ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוהנד ראזם נגד מדינת ישראל :

12


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

בש 001158/09

בפני:

כב' השופט זיאד הווארי

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מוהנד ראזם

העורר

- נ ג ד -

מדינת ישראל

המשיבה

נוכחים:

מטעם העורר עו"ד אין הופעה

מטעם המשיבה עו"ד תומר שוורץ

העורר בעצמו על ידי השב"ס

החלטה

1. בפניי ערר על החלטת בימ"ש השלום בנצרת (כב' השופטת כרמלה רוטפלד - האפט) שניתנה ביום 20/05/09 בתיק מ"ת 09-03-5184, על פיה נדחתה בקשתו של העורר לשחרורו לחלופת מעצר.

2. כנגד העורר הוגש לבימ"ש קמא כתב אישום המייחס לו יחד עם אחרים העבירות הבאות:

א. גניבת מקנה - עבירה לפי סעיפים 393א לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב. הסגת גבול כדי לעבור עבירה - עבירה לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין.

ג. היזק בזדון - עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

ד. קשירת קשר לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 499(א) (1) לחוק העונשין.

ה. הסתייעות ברכב לביצוע פשע - עבירה לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה, התשכ"א - 1961.

ו. שיבוש מהלכי משפט - עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

ז. הובלת בעלי חיים ברכב - עבירה לפי תקנה 3 לתקנות מחלות בעלי חיים (הסדרת תנועת בעלי חיים בישראל), תשמ"ב - 1982 + סעיף 28 לפקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], תשמ"ה - 1985.

3. מעובדות כתב האישום עולה בתמצית, כי העורר יחד עם אחרים קשרו קשר כדי לגנוב מהחווה "בעין כמונים" (להלן: "החווה") שבצפון כ- 196 עזים. למימוש הקשר, הגיע העורר למקום עם משאית השייכת לו ולה מחובר נגרר ועל הנגרר היו שני מכלים המכונים "רם-סע", ואילו שניים מהשותפים הגיעו בנפרד ברכב אודי, העורר הוריד את שני מכלי ה"רם-סע", ואילו שניים מהשותפים פתחו את שער הדיר, הוציאו ממנו את העזים והובילו אותם לשטח ההעמסה, בדרכם חתכו מספר גדרות, שני השותפים הכניסו את העזים אל מכלי ה-"רם-סע", והעורר העמיס את מכלי ה-"רם-סע" על המשאית ועל הנגרר, והוביל את העזים לאיזור ירושלים. על מנת להסוות את זהותם של העזים, הורידו העורר ושותפיו את מספרי האוזן ואת השבבים האלקטרונים שהיו מוצמדים לעזים.

4. בדיון שהתקיים בפני בימ"ש קמא בתאריך 12/03/09, הסכים ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה. נוכח האמור, התמקד הדיון בעילת המעצר ובחלופת המעצר.

בימ"ש קמא לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, עיין בחומר הראיות, החליט ביום 16/03/09 על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביהמ"ש קבע, בין היתר, כי מתקיימים בענייננו לא פחות משלושה מתוך ארבעת המבחנים החלופיים שנקבעו בבש"פ 5431/98, 5571 רוסלן פרנקל ואח' נ. מ"י, פ"ד (נב) (4) 268 (להלן: "פרשת פרנקל"), מאחר והעבירות בוצעו תוך התארגנות של מספר עבריינים ותוך הערכות קפדנית מראש ובכלל סיור מקדים באיזור הגניבה, הכנת משאית ונגרר להעמסת העזים, קיום קשר טלפוני תוך כדי האירוע, והובלה משותפת של העזים לאיזור ירושלים, ואף הוסיף כי עילת מעצר בעניינו של העורר מתקיימת, וזאת לאור העובדה כי העבירות המיוחסות הפכו למכת מדינה.

באשר לחלופת מעצר, ביהמ"ש קמא הגיע למסקנה כי לא ניתן בנסיבות העניין, לאיין מסוכנותו של העורר בדרך של חלופת מעצר, ועל כן נמנע מלהורות על הכנת תסקיר מעצר.

5. העורר הגיש על החלטת ביהמ"ש קמא ערר לביהמ"ש זה, והערר נידון בפני כב' השופט דני צרפתי, אשר הורה בתאריך 29/03/09, נוכח הסכמת הצדדים, על קבלת תסקיר מעצר בעניינו של העורר, והחזיר את המשך הדיון בפני ביהמ"ש קמא לאחר קבלת תסקיר המעצר. בהחלטתו ציין כב' השופט צרפתי כי למשיבה שמורות טענותיה כי לא יהא זה ראוי להסתפק בנסיבות התיק בחלופת מעצר.

6. בעניינו של העורר נתקבל תסקיר מעצר, ובעקבותו התקיים דיון בפני ביהמ"ש קמא בתאריך 20/05/09, ולאחר שביהמ"ש קמא שמע את טיעוני הצדדים ועיין בתסקיר המעצר, לא מצא כל מקום לשנות מהחלטתו הקודמת, ושוב הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ומכאן הערר בפניי.

7. ב"כ העורר, הן בטיעוניו הכתובים והן בטיעוניו בפניי בעל פה, הדגיש כי חומרת העבירה כשלעצמה, ואף נסיבות ביצועה, הינה בהכרח שיקול לעניין המסוכנות וקיומה של עילת מעצר, אולם לדידו, אין המדובר בשיקול מכריע ובטח ובטח אינו שיקול יחיד אלא אחד מני רבים.

ב"כ העורר הניח לפתחו של ביהמ"ש אסופה של פסיקה, אשר בהם נאמר ע"י ביהמ"ש העליון כי על ביהמ"ש הדן במעצרו של נאשם עד תום ההליכים, לערוך בדיקה אינדיווידואלית לגבי הנאשם הספציפי, וכן ביחס לסיכון העתידי הנשקף ממנו. ב"כ העורר הדגיש את העובדה כי העורר כיום בן 30, נשוי ואב לשלושה ילדים, וכי מלבד עבירה אחת שבוצעה בשנת 2004, שהינה עבירה של הפרת הוראה חוקית, הוא מחוסר עבר פלילי לחלוטין, אין לו תיקים פתוחים ולא סגורים.

ב"כ העורר הפנה טענות רבות באשר לטיבו של תסקיר המעצר וכן לתפקידו של קצין המבחן, כאשר לדידו, קצין המבחן עת שערך את תסקיר המעצר בנוגע לעורר, חרג מתפקידו ונתן לעצמו תפקיד שיפוטי, ואף שגה בפן העובדתי.

לסיכום, ב"כ העורר ביקש להורות על שחרורו של העורר בחלופת מעצר במזרח ירושלים, ולחילופין בעיר טייבה שבמשולש בבית ששכרה המשפחה במיוחד עבור העורר.

ב"כ המשיבה מנגד, התנגד בתוקף לשחרורו של העורר בחלופת מעצר. הניח לפתחו של ביהמ"ש מכתב מטעם מנהלת האיזוק האלקטרוני, המתייחס להעדר אפקטיביות הפיקוח של האיזוק האלקטרוני במזרח ירושלים. ב"כ המשיבה הדגיש את החומרה המיוחדת בתיק הנדון כאשר מדובר על גניבת כ- 200 עזים בשווי של כ- 200 אלף דולר, להבדיל ממקרים אחרים של גניבת בקר שהתרחשו בעבר. הוסיף, כי נקבעו בתיק העיקרי מספר ישיבות הוכחות בין החודשים יוני לאוקטובר 2009. לשיטתו, קיימת סבירות גבוהה שהתיק העיקרי יסתיים בישיבות אלה. ב"כ המשיבה הפנה גם, לשיחה אשר הוקלטה בין העורר לבין אחד השותפים, ובה מוסר העורר כי הוא מתגורר באבו דיס, ולטענתו אבו דיס אינה נמצאת בשליטה מוניציפאלית של מדינת ישראל אלא בשליטה בטחונית בלבד, והכניסה לשם הינה כניסה מורכבת ולא תמיד אפשרית, ולכן הוא סבור כי נוכח העונש שצפוי לעורר, אם יורשע, קיים חשש להימלטות. כמו כן הפנה לאותה שיחה המלמדת על תיאום גרסאות בין העורר לבין אחד השותפים.

ב"כ המשיבה הפנה גם לתסקיר המעצר של שירות המבחן, המלמד על רמת סבירות להישנות התנהגות של העורר הפורצת גבולות בעתיד.

נוכח כל האמור, ובשל העובדה שישנם מעורבים נוספים שטרם נתפסו, ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר.

8. הנני שותף עם קביעתו של בימ"ש קמא כי המבחנים אשר נקבעו בפרשת פרנקל, מתקיימים במקרה שלפנינו, כאשר העורר ושותפיו חברו יחדיו על מנת לבצע עבירות חמורות של גניבת עזים בהיקף ניכר מאוד, תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים המתבטאים בהכנת משאית ונגרר עם "רם-סע", ואף הקשר הטלפוני הרצוף בין השותפים תוך כדי ביצוע העבירה, וההובלה המשותפת של השותפים לאיזור ירושלים.

יש במכלול כל האמור, כדי להקים עילת מעצר, בפרט שהעורר שלפנינו הסכים לצורך הדיון בבקשה, לקיומן של ראיות לכאורה.

9. השאלה היחידה שנותרה לטעמי להכרעה בענייננו הינה, באם חרף קיומה של עילת מעצר, ניתן במקרה דנן לאיין או להפיג את מסוכנותו של העורר בדרך של חלופת מעצר?

עיון בתסקיר המעצר של שירות המבחן עולה, כי שירות המבחן קיים פגישה עם העורר בבית המעצר, והתרשמותו מהעורר הייתה כי העורר נמנע מלגעת בחלקים אישיותיים מורכבים, דבר אשר הקשה על שירות המבחן להבין את הדינאמיקה שנתווה את תפקידו הכללי, העורר הודה בביצוע העבירות וטען בפני שירות המבחן כי עשה זאת מתוך מצוקה כלכלית והעדר עבודה בתחום ההובלות בתקופה האחרונה. שירות המבחן סבור כי תכנון העבירה וצד התעוזה הנלוות לביצועה מצידו של העורר, מעלה בפניו סבירות גבוהה להישנות התנהגויות פורצת גבולות בעתיד. נוכח התרשמות זו, ציין שירות המבחן כי אפשרות שחרורו של העורר ממעצר, צריכה להיות לחלופת מעצר עם תנאי דיווח ופיקוח נוקשים, ובצורך הכרחי בחיבור לאיזוק אלקטרוני. לאור העובדה כי איזוק אלקטרוני אינו מופעל לטענתו במזרח ירושלים, הוא לא מצא לנכון לראיין את הערבים, ונוכח האמור נמנע מלהמליץ על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

מהאמור בתסקיר אנו למדים, כי שירות המבחן למעשה לא בחן את מסוכנותו של העורר הנובעת ממהות העבירה, על אף שהעורר הודה בפניו בביצוע העבירה המיוחסת, הוא אף לא ראיין את הערבים אשר אמורים לפקח על העורר לחלופת מעצר, והמלצתו להימנע משחרור העורר בחלופה, התבססה בעיקר על העובדה כי החלופה המוצעת הינה במזרח ירושלים אשר בה לא ניתן להפעיל איזוק אלקטרוני.

10. באשר למסוכנות העורר, אכן הנני מסכים עם קביעתו של ביהמ"ש קמא, כי מסוכנותו של העורר גבוהה, וכי מתגבש בעניינו חשש ממשי לבטחון הציבור, חומרה מיוחדת יש לייחס לשיחה אשר נערכה בינו לבין שותפו לעבירה בתאריך 03/03/09 המלמדת על תיאום גרסאות בינו לבין שותפו ואף שוללת את טענתו של ב"כ העורר כי חלקו של העורר אינו דומיננטי בפרשה. יחד עם זאת, סבור אני כי מכלול כל האמור לעיל, אין בו כדי לשלול לחלוטין את האפשרות לשקול חלופת מעצר ראויה.

כבר נאמר לא פעם על ידי ביהמ"ש העליון כי:

"ידוע, חומרת העבירה כשהיא לעצמה, אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים, וגם כאשר קיימת חזקת מסוכנות, העולה מנסיבות המקרה, עדיין חייב בית המשפט לשקול אם חלופת מעצר עשויה להשיג את מטרת המעצר. במקרים רבים אין בידי הנאשם דרך להוכיח בראיות חיצוניות כי הוא לא ינצל את חלופת המעצר באופן שיסכן את בטחון הציבור, או ישבש את הליכי המשפט, או יפגע בדרך אחרת במטרות המעצר. לפיכך, במקרים כאלה חייב השופט לסמוך במידה רבה על הרקע של הנאשם, ובעיקר על הרקע העברייני ככל שהוא משתקף במרשם הפלילי, ועל התרשמות אישית מן הנאשם ומנסיבות המקרה". (ראה בש"פ 3442/98 מ"י נ. אייל מלכה ניתנה ביום 05/06/98).

עוד נאמר על ידי ביהמ"ש העליון כי:

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידו". (ראה בש"פ 6700/04 מ"י נ. תאבת גרה).

בענייננו, באשר למעשה הנני מסכים עם קביעת ביהמ"ש קמא כי נסיבות המקרה מלמדות על מסוכנות גבוהה של העורר, וכי: "הגניבה המיוחסת לעורר לא רק שטומנת בחובה נזק כלכלי ניכר, אלא שהיא פוגעת פגיעה אנושה במפעל חיים, שעה שמעשי ידיו של אותו חקלאי - אשר ייבא, גידל, טיפל והשקיע ממרצו ומזיעת אפו - "טובעים בים" במחי גניבה מאורגנת אחת". (ראה סע' 9 להחלטת ביהמ"ש קמא).

מסוכנות זו מתחזקת על רקע השיחה אשר נוהלה והוקלטה בין העורר לבין שותפו לעבירה. בנוסף לעובדה שישנם עדיין מעורבים נוספים בפרשה שטרם נתפסו, דבר אשר מגביר את החשש לשיבוש מהלכי חקירה.

באשר להיבט השני, המדובר באדם שהוא כבן 30 שנה, נשוי ואב לשלושה ילדים, ובעברו רק עבירה אחת של הפרת הוראה חוקית, ומלבד עבירה זו וכן העבירה המיוחסת, העורר לא היה מעורב מעולם בפליליים, דבר המלמד כי בפנינו אדם אשר ניהל עד כה בד"כ אורח חיים נורמטיבי, ואופיו אינו מלמד על עבריין אשר נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו.

מעבר לכך, ראוי לציין, אין מחלוקת בין הצדדים, כי העורר עצור מזה כשלושה חודשים, וישיבות ההוכחות שנקבעו אמורות להסתיים לכל הפחות בחודש אוקטובר, דהיינו בחלוף כחמשה חודשים מהיום, אם נוסיף לכך כי לאחר שמיעת ראיות יוגשו סיכומים, ודרוש גם זמן למתן הכרעת דין, יוצא כי יחלוף זמן ניכר עד שמשפטו של העורר יסתיים, דבר אשר מהווה שיקול אשר מטה את הכף לזכות שחרורו של העורר בחלופת מעצר.

נראה לי, כי באיזון הכולל, ולאחר שקלול ראוי של מכלול השיקולים, סבור אני כי חרף חומרת העבירות המיוחסות לעורר, אין מקום בנסיבות העניין לשלול לחלוטין את האפשרות של חלופת מעצר, ולטעמי יש מקום לבחון את החלופה החלופית שהוצעה על ידי העורר, דהיינו שהוא ישהה בחלופת מעצר בית מלא בעיר טייבה, בכפוף לפיקוח של שני ערבים נורמטיביים ואחראים, עם איזוק אלקטרוני, וכן הפקדה כספית גבוהה, חלופה זו יש לבחון אותה על ידי שירות המבחן.

להדגיש, כי בשל הבעייתיות הקיימת בחלופה במזרח ירושלים, כפי שנטען על ידי ב"כ המשיבה, וכן על העדר האפקטיביות של האיזוק האלקטרוני במזרח ירושלים על פי מכתב של סגן מנהל הפיקוח האלקטרוני, אינני רואה בחלופה זו בנסיבות העניין כחלופה ראויה.

למעלה מן הנדרש, אציין, כי בבש"פ 835/06 + 1058/06 חילו ואח' נ. מ"י שעניינו היה גניבת עגלים, ושם שניים מהשותפים נעצרו עד תום ההליכים, ואילו השותף השלישי, נוכח העדר עבר פלילי, שוחרר למעצר בית מלא בתנאים מגבילים, ועררו לביהמ"ש העליון נדחה.

11. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני מורה לשירות המבחן להגיש תסקיר מעצר משלים אשר יבחן את מסוכנותו של העורר הנובעת ממהות העבירה, וכן יבחן את החלופה הנ"ל וכמובן לראיין את הערבים האמורים לפקח על העורר על פי החלופה הנ"ל.

לאחר שיוגש התסקיר המשלים, יובא התיק בפני ביהמ"ש קמא לשם בחינת חלופה זו לאחר שמיעת טיעוני הצדדים. להדגיש, כי אין בהחלטתי זו כדי לקבוע עמדה סופית כי בנסיבות העניין על ביהמ"ש קמא לשחרר את העורר בכל מקרה, הדבר נתון לשיקול דעתו הבלעדי ולאור תסקיר המעצר המשלים שיונח בפניו.

ביהמ"ש ער לעומס בו מצוי שירות המבחן, עם זאת מופנית תשומת ליבו לכך, כי העורר עצור כבר כשלושה חודשים וראוי בנסיבות העניין, להגיש תסקיר משלים בהקדם האפשרי.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הנוכחים.

זיאד הווארי - שופט

001158/09בש 054 ערין בראנסה