ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלדן השכרת רכב 1965 נגד לוי חנן :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 024957/08

בפני:

כב' השופט חאג' יחיא

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

אלדן השכרת רכב 1965 בע"מ

התובעת

- נ ג ד -

1 . לוי חנן

2 . מכולנוע בע"מ שינוע והובלות מכולות

הנתבעים

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום פיצויים, על נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת, באירוע של תאונת דרכים, בה מעורב רכב מסוג משאית סמיטרלר, נהוג בידי הנתבע 1, ובבעלות הנתבעת 2.

על פי כתב התביעה התאונה התרחשה ביום 22.10.07 עת רכב התובעת היה בנסיעה, רכב הנתבעת ניסה לעקפו מימין, ובה בו, הנתבעים מכחישים את טענות התובעת, בקשר לנסיבות אירוע התאונה, וטוענים כי רכב התובעת, הוא זה שניסה לעקוף מצד שמאל את רכב הנתבעים, ופגע בו מאחור.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים המעורבים, התברר שמבחינה עובדתית תיאור התאונה, הן בכתב התביעה, והן בכתב ההגנה, אינו מדויק, שכן על פי העדויות התאונה התרחשה בכביש ההשתלבות המחבר בין כביש מספר 4, לבין כביש המוביל לעיר אשדוד.

שני הרכבים נסעו טרם התאונה בכביש 4 במחלף ירדו דרך נתיב ההשתלבות, כשפניהם מועדות לכביש אשדוד, אין מחלוקת כי בנתיב ההשתלבות בחלקו הראשון קיימים שני נתיבים נסיעה, אשר בהמשך מתמזגים לנתיב אחד, אשר בהמשך מתמזג עם הנתיב הימני, בכביש אשדוד.

המשאית נסעה בנתיב הימני, מתוך השניים שבנתיב ההשתלבות, ואילו עדת התביעה נסעה בנתיב השמאלי מבין השניים.

במקום בו מסתיים הנתיב הימני, שבתוך נתיב ההשתלבות, ומתמזג בתוך הנתיב השמאלי, שם אירעה התאונה, כאשר החלק הקדמי של משאית הנתבעת (הסוס) עבר כבר לתוך הנתיב השמאלי בו נסעה עדת התביעה, והחלק האחורי עדיין נמצא במה שנותר מתוך הנתיב הימני, אירע המגע בין שני הרכבים, כאשר הפינה הקדמית ימנית נוגעת בחלק השמאלי האחורי של המשאית, (לגרסת עדת התביעה ליד הגלגל האחורי השמאלי).

אין מחלוקת למעשה בין שני הנהגים, ששם אירעה התאונה.

כך שאין מדובר למעשה בעקיפה, לא של המשאית מצד ימין של רכב התובעת, ולא של רכב התובעת מצד שמאל של המשאית, אלא פשוט התמזגות שני נתיבים לנתיב אחד, ועקב כך תחילת מעבר של המשאית מהנתיב הימני, אל הנתיב שמהווה המשך לנתיב השמאלי.

נהג המשאית שנשאל בחקירה הנגדית, אם הנתיב הימני בו נסע, מתמזג בתוך הנתיב השמאלי, הוא הכחיש את הדבר, ותוך גמגום בולט טען שהמשך הנתיב איננו המשך ישיר של הנתיב השמאלי, אלא ששני הנתיבים, שני הנתיבים מתמזגים לאחד, ואינו יכול להצביע על נתיב אחד "שנבלע" בתוך הנתיב השני.

עליי לומר, שבידיעת ביהמ"ש השיפוטית שבכבישי הארץ, בנתיבים שמשתלבים קיימים שני סוגים של השתלבות, האחד הוא כאשר הנתיב הימני נבלע לגמרי לתוך הנתיב השמאלי וההמשך של הכביש הוא למעשה המשכו של הנתיב השמאלי וקיים מקרה נוסף שהקו הלבן המרוסק המפריד בין שני הנתיבים, מסתיים באמצע רוחב הכביש, כך שלמעשה שני הנתיבים מתמזגים אחד בשני ויוצרים נתיב חדש.

הסוג הראשון של נתיבי ההשתלבות המתמזגים הוא הסוג הנפוץ יותר והמקובל יותר, ומי שטוען אחרת היה עליו להוכיח.

לא שוכנעתי מדברי נהג המשאית, כי אכן הסוג השני של ההתמזגות קיים במקום התאונה, ועל כן אני מניח כי מקובל הנתיב הימני מתוך השניים נעשה צר יותר ויותר, לקראת התמזגות מלאה, עם הנתיב השמאלי וכי המשך הכביש מהווה למעשה המשך טבעי של הנתיב השמאלי בו נסעה עדת התביעה.

אין ספק שבמקרה כזה זכות הקדימה לנסוע בנתיב אחרי גמר ההשתלבות היא של עדת התביעה, והיה על נהג המשאית לתת לה זכות זו.

ואולם אין להתעלם ממקום הפגיעה בשני הרכבים, והמצב בו נמצאו שניהם, בעת המגע.

אקדים ואומר, שנראה לי כי הרכב של התובעת שהוא רכב פרטי נסע במהירות יותר גדולה, מעצם טיבו וטבעו, מהמשאית של הנתבעת, שכן מדובר במשאית של סוס ונגרר ולפי דברי הנתבע 1, משקלו שהוא ריק, הוא 21 טון.

אם אשחזר את נהיגת הנהגים ב-50 המטרים שקדמו לאירוע התאונה, אין לי ספק כי רכבה של התובעת מפאת הפרשי המהירות הייתה אומנם בנתיב השמאלי, אך מאחורי המשאית. שני הרכבים התקדמו, ובסיום נתיב ההשתלבות כאשר רכב התובעת עדיין מאחורי המשאית ומתקרב אליה בנתיב השמאלי, החלה המשאית לסטות שמאלה, מפאת סיום נתיב ההשתלבות, ותחילת "עלייה" על הנתיב שמהווה המשך של הנתיב השמאלי.

הסוס של המשאית, נכנס לתוך נתיב הנסיעה של עדת התביעה, לפני התאונה.

שכן המשאית הקדימה את רכב התובעת.

עדת התביעה ככל הנראה בהסתמך על זכותה, להמשיך לנסוע בנתיב השמאלי לא הייתה מספיק ערה לכך שנתיב ההשתלבות של המשאית מסתיים והמשיכה לנסוע בנתיבה רגיל בהתעלם מסטיית המשאית לתוך הנתיב, ועל כך תעיד העובדה שהמגע במשאית היה גם לפי עדות עדת התביעה בגלגל האחורי השמאלי.

לפיכך מצד אחד עומדת בפניי העובדה שזכות הקדימה בנתיב היא של עדת התביעה, ומנגד העובדה שעדת התביעה שהבחינה או הייתה אמורה להבחין במשאית הסוטה לנתיב, לא האטה מיד את מהירותה, ולא עשתה דבר כדי למנוע את התאונה.

בנסיבות אלה, יש לחלק את האחריות בין שני הנהגים באופן שווה.

כך שהאחריות של הנתבע 1, הינה בשיעור של 50%.

באשר לנזק, התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי, המעריך את הנזק בסכום של 900 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 255 ₪, המסמכים צורפו לתביעה בדיון מהיר, בהתאם לתקנה 214 ג' ויש לראותם כמסמכים שהוגשו כראיה בתיק.

הנתבעים לא ביקשו לחקור את השמאי, על חוות דעתו, ולא הגישו חוות דעת נגדית ועל כן יש לקבל את המסמכים כראייה על תוכנם.

סך הכל של הנזק של התובעת שהוכח, הינו בסך 1155 ₪.

לפי חלוקת האחריות יש להטיל על הנתבעת חיוב של מחצית הסכום קרי, 577.50 ₪.

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 577.50 ₪, בתוספת אגרת משפט ששולמה, מחצית שכרה של העדה בסך 100 ₪, וכן 400 ₪ שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

ניתן היום, ד' בסיון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים.

ע. ג'. חאג' יחיא, שופט
קלדנית: עוזרי אורנה