ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טופול נגד דורי :

1


בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 092629/99

בפני:

כב' השופטת אגי זהבה – ס. נשיאה

תאריך:

27/05/2009

בעניין:

טופול ערן

ע"י ב"כ עוה"ד

בוסתנאי ואח'

התובע

-נ ג ד-

1 . דורי אבנר

2 . הראל חברה לבטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ד. חיות ואח'

3 . דולב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד חזי כהן

4. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד א. דויטש

הנתבעים

פסק דין

  1. התובע, יליד 8.6.1969, נפגע בשלוש תאונות דרכים:

התאונה הראשונה – מיום 31.3.1994 נפגע בהיותו נוסע ברכב בו נהג הנתבע 1 ואשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן – "התאונה הראשונה").

התאונה השנייה – מיום 18.2.2000 ארעה כאשר נהג ברכב אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 3 (להלן – "התאונה השנייה")

התאונה השלישית – מיום 12.5.2000 ארעה כאשר נהג ברכב אשר השימוש בו היה מבוטח על ידי הנתבעת 4 (להלן – "התאונה השלישית").

  1. הנתבעות אינן חולקות על חבותן לפצות את התובע בגין נזקי הגוף שאונו לו בשלושת התאונות, והמחלוקת מתייחסת לשאלת גובה הנזק בלבד.
  1. ויוער כי ההליכים התמשכו מעבר למקובל הן בשל ריבוי התאונות, בגינן היה צורך לתקן את התביעה פעם אחר פעם, והן בשל הליכי פשיטת רגל אליהם נקלע התובע, בגינן הופסקה התובענה כדי להסדיר את נושא המשכת ההליכים בתביעה מול הנאמן בפשיטת רגל.
  1. פרופ' גנאל מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדי. מעבר לדרוש יצוין, כי חוות דעתו ניתנה לאחר שהתובע נפגע בשלושת התאונות, אך בטרם תוקנה התביעה על ידי הוספת העילה בגין התאונה השלישית. לפיכך, לבקשת הכשרת היישוב, מבטחת השימוש ברכב המעורב בתאונה השלישית, מונה ד"ר אבנטוב כמומחה רפואי נוסף לקביעת דרגת נכותו של התובע בגין התאונה השלישית, אך מאחר ונבצר מן התובע לגייס את הכספים שנדרשו למימון שכר טרחת המומחה, נותרה רק חוות דעתו של פרופ' גנאל, והיא המחייבת לענייננו, שעה שהצדדים לא זימנוהו לחקירה, וחוות דעתו לא נסתרה.
  1. הפגיעה בתאונה הראשונה מיום 31.3.1994

התובע נפגע בתאונה הראשונה עת ישב במושב האחורי של רכב מסחרי אשר נפגע מאחור. התובע נבדק בחדר המיון של בית חולים 'שיבא', והתלונן על חבלה בעמוד שדרה צווארי ובגב. נמצאה רגישות דיפוזית בגב. בוצע לו צילומי רנטגן של ע"ש צווארי, גבי ומותני, אשר לא הדגימו ממצאים חולניים. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לטיפול תרופתי במשככי כאבים והמשך מעקב רפואי בקופת החולים.

התובע טופל במסגרת קופת החולים על ידי ד"ר משה דרור. הוא נשלח לבצע בדיקת CT של ע"ש הצווארי והמותני, שהיו ללא ממצאים פתולוגיים משמעותיים. בדיקת MRI שבוצעה ביום 19.3.1995 לעמוד השדרה המותני הדגימה בלט לא משמעותי של הדיסק בגובה L4-5. התובע טופל בפיזיותרפיה.

לתובע אושרה חופשת מחלה רצופה מיום התאונה הראשונה, 31.3.1994 ועד ליום 31.5.1995. בהמשך, נתנו לו ימי מחלה נוספים בשל החמרה במצבו, אשר באה לידי ביטוי בהגבלה ניכרת בתנועות הצוואר והגב התחתון. הומלץ לתובע לקבל טיפול כירופרקטי שמרני, הכולל תרגילים, אולטרסאונד וחמום. בסה"כ נרשמו לתובע כ-184 ימי מחלה לאורך כ- 4 שנים.

  1. הפגיעה בתאונה השנייה מיום 18.2.2000

התאונה השנייה ארעה עת נהג התובע ברכב ופגע ברכב שנתקע בנתיב נסיעתו. לאחר התאונה נבדק התובע בחדר המיון של בית החולים 'אסף הרופא' שם התלונן על כאבים בצוואר ובגב. בבדיקתו נמצאה רגישות למישוש לכל אורך עמוד השדרה, המלווה בהגבלה בתנועות. כמו כן, נמצאה רגישות בברך ימין.

לתובע בוצעו צילומי רנטגן של עמוד השדרה לכל אורכו ולא נתגלו ממצאים. התובע שוחרר לביתו עם המלצה להמשך טיפול אנלגטי, מעקב בקופת חולים ופיזיותרפיה.

לאחר התאונה השנייה טופל התובע על ידי ד"ר דרור, בשל הימשכות הכאבים בצוואר, בגב עליון ובברך. ד"ר דרור המליץ על צווארון, מנוחה והפניה לפזיוטרפיה. התובע היה באי כושר לעבוד עד ליום 15.3.00.

  1. הפגיעה בתאונה השלישית מיום 12.5.2000

התאונה השלישית ארעה כשלושה חודשים לאחר התאונה השנייה, כאשר פגע ברכב שביצע פניית פרסה. לאחר התאונה השלישית נבדק התובע בחדר המיון בבית חולים 'אסף הרופא', שם התלונן על כאבים בצוואר. אובחנה רגישות בצוואר. צלום הרנטגן של ע"ש צווארי לא העלה ממצאים. התובע שוחרר לביתו עם המלצה לטיפול בתרופות נגד כאבים, מעקב בקהילה וחופשת מחלה בת 3 ימים.

ביום 30.9.00 נבדק התובע בבית החולים 'איכילוב' עקב כאבים הולכים ומחמירים בצוואר, חוסר תחושה של יד ימין והפרעות בכף יד ימין. הומלץ על בדיקת EMG, ונתנו לו עוד 8 ימי אי כושר.

  1. שיעור הנכות

כאמור, פרופ' גנאל מונה לחוות דעתו באשר לנכות שנגרמה לתובע. בדיקתו נערכה לאחר התאונה השלישית.

בבדיקתו את התובע מצא המומחה כי טווח התנועה בעמוד השדרה המותני, בכיפוף קדימה מוגבל במידה קלה, היישור ותנועות ההטיה והפיתול היו תקינות, וללא כאבים. טווח התנועה בעמוד השדרה הצווארי היה גם כן מוגבל במידה קלה בתנועת היישור אחורנית ובתנועת הסיבוב שמאלה. היישור וההטיה לצדדים היה תקין. לא נמצא ספזם בשרירי העורף והשכמה. טווחי התנועה בידיים, לרבות הכתף, המרפק והידיים היו תקינים.

פרופ' גנאל מסכם את חוות דעתו וקובע כי פרט להגבלה קלה ביותר בטווחי ע"ש צווארי ומותני, לא נותרו לתובע מגבלות כלשהן בתחום האורטופדי. את נכותו של התובע העריך בשיעור כולל של 10% - מתוכם 5% לפי סעיף 37(5)א' בגין ההגבלה הצווארית הקלה ו-5% לפי סעיף 37(7)א' בגין ההגבלה המותנית הקלה, כאשר את הנכות מייחס פרופ' גנאל ל-3 התאונות במידה שווה.

פרופ' גנאל לא זומן לחקירה על חוות דעתו. לפיכך, נותרה קביעתו באשר לנכות שנותרה לתובע בגין כל אחת מן התאונות – ללא עוררין.

אשר על כן נקבע כי לתובע 3.33% נכות רפואית אורטופדית בגין כל אחת משלושת התאונות.

  1. הנכות התפקודית

ב"כ התובע טוען בסיכומיו כי נכותו התפקודית של התובע גבוהה מן הנכות הרפואית, ויש להעמידה על 20%, וזאת לאור הקושי עליו העיד התובע בתצהירו, לבצע את עבודות הבית ואחזקתו.

טענה זו אין לקבל.

עובר לתאונות היה התובע סטודנט. לאחר התאונה הראשונה עבד במוסך לחשמלאות רכב כמתקין מערכות סטריאו ומיגונים לרכב, ובשנת 1997 עבר לעבוד בסוכנות ביטוח כמתלמד, והחל משנת 2000 עבד כסוכן ביטוח עצמאי. לימים, נכנס התובע להליכי כינוס נכסים ופשיטת רגל. החל משנת 2002 עבד התובע כמפקח אבטחה בחברת אבטחה, אחר כך כמנהל מסעדה, כשליח, כקב"ט בחברת 'הום סנטר' ולבסוף, החל משנת 2006, עובד התובע בהסעות בעסק משפחתי השייך לאמו. להשלמת התמונה יצויין כי בשנים 1997-1998 היה התובע מעורב בחקירות פליליות, ואף הוגש נגדו כתב אישום בגין סחר בלתי חוקי במט"ח.

לאור מגוון העיסוקים של התובע לאחר התאונות, אינני סבורה כי לנכותו הרפואית השפעה על כושרו לעבוד, במידה העולה על שיעור הנכות הרפואית. ההשפעה, אם קיימת היא שולית ומזערית.

בראייה זו, יחושבו הפיצויים המגיעים לתובע בגין כל אחת מן התאונות.

  1. פיצוי בגין התאונה הראשונה מיום 31.3.94

במועד התאונה הראשונה, היה התובע סטודנט להנדסאות אלקטרוניקה. לאחר התאונה הראשונה, נרשמו לתובע 5 ימי מחלה בלבד, עד ליום 4.4.94. עד חודש אוקטובר לא פנה לטיפולים רפואיים ורק בעקבות זימון למילואים, פנה לד"ר דרור לקבלת אישורים רפואיים. ביום 26.10.94 הופנה התובע על ידי הרופא לבצע בדיקות CT צווארי ו-MRI מותני. בעקבות ממצאי הבדיקות, הופנה התובע לטיפולי פיזיותרפיה לצוואר ולגב תחתון. בהמשך, טופל על ידי כירופרקט.

התובע לא עבד במועד התאונה הראשונה. רק בשנת 1995 או 1996 החל לעבוד במוסך כמתקין מערכות שמע ומיגונים, והשתכר כ- 5,000 ₪ ברוטו לערך. לטענתו, בשל מגבלותיו הפיזיות כתוצאה מן התאונה הראשונה, ובהמלצת ד"ר דרור שלא לעסוק בעבודה פיזית, נאלץ להפסיק העבודה אחר 6 חודשים, ורק בשנת 1997 החל לעבוד כמתלמד בסוכנות ביטוח.

התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין הפסד השתכרות לתקופה בה עבד במוסך בגובה ההפרש שבין השכר אותו השתכר בפועל לבין השכר הממוצע במשק, ועוד פיצוי לפי השכר הממוצע במשק, לאחר הפסקת עבודתו במוסך ועד שהחל לעבוד בסוכנות הביטוח.

הנתבעים 1-2, החבים כלפי התובע בגין התאונה הראשונה, טוענים בסיכומיהם כי הפגיעה בתאונה הראשונה היא חסרת כל משמעות תפקודית, ואין בה, ולא היה בה כדי להשליך על כושר השתכרותו של התובע.

ואכן, במועד התאונה, התובע לא עבד, ועל כן לא נגרם לו הפסד השתכרות בתקופת אי הכושר שנתנה לו בסמוך לאחר התאונה. רק כשנה-שנתיים לאחר התאונה, נכנס התובע לשוק העבודה, בעבודתו במוסך. התובע לא הביא עדים על תפקודו בעבודה במוסך, וכי הסיבה להפסקת עבודתו במוסך נבעה ממגבלות שנותרו לו בעקבות התאונה הראשונה, ועל כן אין לקבל הטענה כי נגרם לו הפסד בתקופת שבין שתי העבודות. כך, לא יהיה זה נכון לקבוע נגרע משכרו של התובע בעת עבודתו במוסך, בשל הפגיעה בתאונה, באשר השכר נפל מן השכר הממוצע במשק, וזאת בשל הפגיעה בתאונה. גם לאחר הפסקת עבודתו במוסך, בחר התובע בעיסוקים הכרוכים בעבודה פיזית – כמו: ניהול מסעדה, עבודה באבטחה ובהסעות, והיא הנותנת כי לנכותו השפעה מזערית בלבד על כושרו להשתכר. בשנים שלאחר התאונה הראשונה, הסתבך התובע בהליך פלילי, ביחד עם אביו, ולאחר מכן נכנס גם להליכי פשיטת רגל, ואם נגרמה לו פגיעה ביכולתו לעבוד ולהשתכר, הדבר לא נבע מהנכות המזערית כתוצאה מן התאונה הראשונה אלא מנסיבות חייו האחרות.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהכמות הרבה של ימי המחלה שנרשמה לו לאחר התאונה הראשונה, ומההחמרה שחלה במצבו, חודשים ספורים לאחר התאונה, בעטייה הומלץ לו על ידי הרופא המטפל להימנע מעבודה פיזית. למצב זמני זה הייתה עשויה להיות השלכה על כושר תפקודו, בגינה ניתן לפסוק לו פיצוי גלובלי לעבר, בסכום המוערך על ידי בסך 10,000 ₪, נכון למועד פסק הדין.

באשר לפגיעה בכושר העבודה לעתיד, שיעור הנכות המזערי מצדיק פיצוי גלובלי [ראה: ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף (מהדורה שלישית, עמ' 142, ע"א 286/89 מיכאל קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב]. התובע השתלב בעבודה בעסק של אמו בהסעות, לכאורה ללא מגבלות וללא פגיעה בשכר. התובע נמנע מלהעיד את אמו לעניין זה, והימנעות זו יש לזקוף לחובתו.

הנני מעריכה את הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד בסכום של 18,000 ש"ח.

באשר להוצאות רפואיות, טוען התובע כי בידו קבלות על סכום כולל של 10,888 ₪, אשר צורפו כנספח ו' לתצהירו, וכי מדובר בקבלות חלקיות בלבד, כאשר סכום ההוצאות הכולל מוערך על ידו בסך 20,000 ₪ בגין שלושת התאונות.

עיון בקבלות שצורפו לתצהיר מעלה כי מדובר ב-3 קבלות משנת 1998 מכירופרקט, ד"ר עופר ברוך, על סכום נומינלי של 950 ₪, קבלה שהוצאה על שם חיים איכברגר, שהיה סוכן הביטוח אצלו עבד התובע, עבור מתאם בסכום של 614 ₪, קבלה שהוצאה על שם 'נתיבי ביטוח בישראל' על סך 7,722 ₪ עבור מושב אורטופדי לרכב סובארו, ושתי קבלות משנת 2004 עבור שירותים רפואיים בסכום כולל של 24 ₪.

בהתייחס לנזקי התאונה הראשונה, ניתן לקבל את טענת התובע רק לגבי הקבלות של הכירופרקט, למרות פרק הזמן הארוך שחלף מאז התאונה ועד שהתובע נזקק לטיפולו, וזאת לאור קיומה של המלצה רפואית לקבלת טיפול כירופרקטי. הקבלות עבור המתאם ועבור הכסא האורטופדי לא הוצאו על שמו, ואין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגינם.

אשר על כן, הנני פוסקת לתובע פיצוי בגין הוצאות רפואיות הנובעות מן התאונה הראשונה, בסכום כולל של 1,950 ₪. סכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאת התשלומים ועד למועד פסק הדין.

אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג'. התובע לא הוכיח היזקקותו לעזרה כאמור. לאור שיעור הנכות המזערי – אינני סבורה שיש מקום לפסיקת פיצויים גם לעתיד, באשר הצורך בעזרה כאמור לא הוכח [ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה 4 עמ' 581].

התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בשיעור הנכות ובהפרשי הצמדה וריבית ממועד התאונה ועד למועד פסק הדין בסכום של 9,524 ₪.

  1. הפיצוי בגין התאונה השנייה מיום 18.2.2000

במועד התאונה השנייה עבד כבר התובע כסוכן ביטוח עצמאי. בשנה זו סבל מהפסדים, כעולה מדו"ח מס ההכנסה שצורף לתצהירו. כך גם בשנה שלאחריה. התובע הודה בחקירתו כי עזב את ענף הביטוח בשל הסתבכותו בכינוס נכסים, ואת הפסדיו המשתקפים בדו"חות המס אין לזקוף לחובת התאונות השנייה והשלישית, שאירעו בסמיכות זמנים, אלא להסתבכותו הכלכלית.

הפסד השתכרות לעבר הוא נזק מיוחד הטעון הוכחה [ע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 809]. התובע לא הוכיח לא את ימי אי הכושר ולא את הפסד ההשתכרות, אם היה לו כזה, בעקבות התאונה השנייה.

באשר לפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, פיצוי זה מוערך באופן גלובלי בגין כ"א מן התאונות בסכום של 18,000 ₪.

אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות באשר לא הוכחו כאלו הקשורות לתאונה השנייה. כך גם לגבי עזרת צד ג'.

הפיצוי בגין כאב וסבל, בהתחשב בשיעור הנכות, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 7,562 ₪.

  1. הפיצוי בגין התאונה השלישית מיום 12.5.00

הנתבעת 4 טוענת בפתח סיכומיה כי התובע לא הוכיח תביעתו בגין תאונה זו, בהעדר אישור משטרה ועדויות חיצוניות לאירוע התאונה. טענה זו מוטב היה לה שלא תטען, שעה שהוצגו מסמכים רפואיים התומכים בעדותו של התובע בדבר התרחשות התאונה. כך, למשל, בתעודת חדר המיון של בית החולים 'אסף הרופא' מיום 12.5.00 נרשם: "היום היה מעורב בתאונת דרכים".

התאונה השלישית ארעה כשלושה חודשים לאחר התאונה השנייה. גם בעטיה של תאונה זו לא הוכחו הפסדי ההשתכרות לעבר. כל הנימוקים לשלילת פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד, ושלילת פיצוי בגין הוצאות נוספות, המפורטים לעיל – תקפים גם לעניין תאונה זו.

בגין הפגיעה בתאונה השלישית זכאי התובע לפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד ובגין כאב וסבל.

בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד נפסק לתובע פיצוי גלובלי בסכום של 18,000 ₪.

הפיצוי בגין כאב וסבל בהתחשב בשיעור הנכות, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית עומד על סך של 7,494 ₪.

13. על כל הסכומים שנפסקו בגין כל אחת מן התאונות, יתווספו הוצאות משפט בגין אגרת בית משפט וכן שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, ד' בסיוון, תשס"ט (27 במאי 2009), בהעדר הצדדים