יהיה רשאי להימנע מהמשך הקשר עם הצד המפר, וזאת על ידי ביטול החוזה ודרישת פיצוי בגין הנזק שנגרם לו על ידי המפר. ספק אם ציפייה מעין זו קיימת גם אצל מציע המשתתף במכרז. מציע המשתתף במכרז מכריז בעצם השתתפותו על נכונותו ועל רצונו לבצע את החוזה מושא המכרז. מציע זה מצפה כי אם הצעתו אכן תהיה ההצעה הטובה ביותר שהוגשה למכרז, הוא יזכה בו ויבצע את ההתקשרות. מציע מעין זה אינו מצפה כי אם הזכייה במכרז תישלל ממנו שלא כדין הוא יוכל לשבת בביתו ולגרוף את הרווח שהיה צפוי מההתקשרות. ציפייתו היא כי במקרה הצורך בית המשפט יכפה על הרשות להעניק לו את הזכייה במכרז – והדבר יאפשר לו לבצע את החוזה. לכן יש לצפות ממציע שקופח במסגרת עריכת מכרז כי ככל שהדבר תלוי בו הוא ידרוש את אכיפת החוזה הנספח ולא יסתפק בדרישה לפיצויים".

15. על אף האמור לעיל ראוי להדגיש כי האפשרות לתבוע פיצויי קיום איננה נשללת באופן מוחלט.

תביעה כזו תהא לגיטימית, מקום בו אכיפה אינה אפשרית מטעמים אשר אינם תלויים במציע או בהתנהגותו.

כך, לדוגמא, כאשר נוצר "מעשה עשוי" בלתי הפיך, כאשר הרשות הסכימה להמרת תביעה לאכיפה בתביעה לפיצוי כספי, או כאשר עקב התמשכותם של ההליכים איבד המציע את יכולתו לעמוד מאחורי הצעתו, מסיבות מוצדקות.

(ר' בעניין זה, עומר דקל, מכרזים, כרך ב', בעמ' 335-336 וכן ת"מ (י-ם) 202/05 טי.וי. שלוש בע"מ נ' הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו (מאגר נבו), בעמ' 12-13).

בענייננו, התובעת לא נימקה מדוע היא אינה מעוניינת כי בית המשפט יצהיר עליה כזוכה ראשונה במכרז, והסיבה לחזרתה מהצעתה במכרז נותרה עלומה.

16. לטענת התובעת, טענת הנתבעת להשתק, בגינו היא מנועה מלתבוע פיצוי ממועד פסק הדין, לא נטענה בכתב ההגנה, ומהווה הרחבת חזית אסורה (סעיף 9 לסיכומי התשובה).

דין טענה זו להידחות.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובעת כפתה על הנתבעת ועל בית המשפט את ביטול המכרז, אף שהיתה חלופה אחרת.

לטענת הנתבעת, החלופה האחרת היתה אפשרית, אילולא הודיעה התובעת על התנערותה מזכייתה.

עוד נטען כי בגין התנהלות התובעת יש לדחות את טענותיה לפיצוי בגין אובדן רווחים, כמי שהיתה אמורה להיות זוכה ראשונה במכרז "שכן היא עצמה סיכלה ומנעה זאת" (סעיף 36 לכתב ההגנה).

לאור טענות אלה, טענת ההשתק אינה מהווה הרחבת חזית.

17. לטענת התובעת בסיכומיה, היא הודיעה כי אינה מוכנה לממש את זכייתה במכרז כזוכה שנייה, אולם מעולם לא חזרה בה מסעד האכיפה.

לטענתה, בפסק הדין בעתירה צוין כי התובעת (העותרת שם) אינה מעוניינת עוד לממש את זכייתה במכרז בהסתמך על אמירה "בשולי הדיון שלא הובנה – ועל כן את הנעשה אין להשיב" (סעיפים 4-5 לסיכומי התובעת).

לא מצאתי לקבל טענה זו.

בפסק הדין צוין מפורשות כי העותרת הודיעה בתום הדיון, ביום 12.1.05, כי אינה מעונינת עוד לממש את זכייתה.

כמו כן, פרוטוקול הדיון בו הודיעה התובעת הודעה זו לא הוגש, ולפיכך לא ניתן לבחון את טענתה של התובעת לפיה מדובר היה באמירה שלא הובנה.

נוסף על כך, טענת התובעת כי "את הנעשה אין להשיב" אינה מדויקת. התובעת יכלה לערער על פסק הדין בעתירה, ולעתור להצהיר כי היא הזוכה הראוייה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן.

לפיכך ניתן לקבוע, כי העותרת ויתרה על סעד האכיפה, לפיו היא תיזכה כזוכה ראשונה במכרז.

18. לאור כל האמור לעיל, ומאחר ואכיפת זכייתה של התובעת היתה אפשרית, אולם התובעת בחרה לוותר על סעד זה מנימוקיה שלה, לא ניתן להיעתר לתביעתה של התובעת לפיצויי קיום החל מיום 17.3.05, הוא מועד פסק הדין בעתירה.

19. התובעת זכאית לפיצויים אשר יעמידו אותה במקום בו היתה נמצאת אילו זכתה כזוכה ראשונה במכרז, ממועד תחילת העבודה עפ"י המכרז עד ליום מתן פסק הדין.

מועד תחילת העבודה על פי המכרז היה מחודש ספטמבר 2004, ולפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין חודשים ספטמבר 2004 ועד אמצע מרס 2005 (סעיפים 5, 29 לתובענה).

20. לטענת התובעת, יש לפצותה על פי מלוא התפוסה במתקנה.

לטענתה, אילו היתה זוכה במכרז כזוכה ראשונה, היו מופנים אליה חיילים להלנה עד כדי מלוא התפוסה.

טענה זו של התובעת מבוססת על ההנחה לפיה אילו היתה זוכה במכרז, היו מופנות אליה הן ההלנות שבוצעו בתקופת המכרז ע"י אנ"א במתקנה בת"א, והן הלנות שבוצעו ע"י אנ"א במתקנה בפ"ת, הכלול באזור מרחב ת"א.

על מנת להוכיח טענה זו מפנה התובעת לעדותה של גב' עדי לזר, אשר כהנה כמנהלת מרכז ההלנות באל"ח וכיום עובדת אצל מנהל התובעת.

גב' לזר העידה, כי חיילים אשר לנו במתקן התובעת בת"א קודם למכרז, הועברו למתקני אנ"א, הן בת"א והן בפ"ת וכי בתקופת המכרז נאלצה להפנות לינות למתקן אנ"א במרחב ת"א מכיוון שמתקן אנ"א באזור ת"א היה קטן מדי.

עוד העידה גב' לזר כי על אף שידעה "בגדול" את נהלי המכרז, המגדירים חלוקה לשני אזורים – אזור ת"א ואזור מרחב ת"א - היא לא היתה ערה לחלוקה זו ומבחינתה ראתה את כל מרחב ת"א כגוש אחד (ר' תצהירה של גב' לזר וכן עדותה בעמ' 5-6 לפרוטוקול).

אין די בראיות אלה כדי לבסס את טענת התובעת.

התובעת הגישה הצעה אך ורק לאזור ת"א, ולא הגישה הצעה לאזור מרחב ת"א.

לפיכך, אין היא יכולה לקבל פיצוי בגין הלנות אשר הופנו אל אנ"א כזוכה ראשונה באזור מרחב ת"א.

אין די בעדותה של גב' לזר כדי להוכיח את טענת התובעת לפיה אף שלא הגישה הצעה לאזור מרחב ת"א, הלנות שבוצעו באזור זה היו מופנות אל מתקניה בת"א, אילו היתה מוכרזת כזוכה ראשונה.

אני ערה לעדותה של גב' לזר לפיה בתקופת המכרז נאלצה להפנות לינות למתקן אנ"א באזור מרחב ת"א מאחר ומתקן אנ"א באזור ת"א היה קטן מדי, אולם אין לדעת כמה חיילים הופנו למתקן אנ"א במרחב ת"א משום שיועדו לשם מלכתחילה וכמה מהם הופנו מהטעם שלא היה עוד מקום במתקן בת"א.

נוסף על כך - אין לשלול את האפשרות לפיה אם התובעת היתה מוכרזת כזוכה ראשונה באזור ת"א, ולא היה זוכה באזור מרחב ת"א, הנתבעת היתה פועלת לקראת התקשרות עם ספק שירותי הלנה במרחב ת"א, בין באמצעות פרסום מכרז נוסף לאזור זה ובין באמצעות הפעלת פטור ממכרז (ר' סעיף 33 לתצהיר מר אורן אילון, ראש תחום כלכלה ותקציב באגף מבצעים לוגיסטיים ונכסים (אמו"ן) במשרד הבטחון).

לפיכך, לא הוכיחה התובעת כי אילו היתה זוכה במכרז כזוכה ראשונה, היו מבוצעות במתקנה גם הלנות אשר בוצעו במתקני אנ"א במרחב ת"א.

21. לפיכך, מקובלת עלי טענת הנתבעת לפיה לו היתה התובעת זוכה יחידה במכרז, כי אז היתה מקבלת לכל היותר הפניה של כ-500 לינות בחודש בממוצע, כפי שהפנתה הנתבעת אל אנ"א, באזור ת"א (עמ' 9 לכתב ההגנה).

22. אין חולק כי הסכום אותו היתה התובעת מקבלת בגין כל לינה הוא 34 ₪, הוא הסכום בו זכתה במסגרת המכרז.

לטענת התובעת, כל הסכום אותו היתה מקבלת בגין כל לינה הו