ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שינמן ירון נגד מדינת ישראל :

3


בתי המשפט

בית משפט לתעבורה קרית גת

בש 001095/09

בפני:

כבוד השופט איל באומגרט

תאריך:

27/05/2009

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33


בעניין:

שינמן ירון

המבקש

נ ג ד

מדינת ישראל

המשיב

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב 1982.

על המבקש הוטל קנס בגין עבירת מהירות בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה אשר נעברה ברכבו ביום 30/04/04.

לטענת המבקש, מנהל בחרה, העבירה נשוא הבקשה נעברה על-ידי מי מעובדיו העושים שימוש ברכבים הרשומים על שמו ולא על-ידו.

לבקשה לא צורף תצהיר המבקש לאימות העובדות הנטענות בה.

המאשימה מתנגדת לביטול הודעת הקנס בטענה כי הקנס שולם.

ההלכה היא כי בקשה לפי סעיף 230 תידון בהיעדרם של הצדדים ורק במקרים המצדיקים זאת יחרוג בית המשפט מכלל זה. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 איטליא נ' מד"י, פ"ד נז(6) 793 (2003) וכן ע"פ (באר-שבע) 7419/06 טביביאן נ' מד"י תק-מח 2007 (1), 448.

מעיון בנימוקי הבקשה עולה כי לא נתקיימו תנאים המצדיקים את החריגה מהכלל כאמור ולפיכך הבקשה הנוכחית תידון על סמך החומר שהוגש בפני בית המשפט ומבלי לקיים דיון במעמד הצדדים.

סעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) , התשמ"ב 1982, קובע:

"שילם אדם הקנס רואים אותו כאילו הודה באשמה בפני בית המשפט, הורשע ונשא את עונשו. אולם הוראות סעיף קטן זה לא יחולו על אדם ששילם את הקנס ותובע ביטל את הודעת תשלום הקנס לפי סעיף קטן (ג)."

מלשון הסעיף עולה כי עם תשלום הקנס, השתכללה הרשעתו של המבקש בעבירה בו הואשם.

בעניין זה קבע השופט א' א' לוי ברע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י כדקלמן:

"על הסוגיה חולשות הוראותיו של סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, כמו גם הכללים הנוהגים ברגיל באשר להידרשות מחודשת להרשעה חלוטה בפלילים. אלה גם אלה סוללים בפני אדם, אשר קנס הושת עליו בגין עבירת תעבורה שביצע, לרבות בפני מי ששילם את הקנס, דרכים שונות להתגונן מפני הרשעה או לשנות ממנה. בחלקן, מוגבלת הפעולה בזמן, וזאת משיקולים של סופיות הדיון ושל יעילות ההליך. ברם מקום בו לא ידע ולא יכול היה אדם לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו, עשויה להימצא הצדקה לחריגה מסד זמנים זה."

לעניין זה ראה גם רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י אשר ניתן לאחרונה.

אם כן, הארכת המועד להישפט לפי סעיף 230 לחסד"פ תינתן לא בנקל ובמקרים חריגים בלבד. לאחר עיון בבקשה, אין אלא לקבוע כי בעניינו של המבקש לא נתקיימו התנאים המצדיקים את החריג וכי המבקש לא הוכיח כי לא ידע ולא יכול היה לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו.

לא זו אף זו, הבקשה הנוכחית הוגשה בשיהוי ניכר ואף לא נתמכה בתצהיר המבקש. המבקש לא הציע כל הסבר לכך שהבקשה הנוכחית הוגשה כעבור כ-5 שנים מיום ביצועה, לא נקב בשם הנהג המבצע ואף לא צירף את התצהיר מטעמו או כל אסמכתא אחרת לתמיכה באמור בבקשתו.

על כן, לא נותר אלא לדחות את הבקשה.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים.

איל באומגרט, שופט