ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מג'יק מטל איי. נגד עולם חיים :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 021713/05

לפני:

כבוד השופטת אושרי פרוסטֿֿפרנקל

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

מג'יק מטל איי. אל. בע"מ

התובעת

- נ ג ד -

1 . עולם חיים סוכנות לביטוח בע"מ

2 . רימברג דני

3 . גרינברג מרכוס

הנתבעים

פ ס ק ד י ן

זוהי תביעה כספית בסך 84,201 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, בעלת עסק לייבוא ושיווק רהיטי גן באזור התעשייה הישן בראש העין, (להלן: "העסק / בית העסק"), נגד סוכנות לביטוח וסוכניה המורשים.

תמצית טענות התובעת

הנתבעים ביטחו את העסק אותו ניהלה התובעת באמצעות איתן חברה לביטוח בע"מ, (אשר כיום מוזגה ל"כלל חברה לביטוח בע"מ"). הביטוח בוצע בפוליסת "מטריה" משולבת לבתי מלאכה ובתי עסק שמספרה 4-2530818-867-31. הפוליסה כללה בין היתר, ביטוח נגד פריצה עבור ריהוט הגן, ציוד קבוע ומלאי עסקי אשר מצוי בעסקה של התובעת, (להלן: "הפוליסה"). פוליסה זו החליפה את הפוליסה המקורית שהונפקה על ידי חברת הביטוח איתן.

ביום 8.1.98 סמוך לשעה 12:30 עזב מנהל התובעת את בית העסק, לאחר שנעל את שעריו ודלתותיו ולמחרת היום 9.1.98 בשעות הבוקר, הוא עבר בקרבת בית העסק ומצא כי שער בית העסק פרוץ. משנכנס לבית העסק מצא כי הוא נפרץ ונגנב ממנו ציוד ומלאי בשווי של 94,470 ₪. הנזק הוערך בדו"ח אומדן מיום 10.3.98 אשר נערך על ידי י. זכאי שמאים מטעם חברת הביטוח כלל כדי לאמוד את נזקי התובעת.

במקביל לפניית התובעת אל חברת הביטוח היא הגישה תלונה למשטרה, אשר מצאה כי הפריצה לבית העסק בוצעה על ידי חיתוך מנעול התליה אשר הגן על שער כניסה לחצר העסק, וחיתוך מנעולי הכניסה למחסן ולמשרד.

חברת הביטוח כלל החליטה שלא כדין, שלא לפצות את התובעת ושילמה לה רק 40,000 ₪ ביום 21.4.98 . זאת, למרות שהנתבעים הבטיחו לתובעת כי הפיצוי יהיה בשיעור 95% מסכום התביעה שהינו בהתאם לדו"ח חברת הביטוח 94,470 ₪. לטענת התובעת, אין מחלוקת, כי הפוליסה אשר הונפקה לתובעת על ידי חברת כלל כיסתה את אירוע הפריצה.

התובעת קיבלה את הסך 40,000 ₪ על חשבון הפיצוי האמיתי שמגיע לה, וציינה מפורשות על גבי שטר הקבלה ועל ההמחאה, כי קיבלה את הסכום תוך מחאה ושמירת זכותה לתבוע מחברת כלל את יתרת סכום הדו"ח, אשר היה 54,470 ₪, נכון ליום 21.4.98. מכתב בעניין זה נשלח על ידי התובעת לחברת הביטוח כלל והנתבעים הסכימו שהתובעת תפדה את הסך 40,000 ₪ תחת מחאה.

ביום 28.12.98 הגישה התובעת תביעה בת.א. 005506/98 נגד חברת כלל, לתשלום יתרת סכום נזקי הפריצה. (להלן: "פסק הדין"). בכתב הגנתה טענה חברת כלל, כי התובעת חתמה על שטר קבלה ושחרור סופי ומלא של כל תביעה וקיבלה מכלל את הסך 40,000 ₪ לפנים משורת הדין.

בפסק הדין אשר דחה את התביעה, נקבע בין השאר, כי עדותו של דני רימברג (נתבע 2 בתביעה דנן), הייתה בעייתית במידה מסוימת ועוד פחות סבירה עדותו לגבי נכונותו לעזור למנהל התובעת.

התובעת טוענת, כי הנתבעים התרשלו ומנעו מהתובעת לקבל את הפיצוי המגיע לה על פי הפוליסה. הנתבעים אמרו מפורשות, כי קבלת הסכום שאינו שנוי במחלוקת, לא ימנע ממנה לתבוע את יתרת הסכום המגיע לה.

תמצית טענות ההגנה

הנתבעים מכחישים את המפורט בכתב התביעה וטוענים, כי כל המסמכים אשר צורפו על ידי התובעת לכתב התביעה, כולל דו"ח השמאי, הינם עותקים בלתי קריאים וכי התובעת הפרה את תנאי הפוליסה, מה שגרם לכך שלא יהיה לה כיסוי ביטוחי תקף. ההפרה מתבטאת בכך, שהתובעת לא מילאה את דרישות המיגון בהתאם לפוליסה.

המחלוקת בין התובעת לכלל בעניין תוקפן של דרישות המיגון, הוכרעה בפסק הדין בבית המשפט השלום בפתח תקווה, בתביעה אשר הוגשת על ידי התובעת נגד כלל. פסק דין זה אינו מחייב את הנתבעים בתביעה דנן, אשר לא היו צד לאותו הליך.

התשלום בסך 40,000 ₪ שולם לתובעת לא על חשבון הפיצוי, אלא על דרך הפשרה, לסילוק כל תביעתה ועל רקע המחלוקת בעניין המיגון.

בפסק הדין נקבע, כי מנהל התובעת הודה בעובדות כדלקמן:

לא היה לו כדאי להתקין את אמצעי המיגון;

מערכת המיגון לא הייתה בהתאם לדרישות המבטחת;

התובעת הגישה תביעה בגין פריטים שלא נגנבו;

לא נרשם שהתשלום הינו סכום שאינו שנוי במחלוקת;

התובעת ידעה, כי התשלום ששולם לה היה לפנים משורת הדין וכי הנתבעים עשו ככל יכולתם להשיג עבורה סכום זה. לכן מנהלה רשם ברמייה והטעייה את האותיות "ת.מ" ולא רשם באותיות גדולות וברורות כי התשלום הינו תחת מחאה.

דיון

המחלוקת הינה בשאלה "באשמת" מי לא פוצתה התובעת במלוא סכום נזקי הפריצה לבית העסק.

האם התובעת לא קיימה את כל תנאי הפוליסה ודרישות המיגון של חברת הביטוח ובכך מוטלת עליה האחריות לאי קבלת מלוא הפיצוי והסכום ששולם לה היה לפנים משורת הדין. או שהנתבעים או מי מהם, התרשל ובאשמתם לא שולם לתובעת מלוא הסכום.

מנהל התובעת רון פוקס הוסיף בתצהירו למפורט בכתב התביעה, כי בחודש דצמבר 1997, העתיקה התובעת את מקום בית העסק לחנות אחרת הממוקמת מעבר לכביש. הוא פנה אל הנתבעים ובפרט אל נתבע 2, כדי שימציא לו אישור לכיסוי ביטוחי מלא עד להשלמת המיגון הנדרש לחנות החדשה. ביום 22.12.97 המציאו לו הנתבעים אישור לארכה נוספת לביצוע ההגנות הנדרשות ועד אז קיים כיסוי ביטוח מלא לעסק . (נספח ב' לתצהירו).

בחקירתו הנגדית השיב רון פוקס, כי כאשר כתב את האותיות "ת.מ." הוא הסביר לנתבע 2 מה הוא כותב. כאשר הפקיד את השיק (ת/2) וחתם על גבו על קבלה, הוסיף גם את האותיות ת.מ. לדבריו, כדי "שכל מי שאני בא במגע איתו יידע שכל מי שאני מקבל זה תחת מחאה ולא כתשלום סופי" (עמוד 12 שורות 23-24 לפרוטוקול).

רון פוקס השיב, כי הוא זה שחתם על גב השיק ת/3 . לא הוא זה שכתב בכתב היד בתחתית השיק שזה בהסתייגות ותחת מחאה, ואינו יודע מי כתב זאת ומי מחק כיתוב זה לאחר מכן. (עמוד 13 שורות 11-17).

בניגוד לתשובותיו בחקירתו בתיק התביעה נגד חברת כלל, השיב הנתבע בחקירתו הנגדית בתביעה דנן, כי אין זה מדויק שהוא לא עמד בתנאי המיגון שהציבה חברת הביטוח, אלא שהוא העביר את בית העסק למקום אחר ולא ידע בוודאות אם יישאר שם. לכן, הנתבע אישר לו את הכיסוי הביטוחי עד שיחליט לגבי המעבר וברגע שהיה בידיו מכתב כזה, היה לו כיסוי ביטוחי. לגרסתו, תוקף הארכה ללא אמצעי המיגון היה: "כל זמן שהוא נתן לי. לא דיברנו על זמן ספציפי, הוא אמר שאבדוק את שאר האופציות....." (עמוד 15 שורות 21-22 לפרוטוקול).

מטעם הנתבעים הגיש תצהיר עדות ראשית נתבע 2 וטען, כי רון פוקס פנה אליו כדי לבטח את בית העסק שלו בשם "ב. מג'יק ליין למסחר ויבוא" ברחוב יהושוע בן נון 65 ראש העין.

בהתאם לדרישת חברת הביטוח, נשלח אל בית העסק סוקר הגנות, להערכת הסיכונים הקיימים בבית העסק והוא אישית הסביר לרון פוקס, כי הכיסוי הביטוחי הינו בכפוף לביצוע מיגונים כפי שיורה הסוקר.

הסוקר – אריה טל ביקר בבית העסק והוציא דו"ח בטיחות ומיגון ביום 26.3.97. ביום 29.4.97 ביקר שוב הסוקר בבית העסק, ומצא כי רק חלק מדרישות המיגון בוצעו וחלקן האחר לא בוצע ו/או בוצע בחלקו. גם ביקור זה לווה בדו"ח הסוקר.

כעבור זמן, הודיע לו מר רון פוקס כי הינו מעביר את בית העסק לרחוב יהושוע בן נון 106 ומיד שיגר לו נתבע 2 את סוקר המיגונים, אשר המליץ על ביצוע שינויים והגנות במקום החדש, לרבות, התקנת מערכת אזעקה הכוללת בקרה ממוחשבת, השלמת גדר סורגי ברזל בחצר והתקנת סורגי ברזל בדפנות הסככה, כאמור בדו"ח מיום 16.11.97.

הדו"ח האחרון התקבל אצל נתבע 2 ביום 16.11.97 ואצל חברת הביטוח ביום 19.11.97 ונתבע 2 הודיע לרון פוקס כי עליו לבצע מיידית את המיגונים כתנאי לכיסוי הביטוחי. על פי בקשתו של רון פוקס, נתן לו נתבע 2 ארכה בת שבוע בלבד ובשבוע זה היה לו כיסוי ביטוחי. לאחר שבוע הוא ביקש ארכה נוספת ונתבע 2 נתן לו שוב ארכה עד ליום 8.12.97 שאם לא כן, לא יהיה כיסוי ביטוחי לבית העסק. הבטחות אלה ניתנו בעל פה.

נתבע 2 טוען בתצהירו, כי המכתב שנתן לרון פוקס ביום 22.12.97 אינו מתייחס לבית העסק שברחוב יהושוע בן נון 106, אלא למחסנים שברחוב יהושוע בן נון 65, שכן על פי דברי רון פוקס, עד ליום 22.12.97 שכנו מחסני בית העסק ברחוב יהושוע בן נון 65. באותו יום המשרדים היו אמורים לעבור לאתר התעשייה החדש בראש העין, בפארק סיביל.

נתבע 2 טוען, כי מעולם לא אישר לרון פוקס הארכה בלתי מוגבלת לביצוע המיגונים הנדרשים על ידי חברת הביטוח בהתאם לדו"ח הסוקר.

הפריצה לבית העסקה אירעה בין ה- 8-9 לינואר 1998 ורק אז הסתבר לנתבע 2, לטענתו, כי לא בוצעו המיגונים הנדרשים. רון פוקס טען בפניו, כי לא התקין את המיגון לאור כוונתו להעביר את בית העסק למקום אחר. נתבע 2 טוען, כי אמר לו מיד שתביעתו תידחה על ידי חברת הביטוח מפאת העדר מיגון.

רק באותו מועד הסתבר לנתבע 2 כי רון פוקס שינה את שם בית העסק לשם מג'ק לין בע"מ ולגרסתו, מכתבו מיום 22.12.97 הופנה אל חב' מג'יק מטל, כי זה היה שם החברה שנמסר והוא הופנה לכתובת ברחוב יהושוע בן נון 106, כיוון ששם שכנו משרדיו של רון פוקס.

בעת כתיבת המכתב נתבע 2, לטענתו, כלל לא ידע כי קיימות שתי חברות בשמות דומים. בחקירתו השיב, כי אם היה שולח את המכתב לכתובת המחסן הוא לא היה מגיע ליעדו, כאשר המחסן שייך לפוליסה של בית העסק. מכיוון שלא היה תאריך סיום להארכת המועד, צוין במכתב, כי על רון פוקס לבצע את המיגון מוקדם ככל האפשר.

לאחר שנדחתה תביעתו של רון פוקס על ידי חברת הביטוח, ביקש רון פוקס מנתבע 2 לעזור לו לקבל פיצוי, ללא הגשת תביעה ונתבע 3 עזר לו להשיג את סכום הפשרה ששולם לו.

רון פוקס חתם על שטר הקבלה, ביחד עם חותמת החברה בנוכחות נתבע 2, והבין היטב, בעת חתימתו על שטר הקבלה, כי הסכום שקיבל הינו לסילוק מלא וסופי של תביעתו וכי התשלום בוצע, מתוך רצון טוב של חברת הביטוח, כיוון שהתביעה כולה הייתה אמורה להידחות.

נתבע 2 טוען, כי בעת חתימתו על שטר הקבלה, רון פוקס לא אמר לו דבר בעניין חתימתו תחת מחאה ונתבע 2 הבהיר לו היטב, כי משמעות חתימתו הינה סילוק סופי ומוחלט וכי לא יוכל לדרשו סכומים נוספים.

נתבע 2 טוען, כי עד לדיון בתיק האחר, לא ידע כלל מה פרוש האותיות "ת.מ." וכלל לא ראה אותן.

בחקירתו חזר נתבע 2 על גרסתו, כי אישר בעל פה לרון פוקס שתי הארכות, כל אחת בת שבוע וההארכה בכתב הינה רק לגבי המחסן, שלגביו דרש השמאי דרישות מצומצמות. לגרסתו, קיימים מקרים בהם לסוכנות הביטוח יש סמכות לאשר ארכה לביצוע מיגון. במקרים כאלה לסוכנות יש חוזה עם חברת הביטוח לכיסוי זמני.

המכתב מיום 22.12.97

מכתב זה הינו מנתבעת 1 חתום על ידי נתבע 2 ומופנה אל התובעת בכתובת, רחוב יהושוע בן נון 106 לידי רון. נוסחו:

"הריני מאשר לך בזאת כיסוי ביטוחי לבית העסק ומעניק לך אורכה נוספת לביצוע ההגנות הדרושות כנדרש בדו"ח שהגיש מר אריה טל. אורכה זו ניתנת לך עד להעברת המחסנים שלך מאזור התעשיה הישן של ראש העין למבנה אחר באזור התעשייה החדש שבפארק סיביל. בקשתי, כי הדבר ייעשה מהר ככל שניתן"

הסברו של נתבע 2 למכתב זה סביר ומתיישב עם ההיגיון המסחרי הסביר ביחסי מבטח מבוטח. נתבע 2 הסביר, כי המכתב נשלח אמנם לכתובת בית העסק ולא לכתובת המחסן, אך זאת כיוון שמשרדיו של רון פוקס היו בכתובת בית העסק, ומכתב אשר היה נשלח למחסן לא היה מגיע ליעדו.

עוד הסביר, כי למחסן הייתה לו סמכות ליתן הארכה ללא הגבלת זמן, אך לזמן סביר, וזאת כיוון שדרישות המיגון של הסוקר לגבי המחסן היו מצומצמות לעומת דרישותיו לגבי בית העסק עצמו. (עמודים 17-19 לפרוטוקול).

נתבע 2 הוסיף בחקירתו כי סביר להניח שאם היה עובר זמן סביר והתובעת לא הייתה משפרת את המיגון במחסן ולא עוברת לכתובת חדשה, הוא היה דורש ומגבה דרישתו בכתב לעמידה מיידית בדרישות המיגון.

חלקו הראשון של המכתב, עוסק אמנם על כיסוי ביטוחי לבית העסק, אך בהמשכו מצוין כי "ארכה זו ניתנת לך עד להעברת המחסנים שלך מאזור בתעשייה הישן של ראש העין למבנה אחר באזור התעשייה החדש בפארק סיביל".

לשון המכתב ברורה ונהירה ולפיה, הארכה מיועדת לצורך העברת המחסן בלבד, ו.."בקשתי, כי הדבר יעשה מהר ככל שניתן" . לשון המכתב מכוונת לכך שמדובר בזמן סביר וקצר "מהר ככל האפשר.

הכיתוב ת.מ

כתב הקבלה והשחרור עליו חתמה התובעת בחותמתה וחתימת מורשה מטעמה – רון פוקס הינו מיום 21.4.98. מתחת לחותמת ולחתימה ובצמוד להם ובאותיות קטנות במיוחד מצויות האותיות ת.מ.

לגרסת מנהל התובעת, הוא הוסיף אותיות אלה כמחאה על אי קבלת מלוא הנזק שנגרם לתובעת באירוע הפריצה, תוך שאמר מפורשות לנתבע 2, כי חתימתו הינה תחת מחאה וכי הינו מתכוון לתבוע מחברת הביטוח, את יתרת סכום הנזק. לגרסתו, נתבע 2 ידע, הבין והסכים לכך.

לגרסת נתבע 2, מנהל התובעת ידע שלא מגיע לו פיצוי, ידע כי לא עמד בדרישות המיגון וידע כי הפיצוי שהשיג עבורו נתבע 3, הינו לפנים משורת הדין. לדבריו, הוא כלל לא ראה ולא שם לב לאותיות ת.מ. אשר נוספו בסמוך לחותמת וחתימת התובעת.

מדובר בשתי אותיות קטנות, הנחזות להיות חלק מחותמת החברה וחתימת המורשה מטעמה.

אין לי אלא לקבל את טענת הנתבעים, כי אילו אכן, רון פוקס היה אומר מפורשות כי החתימה הינה תחת מחאה, היה כותב זאת במפורש, באותיות סבירות, לפחות בדומה לחתימתו ולא היה מסתיר את מחאתו בשתי אותיות קטנות וכמעט בלתי נראות.

הנתבעים לא נתנו דעתם לשתי אותיות מזעריות אלה, כיוון שרון פוקס לא הפנה את תשומת ליבם לתוספת זו. היה עליו, אילו רצה בכך, להדגיש את דבר מחאתו, כדי שהנתבעים ישקלו אם לשלם לו את הסכום ששולם, כאשר אין בכוונתו לסילוק סופי ומוחלט של תביעתו.

יש לקבל את טענת הנתבעים, כי רון פוקס חתם על טופס הקבלה כלשונו, כאשר כוונת הנתבעים הייתה ללשונו המדויקת של המסמך, וכוונתו הנסתרת של רון פוקס, הייתה לקבל את הסכום ששולם לו, ולהשאיר לעצמו דרך לתביעה נוספת. כוונתו זו הוסתרה ולא גולתה לאיש וזו הסיבה לגודל האותיות "ת.מ" אשר נכתבו בסמוך לחתימתו ונראים כחלק ממנה.

אני דוחה את טענת התובעת כי חתמה על כתב הקבלה מיום 1.4.98 תחת מחאה

השתק שיפוטי

בהתאם לפסק הדין מיום 31.7.00 בת.א. 005506/98 בהליך אחר אשר ניהלה התובעת באותו עניין נגד חברת הביטוח כלל כי "בחקירתו הנגדית הודה רון פוקס שמערכת המיגון בעסק לא הייתה בהתאם להוראות חברת הביטוח (שורה 22 בעמוד 10 לפרוטוקול). את העסק העביר לרחוב יהושוע בן-נון 106 כחודש וחצי לפני הפריצה. הוא הודה עוד, ש"לא היה כדאי לו" להתקין את אמצעי המיגון שחברת הביטוח דרשה ממנו (שורה 32 שם). עוד אמר, שנכון שהיו שני פריטים (כורסה ונדנדה) שהיו אצלו בבית שעה שדווח עליהם כאילו היו בציוד שנגנב. מתשובותיו הנוספות בעניין זה עלה הרושם, כי היו עוד פריטים אצלו בבית, שלא נגנבו." (עמוד 32 שורות 6 – 11 לפסק הדין).

נקבע בפסיקה, כי הטענה בדבר השתק שיפוטי, יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו, או בשני הליכים שונים. התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן למנוע ניצול לרעה של בתי-המשפט.

הדגש בהשתק השיפוטי הינו, על היחס בין בעל-הדין לבין בית-המשפט, ולכן תחולתו של ההשתק השיפוטי אינה מוגבלת למקרים שבהם מדובר באותם מתדיינים בהליך הראשון ובהליך המאוחר, ואף אין דרישה שהצד האחר שינה את מצבו לרעה.

כמו כן טענה בדבר השתק שיפוטי יכולה לעלות, בלא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק. על-פי הפסיקה, אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם, כלומר: שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני. תנאי זה נובע מן החשש שתתקבלנה החלטות סותרות על-ידי שני טריבונלים שונים. לפיכך אם בית-המשפט הראשון דחה את טענתו של בעל-הדין, אין מניעה שהוא יעלה טענה סותרת בהליך המאוחר .

מהדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון אין מתחייב בהכרח, שהמתדיין זכה בדין בהליך הראשון. די בכך שהטענה התקבלה על-ידי בית-המשפט אף אם בסופו של יום בעל-הדין לא צלח במשפט, על-כן גם קבלת סעד זמני בהליך הקודם עשויה להיחשב להצלחה שיוצרת השתק שיפוטי ומונעת מבעל-הדין, שנהנה מהסעד הזמני, לטעון טענה סותרת בהליך מאוחר יותר (634א – ב, ד). (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נגד שיכן עובדים השקעות בע"מ פ"ד נט (6) 625

"באספקלריית תום-הלב – ובלשון פשוטה, הגינות – אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה [כדי להקים השתק שיפוטי]. אי אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי-המשפט, יהיו לטוען בחינת 'תכנית כבקשתך'" (רע"א 10487/08 צבי שטרום נגד קיבוץ גבעת ברנר, [אתרים משפטיים].

עדותו של רון פוקס בהליך אחר, במהלכה הודה, כי לא עמד בדרישות המיגון וכי לא היה לו כדאי להתקין את דרישות המיגון אותם דרשה חברת הביטוח, מהווה השתק שיפוטי בעניין זה.

מכאן, שהתובעת לא עמדה בתנאי הפוליסה ולא הייתה כלל זכאית לתשלום בגין האירוע הביטוחי.

פסק הדין בת.א. 5506/98 בבית המשפט השלום פתח תקווה

בפסק דין זה נקבע,, כי שטר הסילוקין מחייב את התובעת באותה תביעה וכי התובעת לא שכנעה את בית המשפט, שגרסתה עדיפה על גרסת הנתבעת בכל הקשור לחתימה תחת מחאה.

בית המשפט קבע שם, כי אין מקום לדון בשאלת מעמד סוכן הביטוח, שהרי ההלכה ידועה שהוא פועל כשלוחה של חברת הביטוח.

למרות שבית המשפט הביעה תמיהות לגבי חלק מעדותו של רימברג, שעדותו הייתה היחידה מטעם ההגנה לעניין חתימת רון פוקס על כתב הקבלה, הוא קבע שלפי מאזן ההסתברויות לא שוכנע כי גרסת התובעת עדיפה על גרסת הנתבעת.

הנתבעת בתביעה דנן, הינה שלוח של הנתבעת בתביעה בפתח תקווה ופסק הדין שם מחייב את התובעת ומהווה השתק פלוגתא לעניין זה.

סוף דבר

מהמפורט בפסק דיני זה עולה, כי אין לקבל את טענת רון פוקס שהוא חתם תחת מחאה על כתב הקבלה, ובוודאי שהוא לא גילה כוונתו זו למי מהנתבעים.

רון פוקס הודה בעדותו בתת. א. 5506/98 הנ"ל, כי לא עמד בדרישות המיגון וכי לא היה כדאי לו להתקין את המיגון בבית העסק. משכך הוא לא עמד בתנאי הפוליסה.

על כל אלה, יש להוסיף את קביעת בית המשפט בפתח תקווה, כי עדות התובעת אינה עדיפה על עדותו של נתבע 2 לעניין כתב הקבלה.

דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאות שכר טרחה בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

אושרי פרוסט-פרנקל, שופטת