ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הר נשגב נגד הממונה על המרשם במשרד המשפטים ואח' :

1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי באר שבע

עא 001022/06

בפני:

כב' השופט יוסף אלון

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

הר נשגב השקעות בנייה ופיתוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד

בלפור קיוויתי

המערערת

נ ג ד

1. הממונה על המרשם במשרד המשפטים

ע"י פמ"ד - אזרחי

2. הועדה המקומית לתכנון ובניה בב"ש

3. גדליהו מרי ו - 25 אחרים

ע"י ב"כ עוה"ד א. קמינצקי

המשיבים

פסק דין

1. ביום 1.8.06 ניתן בבית משפט זה פסק דין הדוחה את ערעור המערערת על החלטת הממונה על מרשם המקרקעין (מיום 6.2.06) בה נדחה הערר שהגישה המערערת על החלטת רשמת המקרקעין באר שבע (מיום 27.2.05), בה נדחתה בקשת המערערת לרישום חלוקה שלא בהסכמה על פי סעיפים 122 עד 125 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965, ביחס למקרקעין נשוא אותה הבקשה (להלן – הנכס).

בפסק הדין הנ"ל מיום 1.8.06 (להלן – פסק הדין הראשון) – בוארו ופורטו העובדות, המחלוקות והסוגיות שהתעוררו בפרשה דנן – ולא אשוב ואפרט.

המערערת פנתה לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות לערער על פסק הדין הראשון.

בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 14.10.07 (להלן-פסק הדין שבערעור) ניתנה רשות הערעור.

בפסק הדין שבערעור (מפי כב' השופט א. רובינשטיין) הוחלט:

" לקבל את הערעור במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט קמא, כדי שבעלי הזכויות בנכס שאינם מיוצגים על ידי עורכי הדין קמינצקי יוזמנו ויוכלו להביע דעתם באשר לתיק שבפני בית המשפט ולאחר מכן ישוב ויכריע בו בית המשפט תוך שבידיו כל האופציות להחלטה."

עוד נקבע בפסק הדין כי אגב החזרת הדיון ואפשרות הצטרפותם של צדדים נוספים:

"…הדרך הנכונה היא לקיים הליך גישור בין המבקשת למשיבים 2 – 3. סברנו כי גישור כזה, שניתן להקצות לו שישה חודשים עשוי לסייע לפיתרון הבעיה ולסיום הסכסוך."

אשר על כן נקבע בפסק הדין שבערעור:

"… באנו למסקנה כי הדרך הראויה לנסות ולהתמודד עם התסבוכת שנוצרה היא כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי שיתבקש להזמין לדין את בעלי הזכויות שאינם מיוצגים על ידי עורכי הדין קמינצקי, בדרכי המסירה האפשריות השונות והללו יוכלו להביע דעתם. אם מהלך זה – וכמובן איננו נוטעים מסמרות - יצמיח גישור , כפי שנראה לנו כראוי וצודק לסיום הסכסוך , הינה מה טוב; אם לאו, ישוב בית המשפט ויכריע תוך שכל הדרכים פתוחות בפניו כאמור."

2. התיק הוחזר לבית משפט זה, ובישיבה מיום 28.10.08 ולאחר מכן ביום 8.2.09 הוחלט (מפי כב' השופט נ. הנדל) על נוסח ודרכי הפרסום לבעלי הזכויות הנוספים בנכס וההודעה פורסמה בדרכים ובנוסח שנקבעו בהחלטה.

במקביל נערכו נסיונות גישור בין הצדדים.

בישיבה שהתקיימה ביום 26.5.09 הודיעו ב"כ הצדדים כי במהלך החודשים הארוכים מיום הפרסום לא הודיע איש מבעלי הזכויות הנוספים בנכס על רצונו להצטרף להליכים וכי הנסיונות להליכי גישור לא נשאו פרי והצדדים לא הגיעו להסכמות כלשהן.

ב"כ המערערת טען כי בהינתן מצב דברים זה – הרי שהפרשנות הראויה לפסק הדין שבערעור הינה כי פסק הדין הראשון בוטל, כי המערערת זכאית עתה לטעון מחדש את טענותיה בערעור לגופו וכי על בית משפט זה לשוב וליתן פסק דין חדש לאחר שיתקיים הדיון המחודש לגופו של ערעור.

ב"כ המשיב 2 הצטרף לעמדה זו.

ב"כ המשיבים 1 ו-3 טענו כי משכשלו הנסיונות לגישור בין הצדדים ומשלא הביעו בעלי זכויות אחרים בנכס את רצונם להצטרף להליך – יש להותיר את פסק הדין הראשון על כנו.

3. מקובלת עליי בעניין זה עמדת המשיבים 1 ו-3.

פסק הדין שבערעור לא ביטל את פסק הדין הראשון וגם לא נכללו בו התייחסויות לגופן של ההנמקות והקביעות שבפסק הדין הראשון.

הוראת פסק הדין שבערעור הייתה, כמצוטט לעיל, להחזיר הדיון לבית משפט זה על מנת לנסות נסיון נוסף להליך גישור או הידברות בין הצדדים ולנסות ולאפשר לבעלי זכויות נוספים בנכס להצטרף להליכים אלה.

משנתברר כי לא נסתייעו הדברים, לא בזה ולא בזה, אין מנוס מהכרעה משפטית של בית משפט זה לגופו של הערעור ולטענותיו.

הכרעה זו ניתנה על ידי בית משפט זה בפסק הדין הראשון מיום 1.8.06 - ואין לי אלא לחזור עליה על נימוקיה ועל מסקנתה הדוחה את הערעור – הכל כמפורט באותו פסק הדין.

אוסיף ואציין כי לא נתחדשו טענות כלשהן לגופו של הערעור (על החלטת הממונה על המרשם) מעבר לטענות שנטענו בו מלכתחילה.

עמדת ב"כ המערערת כי ברצונו לטעון בפני בית משפט זה את טענותיו כנגד הממצאים והמסקנות של פסק הדין הראשון – אינה אלא בקשה כי בית משפט זה ישב כביכול כערכאת ערעור על פסק דינו שלו.

וכזאת, לא ישמע ולא ייעשה.

סוף דבר – לאור המפורט והמנומק לעיל אני שב ודוחה את ערעור המערערת (שבע"א 1022/06) וזאת מתוך אותם הנימוקים והמסקנות שבפסק הדין הראשון כנתינתו מעיקרא.

בנסיבות הדברים – אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן בלשכתי היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים

יוסף אלון - שופט