ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית נהריה נגד סלנר הנדסה אזרחית בע"מ :

החלטה בתיק ע"א 460/15 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט מ' מזוז

המבקשת:
עיריית נהריה

נ ג ד

המשיבה:
סלנר הנדסה אזרחית בע"מ

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 22056-10-10 שניתן ביום 10.12.2014 על ידי כבוד השופט ד"ר מנחם רניאל

בשם המבקשת:
בשם המשיבה:
עו"ד אבי גולדהמר
עו"ד קרן אבידן

החלטה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ד"ר מ' רניאל) מיום 10.12.2014, בגדרו התקבלה בחלקה תביעת המשיבה, והמבקשת חויבה לשלם סכום של כ- 6,700,000 ₪.

2. המשיבה, חברת סלנר הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: סלנר), הגישה תביעה כספית נגד המבקשת, עיריית נהריה (להלן: העירייה), בסך של 32,621,610 ₪. בתביעתה טענה סלנר, כי העירייה חבה לה סכום זה בגין עבודות בניה שביצעה במסגרת חמישה מכרזים להקמת פרויקטים קבלניים שונים, ביניהן עבודות בניה בפרויקט המידעטק שבעיר. יסוד מרכזי בטענתה היה, כי החוזים שבין הצדדים מחילים על עצמם את הוראות חוזה המדף 3210, שהוא חוזה סטנדרטי המשמש את המדינה בהתקשרויותיה השונות עם קבלנים (להלן: חוזה המדף).

3. בית המשפט קיבל את תביעתה של סלנר באופן חלקי בלבד. מרבית רכיבי התביעה נדחו. עם זאת, התקבלה טענתה של סלנר כי הוראות חוזה המדף חלות על היחסים שבין הצדדים הנובעים מחוזה מס' 48/01, הוא החוזה שעסק בעבודות הפיתוח בפרויקט המידעטק; אך לא ביחס לחוזים האחרים. בהתאם לכך, חויבה העירייה לשלם לסלנר סכומים שונים, בצירוף מע"מ: תוספת התייקרויות בהתאם למועדי ביצוע העבודות בפועל, בנוסף לסכום שכבר שולם, בסך של 553,472 ₪; ריבית פיגורים בסך של 1,188,180 ₪; פיצוי בגין ניהול מתמשך של הפרויקט (הוצאות תקורה) בסך של 1,524,159 ₪; תשלום בגין עבודות חפירה ופינוי בסך של 146,895 ₪.

נקבע כי לכל הסכומים האמורים תתווסף ריבית פיגורים. לגבי הפיצוי בגין ניהול מתמשך מיום 15.1.2006, ולגבי השאר מיום 12.10.2010.

הן העירייה והן סלנר הגישו ערעורים על פסק הדין.

4. בבקשה לעיכוב ביצוע, טוענת העירייה כי שני התנאים הנדרשים לצורך עיכוב ביצוע פסק דין – סיכויי ערעור גבוהים ומאזן הנוחות – מתקיימים בעניינה. אשר לסיכויי הערעור נטען כי הסיכויים הם גבוהים, ולמצער כי אין הערעור משולל יסוד. העירייה מדגישה, כי במוקד הערעור עומדת קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר תחולתן של הוראות חוזה המדף ביחסי הצדדים הנובעים מחוזה מס' 48/01. לטענתה, קביעה זו אינה עולה בקנה אחד עם אומד דעתם של הצדדים והיא אף אינה מתיישבת עם העובדה שאותם נושאים שבהם פסק בית המשפט לפי הוראות חוזה המדף, הוסדרו במסגרת הוראות החוזה עצמו, כמו גם עם העובדה כי במקרים שבהם היו מעוניינים הצדדים לקלוט את הוראות חוזה המדף, הם עשו זאת באופן מפורש. בנוסף טוענת העירייה נגד קביעותיו של בית המשפט בקשר לרכיבים השונים.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי זה נוטה בבירור לטובת העירייה. זאת, שכן יכולתה הכלכלית של סלנר וכן היקף פעילותה, מעלים חשש שהיא לא תוכל להשיב את הכספים במידה שיתקבל הערעור. הודגש, כי נכון לחודש ינואר 2015 רובצים על סלנר שעבודים מוגבלים בסך כולל של כ- 6,000,000 ₪, ושלושה שעבודים ללא הגבלה. כמו כן, נטען כי סלנר לא הגישה דו"חות שנתיים לרשם החברות במשך מספר שנים; כי כתובתה של החברה היא כתובתו הפרטית של מנהלהּ ובעל המניות שלה, מר סלנר; כי החברה שהיא בעלת המניות של סלנר לא פעילה; וכי מנהלה של סלנר העיד במהלך התביעה כי החברה נקלעה במשך השנים לקשיים כלכליים והוא נתן כספים מכיסו לצורך מימון התביעה. מן הצד השני, נטען כי העירייה היא גוף ציבורי אשר אין לגביה חשש כי במידה שהערעור יידחה היא לא תוכל לפרוע את חובה.

5. סלנר מתנגדת לבקשה. בפתח תשובתה טוענת סלנר, כי יש לדחות את בקשת העירייה על הסף. לפי הטענה, העירייה מנועה מלעתור לעיכוב ביצוע פסק הדין בהתבסס על מצבה הכלכלי של סלנר, שכן היא זו שגרמה למצב זה בכך שלא שילמה את חובותיה. לעניין סיכויי הערעור, טוענת סלנר כי אלה אינם גבוהים. כך נטען, כי בית המשפט קבע כי חוזה המדף חל בהתבסס על לשונו הברורה של חוזה מס' 48/01 ובהתבסס על קביעותיו העובדתיות כי זה היה גם אומד דעתם של הצדדים.

אשר למאזן הנוחות, טוענת סלנר כי זה נוטה בבירור לטובתה. ראשית, נטען כי עיכוב ביצוע פסק הדין ימנע מסלנר להשתמש בכספי הזכייה לטובת פרויקטים אחרים בתחום עיסוקה, וכן להשקיע את הכסף באפיקים שונים המניבים תשואה גבוהה. שנית, נטען כי העירייה מצויה בגירעון תקציבי בהיקף משמעותי, כך שאם יידחה ערעורה עלול להתעורר קושי בגביית הכספים. בהקשר זה אף נטען, כי נגד העירייה יש תביעות רבות בהיקף חריג, וכי בתקציבה השנתי לא "סימנה" העירייה סכום כסף לטובת העניין. שלישית, נטען כי בניגוד לטענתה של העירייה, מצבה הכלכלי של סלנר הוא איתן, וכי גם אם יתקבל הערעור תוכל סלנר להשיב את הכספים שתשלם לה העירייה. כך מדגישה סלנר, כי השעבודים אליהם מתייחסת העירייה כבר הוסרו; כי אי הגשת הדו"חות לרשם החברות לא מעידה על יכולת כלכלית, וכי מכל מקום בשנת 2014 הוגש דו"ח ואין עוד צורך להגיש דו"חות עבור השנים הקודמות; כי כתובתה של סלנר היא אמנם כתובתו הפרטית של מר סלנר, בעל המניות בחברה, אך הדבר אינו מעיד על יכולת כלכלית, וממילא זהו המצב מזה שנים רבות והוא נעשה משיקולי נוחות של מר סלנר, אשר בביתו יחידה נפרדת ממנה הוא מנהל את החברה; כי מר סלנר הוא אמנם בעליהן של מניות בחברות לא פעילות אחרות, אך הדבר אינו מעיד על מצבה הכלכלי של סלנר; וכי היקף הפרויקטים של סלנר בשנים האחרונות לא היה נמוך כפי שטענה העירייה.

לחלופין מבקשת סלנר, כי חלף עיכוב ביצוע פסק הדין, יינתן למר סלנר, בעל המניות בחברה ומנהלהּ, ליתן ערבות אישית מצדו להבטחת התשלום של סלנר במידה שהערעור יתקבל.

דיון והכרעה

6. כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הרציונאל שעומד בבסיס הכלל האמור הוא, כי יש ליתן לתובע, שזכה בתביעתו, ליהנות מפרי זכייתו (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)). חריג לכלל זה הוא כאשר מתעורר חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער, המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד הוא שיש לערעור סיכוי להתקבל, והשני הוא שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן, פסקה 5 (1.12.2005), להלן: עניין גורן). כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהטיל חיוב כספי, הכלל הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן ככלל אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. חריג לכך הוא, אם קיים חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב במידה שערעורו יתקבל (ראו, למשל, ע"א 181/15 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קובהא (2.2.2015)).

7. ומן הכלל אל הפרט. תחילה לתנאי בדבר סיכויי הערעור. במוקד הערעור שהגישה העירייה עומדת שאלת פרשנותו של בית המשפט לחוזה מס' 48/01. בית המשפט קבע, כאמור – ועל כך חולקת העירייה – כי הוראות חוזה המדף חלות על היחסים שבין הצדדים מכוח החוזה האמור. פרשנותו של בית המשפט התבססה בראש ובראשונה על לשונו של החוזה. על-כן, דומה כי לא ניתן לקבוע, כבר בשלב זה, כי סיכויי הערעור הם נמוכים. המדובר בשאלה משפטית של פרשנות, הגם שמשולבים בה "מרכיבים עובדתיים", ומכל מקום הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה לא התבססה, בעיקרהּ, על התרשמות בלתי-אמצעית מעדים, אלא בעיקר על עיון בהוראות החוזה. לפיכך, ומבלי להידרש לעומקם של דברים, נראה כי הטענות המועלות בערעור ראויות לליבון מעמיק יותר, וודאי שאין הן משוללות יסוד.

8. אשר למאזן הנוחות. העירייה טענה כי מצבה הכלכלי של סלנר הוא רעוע, והצביעה על מספר אינדיקציות התומכות בכך לשיטתה. מנגד, טענה סלנר כי חששהּ של העירייה איננו מבוסס, והיא עמדה על כך שהאינדיקציות האמורות אינן מצביעות למעשה על מצבה הכלכלי של סלנר.

התמונה המצטיירת מן האמור איננה חדה, אך דומה כי ניתן לומר שחלק מטענותיה של העירייה בדבר יכולתה הכלכלית של סלנר אינן מבוססות די הצורך: חלק מהאינדיקציות אותן פירטה לא מעידות בהכרח על מצבה הכלכלי של סלנר; ובעיקר, כוחה של הטענה כי על סלנר רובצים שעבודים משמעותיים נחלש משסלנר דאגה לסילוק רובם המוחלט (נספח 11 לתשובת סלנר). עם זאת, טענתה בדבר הפסדיה הכלכליים של סלנר והסתמכותה על מימון של כספים פרטיים, הנסמכת בין היתר על תצהיר מטעם סלנר שהוגש בבית המשפט המחוזי, לא הופרכה. בנוסף, יש לזכור, כי המדובר בסכום כסף משמעותי אשר ישמש את סלנר, לדבריה, בפרויקטים אחרים ובאפיקי השקעה שונים. קיים על-כן חשש, המתקיים באופן טיפוסי במקרים כגון אלה, כי עד להכרעה בערעור ינוצל חלק נכבד מהסכום (ראו עניין גורן, פסקה 7; ע"א 10399/08 ד"ר פורטס נ' צ'ירגייב (6.4.2009)). לצד זאת יש להוסיף, כי העירייה היא רשות ציבורית, והחשש שמא ידחה הערעור והעירייה לא תוכל לשלם לסלנר את הסכום שנפסק לזכותה, הוא ככלל נמוך.

9. לאחר בחינת התנאים, על מכלול השיקולים המפורטים בהם, מסקנתי היא כי יש לקבל את הבקשה, אך זאת באופן חלקי כפי שיפורט להלן.

תחילה ייאמר, כי לא ראיתי לנכון לעכב את ביצוע התשלום בעד רכיב התביעה שהתקבל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בגין עבודות החפירה והפינוי, סכום של 146,895 ₪ בצירוף מע"מ וריבית פיגורים מיום 12.10.2010. רכיב זה, בשונה מיתר רכיבי התביעה שהתקבלו ושעליהם מערערת העירייה – תשלום ההתייקרויות, תשלום ריבית הפיגורים והפיצוי בגין ניהול מתמשך בחוזה, אליהם אתייחס מיד – לא עומד במרכזו של הערעור, כך לשיטת העירייה. הוא אף לא נשען על הטענה כי פרשנותו של בית המשפט לחוזה מס' 48/01 היא שגויה; טענה אשר כאמור ראויה להתברר.

אשר ליתר הרכיבים, מסקנתי היא כי יש לעכב את התשלום בגינם עד להכרעה בערעור. אולם בנסיבות העניין יש לאפשר לסלנר "למנוע" את עיכוב הביצוע, וזאת כנגד הפקדת ערבות בנקאית. כלומר, סלנר תוכל להפקיד ערבות בנקאית, עד גובה סכום החוב של העירייה, וכנגד גובה הערבות שתופקד תשלם העירייה לסלנר את חובה בהתאם לפסק הדין.

10. סיכומם של דברים: הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט בפסקה 9 שלעיל. החלטתי מיום 21.1.2015 למתן עיכוב ביצוע ארעי בגין כל הסכום שבמחלוקת מבוטלת. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"א בשבט התשע"ה (‏10.2.2015).


מעורבים
תובע: עיריית נהריה
נתבע: סלנר הנדסה אזרחית בע"מ
שופט :
עורכי דין: