ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרוך נגד ביה"ח מוקאסד :

1


בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

פ 000253/08

בפני:

כב' השופט משה סובל

המאשימה

באמצעות פרקליטות ירושלים

נ ג ד

1. מחמד טורמאן

ע"י ב"כ עו"ד חיים הדייה

2. ג'מאל אבו ג'ראר

3. מחמד אבו ג'ראר סלימאן

הנאשמים

ע"י ב"כ עו"ד אבי בר-עם

גזר דין (נאשמים 2 ו-3)

1. נאשמים 2 ו-3 (להלן – הנאשמים), שהנם אב (נאשם 3) ובנו (נאשם 2), הורשעו על פי הודאתם, במסגרת הסדר טיעון שנערך עמם, בכתב אישום מתוקן המייחס להם ביצוע עבירות של חטיפה לשם סחיטה (לפי סעיף 372 בצירוף סעיף 375 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; להלן – החוק) וכליאת שווא (עבירה לפי סעיף 377 (רישא) לחוק). משפטו של נאשם 1 ממשיך להתנהל.

2. הנאשמים הנם תושבי מרג' נעג'ה שליד יריחו, המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית. נאשם 2 בן 26. נאשם 3 בן 52. על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, בו הודו והורשעו הנאשמים, במהלך חודש מאי 2008 או בסמוך לכך נוצר קשר עסקי בין המתלונן לבין נאשם 3, בעניין רכישה והובלות של דלק משטחי הרשות הפלסטינית באזור בקעת הירדן לירושלים. במסגרת אותו קשר עסקי טען נאשם 3 כי המתלונן חייב לו יותר ממליון ₪. ביום 19.9.08 הגיעו נאשם 3 ואדם נוסף למקום העבודה של המתלונן באזור התעשייה בעטרות, ושוחחו שם עם המתלונן על החוב. כעבור מספר ימים יצר נאשם 1, תושב א-טור שבירושלים, קשר עם המתלונן והציג עצמו כמי שמעוניין להקים תחנת דלק. במהלך פגישה שהתקיימה בין השניים בעטרות ביקש נאשם 1 מהמתלונן להיכנס לרכבו, ומשזה סירב הוציא נאשם 1 אקדח, דרך אותו, ואיים על המתלונן מתוך הרכב. הבחור שישב ברכב ליד נאשם 1 פתח את הדלת, הוציא גם הוא אקדח, דרך אותו, ואיים על המתלונן שאם לא יעצור יירה בו. בשלב זה יצאו מהרכב נאשם 1, הבחור שישב לידו ובחור נוסף שיצא מהחלק האחורי של הרכב. השלושה תפסו את המתלונן, הכניסו אותו בכוח לרכב, כיסו אותו בשמיכות ופתחו בנסיעה. במהלך הנסיעה שמע המתלונן דריכות של אקדח, וכן את אחד הבחורים אומר: "אם הבחור יזוז תירה בו, אבל לא לכיוון של מיכל הדלק, שלא יתפוצץ הרכב". כשניסה המתלונן להוריד את השמיכות מעליו במהלך הנסיעה, הוא הוכה.

נאשם 1 ושני האחרים שאיתו הוציאו את המתלונן מהרכב, והכניסו אותו לתוך מחסן במקום בלתי ידוע. במהלך השהות במחסן היה המתלונן עם כיסוי על ראשו, וידיו ורגליו נכבלו באזיקונים. בשלב מסוים הצליח המתלונן להסיר את הכיסוי מהראש ואת האזיקונים, וניסה להימלט, אולם אז דרכו שני בחורים נשק לעברו, ביקשו ממנו לא לזוז, ושבו וכיסו את ראשו וכבלו את ידיו באזיקונים. בשלב מסוים ניגש אל המתלונן אדם, שכונה בפי האחרים "הבוס". אותו אדם אמר למתלונן שנאשם 3 שילם לו ולאחרים 60,000 ₪ בתמורה להבאתו אליו, והוסיף כי אם המתלונן ישלם להם 50,000 ₪ הם ישחררו אותו. לבסוף נטל אותו אדם מכיסו של המתלונן 6,720 ₪ והכה אותו.

בסמוך לאחר מכן, הוציאו שני אנשים את המתלונן מהמחסן והכניסו אותו לתא מטען של רכב. לאחר נסיעה ארוכה, הרכב עצר בתחנת דלק במקום בלתי ידוע, שם הוציאו את המתלונן מתא המטען והסירו את הכיסוי שהיה על ראשו. המתלונן ראה לידו את נאשמים 2 ו-3, ושני בחורים נוספים שאינו מכיר. נאשם 3 אמר למתלונן: "הנה אנחנו נפגשנו ועכשיו אני אעשה איתך דין וחשבון". המתלונן הוכנס שוב לתא המטען של הרכב. לאחר נסיעה קצרה, המתלונן הוצא מהרכב והוכנס לבית בשטח שבשליטת הרשות הפלסטינית, שם הכו אותו נאשמים 2 ו-3, כשראשו מכוסה וידיו כבולות באזיקים לאחור. נאשם 2 שמר על המתלונן במהלך הלילה. תוך כדי כך אמר נאשם 2 למתלונן, בין היתר: "אתה יצאת בזול ועדיין חי", והוסיף כי התכוון להגיע לירושלים כדי להרוג אותו. בשלב מסוים הגיע אחיו של נאשם 2, והחליף אותו בשמירה על המתלונן. בסביבות השעה 10:00 בבוקר חזר נאשם 2 לשמור על המתלונן, ונשאר שם עד לשעה 19:00, אז החליף אותו שוב אחיו. סמוך לאחר מכן הועבר המתלונן על ידי נאשמים 2 ו-3 לידי כוחות הביטחון הפלסטיניים. כתוצאה ממעשיהם של נאשם 2, נאשם 3 והאחרים, נגרמו למתלונן חבלות בפרקי ידיו. במהלך הימים בהם היה המתלונן כלוא כאמור, ניהל נאשם 3 מספר שיחות עם נציגים של משפחתו, בהן התנה את שחרור המתלונן בתשלום סכומי כסף גדולים וכן איים איומים שונים על חייו.

3. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של נאשם 3, האב, עולה תמונה של אדם משכיל, המנהל בית ספר יסודי באזור מגוריו, והנחשב למוערך ולמכובד בסביבתו הקרובה. נאשם 3 נשוי לשתי נשים ואב ל- 17 ילדים. אין לו עבר פלילי, וזה לו מעצרו הראשון. הסתבכותו בתיק הנוכחי קשורה לתחנת דלק אותה הקים במטרה לשפר את מצבה הכלכלי של משפחתו. בנו, נאשם 2, סייע לו בניהול התחנה. המתלונן נמנע לפרוע לנאשמים חוב כספי בקשר לתחנה, והדבר הסב להם פגיעה כספית משמעותית ודרדר את מצבה הכלכלי של משפחתם. לדברי נאשם 3, נעשו על ידו ניסיונות לפתור את הסכסוך הכספי באופן מילולי, ורק לאחר שאלו לא צלחו נעשתה הפנייה לדרך המתוארת בכתב האישום. נאשם 3 טוען כי לא הסכים לדרך שבה בחר בנו, למרות שנכח במקום, וכי הוא היה זה ששכנע את בנו לשחרר את המתלונן כעבור יומיים. הערכתו של שירות המבחן היא כי נאשם 3 לוקח אמנם אחריות מסוימת על ביצוע העבירה, אולם בה בעת ממעיט את משמעותה. את הדגש שם נאשם 3 על כך שהמתלונן שוחרר לאחר זמן קצר ביוזמתו, תוך הפגנת תפיסה מוטעית באשר לנזק שנגרם למתלונן והתעלמות מהחלק האלים והמאיים שבמעשה החטיפה והסחיטה. בסופו של דבר נמנעה קצינת המבחן מלבוא בהמלצה בעניינו.

4. גם בעניינו של נאשם 2 נמנעה קצינת המבחן מלבוא בהמלצה, הגם שלדבריה נאשם 2 לוקח יותר אחריות לביצוע העבירות, ואינו משליך את האחריות על אביו. נאשם 2 הנו הבן הבכור, נשוי ואב לשלושה ילדים. הוא עזב את לימודיו בכיתה י' על מנת לעזור בפרנסת המשפחה, שלפי התרשמות קצינת המבחן הנה מתפקדת ותומכת. ביצוע העבירות נבע מתחושות חוסר האונים והתסכול אליהן נקלע נאשם 2 לנוכח הימנעות המתלונן לפרוע את החוב הכספי שהלך וגדל. כתוצאה מכך, התייחסותו של נאשם 2 לעבירות מורכבת, ונטילת האחריות מצדו לביצוען מצומצמת. נאשם 2 מטשטש את חלקו האלים באירועים ואת כוונתו הפלילית. הוא מודה כי חטף את המתלונן ושחרר אותו, אך מתקשה להתייחס בעקביות ובבירור להתרחשויות בעת שהמתלונן היה כלוא בחדר, תוך הדגשת היחס הטוב אותו לדעתו העניק למתלונן בזמן זה, והתעלמות מהטראומה שחווה המתלונן. קצינת המבחן לא התרשמה מדפוסי התנהגות עברייניים מבוססים אצל נאשם 2.

5. בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה, כי מדובר בעבירת חטיפה מסוג חמור, שנעשתה לשם סחיטה ותוך כדי הוצאת המתלונן אל מחוץ לגבולות מדינתו, דבר שהיה בו להעצים את גודל אימת החטיפה. מעשה החטיפה תוכנן בקפידה, בוצע בצוותא על ידי מספר אנשים, ונמשך על פני כיומיים בהם היה המתלונן כלוא וכפות, כשהוא חרד לגורלו, תוך כדי עשיית דין עצמית מצד הנאשמים. המאשימה מבקשת להטיל על הנאשמים עונש של מספר שנות מאסר ומאסר על תנאי. בנוסף, הוסכם בין הצדדים כי כל אחד מהנאשמים ישלם למתלונן פיצוי כספי בסך של 5,000 ₪.

6. מנגד, שטחו הנאשמים את הרקע הרחב לעבירות, ואת תרומת המתלונן לאירוע: בין המתלונן לבין הנאשמים התקיימו יחסי עבודה. המתלונן ניצל את תמימותם של הנאשמים ואת היותם חדשים בשוק הדלק, ו"עקץ" אותם בסכום של כ- 1.5 מיליון ₪. המתלונן רכש תחילה את אמון הנאשמים על ידי כך ששילם במזומן עבור הדלק שסיפקו לו. לאחר מכן נתן להם שיקים גנובים וחסרי תוקף בסכומים גבוהים, הבטיח להם שהשיקים "בטוחים", וניצל את העובדה שאין הם קוראים וכותבים עברית. במעשים אלו הביא המתלונן לקריסה כלכלית של הנאשמים ומשפחתם, להרס מפעל חייהם (תחנת הדלק), לפגיעה בכבודם ולמצוקה קיומית נוראית אצלם, שהגיעה עד כדי הוצאת ילדיו של נאשם 3 ממוסדות החינוך בהם הם לומדים. המתלונן מוכר למאשימה כעבריין בתחום שוק הדלק, כפי שמלמדת עובדת היותו עד מדינה בתיק פלילי אחר. ב"כ הנאשמים הפנה להתרשמות החיובית של שירות המבחן מהנאשמים, ולעובדת היותם אנשים נורמטיביים נעדרי כל עבר פלילי. לדבריו, ניתן להבין את תחושותיהם המעורבות כלפי מי שהמיט אסון כלכלי על משפחתם. עם זאת הם נטלו על עצמם אחריות מלאה לעבירות, ואף הודו בהזדמנות הראשונה. אין להם כל כוונה לשוב על התנהגות כזאת בעתיד. מטרת כל מעשיהם לא הייתה עשיית רווח אלא אך ורק לקבל מהמתלונן את הכסף המגיע להם כדי להשיב באמצעותו את חובם הגדול לרשות הפלסטינית עבור רכישת הדלק שסיפקו לו. עוד נטען, כי הנאשמים לא פנו לדרך הכוחנית כלפי המתלונן אלא לאחר שכלו כל הקיצין ולא הסתמן כל סיכוי למאמצי המשא ומתן שנאשם 3 השקיע במשך כשלושה חודשים מול המתלונן, במעורבות של אנשים נכבדים בהתאם למסורת הבדואית, על מנת להגיע לכל הסדר שתכליתו החזרת הכסף, לרבות בתשלומים. הנאשמים מבקשים להתחשב גם בעובדה שהם הפסיקו ביוזמתם את כליאת המתלונן כעבור יומיים, לאחר שהבינו את הטעות שעשו, ועל מנת לעצור את הסלמת המצב העבירו אותו לכוחות הביטחון הפלסטיניים. נתון נוסף אותו מבקשים הנאשמים לזקוף לזכותם הוא העובדה שנאשם 3 הסגיר את עצמו מרצונו למשטרה, בעקבות מעצר בנו, נאשם 2, משום שמצפונו לא אפשר לו להותיר את בנו לשאת לבדו באחריות. הנאשמים מבקשים להסתפק בתקופת מעצרם (נאשם 2 מיום 29.9.08, ונאשם 3 מיום 30.10.08) ולאפשר להם לשוב כמה שיותר מהר לחיק משפחתם ולעבודה שתאפשר להם לפרוע את חובם הגדול. חוב זה הולך ותופח במהירות, וכולו תולדה של מעשה המרמה שביצע המתלונן כלפי הנאשמים, כאשר נגד המתלונן נמנעה המדינה מנקיטת הליכים בגין אותה הונאה. לדברי הנאשמים, אלמלא היותם מחזיקים בתעודת זהות של הרשות הפלסטינית, הם היו משתחררים מהמעצר, כפי ששוחרר למעצר בית נאשם 1 שהנו תושב ישראל. לפיכך, נודעת לתקופת המעצר אותה כבר ריצו משמעות מיוחדת לעניין העונש.

7. הנאשמים ביצעו עבירה חמורה ביותר של חטיפה לשם סחיטה, שהעונש המרבי הקבוע לגביה בחוק הנו 20 שנות מאסר. החומרה הרבה הכרוכה בעבירה כזאת נובעת מהטראומה הגדולה הנגרמת לקורבן, ומהפגיעה בליבת החירות האישית שלו ובזכותו לתנועה חופשית ולשליטה על מעשיו. החטיפה והכליאה בוצעו תוך כדי הכנסת המתלונן לתא מטען של רכב, כבילת ידיו ורגליו באזיקונים, כיסוי ראשו, והכאתו בין היתר על ידי הנאשמים. הנאשמים לא הסתפקו בכך, והוסיפו וכלאו את המתלונן במקום זר ובלתי ידוע לו, מחוץ לגבולות מדינתו, במשך כיומיים. החברה אינה יכולה להשלים עם התנהגות כה פסולה ופוגענית, יהא המניע שמאחוריה אשר יהא, וגם אם החטיפה והכליאה אינן נובעות מגחמה או מבצע כסף. כבר עמד בית המשפט העליון בע"פ 4194/07 מדינת ישראל נ' ברקאי (ניתן ביום 11.9.07) על "אינטרס הכלל המחייב להבהיר לכל את החומרה היתרה בה רואה החברה בכלל, ומערכת המשפט בפרט, עבירות מסוג זה. בפני המשיב היו פתוחות דרכים אשר נקבעו בדין כדי לגבות חוב מחייב סרבן, אולם הוא העדיף לעשות דין לעצמו, ובאמצעים ששום חברה מתוקנת לא תוכל להשלים עמם". עוד יש לציין לצד החומרה את העובדה שמעשי החטיפה, הסחיטה והכליאה התבצעו על ידי הנאשמים לאחר תכנון ותוך שימוש בקבוצת אנשים שחברו יחד לשם כך, במטרה לאלץ את המתלונן בכוח למלא אחר רצונם.

8. לצד האמור, לא ניתן להתעלם מנסיבות פרטניות של האירוע דנן, הן מבחינת המעשים עצמם והן מבחינת הנתונים האישיים של הנאשמים, המצדיקים התחשבות והימנעות ממיצוי הדין. הנאשמים נעדרי עבר פלילי כלשהו, משפחתם מתפקדת ותומכת, ונראה כי אלמלא תרחיש הבלהות אליו נקלעו מבחינתם, לא היה עולה על דעתם ליזום ולהשתתף במעשים מעין אלו. התנהגותו של המתלונן פגעה לא רק בכלכלת משפחתם, אלא שיבשה את אורחות חייה עד כדי הוצאת ילדים ממוסדות חינוך. נאשם 3, שהנו אבי המשפחה ובעל העסק שנפגע קשות ממעשיו של המתלונן, לא פנה לדרך האלימה והפסולה אלא לאחר ניסיון מצדו שנמשך על פני מספר חודשים להגיע להסדר עם המתלונן. תוך כדי הכליאה החליטו הנאשמים, מיוזמתם, לסיים אותה ולהעביר את המתלונן לכוחות הביטחון הפלסטיניים. אמנם הנאשמים הכו את המתלונן באחד משלבי האירוע, אולם המאשימה מחקה מכתב האישום את הטענה שלפיה תקיפה זו הסבה למתלונן חבלות של ממש. נאשם 3 אושפז בבית חולים בעקבות מעצר בנו, נאשם 2, ולאחר שהשתחרר מבית החולים הסגיר את עצמו ביוזמתו למשטרה, דבר המצביע על רגש אחריות והכרה מוסרית. על כל האמור יש להוסיף את הודאתם של הנאשמים באשמה, מיד לאחר תיקון כתב האישום, שאף בה יש להביא להקלה מסוימת בעונש.

9. לאחר שאיזנתי בין מכלול הנתונים, ונתתי לתכליות הענישה השונות את משקלן הראוי על רקע הנתונים הנ"ל, אני גוזר את דינם של הנאשמים כדלקמן:

א. נאשם 2 – מאסר בפועל לתקופה של 24 חודשים, החל מיום מעצרו (29.9.08).

ב. נאשם 3 – מאסר בפועל לתקופה של 23 חודשים, החל מיום מעצרו (30.10.08).

ג. שני הנאשמים – מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, אותו ירצו אם יבצעו תוך 3 שנים ממועד שחרורם מהמאסר עבירת רכוש או אלימות מסוג פשע.

ד. כל אחד מהנאשמים ישלם למתלונן פיצוי בסך של 5,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ד' בסיון תשס"ט (27 במאי 2009), במעמד ב"כ הצדדים, הנאשמים ומתורגמנית בית המשפט לשפה הערבית.

משה סובל, שופט

ב"כ הנאשמים: אבקש שבית המשפט יורה לשב"ס להשאיר את שני הנאשמים ביחד, כי מדובר באב ובן שסועד אותו, היות והאב חולה לב.

ב"כ המאשימה: הטענה תובא בוודאי בפני שב"ס, שידון בה לפי שיקול דעתו.

החלטה

בהיותי מודע בנסיבות הספציפיות של תיק זה לקשר המיוחד שבין הנאשם 2 לאביו, הנאשם 3, לרבות העובדה שהנאשם 3 יזם מעצמו את מעצרו כדי להיות יחד עם בנו, אני ממליץ בפני הגורמים המוסמכים בשב"ס לעשות כל מאמץ למנוע את הפרדתם של הנאשמים זה מזה.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) במעמד הצדדים.

משה סובל, שופט