ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין וינריב נגד לשם :

4


בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות כפר סבא

תק 000232/09

בשא 2174/09

בשא 2177/09

בפני:

שופט: גדול דוד

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

עמית לשם

תובע

נ ג ד

1. תמר שפריר ויינריב

2. אלעד ויינריב

3. רמי רחמים שפריר

נתבעים

בש"א 2174/09

ובעניין:

תמר שפריר

המבקשת

נ ג ד

עמית לשם

המשיב

בש"א 2177/09

ובעניין:

אלעד וינריב

המבקש

נ ג ד

עמית לשם

המשיב

פסק דין והחלטות

ביום 25.7.04 חתם עמית לשם (להלן: "לשם") על חוזה שכירות, כמשכיר, שבו הוא משכיר לתמר שפריר ואלעד וינרייב (להלן: "שפריר", "וינריב" או "השוכרים" בהתאמה) בית בתחומי הישוב רמות השבים ברח' הבריכה 11 (להלן: "הבית" או "המושכר"). חתימת לשם נעשתה מכח היותו נכדה ומורשה של הגב' עליזה בייפוס בעלת הזכויות במקרקעין עליהם מצוי המושכר.

תקופת השכירות נקבעה לתקופה המתחילה ביום 1.8.04 ומסתיימת ביום 31.7.05.

בחוזה השכירות ניתנה לשוכרים ברירה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת.

אין חולק כי השוכרים ממשו את הברירה שניתנה להם.

על חוזה השכירות חתמו כערבים ה"ה רמי שפריר ודור שחם, הערב רמי שפריר הוא הנתבע 3.

ביום 20.6.06 נחתם חוזה נוסף המחיל על הצדדים את הוראות החוזה המקורי לרבות בטוחות וערבים.

תקופת החוזה הנוסף נקבעה לשנה המתחילה ביום 1.8.06 ומסתיימת ביום 31.7.07.

לשוכרים ניתנה ברירה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת.

דמי השכירות לשנת השכירות השלישית (הראשונה בחוזה הנוסף) הורדו ל-1,000$ לחודש זאת עקב פעולות בניה שמבצע המשכיר באזור המושכר. אין פירוט בחוזה הנוסף לאלו עבודות בניה התכוונו הצדדים.

בכתב התביעה טוען לשם כי באוקטובר 2006 החל בבנית בריכה בחצר המושכר. תחילה הציע לשוכרים לסיים את תקופת השכירות ולצאת. משהשוכרים סרבו הוא הסכים עמם כי לא ישלמו דמי שכירות בגין כל ימי העבודה הקשורים לבנית הבריכה.

הבניה התארכה בשל בעיות שהתובע מכנן מינהלתיות, צווי הפסקת עבודה ע"י שכנים, וועדה אזורית ובעיות בחיבור הבית לביוב.

עפ"י רישומיו של התובע הבניה התבצעה משך 81 ימים, ועל כן השיב לשוכרים שני שיקים בסך 4,313 ₪ כל שיק.

התובע עותר לחייב את השוכרים והנתבע 3 כערב לחובותיהם בסך 24,787 ₪ הכוללים: 21,565 ₪ סכומי שיקים שהוצגו לפרעון וחוללו, תיקוני נזקים בבית 2,050 ₪, עמלת החזרת שיקים 120 ₪ ו-1,052 ₪ ריבית.

התביעה שבכותרת נפתחה ביום 2.12.08 בביהמ"ש לתביעות קטנות בפ"ת כתיק מס' 08-12-1091. משנפתח בימ"ש זה הועברה שמיעתו של התיק לבימ"ש זה ובתיק קבל מס' 232/09.

ביום 26.2.09 הגיש לשם ללשכת ההוצל"פ בפ"ת בתיק 2-09-01909-20 שני שיקים לבצוע והם שיקים ע"ס 4,313 ₪ כ"א, הראשון ז.פ. 10.6.08 ומשנהו ז.פ. 10.7.08. השיקים נמשכו ע"י אלעד וינריב. וינריב הגיש ביום 25.3.09 בקשת התנגדות לבצוע אותם שיקים, בקשה לעכוב הליכים ובקשה להפחתת הפרשי הצמדה וריבית. בקשה זו הובאה בפני כב' הרשמת עדי אייזדורפר ובהחלטה מיום 25.3.09 הורתה כב' הרשמת לעכב הליכי הוצל"פ כנגד המתנגד וינריב (הנתבע דנן) עד למתן החלטה בהתנגדות.

כן החליטה כב' הרשמת להעביר הדיון לבימ"ש השלום בכפ"ס אשר יידון במכלול בקשות החייב.

במזכירות כאן סומנה הבקשה כבש"א 2177/09.

ביום 26.2.09 הגיש לשם ללשכת ההוצל"פ בפ"ת בתיק 2-09-01910-20 בקשה לבצוע 4 שיקים והם בסכום 4,313 ₪ כ"א ז. פ. 10.2.08 וכלה ב-10.5.08. השיקים נמשכו ע"י תמר שפריר.

שפריר הגישה ביום 25.3.09 בקשת התנגדות לבצוע אותם שיקים, בקשה לעכוב הליכים ובקשה להפחתת הפרשי הצמדה וריבית. בקשה זו הובאה בפני כב' הרשמת טל אוסטפלד-נאוי ביום 25.3.09 וניתנה החלטה על עכוב בצוע השטרות כנגד המבקשת והוראה להעביר את העניין לדיון לביהמ"ש לו נתונה הסמכות העניינית והמקומית, הוא בימ"ש השלום בכפר סבא.

במזכירות כאן סומנה הבקשה כבש"א 2174/09.

הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 29.3.09 והטיעונים שהעלו בדיון זהים/דומים/משתלבים עם הטענות שבכתב הטענות שבתיק התביעה הקטנה, וכן הטיעונים בשתי הבקשות שהגישו שפריר ו-וינריב זהות בינן לבין עצמן ומשתלבות עם האמור בכתב ההגנה שהגישו יחד עם שפריר בבימ"ש לתביעות קטנות.

השוכרים טוענים יחד עם הערב בכתב הגנתם כי ככל שהתביעה מבוססת על עילה שטרית והיא אכן כזו עפ"י הנאמר בסעיף 13 לכתב התביעה והבקשה לבצוע השיקים בהוצל"פ, אזי יש לקבוע ולהסיק כי ערבותו של הערב אינה חלה על שיקים כאלו או אחרים, שכן הערב היה ערב לקיום החוזה שבין הצדדים ולא כערב ע"ג השיקים עצמם.

בעניין זה מקובלת עלי דעת הנתבעים ויש לקבוע כי נוכח הבסיס השטרי לתביעה יש לפטור את הערב מתשלום כלשהו, וכך אני מורה.

היה ולא תתקבל עמדתי באשר למעמד הערב במישור השטרי ויהיה צורך לעבור לעסקת היסוד במישור החוזי, אזי טוענים הנתבעים כלם, ודעתי כדעתם כי במישור החוזי יש לאבחן בין שתי התקופות.

במשך חיותו של הסכם השכירות הראשוני עליו חתום הערב, אזי לגבי כל התקופה הראשונית ערבותו של הערב הייתה בתוקפה.

משתמו שתי שנות השכירות הראשונות וההסכם הראשוני מיצה את עצמו, נתוועדו התובע והשוכרים וחתמו על ההסכם הנוסף.

בכל הכבוד הראוי לתובע, הערב לא צרף את חתימתו ע"ג ההסכם הנוסף, וגם לא נתן את הסכמתו בכתב במסמך נפרד להארכת תוקף ערבותו. כך גם לא טוען התובע (וטוב שכך) שיש בידו הסכמה בע"פ, מצד אותו ערב, להארכת ערבותו מעבר לתקופת חיותו של ההסכם הראשוני.

אשר על כן, בנקודת זמן זו יש לקבוע ולהצהיר כי הערב אינו חב מאומה לתובע, ערבותו פקעה עם מיצוי ההסכם הראשוני ומכאן שדין התביעה נגדו להדחות גם במישור החוזי וכך אני מורה.

מכאן יש לעבור לליבת המחלוקת שבין התובע לבין השוכרים, והיא נושא בנית הבריכה שבחצר.

התובע טוען כי שוחח עם השוכר קודם שהחל בבניה בחצר, והשוכר לא זו בלבד שלא מיחה באוזניו אלא אף הסכים אקטיבית.

מטיעוני השוכרים בכתב הגנתם עולה כי שניהם רואים בשוכר את החוליה החלשה. התובע לא פרט את תכניותיו לפרטי פרטים, אך ספר לשוכר-הנתבע כי בדעתו לבצע את הבניה לאלתר.

מתוך הנחת עבודה שיחסי הזוג וינריב תקינים, וגם אם ניקח בחשבון את עסוקיהם בשעות שונות, בעיקר אלו של השוכר, אזי עפ"י טיעוניהם של הנתבעים בימי ו' ושבת קיים מפגש ביניהם.

לטעמי השוכר זהיר ולא טוען (וטוב שכך) כי בשיחה שהייתה לו עם התובע הוא מחה בפניו נמרצות והתנגד לבניה, שכן התנהלות כזו לא ארעה.

לו הדבר היה כה מסעיר מבחינת שני השוכרים, הייתי מצפה כי כבר בטווח זמן של ימים היה מוצא מכתב תקיף שבו השוכרת מביעה נחרצות את התנגדותה לבניה. מכתב שכזה לא הומצא ואני מבין שלא בכדי, שכן הוא לא קיים.

התובע הבין, את שאדם סביר היה מבין, כי ניתן לו אור ירוק להתקדם במימוש הפרוייקט.

משגלו השוכרים את פרטי תכנית הבניה לאשורם, התחוור להם כי הבניה תתבצע בסמוך ומתחת לחלונותיהם בקרבה יתרה לבית.

משכך, הבין גם התובע שבצוע פרוייקט שכזה לא יוכל לעבור ולהתבצע ללא מתן הנחה משמעותית בדמה"ש, שכן בניה מאסיבית שכזו תוך כדי מגוריהם של שוכרים צד ג', היא הפרעה קשה להנאתם מן המושכר.

התובע בחושו הדק הבין כי יש לפצות את השוכרים והשיב להם שני שיקים שהתלכדו עם תקופת עבודה בפועל של 81 יום עפ"י חישובי התובע עצמו.

התובע לא מתכחש לנתון אותו מסרו השוכרים לפיו הבניה אמורה הייתה להתפרש על פני ששה שבועות ולא יותר.

נוכח קריאת כתב ההגנה הארוך והמסורבל של הנתבעים סברתי שקיימת מחלוקת עובדתית ביחס למועד תום העבודות.

ברי מהתמונות שצרפו השוכרים כנספח P לכתב הגנתם שהבנאים השאירו ערימות פסולת ושיירים של חומרי בניה עד ליום עזיבת השוכרים את הנכס.

מעיון בסעיף 7 לכתב התביעה עולה הודאת בעל דין (התובע) כמאה עדים שהעבודות הושלמו לאחר שהשוכרים פנו את המושכר והתובע תפס את החזקה בו.

התובע מנסה להמעיט מקשיי המתגורר במושכר בשעת העבודות, שכן התובע אינו שוכר ולתובע היה כדאי גם לסבול קמעא, מה גם שהסבל המאסיבי היה מנת חלקם של השוכרים, ובנקודה זו מקובלת עלי עמדתם (אם כי לא בשלמותה שכן היא לוקה בהגזמה ובהאדרה של הנזק והמטרדים). התובע נסה "להתגונן" בכתב תביעתו ולומר כי העכובים בהשלמת הבניה לא היו כתוצאה ממעשה ו/או מחדל שלו.

גם אם נקבל עמדה זו של התובע במלואה, ואינני מקבלה, התובע לא הוכיח כי לשוכרים היה חלק במכשלות שלו בין במעשה ובין במחדל.

התוצאה האחת כי הבניה "נמרחה" על פני כל יתרת התקופה ועד לעזיבת השוכרים את הנכס.

מתוך עיון בתמונות שהציגו הנתבעים והתובע, נמצאתי למד כי בתחילה הייתה התקופה הקשה וככל שהתקרבנו לתום תקופת השכירות ההפרעה ו/או המטרד נגרמו, אך עוצמתם קהתה.

כיוון שיש ללכת בדרך האמצע פחות או יותר, ובגין ראש התביעה של העדר תשלום עפ"י השיקים שמסרו השוכרים לתובע, יש לקבוע ולהסיק כי חיוב מלא כפי שדורש התובע יהא לא ראוי, לא מידתי ולא צודק. מאידך גיסא, גם פטור מלא של השוכרים מדמי השכירות יהא לא מידתי, לא ראוי ולא סביר.

כיוון שכך, אני קובע על דרך האומדנא לאחר קריאת כל החומר שהניחו הצדדים על שולחני כי נכון יהיה שהשוכרים יחד ולחוד ישלמו לתובע ע"ח דמי השכירות סך של 10,000 ₪, וכך אני מורה.

באשר לטיעונו של התובע בדבר ראש נזק של תיקוני נזקים בבית התובע צרף הצעת עבודה מס' 112 בחתימת מר זינגמן בסך 2,050 ₪. הצעה זו אינה מתיישבת עם התמונות שצרפו שני הצדדים (כך!!), היא מוגזמת על פניה ונוכח תמונות השוכרים דינה להדחות וכך אני מורה.

נוכח כל האמור עד כאן יש לדחות את ראש הנזק של עמלת החזרת השיקים, כמו גם את רכיב הריבית שבכתב התביעה.

העולה מן המקובץ כי אני מקבל את התביעה בחלקה ודוחה את רובה, ועל השוכרים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 10,000 ₪. התשלום יבוצע בשיק בנקאי לידיו של עו"ד רועי רוזן תוך 30 יום מהיום, וכנגד מסירת שטר החוב המוחזק בידי עו"ד רוזן, לידי הנתבעים.

אין לעשות שמוש כלשהו בשיקים שמסרו השוכרים לתובע , הם חסרי ערך מבחינה משפטית ודין תיקי ההוצל"פ שנפתחו בגינם להסגר ולאלתר.

עפ"י הודאת התובע עצמו הוא ראה בתביעה הקטנה תביעה שטרית, אף לא הגיש את השיקים לבצוע בהוצל"פ רק ביום 26.2.09, קרי כמעט 3 חודשים אחרי הגשת התביעה בבימ"ש בפ"ת. השמוש בזכות משפטית צריך שיהיה אף הוא בתום לב ונוכח האמור לעיל לא היה מקום לפתוח בהליכי הוצל"פ .

נוכח התוצאה אליה הגעתי ישא כל צד בהוצאותיו, הן בבימ"ש זה והן בלשכת ההוצל"פ .

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009) בהעדר הצדדים

דוד גדול, שופט

קלדנית: אביגיל כהן