ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משטרת ישראל נגד יהודה א וחיון :

1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים

ב"ש 8745/09

בפני:

כב' השופט יוסף שפירא

27/05/2009

בעניין:

משטרת ישראל, מפלג תשאול – ימ"ר ירושלים

ע"י ב"כ עו"ד אריה ברנד

המבקשת

נ ג ד

יהודה אוחיון ת.ז. 023851124

ע"י ב"כ עו"ד גדי טל

המשיב

החלטה

לפני ערר על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 25.5.09 בתיק 9384/09 (להלן: "ההחלטה"), לפיה שוחרר המשיב לחלופת מעצר בתנאים, בדיון בו הוגשה "הצהרת תובע".

האירועים נשוא הערר

1. המשיב נעצר על ידי העוררת במהלך חקירת חשדות ואיומים כלפי עובדי ציבור בהם פקחי העירייה ועובדי יחידת הפיצו"ח במשרד החקלאות, וכן בגין חשדות למעשה מרמה וזיוף בעניין מכירת ביצים מוברחות משטחי הרשות הפלסטינית, בהקשר עם עיסקו הנמצא בשוק מחנה יהודה בירושלים.

2. ביום 18.5.09 הוארך מעצרו של המשיב על ידי ס.נ. כב' השופט י' שמעוני עד ליום 22.5.09, או אז התקיים דיון נוסף בבקשת העוררת להארכת המעצר מן הטעם שיש חשש לשיבוש החקירה. בית המשפט הורה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא למשך 11 יום בביתו בערבויות והפקדה כספית, ובית המשפט נעתר לבקשה ועכב הביצוע עד להחלטה בערר.

3. באותו יום התקיים הדיון בערר לפני כב' השופטת א' אפעל-גבאי (ב"ש (מחוזי י-ם) 8726/09), אשר האריכה את המעצר עד ליום 25.5.09, וביום זה נערך דיון לפני כב' השופט ד' מינץ בבית משפט השלום, במהלכו הוגשה על ידי העוררת "הצהרת תובע" והדיון התקיים בגדרו של סעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים"), נשוא החלטה זו.

החלטת בית משפט קמא

4. לאחר שסקר את ההליכים עד ליום 25.5.09, מציין בית המשפט כדלקמן:

"יוצא אני מנקודת הנחה, ולו משום שלא נטען אחרת, שקיימת תשתית ראייתית איתנה המספיקה כדי לבסס לכאורה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

עם זאת, כבר בהחלטת ביהמ"ש המחוזי אמר ביהמ"ש כי ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות חלופת מעצר שתיבחן בבוא השעה. שעה זו הגיעה.

צודק הסנגור כי שתי ערכאות שיפוט ראו לנכון לשקול את שחרורו של המשיב חרף שורה ארוכה יותר של עבירות שיוחסו לו באותה שעה. קל וחומר עתה ששורת העבירות הצטמצמה.

רואה אני לנכון איפוא, לאמץ את תנאי השחרור שנקבעו על ידי כב' סגן הנשיא שמעוני, ומורה על שחרור המשיב בתנאים הבאים:

א. מעצר בית משלא ברח' השופר 21 מעלה אדומים עד ליום 1.6.09.

ב. חתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' של שני ערבים בסך 20,000 ₪ כל אחד.

ג. אשת המשיב תחתום אף היא מעבר לשני הערבים דלעיל, על ערבות בסכום זהה, ותפקח על המשיב למשך 24 שעות ביממה.

ד. הפקדה על סך של 10,000 ₪ במזומן, סכום שיופקד עד ליום ד', 27.5.09 בשעה 12:00, אולם אין באי הפקדת הסכום כדי למנוע את שחרורו של המשיב.

ה. שחרור המשיב יכול להעשות בפני איש משטרה/שב"ס.

היה והמשיב לא יעמוד בתנאי השחרור, הוא ישאר במעצר עד ליום 28.5.09 בשעה 12:00" (שם,5)

דיון

5. למעשה בפי העוררת שתי טענות האחת במישור המשפטי דהיינו: האם ניתן לבחון שחרור לחלופת מעצר בשלב בו מוגשת "הצהרת תובע"?

העוררת סומכת ידה על החלטת כב' השופטת א' אפעל-גבאי, הנ"ל, בעניינו של המשיב ממנה מבקשת היא ללמד כי נושא איון החשש למסוכנות העולה מהמשיב ידון "בעת שתתאים לכך באמצעות חלופת מעצר שתיבחן באותה העת". לא אוכל לקבל טענה זו באשר אין ללמד ממנו קיומה של הלכה לפי שעה שמוגשת הצהרת תובע, חוסמת היא כל אפשרות לדון בחלופת מעצר ועל בית המשפט החובה להורות על מעצרו של החשוד עד לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אם אכן יוגש כתב אישום, באופן מנדטורי, וללא שיקול דעת.

6. סעיף 17(ד) לחוק המעצר קובע:

"נעצר אדם וחקירתו נסתיימה, ישוחרר מהמעצר, ואולם אם הצהיר תובע כי עומדים להגיש כתב אישום נגדו ושוכנע בית המשפט, כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו עד תום ההליכים, רשאי שופט להאריך את המעצר, מטעם זה, לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בכפוף להוראות סעיף קטן (ב)" (ההדגשות – אינן במקור).

עולה מן הסעיף כדלקמן:

א. אם הסתיימה החקירה ישוחרר החשוד מן המעצר.

ב. על בית המשפט להשתכנע כי יש עילה לבקש מעצר עד תום ההליכים.

ג. בית המשפט רשאי להאריך את המעצר למקסימום של 5 ימים (בכפוף לס"ק(ב)).

הנה כי כן אין בסעיף 17(ד) כל הוראה שאין אפשרות לקיים דיון, ובכלל זה בנושא חלופת מעצר.

7. העוררת טוענת כי הדעות בפסיקה חלוקות. בחינת הפסיקה אינה מובילה לדעתי למסקנה אותה מבקש להסיק ב"כ העוררת. אפרט.

א. העוררת מפנה לבש"פ 941/08 משה וייספיש נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 1257.

אולם בפשרה זו מציינת כב' השופטת ע' ארבל, כדלקמן:

"סעיף 17(ד) לחוק אינו מתייחס אמנם לצורך לבחן חלופת מעצר, אולם סבורני כי נוכח העובדה שמדובר בשלב מתקדם יחסית, בו מצוי כבר בידה של התביעה חומר הראיות, ובנוסף העובדה שבסעיף 17(ד) קיימת למעשה התייחסות לדרישה ראייתית ולעילת מעצר, אך מתבקש הוא כי בית המשפט ייתן דעתו גם לשאלת המסוכנות. סעיף 21 לחוק צריך לשמש אם כן כמעין נקודת מוצא, כמקור השראה לבחינה השיפוטית לפי סעיף 17(ד) לחוק. ודוק: הבחינה בשלב זה היא לכאורית. אין היא זהה בעוצמתה לבחינה הנעשית בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, אלא היא פחותה ממנה. ככלל, בשלב זה אין מקום להידרש לתסקירי מעצר ולבחינה מעמיקה ביותר של אפשרות השחרור לחלופת מעצר. יחד עם זאת, עדיין על בית המשפט לבחון האם אין לכאורה, ואולי ניתן לומר באופן מובהק, דרך פוגענית פחות באמצעותה ניתן להשיג את מטרות המעצר". (שם, פסקה 5).

מכאן שדרך פוגענית פחות גם חלופת מעצר במשמע, שהרי, אמנם גם כאשר קיימת חזקת מסוכנות שלא הופרכה, עדיין יש צורך לבדוק חלופת מעצר, אשר יהא בכוחה להשיג את מטרת המעצר, כפי שציין כב' הנשיא א' ברק בדנ"פ 2316/95 עימאד גנימאת נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 589:

"יש לבחון כל מקרה לגופו ותוך חיפוש בשבע עיניים אחר חלופת מעצר, ואם נמצאה חלופה הולמת מתחייב לעשות בה שימוש".

ב. העוררת מפנה לבש"פ 4439/08 – משה סגל נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(2), 2983, שם מציין כב' השופט א' רובינשטיין, כדלקמן:

"אשר לסעיף 17(ד), כבר הפנו הצדדים לבש"פ 27/03 קוסיני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2003), בו קבעה השופטת דורנר, כי גם במעצר לפי סעיף 17(ד) יש סמכות להורות על חלופת מעצר. דבר זה משתלב בהרמוניה הכללית של חוק המעצרים, שבו לפי סעיף 13(ב) לגבי מעצר לצרכי חקירה ולפי סעיף 21(ב)(1) לגבי מעצר עד תום ההליכים אמור להיבדק נושא החלופה, והוא הדין לתסקיר, החל על שני הסוגים של הליכי המעצר, לפי סעיף 21א'. אין כל סיבה שבין שני ההליכים תהיה "תקופת הקפאה" וייווצר "זמן אפור" ללא אפשרות שחרור. הלכה זו אמנם לא קל לתרגם לשפת המעשה על אתר, כשהמדובר במי שמוצהר על-ידי המשיבה, כבענייננו, שיתבקש מעצרו עד תום ההליכים. אחת הדרכים לייעול ההליך היא, כי ככל שמשתכנע בית המשפט מתוך התיק ונסיבותיו שיש סיכוי לשחרור לחלופה, יזמין את תסקיר המעצר מייד עם "הצהרת התובע", כך שייחסכו 5 ימים (על פי רוב) בהכנת התסקיר, ויוקל במידת מה מבחינת לחץ הזמנים גם על שירות המבחן העמוס. במקרים מסויימים כמובן יתכן שחרור בערובה ללא תסקיר, גם בשלב "הצהרת התובע", אך המקרה דנא חוששני שאיננו כזה". (שם, פסקה ג').

ההחלטה הנ"ל ניתנה ביום 19.5.08, והנה ביום 14.12.08 שב כב' השופט א' רובינשטיין ודן בפרשה בה הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת א' אפעל-גבאי) על חלופת מעצר ב"מעצר ביניים", וכך נאמר על ידו:

"לאחר העיון בחומר הראיות, לרבות צפיה מספר פעמים בקלטת האירוע ובטיעוני הצדדים, החלטתי שלא להעתר לערר [שהוגש על ידי מדינת ישראל – י.ש.] בעיקרו, קרי, להתיר את המשיב במעצר בית מלא בביתו..." (שם, פסקה ח). (בש"פ 10534/08 מדינת ישראל נ' זאב בראודה, (14.12.08) (אתר נבו).).

ג. כך גם כב' השופט: ר' דנציגר דחה את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) בה הוחלט לשחרר המשיב לחלופת מעצר בשלב הגשת הצהרת התובע בציינו, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כדלקמן:

"משקמה נגד אדם עילת מעצר בטרם הגשת כתב אישום, מוטלת חובה על בית המשפט לבחון אפשרות לשחררו לחלופת מעצר על מנת להפחית את הפגיעה בחירותו של מי שטרם הורשע בדין, לא כל שכן, של מי שטרם הוגש נגדו כתב אישום.

במקרה שלפניי, סבורני כי נסיבותיו של המשיב מלמדות כי ניתן לשחררו לחלופת המעצר שנקבעה עלי ידי בית משפט השלום". (שם, פסקה 13) (בש"פ 10853/08 מדינת ישראל נ' אשרף פרושפר מסעוד, (23.12.08) (אתר נבו).).

8. טענה נוספת בפי העוררת הינה כי בית המשפט קמא לא בדק את חלופת המעצר לגופה. על כך עונה סניגורו של המשיב כי אשת המשיב שהתייצבה לכל הדיונים יכולה הייתה להחקר אילו נתבקשה. כן טוען הוא כי אם, כדברי ב"כ העוררת, היחסים בין המשיב לאשתו אינם תקינים ויש חשש שהיא לא תוכן לפקח עליו, הרי אף אחותו מוכנה לפקח עליו. לדעת הסניגור מעצם נסיבות המקרה, שעה שבשוק נמצאים פקחים ושוטרים, הרי שאין חשש למסוכנות לזירה זו.

האחות, הגב' אוה אוחיון, נחקרה על ידי ב"כ העוררת, ומן החקירה עולה כי היא סגנית מנהל מתנ"ס, גרה בקרית מנחם ועברה נקי לחלוטין, יכולה ומסוגלת לפקח על אחיה ומוכנה לקחת חופשה מן העבודה לכל תקופה שתדרש.

התרשמתי מעדותה כי אכן ביכולתה לשמש בתפקיד זה, המטיל אחריות ומתן ערובה.

כמו כן התברר בדיון כי ניתן צו הפסקת עיסוק מינהלי לגבי חנותו של המשיב בשוק מחנה יהודה, שאמור לפוג בעוד כשבועיים.

9. שוכנעתי שחלופת מעצר למעצר בית מלא ראויה במקרה הנדון, הן לאור האמור לעיל ואף לאור טענת הסניגור לפיה החשדות בתחילת המעצר היו חמורות הרבה יותר מאשר בבקשה האחרונה נשוא החלטה זו. הגם שלמשיב הרשעות קודמות, רובן משנים עברו, אין עברו מכביד, ואף הידיעה המודיעינית שהוגשה לעיוני אין בה ידי להטות את הכף.

10. לאור כל האמור הערר בעיקרו נדחה, והחלטת בית המשפט קמא תעמוד בעינה בשינויים שלהלן, כאשר ב"כ המשיב הסכים כי ניתן להאריך במספר ימים את התקופה:

א. מעצר בית מלא בבית הגב' אוה אוחיון ברח' הסייפן 2/4 קרית מנחם ירושלים, עד ליום 7.6.09.

ב. הגב' אוה אוחיון תחתום אף היא, בנוסף ליתר הערבים, על ערבות בסכום של 20.000 ₪ להבטחת פיקוחה על המשיב במשך כל שעות היממה.

ג. הפקדה על סך 10.000 ₪ במזומן, כתנאי לשחרורו לחלופת המעצר כאמור לעיל.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בנוכחות ב"כ העוררת, המשיב וב"כ עו"ד גדי טל.

_______________

יוסף שפירא - שופט

איילת מלכה